כשים

כשים
ka-aš-šu

שרידי הזיקורת של דור-כוריגלזו בירת הכשים. (1915)
בבל בתקופה הכשית במאה ה-13 לפנה"ס לערך
היסטוריה
תאריכי הקמה	1531 לפנה״ס
תאריכי פירוק	1155 לפנה״ס
שונות
מפת חלוקת השלטון בין האימפריות בשנת 1400 לפנה"ס

הכשים (בכתיב אכדי: ka-aš-šu = כשו) היו עם קדום שמקורו ככל הנראה באזור הרי הזגרוס. לאחר נפילת האימפריה הבבלית הקדומה וכיבושה על ידי המלך החתי מורשיליש הראשון בתחילת המאה ה-16 לפנה"ס, השתלטה השושלת הכשית על בבל. הם שלטו על בבל קרוב ל-400 שנים עד 1155 לפנה"ס לערך, מועד בו נכבשה בבל על ידי עילם.

הכשים לא היו עם שמי, ושפתם כמעט ואינה ידועה לנו. השושלת הכשית ניהלה את הממלכה בשפה האכדית, ושפתם של הכשים ידועה לנו בעיקר מניתוח השמות הפרטיים, וממספר מצומצם של מילונים כשיים-בבליים שנמצאו. בשפתם הם קראו לממלכתם כַּרדוּניַאש, ארץ (יאש בכשית) הכרדונים.

מולדתם המקורית של הכשים לא ידועה, ההערכה היא שהם הגיעו מהרי הזגרוס ממחוז לורסתאן שבאיראן של היום, אזור שנקרא בימי קדם ארץ חמבן/חנבן וארץ-נמרי. הופעתם הראשונה בכתובים בבבל נעשתה במאה ה-18 לפנה"ס, הם תקפו את בבל בשנת מלכותו התשיעית של שמשו-אילונה, בנו של חמורבי. זה האזכור הראשון שלהם המופיע במקורות. הכשים חדרו לאט לאט כמשפחות שלמות, כפועלים שכירים או כעבדים. שמשו–אלונה הדף אותם אל מעבר לגבול, אך הם המשיכו להסתנן לבבל. לאחר כיבוש בבל על ידי החתים, השיגו הכשים שליטה במחצית המאה ה-16 לפנה"ס בצפון האימפריה הבבלית, וברבע הראשון של המאה ה-15 לפנה"ס גם באזור הדרומי. החתים בזזו את בבל ולקחו אתם את פסל האל מרדוך. הכשים החזירו את הפסל לבבל, אימצו אותו והפכו אותו שווה ערך לאל הכשי "שוקמונה". אין מידע מה הביא את החתים להגיע למקום כה מרוחק מממלכתם. יש הסוברים שהכיבוש נעשה על פי בקשת הכשים שישבו על הדרך בין חת לבבל^[1].

נסיבות עלייתם של הכשים לשלטון בבבל אינן ידועות, ומתקופת שלטונם הראשונה יש מספר מצומצם מאוד של עדויות. העיר בבל קיבלה את השם כאראנדוניאש (Karanduniash). הכשים בנו את עצמם ככוח פוליטי וצבאי במזרח הקדום. המלך כַּדַשְמַן-חַ'רְבֵּה הראשון (אנ') נלחם באזור הפרת התיכון או המדבר הערבי, בשבטי הסותו שהפריעו למהלך השיירות בין בבל, סוריה ומצרים ובנה שם מצודות. המלך כוריגלזו הראשון ששלט בתחילת המאה ה-14 לפנה"ס בנה עיר בירה חדשה בשם דור-כוריגלזו וקרא לה על שמו. יורשיו כַּדַשמַנאֶנליל ובּוּרנַבּוּריָאש השני התכתבו עם מלכי מצרים אמנחותפ השלישי ואמנחותפ הרביעי, ומכתב אחד הם הפנו לתות ענח' אמון; במכתבים אלה מכונים המלכים: "מלכי כַּרדוּניַאש". תכתובות אלה, 14 במספר, נמצאו במכתבי אל-עמרנה (מכתבים 001–014), ובנוסף נמצאו בארכיון העתקי מכתבים של מלכי מצרים למלכי בבל. המכתבים עסקו בעיקר בקשרי הנישואים בין שני בתי המלוכה, היחסים המדיניים, קשרי המסחר ובעיית שוד שיירות בבליות בארץ כנען, רשימה מפורטת של מתנות בורנבוריאש לנסיכה מצרית, ורשימת מתנות-נדוניה של אמנחותפ הרביעי לנסיכה כשית^[2].

