ברכות הנהנין
בהלכה, בִּרְכוֹת הַנֶּהֱנִין הן ברכות שחובה לאמרן לפני או אחרי הנאות חושיות שונות (ובמקרים מסוימים, הן לפניהן והן לאחריהן).
רבות מברכות הנהנין קשורות באכילה או בשתייה, והן נאמרות לפני ואחרי אכילה של כל מאכל (למעט מאכלים ומשקאות שאינם ראויים למאכל אדם). ברכות הנהנין נאמרות גם בהזדמנויות שונות הקשורות לחושים אחרים: לפני הרחת מקור ריח נעים, למראה עצי פרי מלבלבים בתקופת ניסן ועוד.
ככלל, ההלכה דורשת מהאדם לדייק בברכתו ולומר את הברכה הנכונה לכל הנאה.
מקור ברכות הנהנין
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגמרא במסכת ברכות קובעת:
אָסוּר לוֹ לָאָדָם שֶׁיֵּהָנֶה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְּרָכָה, וְכָל הַנֶּהֱנֶה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְּרָכָה – מָעַל (...) כָּל הַנֶּהֱנֶה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְּרָכָה כְּאִלּוּ גּוֹזֵל להקב"ה וכנסת ישראל
ברכות על מזון
[עריכת קוד מקור | עריכה]אסור לאדם לאכול ללא ברכה, מלבד דברים שאינו אוכל כדי לקיים את גופו, ליהנות מטעמם או לשבוע (למשל, על תרופות לא מברכים). על אכילה צריך לברך פעמיים: ברכה לפני האכילה שנקראת ברכה ראשונה, וברכה לאחר האכילה שנקראת ברכה אחרונה.
ברכה שלאחר האכילה ('ברכה אחרונה') יש אחת ויחידה שהיא מן התורה – ברכת המזון. שלוש הברכות הראשונות בה ("הזן", "הארץ" ו"בונה ירושלים") חובתם מן התורה לאדם שאכל לחם ושבע (וראה פרטי דין זה בערכים האילו). חובת הברכה לפני האכילה ('ברכה ראשונה') היא תקנת חכמים (מסברא, שכשם שצריך לברך לאחר האכילה כשהוא שבע בוודאי שיברך לפני, כשבא לאכול).[1]
ברכות ראשונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]את הברכה הראשונה מברכים מיד לפני שאוכלים ואסור להפסיק בין הברכה לאכילה.
החובה לברך ברכה ראשונה היא ב'כלשהו'. כלומר, על כל כמות של מזון שהאדם רוצה לאכול, גם הקטנה ביותר, חובה לברך ברכה ראשונה.
נוסח הברכות
[עריכת קוד מקור | עריכה]קיימות שש ברכות ראשונות וכל ברכה שייכת לסוג אחר של מזון, שש הברכות מתחילות במילים "ברוך אתה אדני אלהינו מלך העולם ..." ולכל סוג של מזון יש סיומת אחרת. כללים הלכתיים מגדירים איזו ברכה מברכים על כל מאכל.
| ברכה | על מה מברכים |
|---|---|
| ”המוציא לחם מן הארץ” | לחם העשוי מחמשת מיני דגן (חיטה, שעורה, שיפון, כוסמין ושיבולת-שועל) |
| ”בורא מיני מזונות” | מוצרי מזון שאינם לחם העשויים מחמשת מיני דגן או מאורז[2] אך אם אוכלים דגנים אלו ללא עיבוד כלשהו, לדוגמה אדם הכוסס חיטה, מברכים "בורא פרי האדמה" |
| ”בורא פרי הגפן” | יין ומיץ ענבים (לא כולל ענבים בצורתם הטבעית) |
| ”בורא פרי העץ” | פירות-העץ |
| ”בורא פרי האדמה” | ירקות שלא גדלים על העץ, זרעים |
| ”שהכל נהיה בדברו” | כל יתר המאכלים והמשקאות, בין היתר בשר, דגים, גבינה, פטריות, מים ומיצים. |
אם אדם רוצה לאכול שני מאכלים עליהם מברכים את אותה ברכה, לדוגמה, תפוח ואגס (שעל שניהם מברכים "בורא פרי העץ") כאשר מברך על הראשון מביניהם הוא פוטר גם את השני, ואם אכל קודם את התפוח אינו צריך לברך על האגס. כלל זה מתקיים רק כאשר ידע בזמן הברכה שהוא עתיד לאכול את שניהם, אבל אם בירך על תפוח כשהוא מתכוון לאכול אותו בלבד, ולאחר שכבר בירך על התפוח החליט שבכוונתו לאכול גם את האגס – הברכה שבירך על התפוח לא פטרה את האגס והוא צריך לחזור ולברך גם על האגס.
