צ'וצ'ה
 | יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: מיקוד המידע והצגתו בצורה בהירה. | |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: מיקוד המידע והצגתו בצורה בהירה. | |
צ'וּצֶ'ה (בהנגול: 주체; בהנג'ה: 主體; בדרך כלל לא מתורגמת; משמעותה "הסתמכות עצמית") היא האידאולוגיה הרשמית של קוריאה הצפונית. ממשלת קוריאה הצפונית מתארת אותה כ"תרומתו המבריקה, המקורית והמהפכנית של קים איל-סונג להגות הלאומית והבינלאומית"[1]. ההנחה שעומדת ביסודה היא ש"אדם אדון לגורלו"[2] - שעל קוריאה הצפונית להיות ל"אדון על המהפכה והבנייה[3]"; ושבאמצעות היכולת להסתמך על משאביה שלה ועל חוזקה, יכולה אומה להשיג סוציאליזם אמיתי[2].
קים איל-סונג הגה את הצ'וצה כגרסה קוריאנית למרקיסיזם-לניניזם[1], בה יש דגש חזק על הפרט, על מדינת הלאום ועל עצמאותה[2]. ממשלת קוריאה הצפונית אימצה את הצ'וצה כרשימת עקרונות; ומשנות החמישים ואילך משתמשת בה כדי להצדיק החלטות פוליטיות[4]. עקרונות הצ'וצה המרכזיים הם שעל האומה לקדם את עצמאותה (jaju) באמצעות בניית כלכלה לאומית (jarip) ושימת דגש על הגנה עצמית[5] (jawi), על מנת לכונן סוציאליזם[1].
הצ'וצה ספגה ביקורת מחוקרים ומשקיפים רבים, שכינוה מנגנון שמזין את המשטר הטוטליטרי של קוריאה הצפונית[6], ומצדיק את בדלנותה הקיצונית ואת עושק אזרחיה[6]. הצ'וצה תוארה גם כצורה של דת לאומית קוריאנית, שמעלה על נס את משפחת קים כמצילי "הגזע הקוריאני" ופועלת כמסד לפולחן אישיותם[7].
ראשית הרעיון
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההתייחסות הראשונה הידועה לצ'וצ'ה כאידאולוגיה צפון-קוריאנית הייתה בנאום אנטי-סובייטי שנשא קים איל-סונג ב-28 בדצמבר 1955. הנאום, שנשא את הכותרת "אודות חיסול הנחישות העיוורת ויצירה וייסוד של צ'וצ'ה בעבודה אידאולוגית", הוקדש לקידום טיהור פוליטי בדומה לתנועה הסינית משנות ה-40. תהליך התפתחות הצ'וצ'ה בקוריאה הצפונית לווה בידי התפתחות אידאולוגית דומה בסין. בשני המקרים הדבר נבע מספק באשר ליתרונות בהשתייכות למשטר הסובייטי, ושתי האידאולוגיות יצרו תמריץ לפנייה בכיוון העולם השלישי במדיניות החוץ.
הואנג ג'אנג יופ, יועץ בכיר של קים בתחום האידאולוגיה, גילה את נאומו של קים משנת 1955 בזמן שקים, לאחר שייסד פולחן אישיות, שאף לייסד גרסה משלו למרקסיזם-לניניזם, "אני מאמין" עצמאי משלו שיגדיר את החברה. מקורות צפון קוריאניים הצליחו להתחקות אחרי ראשיתו של רעיון הצ'וצ'ה בנאום מ-30 ביוני 1930 שנישא בפי קים איל סונג, אז בן 18.
אידאולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנאומו של קים איל סונג מ-1955, הנאום הראשון שעסק בצ'וצ'ה, מצהיר קים:
כדי ליצור מהפכה בקוריאה אנו חייבים לדעת היטב את ההיסטוריה והגיאוגרפיה של קוריאה בדיוק כמו שאנו יודעים את מנהגי האנשים הקוריאניים. רק אז יהיה אפשרי לחנך את אנשינו בדרך שמתאימה להם ולעורר בהם אהבה נלהבת למקומם הטבעי ולאדמת המולדת שלהם
קים מתרכז בחשיבות החינוך ולמידת ההיסטוריה של קוריאה. דרך החינוך להיסטוריה העצמית של אנשי קוריאה "תומרץ הגאווה הלאומית שלהם וההמונים הרבים יעוררו לכדי מאבק מהפכני". במהלך נאומו מדבר קים על אירועי עבר משמעותיים ומסביר איך תוצאות מסוימות יכלו להימנע. הוא מדגיש את חשיבות זיכרון מאבקם ושאי-למידה מהעבר, או הכחשתו, "ייחשב לכך שאנשינו לא עשו כלום".