בתקופת שלטונם שררה יציבות פוליטית, השושלת הכשית שלטה בדרום מסופוטמיה כמעט ללא הפרעות קרוב ל-400 שנים (במקביל לממלכת אשור התיכונה ששלטה בצפון מסופוטמיה). זו השושלת הארוכה ביותר בדברי ימי בבל. בכל התקופה היו שתי הפסקות קצרות בשלטון: (1) מרד קטן בשליש האחרון של המאה ה-14 לפנה"ס. המלך בּוּרנַבּוּריָאש השני נשא לאישה את בתו של אשור-אובליט הראשון, בנו קרה-הרדאש ירש אותו בשנת 1333 לפנה"ס; אצילי בבל התנגדו לשלטונו של מלך שהיה ממוצא אשורי ועקב כך פרץ מרד וקרה-הרדאש נרצח. רציחתו הביאה לפלישתו של אשור-אובליט, הוא הדיח את המלך, והמליך במקומו בשנת 1332 את כּוּרִיגַלזוּ השני שהיה כנראה בנו של בורנבוריאש השני למלך. (2) תקופת שלטון אשורי של שבע שנים בשליש האחרון של המאה ה-13 לפנה"ס, כשבבל נכבשה על ידי תוכולתי-נינורתה הראשון והוא מינה שלושה מושלים בבבל שהיו כפופים אליו. כיבוש זה הביא להחלשת ממלכת בבל. בערך באותו זמן פלשו לבבל שבטי השותו והאח'למו, מה שערער את כלכלת הממלכה לחלוטין. שלטונם של הכשים היה שלטון על האזור כולו, לא שלטון של ערי-מדינה. הכשים הפכו לכוח בינלאומי, קיימו מסחר וקשרים דיפלומטיים עם אשור, מצרים, עילם והחתים. הם התחתנו עם בתי מלוכה אחרים. סוחרים זרים הגיעו לבבל וסוחרים כשים הגיעו עד למצרים ואנטוליה. (מצרים הייתה המקור העיקרי לזהב מנוביה). משקולות וחותמות כשיות נמצאו בחפירות ארכאולוגיות בתבאי שביוון וכן באזור דרום ארמניה.

המלכים הכשים תחזקו את שליטתם בממלכה באמצעות רשת של מושלי מחוזות ממונים. חשיבות ערי הפרובינציה הייתה כמעט כחשיבות שתי ערי המלוכה בבל ודור-כוריגלזו. העיר ניפור שנזנחה בעבר בשליש האחרון של המאה ה-18 לפנה"ס נבנתה מחדש. מקדשיה נבנו על היסודות הישנים. מושל ניפור קיבל עליו את התואר השומרי "גואנאקו" והיה מעין משנה-למלך; תואר יוקרתי זה החזיק מעמד כך עד למאה ה-13 לפנה"ס, אז לקחו המלכים הכשים לעצמם את התואר מושלי ניפור. מרכזים חשובים נוספים בתקופה זו היו הערים לרסה, שושן וסיפר.

במחצית המאה ה-12 לפנה"ס כבשו העילמים את הממלכה הכשית. המלך הכשי האחרון "אנליל-נדין-אחי" נלקח לשושן, נכלא ומת שם. חלק משלל המלחמה של העילמים הייתה גם אסטלת חוקי חמורבי שהוצבה בפקודת מלך עילם שֻתְּרְךְּ-נַחֻנְתֶּ בעיר הבירה שושן.