אם אדם אוכל מאכל המורכב מסוגי מזונות שונים שעל כל אחד מהם מברכים ברכה שונה, מברך את הברכה של המאכל העיקרי מביניהם שכן "העיקר פוטר את הטפילה".
בדומה לכך, אם אדם אוכל לחם – הברכה שהוא מברך על הלחם פוטרת את כל הדברים שרגילים לאכול בתוך סעודה ואינו מברך עליהם. לכן אם אכל לחם ולאחר מכן בשר או דגים אינו מברך על הבשר והדגים כי הם נחשבים חלק ממהלך הסעודה. אך אם אכל מאכלים שלא נחשבים חלק ממאכל הסעודה, לדוגמה ענבים שבאים רק כקינוח, ברכת המוציא לא פוטרת את אותם מאכלים וצריך לברך עליהם. כמו כן אם אדם שותה יין ולאחריו משקאות נוספים, הברכה שמברך על היין פוטרת את יתר המשקאות ואינו צריך לברך עליהם.
קדימות בברכות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – סדר קדימה בברכות
במקרה שאדם אוכל כמה מאכלים שצריך לברך עליהם – הוא מצווה לברך קודם על המאכל החשוב. בתלמוד ובספרות ההלכה דנו בסדר המאכלים. במקרים מסוימים מסדרים את הברכות על פי הברכה עצמה, כגון: ברכת המוציא קודמת לברכת מזונות, שקודמת לברכת הגפן, שקודמת לברכת העץ, שקודמת לחלק מהשיטות לברכת האדמה, שקודמת לברכת שהכל. בראשי תיבות "המגע אש".[3]
גם בין מאכלים בעלי ברכה זהה יש עדיפות שהברכה תתבצע על מאכלים מסוימים. כך, אם מונח לפניו מאכל משבעת המינים וכאלו שאינם משבעת המינים יש להעדיף לברך על זה שמשבעת המינים, ואם יש כמה מאכלים משבעת המינים עדיף לברך על זה מביניהם הקרוב ביותר למילה "ארץ" בפסוק בו מוזכרים שבעת המינים.[4] כך, אם יש לפניו כמה לחמים מדגנים שונים – עדיף לברך על לחם העשוי מחיטה (שהוא ראשון למילה "ארץ") ואם אין – יברך על לחם העשוי משעורה (שהוא משבעת המינים) ורק אם אין גם לחם משעורה – יברך על לחם מקמח אחר, וכן בדברי מזונות. כמו כן, אם יש לפניו לחם עם מעלה שאין ללחם אחר, לדוגמה לחם שלם מול לחם פרוס, יש להעדיף את הלחם השלם. כמו כן יש עדיפות ללחם מקמח נקי על פני לחם שאינו נקי, פת ישראל על פני פת נכרי ולחם גדול על פני לחם קטן.
