ארלן ספקטר
 | |||||
| לידה | 12 בפברואר 1930 ויצ'יטה, קנזס, ארצות הברית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 14 באוקטובר 2012 (בגיל 82) פילדלפיה, ארצות הברית  | ||||
| מדינה |  ארצות הברית | ||||
| מקום קבורה | Shalom Memorial Park | ||||
| השכלה | |||||
| מפלגה | המפלגה הדמוקרטית | ||||
| בת זוג | ג'ואן לוי ספקטר | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
| פרס השירות הציבורי של ASCB (2005) | |||||
| חתימה |  | ||||
  | |||||
ארלן ספֶּקטֶר (באנגלית: Arlen Specter; 12 בפברואר 1930 - 14 באוקטובר 2012) היה פוליטיקאי יהודי אמריקאי, בעל דעות מרכזיות-מתונות, אשר כיהן בסנאט של ארצות הברית, מינואר 1981 עד ינואר 2011. הוא ייצג כל השנים את מדינת פנסילבניה מטעם המפלגה הרפובליקנית, למעט בשנתיים האחרונות לכהונתו, עת עבר אל המפלגה הדמוקרטית (שבה היה חבר גם בצעירותו).
ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספקטר נולד ב-1930 בוויצ'יטה שבקנזס, הצעיר בארבעת ילדיהם של לילי שנין והארי ספקטר, זוג יהודים שהיגרו לארצות הברית מאוקראינה. אביו היה רוכל פירות, חייט ובעל מגרש גרוטאות, שירת בחיל הרגלים האמריקאי במלחמת העולם הראשונה ואף נפצע קשה[1]. ספקטר גדל בראסל, קנזס, אותה עיירה בה נולד וגדל המועמד הרפובליקני לנשיאות ארצות הברית ב-1996, בוב דול. לדברי ספקטר, המשפחה עברה מראסל לפילדלפיה, כשאחותו הגדולה התבגרה ובראסל לא הייתה אף משפחה יהודית אחרת שמקרב בניה היא תוכל למצוא לעצמה חתן יהודי.
הוא למד וב-1951 קיבל תואר ראשון (BA) בקולג' לאומנות ומדע של אוניברסיטת פנסילבניה, במסלול יחסים בינלאומיים. התגייס לחיל האוויר של ארצות הברית, בו שירת מ-1951 עד 1953, בזמן מלחמת קוריאה. אחרי שהשתחרר (בדרגת סגן), נישא לג'ואן לוי, לימים חברת מועצת עיריית פילדלפיה (1979–1995). לזוג נולדו שני בנים, שנין וסטיבן. במקביל החל ללמוד עם שחרורו מהצבא, בפקולטה למשפטים באוניברסיטת ייל, וב-1956 סיים תואר ראשון במשפטים (LLb) והוסמך כעורך דין.
מיד עם קבלת רישיון עריכת הדין, הפך ספקטר לעורך דין בולט בפילדלפיה ופעיל בפוליטיקה, במסגרת המפלגה הדמוקרטית. בהמלצת חבר בית הנבחרים, הרפובליקני ג'רלד פורד, הוא צורף ב-1963 לצוות של ועדת וורן, שחקרה את רצח ג'ון פ. קנדי והיה אחד המובילים למסקנות הוועדה, שרק לי הארווי אוסוואלד אשם ברצח ואין שום קנוניה נסתרת או רוצח או רוצחים נוספים. ב-1965 החליט לרוץ למישרת פרקליט מחוז, בפילדלפיה, באזור בחירה שמרבית המצביעים בו היו בדרך כלל דמוקרטים, אולם משסירב המימסד הדמוקרטי לתמוך במועמדותו הוא עזב את המפלגה ורץ למישרה זו מטעם המפלגה הרפובליקנית וניצח, כשהנושא העיקרי במצעו הוא מלחמה כנגד השחיתות של המכונה הדמוקרטית. הוא נבחר שוב לפרקליט המחוז ב-1969, אך בריצתו השלישית לאותה מישרה, ב-1973, הפסיד. בין לבין, הספיק גם לנהל מערכת בחירות בלתי מוצלחת לראשות עיריית פילדלפיה ב-1967.
ספקטר ניסה לרוץ לסנאט לראשונה ב-1976, אך הובס בבחירות המקדימות בתוך המפלגה הרפובליקנית, על ידי ג'ון היינץ. ב-1978 ניסה לרוץ והפסיד בבחירות המקדימות למישרת מושל פנסילבניה, וב-1980 ניצח סוף כל סוף ובינואר 1981 נכנס לראשונה לסנאט של ארצות הברית.
