ביטול איסור לכתחילה

ביטול איסור לכתחילה
(מקורות עיקריים)

משנה	מסכת תרומות, פרק ה', משנה ט'
תלמוד בבלי	מסכת חולין, דף צ"ח, עמוד ב'
תלמוד ירושלמי	מסכת תרומות, פרק ה', הלכה ג'
משנה תורה	ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה כ"ה
שולחן ערוך	יורה דעה, סימן צ"ט, סעיף ה'
מקורות נוספים	תרומת הדשן, סימן קע"א

אין מבטלים איסור לכתחילה הוא כלל מהלכות תערובות. לפי כלל זה אסור לערב בכוונה תחילה (מזיד) איסור והיתר בצורה כזו שיחול על האיסור דין ביטול ברוב (בתערובת יבש ביבש) או ביטול בשישים (בתערובת לח בלח), ואסור להוסיף מאכל היתר לתערובת כדי להביא לידי ביטול איסור שנמצא בה. במקרה ואדם עבר על איסור זה, חכמים קנסו אותו ואת כל מי שהוא ביטל עבורו את האיסור ואסרו עליהם להנות מביטול התערובת.

• מהמשנה ”...סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה, ואחר כן נפלו שם חולין, אם שוגג - מותר, ואם מזיד - אסור” (משנה, מסכת תרומות, פרק ה', משנה ט'). עולה שכאשר נופלת תרומה (האסורה באכילה) ומתערבת בהיתר מתוך כוונה לבטל את התרומה בהיתר, התערובת אסורה באכילה לכל אדם מלבד לכהן.

• בתלמוד הבבלי מובאת מחלוקת תנאים ביחס לאגוזי פרך של ערלה (שאינם בטלים^[1] אפילו באלף כל עוד הם שלמים) שנפלו בשוגג לתוך אגוזי היתר ונבקעו שם, האם הם בטלים^[2]. ולכל הדעות אם הדבר נעשה במתכוון, מתוך כוונה לבטלם, התערובת אסורה: ”נפלו ונתפצעו: אחד שוגג ואחד מזיד לא יעלו, דברי ר"מ ורבי יהודה. רבי יוסי ור' שמעון אומרים: בשוגג יעלו במזיד לא יעלו.” (תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף נ"ד, עמוד ב').

• במקור נוסף בתלמוד הבבלי^[3], העוסק בעצים שנשרו מהדקל ביום טוב, שעליהם חל דין מוקצה ואסור להסיק אותם ביום טוב, מובא דיון האם מותר לערב עצים שאינם מוקצים עם עצי המוקצה כדי לבטלם ברוב, ומסקנת הגמרא שם היא שהואיל ואיסור מוקצה הוא מדברי חכמים, הדבר מותר: ”והא קא מבטל איסורא לכתחלה, ותנן "אין מבטלין איסור לכתחלה"? - הני מילי בדאורייתא אבל בדרבנן מבטלין” .

• מקור נוסף להיתר ביטול איסור מדברי חכמים לכתחילה מובא במסכת בכורות ביחס להפרשת חלה בחוץ לארץ: ”אמר שמואל: תרומת חוצה לארץ בטילה ברוב. רבה מבטלה ברוב ואוכל לה בימי טומאתו.” (תלמוד בבלי, מסכת בכורות, דף כ"ז, עמוד א').

במסכת חולין^[4] ישנו ניסיון ללמוד מקרבן איל נזיר שניתן לבטל איסור לכתחילה, שהרי שמבשלים את הזרוע, שהיא אסורה מדאורייתא לישראל, עם שאר האיל שהוא היתר עבור ישראל.

סברה זו נדחתה מכיוון שלגבי קרבן איל נזיר חידשה התורה במפורש לעשות כך: ”וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל” (ספר במדבר, פרק ו', פסוק י"ט), ולכן לא ניתן ללמוד ממקור זה לשאר איסורים.

