אשור (עיר)

אשור

שרידי האתר של העיר אשור
אתר מורשת עולמית
אשור (קלעת שרקאת) האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2003, לפי קריטריונים 3, 4 הערות אתר בסיכון מאז 2003
מידות
שטח	70 הקטאר
היסטוריה
נבנה	2500 לפנה״ס
מאורעות	אתרי מורשת עולמית בסיכון (2003) חפירה ארכאולוגית חפירה ארכאולוגית חפירה ארכאולוגית חפירה ארכאולוגית חפירה ארכאולוגית חפירה ארכאולוגית
אתר ארכאולוגי
ארכאולוגים	Leopold Messerschmidt
מיקום
מדינה	עיראק עיראק
קואורדינטות	35°27′24″N 43°15′45″E / 35.456666666667°N 43.2625°E / 35.456666666667; 43.2625
(למפת עיראק מוגדלת)   בגדאד מוסול בצרה ארביל כירכוכ פלוג'ה סולימאניה כרבלא נג'ף רמאדי טורקיה סוריה יר. ערב הסעודית כווית איראן המ. הפ. אשור (למפת עיראק רגילה)   בגדאד מוסול בצרה ארביל כירכוכ פלוג'ה סולימאניה כרבלא נג'ף רמאדי טורקיה סוריה יר. ערב הסעודית כווית איראן המ. הפ. אשור

אַשּׁוּר או אַשּׂוּר (כפי שבוטא שמה בפי האשורים) היא עיר עתיקה ובירתה הראשית של הממלכה והאימפריה האשורית המאוחרת, למעט מספר תקופות. העיר ממוקמת על החוף המערבי של צפון החידקל, ובין נהר הזב הגדול לזב הקטן.

את שמה קיבלה העיר משמו של האל הלאומי שעמד בראש הפנתיאון האשורי, האל אשור. שמו המודרני של האתר הוא קלעת שרקאת (Qal'at Sherqat) והוא מוכר בידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית משנת 2003.

מתארה של העיר בלתי רגולרי, קרוב לצורת משולש. העיר הותאמה לפיתול של החידקל (ויובל של החידקל קדום ממערב). במקום שהטופוגרפיה והנהר הם מיטביים. במקום שבו הסלע מוגבה בקרבת הנהר, נבחר למקם עליו את העיר. אורך צלע אחת של העיר כ-900 מ'. אורך החומה הדרומית כ-1,700 מ', ובסך הכל ההיקף הכללי של חומת העיר 3,200 מ', ושטחה כ-635 דונם.

גם קודם להתעוררותה כבירתה של האימפריה האשורית, הייתה אשור עיר-מדינה חשובה בצפון מסופוטמיה. שכבותיה הארכאולוגיות העתיקות ביותר (השכבות G ו H) מאמצע האלף השלישי לפנה"ס, שנסרקו באופן שטחי ביותר עד לימינו מבליטות את מקדש אִשְתַר, האלה המסופוטמית שלקחה (בין השאר) חלק באגדת גילגמש הנודעת. המקדש נחשף בידי חברי המשלחת הגרמנית לחקר המזרח הקדום (Deutsche Orientgesellschaft), שפעלה באזור בין השנים 1903–1914 ובראשה עמד ואלטר אנדרי (Walter Andrae). המשלחת הייתה מן הראשונות שערכו חפירות ארכאולוגיות, הן באזור והן בכל שטחיה של האימפריה האשורית. הדמיון הרב בין כלי הפולחן, העיטורים והמבנה של המקדש, לאלו של מקביליהם השומריים מאשש את הסברה כי אשור נשלטה בידי מלכים שומריים, לפני ימיו של סרגון הראשון (אנ') (מלך בין השנים 1920–1881 לפסה"נ בערך).

בחפירות הארכאולוגיות נמצאו שרידים מתקופת עובייד מאמצע האלף החמישי לפנה"ס. ראשית ההתיישבות העירונית באשור קשורה במפעלי השקיה מהנהר ששכנה לגדתו. פסלוני בעלי חיים שהתגלו מרמזים על נוכחות של שבטים נוודים באזור. שמות מלכיה כמו אֻשְפִּאַ וכִּכִּאַ, שבנו את מקדש האל אשור וחומת העיר, מעידים על השפעה שומרית. אם כי ההיסטוריונים האשורים, מחברי לוח חורסאבאד, מציינים את המלכים הללו כ"מלכים שישבו באוהלים", תואר שמרמז על אופייה הנוודי-למחצה של התרבות האשורית העתיקה. אשפא, שהוזכר לעיל, היה המלך שקדם למלך האחרון שישב באוהלים, ובהקשר לבניית מקדש אשור בעיר ניתן להניח כי העיר הייתה במקור מוקד דתי ועם הזמן, סביב בסיס דתי זה, צמחה אשור העיר.