הקריירה בסנאט
[עריכת קוד מקור | עריכה]בחירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1980, ספקטר הפך למועמד הרפובליקנים לסנאט, כשהסנאטור המכהן מטעמם, ריצ'רד שוויקר הודיע על פרישתו. ספקטר זכה בבחירות אלה למול המועמד הדמוקרטי, ונבחר מחדש ב-1986, 1992, 1998 ו-2004. עם היבחרו בחמישית ב-2004, היה ספקטר לסנאטור שכיהן במשך התקופה הארוכה ביותר בהיסטוריה של מדינת פנסילבניה. אף אחד ממדינה זו לא נבחר אי פעם לכהונה חמישית בגוף זה.
מערכת הבחירות של 2004, האחרונה בה זכה, הייתה קשה במיוחד עבור ספקטר ודווקא בחלק המקדים שלה, בתוך המפלגה הרפובליקנית. הוא כונה במשך שנים, עוד לפני 2004, על ידי שמרנים במפלגתו הרפובליקנית, בכינוי גנאי מבחינתם, "RINO", "רפובליקני בשם בלבד" (Republican In Name Only"). בבחירות 2004, האגף השמרני של המפלגה הרפובליקנית העמיד מולו מועמד משלו, חבר הקונגרס השמרני פט טומי. השמרנים טענו שספקטר יותר מדי ליברלי ובעד יותר מדי בזבוז כספי ציבור למטרות שונות. לצידו של ספקטר התייצבה מרבית הממסד הרפובליקני, כולל הנשיא דאז ג'ורג' וו. בוש והסאנטור השני של פנסילבניה ריק סנטורום, שהיה שמרן כמעט כמו טומי. בנוסף, הסקרים הראו שאילו טומי היה מנצח בפריימריס, הוא היה מפסיד כמעט בוודאות למועמד הדמוקרטי. ספקטר הצליח לנצח בבחירות אלה, גם אם ברוב זעום של 51% מהקולות בלבד. בבחירות הכלליות הוא כבר נבחר מחדש בקלות.
לקראת מערכת הבחירות לסנאט ב-2010 הודיע המועמד השמרני טומי, שהוא מתכוון לרוץ שוב והסקרים הראו שבתוך המפלגה הרפובליקנית יהיה לו הפעם רוב. ספקטר הודיע לפיכך באמצע 2009 שהוא פורש מהמפלגה הרפובליקנית ומתעתד לרוץ לסנאט מטעם המפלגה הדמוקרטית. המימסד הדמוקרטי התייצב ברובו לצידו, אבל בבחירות המקדימות במפלגה הדמוקרטית הוא הפסיד למועמד אלמוני יחסית, אשר מצידו הפסיד בבחירות הכלליות של 2010, למועמד הרפובליקני טומי. בינואר 2011 תמה הקריירה בת 30 השנים של ספקטר בסנאט האמריקאי, כאשר במקומו נכנס לסנאט המועמד הרפובליקני השמרן פט טומי.
במהלך שנות כהונתו בסנאט היה ספקטר במשך זמן קצר מועמד למינוי הנשיאותי מטעם המפלגה הרפובליקנית ב-1996, אבל נשר מוקדם מהמרוץ ותמך בזוכה במינוי בוב דול, שהפסיד בהמשך לביל קלינטון. הוא כיהן בסנאט כיו"ר הוועדה לענייני מודיעין (1995–1997), יו"ר הוועדה לענייני חיילים משוחררים (1997 - 2001, 2003–2005), ויו"ר הוועדה לענייני הרשות השופטת (המאשרת בין השאר את מינויי השופטים לבית המשפט העליון) (2005 ועד 2007).
עמדות פוליטיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ספקטר היה ממובילי הליברלים או המתונים במפלגתו. הוא תמך בזכות האישה להפלה והיה חבר ב"רפובליקנים בעד זכות הבחירה" (לנשים בנושא הפלה)[2], ותמך במידה מסוימת אף בזכויות קהילת הלהט"ב. בנושאי הגירה, הוא הגיש ב-2006 הצעת חוק ליברלית אשר אף צלחה את הסנאט, לפני שנחסמה ונפלה בבית הנבחרים. הוא תמך באפליה מתקנת והצביע בעד חוק זכויות האזרח של 1990. הוא היה בין ארבעת הרפובליקנים היחידים שהצביעו כנגד חוק רפורמת האבטחה הפרטית השמרני וב-1995 היה הרפובליקני היחיד שהצביע בעד הגבלת הפחתות המס כך שיחולו על אנשים עם הכנסות של עד מיליון דולר לשנה לכל היותר. הוא גם תמך בהעלאת שכר המינימום הפדרלי ואף בכך היה בין הבודדים במפלגתו. עוד ספקטר תמך, במחקר בתאי גזע ובהגנה על איכות הסביבה, כמו גם בחקיקה לשימור אנרגיה במסגרת "רפובליקנים למען הגנת איכות הסביבה".