קים איל סונג התווה את שלושת עקרונות היסוד של הצ'וצ'ה בנאומו ב-14 באפריל 1956, "אודות בניה סוציאליסטית והמהפכה הצפון-קוריאנית ברפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה":
- עצמאות פוליטית
- עצמאות ואי תלות כלכלית[8]
- הסתמכות עצמית בהגנה
שליטה הקודם של קוריאה הצפונית, קים ג'ונג-איל, חיבר הצהרה רשמית מקיפה אודות צ'וצ'ה במסמך מ-1982 בשם "אודות רעיון הג'וצ'ה". קים החזיק בסמכות הסופית לגבי פרשנות האידאולוגיה המדינתית ושילב את מדיניות הסונגון (קדימות לצבא העם) לתוכה ב-1996.
לפי "אודות רעיון הג'וצ'ה" של קים ג'ונג-איל, יישום הצ'וצ'ה במדיניות ממשלתית מצריך את הבאים:
- לאומה חייבת להיות עצמאות במחשבה ובפוליטיקה, כלכלה פנימית המספקת לעצמה את כל צרכיה ותלות-עצמית בביטחון.
- מדיניות חייבת לשקף את הרצון והשאיפות של ההמונים ולהפעיל אותם בצורה מלאה במהפכה ובבניה.
- שיטות המהפכה והבניה חייבות להיות מתאימות למצבה של המדינה.
- העבודה החשובה ביותר במהפכה ובבניה היא לעצב את אידאולוגיית העם לקומוניזם ולהניע אותם לפעולות בניה.
נקודת המבט של הצ'וצ'ה מחייבת נאמנות מוחלטת למפלגה המהפכנית ולמנהיג. בקוריאה הצפונית, אלו "מפלגת הפועלים של קוריאה" והמפקד העליון, קים ג'ונג-און.
במהלך ועידת המפלגה הרביעית שנערכה באפריל 2012, הוסיף קים ג'ונג-און והגדיר את הצ'וצ'ה כמחשבתו המקיפה של קים איל-סונג, שפותחה והועמקה בידי קים ג'ונג-איל, ולכן אפיין אותה כ"קימאילסונגיזם-קימג'ונגאיליזם". הוא אמר:
קימאילסונגיזם-קימג'ונגאיליזם היא המערכת הבלתי נפרדת של הרעיון, התיאוריה והשיטה של צ'וצ'ה וכן אידיאולוגיה מהפכנית מעולה המייצגת את עידן הצ'וצ'ה. בהנחיית הקימאילסונגיזם-קימג'ונגאיליזם, עלינו לנהל את בניית המפלגה ופעילויות מפלגתיות, כדי לתמוך במאפיין המהפכני של מפלגתנו ולקדם את המהפכה והבניה הבאים עם הרעיונות והמטרות של הנשיא והגנרל
יישום מעשי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בהיסטוריה הצפון קוריאנית הרשמית, נטען כי אחד היישומים הראשונים של הצ'וצ'ה היה תוכנית החומש של השנים 1956 - 1961, הידועה גם כתנועת צ'ולימה (Chollima Movement)(אנ'). תוכנית החומש כללה פיתוח כלכלי מהיר של קוריאה הצפונית, תוך התמקדות בתעשייה כבדה, כדי להבטיח עצמאות פוליטית הן מסין והן מברית המועצות.
תנועת צ'ולימה ("סוס אלף הלי" - הסוס המעופף הקוריאני) יישמה את אותה שיטה של ריכוז מדיני מתוכנן שהחלה עם תוכנית החומש של ברית המועצות ב-1928. הקמפיין עלה בקנה אחד והיה דומה בחלקו לתוכנית החומש של מאו והקפיצה הגדולה קדימה שהחלה שנתיים אחרי הצ'ולימה. קוריאה הצפונית כנראה הצליחה להימנע מהאסונות שנבעו מ"הקפיצה הגדולה קדימה".