הרמב"ם פוסק בעניין שסדר הקדימות נוהג רק כאשר לאדם אין העדפה מיוחדת לגבי המזון המוגש לו.[5]
דיוק בברכות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ככלל, ההלכה דורשת מהאדם לדייק בברכתו ולומר את הברכה הנכונה לכל מאכל. מאכלים שונים עוררו דיון הלכתי בסוגיית הברכה הראויה להם, בהתחשב באופן הכנתם. דוגמאות:
- אופן הכנת פצפוצי אורז הביא לדיון הלכתי סביב ברכתם, שכן אורז מבושל ברכתו "בורא מיני מזונות" ומאידך אורז אפוי ברכתו "בורא פרי האדמה".
- על פי ההלכה כובאנה נחשבת כפת הבאה בכיסנין, משום שמעורב בבצק הרבה שמן, ולכן ברכתה "בורא מיני מזונות", אלא אם קבע עליה סעודה או שאכלה בכמות גדולה שרגילים לקבוע עליה סעודה, שאז דינה כלחם ומברכים עליה "המוציא". אולם חלק מפוסקי יהדות תימן סבורים שכובאנה דינה כ"מעשה קדירה" שתמיד יש לברך עליה "בורא מיני מזונות" אפילו קבע עליה סעודתו
ברכות אחרונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – ברכה אחרונה
- אחרי אכילת לחם או עוגות בכמות שיש בה משום "קביעת סעודה" עליהם – מברכים ברכת המזון.[6]
- אחרי אכילת דברים שברכתם הראשונה היא "בורא מיני מזונות",[7] יין ופירות שבעת המינים – מברכים ברכה מעין שלוש.
- אחרי אכילת שאר מאכלים ומשקאות מברכים בורא נפשות.
ברכות הריח
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – ברכות הריח
- על עצים ועשבים ריחניים מברכים בשם ומלכות: "בורא עצי/עשבי בשמים".
- על פירות ריחניים מברכים בשם ומלכות: "הנותן ריח טוב בפירות".
- על שמן אפרסמון (בושם שיוצר בעת העתיקה – אינו זהה עם האפרסמון של ימינו) מברכים בשם ומלכות "בורא שמן ערב".
- על שאר דברים ריחניים מברכים בשם ומלכות "בורא מיני בשמים".
טעם להבדל בין הברכות השונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי מתמודד עם טיעון לפיו הצורך לברך על כל מאכל, מהווה טרחה משמעותית בחייו של אדם. הוא מסביר שהנאה קשורה במודעות, ככל שמודעות לדבר טוב עולה, כך ההנאה ממנו עולה בהתאם. ברכות הנהנין מהוות הזדמנות למודעות ביחס להנאה המצופה מהדבר הנאכל, ועל כן מעלה את רמת ההנאה.
"ההזדמנות להנאה והרגשתה, ושיחשוב בהיעדרה קודם לכן, כופל ההנאה. וזה מתועלת הברכות למי שהוא רגיל בהם בכונה והבנה, מפני שהם מציירות מין ההנאה בנפש והשבח עליה למי שחננה וכבר היה מזומן להיעדרה, ואז תגדל השמחה בה".
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ברכות הנהנין בקיצור שולחן ערוך
- ברכת הנהנין בפניני הלכה
- ברכות הנהנין – סיכום הלכות, באתר "אחינו"
מה מברכים על...?, סרטון באתר יוטיוב ערוץ יהדותון- צמחים, מאכלים ודפוסי אכילה בספרות הברכות, אברהם אופיר שמש
- הערך "ברכות הנהנין", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
- מאמרים בנושא ברכות הנהנין, באתר ספריית אסיף
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל"ה, עמוד א'.
- ^ חלק מהפוסקים כוללים גם דוחן
- ^ ראו שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רי"א, סעיפים א'-ב'
- ^ "ארץ חיטה ושערה וגפן ותאנה ורמון, ארץ זית שמן ודבש", ספר דברים, פרק ח', פסוק ח'
- ^ ספר אהבה, הלכות ברכות, פרק ח', הלכה י"ג
- ^ ברכת המזון פוטרת גם את המאכלים האחרים.
- ^ חוץ מאורז ודוחן
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