ספקטר היה לעומת זאת תומך נלהב בהסמכת בתי המשפט להטיל גם גזרי דין מוות והתנגד לפיקוח על נשק אזרחי. בנוסף, ב-9 במרץ 2006 אושרה הצעת חוק שהוא יזם, לאישורו מחדש של חוק הפטריוט המשופר, לשנת 2005. זה היה תיקון, הנחשב ניצי, ואשר אשרר תהליך מינוי שהיה עד כה זמני, לתובעים מטעם המדינה[3]. התיקון אפשר לממשל בוש למנות זמנית תובעים ללא הגבלת כהונה, ובלי שימוע בסנאט. ממשל בוש השתמש בחוק להזיז לפחות שמונה תובעים זמניים ממשרתם ב-2006. ספקטר טוען עם זאת, ששינויים אלו הוספו לחוק לא על ידו אלא על ידי חבר אחר בוועדת הסנאט הרלוונטית, ברט טולמן[4].
בכל הנוגע למינוי שופטים לבית המשפט העליון של ארצות הברית ניכרה מאוד עמדת האמצע שלו - הוא התנגד למינוי השופט רוברט בורק השמרן וככל הנראה היה מרכיב חשוב בכישלון העברת המינוי בשעתו, דבר שרפובליקנים שמרנים רבים זכרו לו לרעה ומאידך, הוא העלה גם את חמתם של דמוקרטים רבים שתמכו בו במשך שנים, כשתמך באגרסיביות רבה במינויו של שופט שמרן אחר, קלרנס תומאס ובמקרה אחר, כהערות אחדות שהשמיע בנוגע להרכב בית המשפט העליון האמריקאי באופן כללי, פורשו על ידי תומכי ההפלות כתמיכה במינוי שופטים שמרנים יותר.
ב-1998 ו-1999, מתח ספקטר ביקורת על מפלגתו שלו, כשניסתה להדיח את הנשיא ביל קלינטון, ב-Impeachment המפורסם סביב הצהרותיו של קלינטון על יחסיו עם מוניקה לווינסקי. הוא האמין שלנשיא לא היה משפט הוגן. מאידך, הוא ניסה ללא הצלחה להעביר פסק דין של "לא הוכח" בעניין זה, בעוד שבסופו של דבר נידחה ניסיון ההדחה בקביעת "לא אשם".
עמדת אמצע דומה ביטא ספקטר בנוגע לסוגיית האזנות הסתר לאזרחי ארצות הברית החשודים בטירור, כפי שתכנן או אף ביצע ממשל הנשיא בוש (הבן) בעקבות אירועי ה-11 בספטמבר. מחד גיסא, הוא היה מאוד ביקורתי כלפי הנשיא, וב-15 בינואר 2006 אף העיר, כי הנשיא עבר על החוק בהקשר זה, אף על פי שהוא הפחית באותה נשימה בערכן של ההשלכות של עובדה נטענת זו. מאידך גיסא, ב-9 ביוני 2006 הוא הגיש הצעת חוק שהייתה אמורה לאפשר לנשיא לבקש צו מבית משפט מיוחד שיאפשר ציתות שכזה ויעניק "הגנה לכל מי שיסמיך ציתות ללא צו בית משפט תחת סמכות הנשיא"[5]. ספקטר הכחיש שזה ייתן כיסוי כזה, כשהוא קורא לכתבה "דיווח עיתונאי מוטעה"[6].
באפריל 2006 נבחר ספקטר על ידי המגזין "טיים" כאחד מ"עשרת הסנאטורים הטובים ביותר של אמריקה".