תקופת אשור הקדומה מתחילה בתחילת המאה ה-20 לפנה"ס. לפני כן הייתה אשור חלק מהאימפריה האכדית של סרגון והאימפריה של השושלת השלישית של אור. יש להניח כי תושביה השמיים של אשור הושפעו מהשלטון הזר השומרי, האכדי-השמי, וזה של השושלת השלישית של אור. עם היחלשות ממלכת אור השלישית, נכנסה אשור לעידן המלכים העצמאיים (שמצוינים אף הם בלוח חורסאבאד), שושלת זאת (בת שמונת האישים) שלטה לערך בין השנים 1940 – 1738 לפנה"ס ובראשה עמד פּוּזֻר־אשור הראשון. תושבי אשור והמלך אִילוּשוּמָה ערכו רפורמות כלכליות גדולות ופתחו את אשור למסחר אזורי. בנו אֶרִשֻום המשיך את מלאכת אביו, חיזק את חומות העיר, בנה את מקדש אדד ואת הארמון למלכי העיר. המבנה הפוליטי של העיר היה של אוליגרכיה עם מועצת נכבדים ובראשה המלך. היו מערכות מנהליות אזרחיות שבראשם עמד לימום - פקיד נבחר. תושבי העיר עסקו בחקלאות ובמסחר בין-אזורי בבדים ובבדיל. הסחר היה עם מושבות המסחריות בכניש ואתרים אחרים באנטליה. האשורים השתתפו במסחר הפנימי באנטליה וקיבלו תמורת הסחורות שלהם כסף וזהב. האשורים פיתחו מערכת מסחרית ופיננסית משוכללת וצברו רווחים גדולים מהמסחר.

המושבה בכניש נהרסה באמצע המאה ה-19 לפנה"ס. הפעילות המסחרית התחדשה בימי המלך שַמְשִי אַדַד הראשון. הוא היה ממוצא אמורי, כבש את העיר אשור ובנה בה מקדש נאה לאל אשור ואת המקדש הכפול של אנֻ ואַדַד. אך עם ימיו של אִשְמֵי-דָגוֹן, בנו ויורשו של שמשי-אדד, נפלה אשור קורבן לכוחה המתגבר של בבל בימיו של חמורבי. תעודות מלכותו של חמורבי מציינות את אשור כמעלת מס. לאחר מכן נכנסה אשור לתקופה אפלה של אי סדרים וחוסר דיווח על גורלה.

בתקופה זו בהיסטוריה המסופוטמית ניכרת נדידת בני השבטים החוריים לתוך מסופוטמיה, ויסוד ממלכת מִיתַנִי, ששלטה באשור לפרק זמן של כ-70 שנים עד לערך 1360 לפנה"ס – תאריך עלייתו של אשור-אֻבַּלִּיט הא' לכס האשורי. הוא מלך ששחרר את אשור מידי מלכי מיתני וזכה לתארים נכבדים. יורשיו הנודעים אַדַד-נִירָרִי הראשון, שַׁלְמַנְאֶסֶר הא' ותּוּכּוּלְתִּי-נִינוּרְתַ הראשון דאגו לביצורי העיר, והשניים האחרונים אף בנו מחדש את מקדש אשור ואשתר ואת הארמון המאוחר.

אולם עם תום תקופת המלכים הללו צנחה אשור בשנית, והתאוששה רק בימיו של תִּגְלַת-פִּלְאֶסֶר הראשון בסוף המאה ה-12 ותחילת המאה ה-11. הוא שקד על שחזור ופיאור עירו על ידי חידוש מקדש אשור, אדד ואנֻ, ואף יש הטוענים כי בנה מעין גן חיות באשור. אך עם מותו של מלך רם זה נפלה אשור קורבן לשבטים הארמים שכבשו שטחים נרחבים מממלכת אשור.

