ברכה ראשונה

בהלכה, ברכה ראשונה היא קבוצת ברכות הנהנין הנאמרות לפני אכילת כל אוכל, בכל כמות, למעט מאכל שאינו ראוי למאכל אדם.

על פי המסורת, הברכה היא נטילת רשות מבורא העולם בטרם נאכל מן המאכל, מאחר שכל העולם שייך לו. "כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה - מעל"^[1]. תבנית הברכה היא: "ברוך אתה אדני אלוהינו מלך העולם..." וכאן בא המשך הברכה הספציפית.

על פי ההלכה, הברכה הראשונה על המאכל נקבעת על פי מוצאו של האוכל:

• על לחמים שונים העשויים מחמשת מיני דגן, מברכים "המוציא לחם מן הארץ". ברכת המוציא לחם מן הארץ פוטרת את כל המאכלים שייאכלו בתוך הסעודה, כיוון שהם באים "ללפת את הפת" - הם מהווים את עיקר הסעודה, עד לברכת המזון. יוצאים מן הכלל הם יין, שעליו מברכים גם בתוך הסעודה, (חוץ משבת וסעודה שמברכים על היין בהתחלה ומתכוונים מן הסתם לשתות עוד בסעודה) ולפתן או מנה אחרונה, שעליהם מברכים לחוד בשל העובדה שאינם מהווים עיקר הסעודה.
• על מוצרים שאינם לחם והם עשויים מחמשת מיני דגן, מברכים "בורא מיני מזונות".
• ליין ישנו מעמד מיוחד ביהדות, ונקבעה לו ברכה מיוחדת - "בורא פרי הגפן".
• על פירות הגדלים על העץ מברכים "בורא פרי העץ".
• על ירקות או פרות הגדלים על שיח חד שנתי מברכים "בורא פרי האדמה".
• על דבר שאין גידולו מן הארץ, מברכים "שהכל נהיה בדברו". גם על דבר שעבר עיבוד עד שלא ניכר ממה הוא עשוי, מברכים "שהכל". דוגמה למוצר כזה היא נוגט אגוזים וטחינה^[2].

ערך מורחב – סדר קדימה בברכות

במקרה שאדם רוצה לאכול מספר מאכלים, אולם אינו נוטל ידיו בתחילת הסעודה, ההלכה קובעת על איזה מאכל יברך תחילה, ועל מה יברך אחר כך. סדר הקדימה הבסיסי הוא מזונות, גפן, עץ, אדמה, שהכל. כלומר, תחילה יש לברך על מוצר שברכתו "בורא מיני מזונות", אחר כך על מוצר שברכתו "בורא פרי הגפן", אחר כך על מוצר שברכתו "בורא פרי העץ", ואז "בורא פרי האדמה" ו"שהכל נהיה בדברו". סימנו של סדר זה מסומן בהלכה בראשי התיבות שלו - מג"ע א"ש.

ולעניין היין שקודם לפירות שבעה, אין זה אלא למנהג האשכנזים כפי שכתב הרמ"א (או"ח סי' ריא סעיף ד), אבל למנהג הספרדים, כתב הב"י שאין עניין להקדים היין לפירות שבעה, ובשו"ע (או"ח סי' ריא סעיף ד) השמיט דין זה. ומ"מ מהיות טוב יש להקדים היין לפירות שבעה.

ולעניין דין קידמה לברכת "בורא פרי העץ" על "בורא פרי האדמה", גם זה אינו מצד הדין לדעת הספרדים, שהרי בשו"ע (שם, סעיף א, ג) נאמר שאם אין ברכת הפירות שווה, רשאי להקדים איזה שירצה, ואפילו יש בהן ממין שבעה, כגון צנון וזית שרשאי להקדים הצנון לזית כיוון שברכת הצנון היא "בורא פרי האדמה" וברכת הזית "בורא פרי העץ". ושם בסעיף ג הביא דעת בה"ג (מובא בברכות פרק ו) בשם יש אומרים שברכת "העץ" קודמת לברכת "האדמה". ועל כן טוב לחוש לדעת בה"ג ולהקדים עץ לאדמה אף על פי שאין זה מעיקר הדין.

נמצא שדין מג"ע א"ש אינו מוכרח ומעיקר הדין אפשר לשנות סדר הברכות כנ"ל.

אם מעוניינים לאכול כמה פירות - כולל פירות שברכתן בורא פרי האדמה, ישנו סדר הלכתי הקובע על איזה פרי יש לברך. הסדר הוא: שבעה, חביב, שלם, העץ. כלומר: פרי משבעת המינים עדיף על הפירות האחרים. אחר כך פרי שחביב עליו - קודם לשאר הפירות. לפי שיטות מסוימות פרי חביב קודם לשבעת המינים, ואפילו פרי חביב שברכתו "בורא פרי האדמה" קודם לפרי שברכתו "בורא פרי העץ" - על אף סדר מג"ע א"ש. לאחר מכן עדיף פרי שלם על פני פרי חצוי, ואחר כך עדיף פרי שברכתו "בורא פרי העץ" על פרי שברכתו "בורא פרי האדמה". אם ישנו יותר מפרי אחד משבעת המינים, הסדר בין פירות אלו נקבע על פי הפסוק בו הם מוזכרים בתורה: "ארץ חיטה ושעורה גפן תאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש" (דברים, ח', ח'). ככל שהפרי מוזכר קרוב יותר למילה ארץ, שמופיעה בפסוק פעמיים, כך הוא קודם. לדוגמה, אם מונחים לפנינו תמר (דבש) וענבים, התמר קודם משום שהוא יותר קרוב למילה "ארץ" השנייה המופיעה בפסוק. התאנה אף היא קודמת לרימון מאחר שהיא מופיעה לפניו בפסוק.

• ברכה אחרונה

• רשימת הברכות לרוב המאכלים