בעקבות דברי הגמרא הללו, נחלקו הראשונים האם תוקף האיסור לבטל איסור לכתחילה מהתורה או מדברי חכמים:

לדעת ראב"ד^[5] וראב"ן בגמרא מובא שיש חידוש בתורה לגבי הזרוע של קורבן איל נזיר, שניתן לבטלה לכתחילה. אולם, מכיוון שהתורה חידשה זאת דווקא על מקרה זה, בשאר איסורים ביטול איסור לכתחילה הוא איסור מדאורייתא. אך אם נעשה הביטול במזיד, התערובת אסורה מתוקף קנס של חכמים. בספר פרי חדש נכתב שזו גם דעת הרמב"ם^[6], אמנם בספר מעשה רקח, חלק על כך והעלה שלדעת הרמב"ם האיסור אינו אלא מדרבנן^[7]. בדרכי תשובה (לה) נכתב שגם לדעת הסוברים שתוקף האיסור מהתורה, הוא אינו נחשב ללאו שלוקים עליו. רבי חיים בן עטר כתב בספרו פרי תואר שהדין הוא הלכה למשה מסיני.

רבי חזקיה די סילוא כתב שישנה השלכה מעשית לכך שמדובר באיסור דאורייתא, לדעתו, מכיוון שביטול איסורים אסור מהתורה, קנסו חכמים את המבטל איסור תורה שיאסר המאכל אף אם ביטל בשוגג. אמנם, אם האיסור התבטל כבר מדאורייתא, כגון איסור שהתערב מאכלים מין במינו שהתבטל ברוב, והאדם רק הוסיף היתר המספיק לבטלו בשישים - לא קנסו אם היה שוגג^[8].

לדעת הרשב"א, תוקף איסור ביטול איסורים לכתחילה הוא מדברי חכמים^[9], וכך כתב גם הר"ן^[10] בשם תוספות. הם תירצו את הגמרא שהחידוש המבואר בתורה לגבי ביטול הזרוע, הוא לא עצם ההיתר לבטלה, אלא שיש מצווה לבטלה, מה שאין כן בשאר איסורים שבהם אין מצווה של ביטול איסור לכתחילה (ואפילו גנאי הוא לעושה כן).

גם הש"ך^[11] הביא שהרמ"ע מפאנו^[12] סובר שתוקף האיסור מדרבנן.

הרב יחזקאל לנדא כתב בספרו נודע ביהודה^[13] שכן דעת רוב הפוסקים. כך כתבו רבי שלמה קלוגר^[14], ערוך השולחן^[15], ותורת חסד (או"ח, כח, ח). הרב אהרן פפויפר^[16] כתב שנראה שזו מסקנת רבותינו האחרונים. כך פסק החת"ס^[17] אך הוסיף והסביר שנחלקו דווקא בתערובת לח בלח, אבל בתערובת יבש ביבש לכולי עלמא נחשב האיסור לאיסור דאורייתא^[18]. כך כתבו גם המהר"ץ חיות^[19] הנו"ב^[20] וערוה"ש (צט כז).

נחלקו האם שעת ידיעת התערבות האיסור בהיתר משפיעה על דין התערובת בגלל דין חתיכה נעשית נבילה (חנ"נ). לדוגמה: חתיכה הבלועה מאיסור שאין בה ששים כנגדו, וקודם שנודע לו שנאסרה נפלה לתבשיל שיש בו ששים נגד האיסור אך לא נגד כל החתיכה. וכן חתיכת איסור שנפלה לתבשיל שאין בו ששים נגדה, והוסיף בשוגג היתר כך שכעת יש ששים נגדה.

לפי איסור והיתר הארוך^[21] הכל תלוי בידיעת התערובת: אין אומרים חנ"נ אם לא נודעה התערובת, ואם נודעה התערובת צריך שישים בהיתר הנוסף כנגד כל התערובת גם במקום שלא שייך חנ"נ.

רמ"א^[22] הביא את דברי איסור והיתר הארוך בלשון "יש אומרים". ובערוך השולחן^[23] הסביר שרמ"א הביאו משום שחשש לדבריו לחומרא במקרה שנודעה התערובת שצריך פי ששים נגד כולה אף בתערובת שאין בה דין חתיכה נעשית נבלה, אבל ודאי רמ"א לא סובר כמותו להקל לעניין שאם לא נודעה התערובת לא חל דין חתיכה נעשית נבלה.

בש"ך כתב שאין הלכה כלל כאיסור והיתר הארוך, שכן שום פוסק אחר לא חילק כך^[24]. וכן נפסק בספר יד יהודה (בפי' הארוך כא) ובספר חוות דעת (חידושים יג) ועוד.