התקופה מתחילה בימי אשור-דן השני ויורשו אדד-ניררי השני ששיקמו את הממלכה והעיר אשור. אשור נצירפל השני בחצי הראשון של המאה ה-9 לפנה"ס, הקים עיר חדשה נימרוד (כלח התנ"כית) והעביר את הבירה מאשור. הוא לא זנח לגמרי את אשור והסב את ארמון המלך הישן למקום קבורה למלכי אשור. בנו שלמנאסר השלישי לא נטש את העיר ובנה בה חומת כפולות, שערים ומגדלי שמירה רמים וטיפל במקדשי אשתר, אדד ואנֻ. באמצע המאה ה-8 לפנה"ס עלה לשלטון תיגלת פלאסר השלישי. הוא הרחיב את הממלכה ולחם בסוריה וארץ ישראל. הוא ארגן את הממלכה מחדש. בסוף המאה ה-8 לפנה"ס עלה לשלטון סרגון השני שכבש את שומרון. הוא הפיח רוח חיים באשור ושיפץ את מקדש האל אשור שבה, כפי שעשה בנו סנחריב שהרבה לבנות בעיר העתיקה. בנייתו של סנחריב הייתה תוצאתה של מגמת החזרת המסורת העתיקה שאפיינה את בית סרגון השני. סנחריב העביר בירתו לנינוה. כן שחזר לגדולתם את מקדשי סין ושמש, ביצר את עירו ונקבר בה, נכדו אשורבניפל עסק גם הוא בהרחבת העיר נינווה ובניניה המרכזיים.

לאחר מות אשורבניפל התערער מצבה של הממלכה ובניו סבלו ממרידות של שרי הצבא שהביאו לפלישות של ממלכת מדי והרס מוחלט של העיר אשור בשנת 614 לפנה"ס.

לאחר הרס אשור היא לא נבנתה מחדש תקופה ארוכה. העיר יושבה מחדש על ידי קבוצה קטנה של אנשים בתקופה הפרתית במאה השנייה לפנה"ס ונבנו הארמון הפרתי ומקדש חדש לאל אשור, אך עם תום התקופה הפרתית נתרוקנה אשור שוב מתושביה. בתקופה הפרסית הייתה התאוששות באשור והיו בה מקדשים לאל אשור. בתקופה הערבית במאה השביעית לספירה נעזבה העיר ולא נבנתה מחדש.

עיינו גם בפורטלים:
	פורטל המזרח התיכון
	ההיסטוריה
	ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

• הסחר האשורי באשור הקדומה עם המושבות האשוריות באנטוליה

• לכסיקון מקראי, מנחם סוליאלי, הוצאת דביר.
• אלעזר ליפא סוקניק, הערך אשור, אנציקלופדיה מקראית, כרך א, עמ' עמ' 752–760, הוצאת מוסד ביאליק.
• האנציקלופדיה לארכאולוגיה, ליאונרד קוטרל.

מדיה וקבצים בנושא אשור בוויקישיתוף

• אשור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אשור (עיר קדומה), דף שער בספרייה הלאומית
• אשור, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)

אתרי מורשת עולמית בעיראק
העיר אשור • חאטרה • העיר הארכאולוגית סאמרא • מצודת ארביל • האהואר של דרום עיראק: מקלט למגוון ביולוגי ושריד נוף של הערים המסופוטמיות • בבל

מסופוטמיה
ממלכות בתקופת הברונזה
שומר	אומה • אור • ארידו • ארך • אשנונה • באד-טיבירה • בורסיפה • דיר • לגש • מלגיום • נגירסו • ניפור • סיפר • כיש • שדופום • שורופק
עילם	שושן • אנשאן
אכד	אכד • מארי • גותים
אמורים	אמר • תותול • איסין • ארך • לרסה • בבל • כיש • מרי • תרקה • ימחֿד • אכלתום
בבל	התקופה הבבלית הקדומה • כשים • האימפריה הבבלית החדשה • כשדים • דור-כוריגלזו
אשור	אשור • כלח • דור שרוכין • נינוה • חרן • אימגור-אנליל • האימפריה האשורית החדשה
חור	מיתני • אורקש • נוזי • אוררטו
נושאים מרכזיים
ממשל	מלכי שומר • מלכי אשור • מלכי בבל
מיתולוגיה	מיתולוגיה מסופוטמית • הוראות שורופק • אנומה אליש • עלילות גילגמש • מרדוך • קינת ניפור • הדת הבבלית אשורית
שפה	כתב יתדות • אלפבית ארמי • שומרית • אכדית • אמורית • עילמית • חורית • ארמית
נהרות	פרת • חידקל • חבור • בליח • דיאלא • הזב הגדול • הזב הקטן