הקבוצה האתנית הכשית המשיכה להתקיים במחוז לורסתאן שבאירן. כתובת בבלית המתארת את מסע המלחמה של סנחריב בשנת 702 לפנה"ס לאזור הרי הזגרוס, מציינת שסנחריב הכניע כשים בקרב .

הכשים מוזכרים במקורות גם בהקשר למותו של המצביא המוקדוני הפאיסטיון בשנת 324 לפנה"ס. אלכסנדר הגדול שהתאבל על מותו הקריב 3,000 כשים לזכרו.

מלכי השושלת הכשית, נחשבים מלכי השושלת השלישית של מלכי בבל

השפה כשית הייתה מדוברת בצפון מסופוטמיה מהמאה ה-18 עד המאה ה-4 לפנה"ס. בעת שלטונם על בבל דיברו הכשים בשפה האכדית. עקבות מעטים לשימוש בשפה הכשית נמצאו במילון כשי-אכדי שהכיל בעיקר מילים הקשורות בחקלאות דוגמת צמחים, השקיה ומונחים טכניים דוגמת חלקי מרכבה, שמות של צבעים ועוד. עקבות השפה נמצאו גם בשמות פרטיים של אנשים, אלים, סוסים. העדר טקסטים בשפה הכשית לא אפשר לחוקרים להגיע להבנת הדקדוק של השפה. מקורה של השפה וקשריה עם שפות אחרות לא הובהר. עם זאת נקבע שהשפה אינה שייכת למשפחת השפות ההודו-אירופיות או השפות השמיות.

ערך מורחב – כודורו

הכודורו היו אבנים עם כתובות עליהן ששימשו כאבני גבול ותיעדו את מענקי הקרקע שנתנו הכשים לווסלים בתקופת שלטונם בבבל. על הכודורו נחרטו דמויות של אלים מהמיתולוגיה הכשית, ביניהם שוקמונה (Shukamuna), בדמות ציפור עומדת על כן גבוה. שוקמונה היה האל הראשי בפנתיאון האלים המקורי של הכשים ונחשב גם כאל המלחמה והמרדף. הוא היה מקבילו של נרגל, אל השאול המסופוטמי.

• דור-כוריגלזו

• האנציקלופדיה המקראית, כרך ה' ערך "מסופוטמיה", עמ' 84–85

מדיה וקבצים בנושא כשים בוויקישיתוף

• רוברט גויספי (Robert Guisepi), ‏הכשים, באתר International World History Project (באנגלית)
• כשים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כשים, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)

מסופוטמיה
ממלכות בתקופת הברונזה
שומר	אומה • אור • ארידו • ארך • אשנונה • באד-טיבירה • בורסיפה • דיר • לגש • מלגיום • נגירסו • ניפור • סיפר • כיש • שדופום • שורופק
עילם	שושן • אנשאן
אכד	אכד • מארי • גותים
אמורים	אמר • תותול • איסין • ארך • לרסה • בבל • כיש • מרי • תרקה • ימחֿד • אכלתום
בבל	התקופה הבבלית הקדומה • כשים • האימפריה הבבלית החדשה • כשדים • דור-כוריגלזו
אשור	אשור • כלח • דור שרוכין • נינוה • חרן • אימגור-אנליל • האימפריה האשורית החדשה
חור	מיתני • אורקש • נוזי • אוררטו
נושאים מרכזיים
ממשל	מלכי שומר • מלכי אשור • מלכי בבל
מיתולוגיה	מיתולוגיה מסופוטמית • הוראות שורופק • אנומה אליש • עלילות גילגמש • מרדוך • קינת ניפור • הדת הבבלית אשורית
שפה	כתב יתדות • אלפבית ארמי • שומרית • אכדית • אמורית • עילמית • חורית • ארמית
נהרות	פרת • חידקל • חבור • בליח • דיאלא • הזב הגדול • הזב הקטן