יחסו לישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]ספקטר היה ידוע כידיד גדול של מדינת ישראל, והיה מראשוני המצטרפים לקריאה לשחרורו של ג'ונתן פולארד. במכתב ששלח ב-2011 לנשיא ארצות הברית ברק אובמה הוא כתב כי: "בהתבסס על נסיוני כתובע המחוזי של פילדלפיה, יו"ר ועדת המשפט ויו"ר וועדת המודיעין של הסנאט, אני סבור כי ג'ונתן פולארד ריצה יותר ממספיק." בוועד למען שחרור פולארד אמרו בהקשר זה כי: "ספקטר היה מהקולות המשמעותיים הראשונים שהצטרפו לגל התמיכה האמריקאי בשחרורו של יהונתן. ההערכה הרבה שזכה לה מרבים, כולל מהנשיא אובמה עצמו, גרמה לכך שדבריו עוררו הדים וסייעו לצרף סנאטורים ובכירים נוספים רבים לקריאה לשחרורו של יהונתן"[7].
העיתון "פילדלפיה אינקווירר" דיווח ב-25 בדצמבר 2005 שספקטר נפגש עם הנשיא הסורי בשאר אל-אסד למרות מחאתה של מזכירת המדינה, קונדוליזה רייס[8]. כיום ידוע שספקטר תיווך בשעתו במגעים בין ישראל לסוריה וכי הוא נפגש בשנים האחרונות עם נשיא סוריה בשאר אל-אסד לפחות פעמיים והעביר מסרים בינו לבין ממשלות ישראל[9][10].
בעיות בריאותיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-16 בפברואר 2005 ספקטר הכריז כי הוא אובחן במצב מתקדם של מחלת לימפומת הודג'קין, סוג של סרטן. למרות המצב המתקדם, ספקטר המשיך לעבוד בזמן הכימותרפיה. סנאטור ג'ון סאנונו, רפובליקני מניו המפשייר, גילח את ראשו במטרה להפגין סולידריות עם ספקטר בזמן הטיפול הכימותרפי שהפכו לקירח זמנית. ב-15 בפברואר 2008, הודיע ספקטר רשמית כי הסרטן חזר[11]. ב-14 באוקטובר 2012, שנתיים אחרי תום כהונתו בסנאט הוא נפטר כתוצאה מלימפומה מסוג אחר.
לאחר תום כהונתו בסנאט ובמשך כמעט שנתיים עד ליום מותו כיהן ספקטר כמרצה למשפטים באוניברסיטת פנסילבניה והספיק להיחשב בתקופה זו כאחד המרצים החשובים ביותר.
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Specter, Arlen, with Frank J. Scaturro. Never Give In: Battling Cancer in the Senate. New York: St. Martin’s Press, 2008.
- Specter, Arlen. Passion for Truth: From Finding JFK’s Single Bullet to Questioning Anita Hill to Impeaching Clinton. New York: William Morrow, 2000
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתר ספקטר בסנאט
- AP, סנטור אמריקני: יש הזדמנות למו"מ ישראלי-סורי, באתר ynet, 30 בדצמבר 2007
- ברק רביד, אולמרט לסוריה: מחכה לתשובה על חידוש המו"מ, באתר הארץ, 24 בדצמבר 2007
- ארלן ספקטר, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- ארלן ספקטר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- ארלן ספקטר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ שושלת משפחתית
- ^ נאראל, בעד בחירת ההפלה באמריקה פנסילבניה, סיווג לפי הנציגים מכל מדינה, דירוג חברי הקונגרס לשנת 2007
- ^ דליה לית'וויק, ספקטר דיטקטר, slate, מגזין היומי המקוון, 5 במרץ 2007
- ^ פול קייל, אני לא מכניס דברים פנימה, TPM, מדיה התקשורת של העיתונאי ג'ון מרשל, 6 בפברואר 2007
- ^ אי.ג'יי דיון ג'יי.אר, פקח עין על הבחורים האלה, וושינגטון פוסט, 24 במאי 2005
- ^ ג'ון אמטו, ספקטר מכחיש מתן אמנסטי על ציתות ה-NSA, נוכלים ושקרנים, 11 ביוני 2006
- ^ כיכר השבת, הסנאטור ארלן ספקטר שתמך בשחרור פולארד הלך לעולמו, באתר כיכר השבת, 14 באוקטובר 2012
- ^ מייקל רובין, ספקטור ועמיתיו במסע לחו"ל, אבל ההימור על דיאלוג מניב מעט, AEI, מכון היוזמה האמריקאית לחקר מדיניות ציבורית, 28 בדצמבר 2006
- ^ רשת ב', 14 באוקטובר 2012
- ^ מסר מישראל לסוריה: מוכנים למשא ומתן ישיר - וואלה חדשות, באתר וואלה, 10 ביולי 2010
- ^ ספקטור מצהיר על חזרתו של הסרטן, כתבה של סוכנות AP, הניו יורק טיימס, מדור פוליטיקה, 16 באפריל 2008