בספר חכמת אדם (מד י) הוסיף שניתן להקל בזה במקום הפסד מרובה וסעודת מצווה יחד, שאם הוסיף היתר לתערובת קודם שנודע שנפל בה איסור, מצטרף היתר זה להיתר שבתערובת לעניין ביטול האיסור בששים. אך כתב שאין להקל בזה באיסור בשר בחלב, בו מקובל להלכה שדין חתיכה נעשית נבלה הוא מדאורייתא, וגם משום שיש לגבי בשר בחלב הסכמה רחבה בקרב הפוסקים שדין חתיכה נעשית נבלה תקף, בניגוד לאיסורים אחרים בהם הדין שנוי במחלוקת.

בספר מנחת יעקב (פה לח) הוסיף שבתערובת של איסור נוזלי בהיתר נוזלי אפשר להקל לכתחילה כשהוסיף היתר קודם שנודעה התערובת, אך לא כן באיסור בשר בחלב.

כאשר אדם מבטל מאכל אסור, אך כוונתו העיקרית בפעולה זו היא לדבר אחר, והוא לא מתכוון ליהנות מהאיסור - מותר לאכול את התערובת. לדוגמה: מותר לטחון חיטה וליצור קמח, על אף שסביר שתהיינה תולעים בין החיטים (שאינן כשרות לאכילה). הסיבה לכך היא שהכוונה העיקרית בטחינה איננה ביטול התולעים ברוב החיטים, אלא ייצור קמח.

איסור זה של ביטול איסור לכתחילה חל רק כאשר הכוונה לבטל את האיסור המועט בתוך כמות רבה של היתר, או לבטל חשיבות של איסור חשוב, כגון דבר שבמניין. אולם מותר במגבלות שונות להשתמש באיסור לצורך פעולה כל שהיא בהיתר, כאשר האיסור וההיתר אינם מתערבבים (היתר פעולה זו תלוי גם בדין "זה וזה גורם").

בדבר ביטול איסור לכתחילה באיסור מדרבנן חלוקות הדעות: דעת הרמב"ם, מחבר השולחן ערוך, ובעל הט"ז^[25] היא שאף על פי שאסור לערבב איסור דרבנן בתוך היתר, אם האיסור כבר התערבב מותר להוסיף עליו היתר עד שיתבטל^[26], וכמו כן, בתערובת יבש ביבש של איסור דרבנן חשוב שאינו בטל, כגון חתיכה הראויה להתכבד בה, מותר לחתוך או לרסק את האיסור כדי שיפקע ממנו חשיבותו ויתבטל^[27]. ולעומת זאת דעת הרא"ה^[28], מהר"ם מרוטנבורג, הרא"ש, הר"ן, הרמ"א, ובעל הש"ך היא שגם אם התערב איסור דרבנן אין להוסיף עליו ולבטלו, ורק באיסור דרבנן שהוא בנוסף לכך שרוף מותר הדבר^[29]. דעה ממצעת מופיעה בתוספות, לפיה איסור דרבנן שאין לו עיקר מן התורה - מותר לבטל לכתחילה אם כבר נתערב, אך באיסור דרבנן שיש לו עיקר מן התורה - הדבר אסור^[30].

במקרה שפעולת ביטול האיסור נעשתה על ידי גוי עבור גויים, התערובת מותרת גם ליהודים. לכן בבית חרושת של שמייצר דברי מאכל עבור גויים, ובתהליך הייצור מערבבים איסור בפי ששים היתר, המאכל יהיה מותר באכילה גם ליהודים.^[31]

אבל אם ביטול האיסור נעשה גם עבור יהודים, למשל אם הוסיפו בכמות המאכל בשבילם, אזי אפילו אם המעשה לא נעשה בכוונה כדי שיוכלו לאכול מאכל שכשר עבורם - אסור לאוכלו, כיוון שבצורה כזו הגוי נחשב לשלוחו של הישראל.^[32]

• הערך אין מבטלין אסור לכתחילה במיקרופדיה תלמודית באתר ויקישיבה.
• מאמרים בנושא ביטול איסור לכתחילה, באתר ספריית אסיף