למרות שאיפותיה להסתמכות עצמית, קוריאה הצפונית ממשיכה להישען על תמיכה כלכלית ממדינות אחרות, ללא הפסקה. היסטורית, קוריאה הצפונית קיבלה את מרבית תמיכתה מברית המועצות עד להתפרקותה ב-1991. בתקופה שלאחר מלחמת קוריאה, קוריאה הצפונית נשענה על תמיכה כלכלית והלוואות ממדינות "חברות" מ-1953 ועד 1963 וכן הסתמכה משמעותית על סיוע תעשייתי סובייטי בין השנים 1953 - 1976.
רעיון הצ'וצ'ה עצמו עלה בהדרגה כדוקטרינה אידאולוגית שיטתית תחת הלחץ הפוליטי של הפיצול הסיני-סובייטי. פיתוח גישה עצמאית למרקסיזם לניניזם היה הכרחי כדי להישאר נייטרלי בשעה שהפיצול התעצם. האידאולוגיה נותרה שולית במשך כעשור, עד להגחתה מחדש כשאיל סונג דיבר אודות עקרונות הצ'וצ'ה בפני הכוחות המזוינים העממיים של קוריאה הצפונית ב-1963.
לאחר קריסת ברית המועצות נקלעה כלכלת צפון-קוריאה למשבר ובעקבותיו כשלים תשתיתיים שתרמו לרעב החמור של אמצע שנות ה-90. לאחר כמה שנות רעב, הרפובליקה העממית של סין הסכימה להחליף את ברית המועצות כספקית סיוע עיקרית וסיפקה עזרה הומניטרית בשווי של מעל 400 מיליון דולר בשנה. מאז 2007 הובטח לקוריאה הצפונית (אם כי לא בוצע בפועל) שתקבל אספקה רחבה של מזוט ועזרה טכנית, כפי שנקבע במסגרת שיחות ששת הצדדים (אנ'). בשנת 2005 הייתה צפון-קוריאה המדינה השנייה בגודלה שקיבלה סיוע בינלאומי במזון וממשיכה לסבול ממחסור כרוני במזון.
הקשר למרקסיזם-לניניזם, סטליניזם ומאואיזם
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1972, החליפה הצ'וצ'ה את המרקסיזם לניניזם כאידאולוגיה רשמית בחוקה המתוקנת של קוריאה הצפונית. השינוי נעשה בתגובה לפיצול הסיני-סובייטי. אף על פי כן, הוגדרה הצ'וצ'ה כ"יישום יצירתי של המרקסיזם-לניניזם". קים איל סונג הוסיף והסביר כי הצ'וצ'ה אינה רעיון מקורי של צפון-קוריאה ושבעבודתו לניסוחה הוא בסך הכל הדגיש את האוריינטציה התכנונית, שטבועה בכל מדינה סטליניסטית.
לאחר התמוטטותה של ברית המועצות, התורמת העיקרית לכלכלת קוריאה הצפונית, בשנת 1991, הושמטו כל ההתייחסויות למרקסיזם-לניניזם מהחוקה המתוקנת של שנת 1998. מספר ביטויים מרקסיסטים-לניניסטים נותרו בשימוש מדי פעם אך בשנת 2009 המילה קומוניזם עצמה הושמטה מהחוקה. עם זאת, ייסוד רעיון הסונגון באמצע שנות ה-90 מינה רשמית את הצבא, ולא את מעמד הפועלים, ככוח המהפכני המרכזי של קוריאה הצפונית.
פרשנים, עיתונאים ומלומדים רבים מחוץ לקוריאה הצפונית משווים את הצ'וצ'ה לסטליניזם וקוראים לקוריאה הצפונית מדינה סטליניסטית. מספר מומחים טענו אחרת וניסו לאפיין את צפון-קוריאה כקורפורטיבית (ברוס קאמינגס), לאומנית מבוססת-גזע (בריאן מאיירס), מונרכיסטית, תאוקרטית או ככזו בה פועלים לוחמי גרילה.
השפעה על הכלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנים 1957 - 1961 תוכנית החומש תיעדפה במקום גבוה את שיקומן של תעשיות מרכזיות שנהרסו במלחמה ומיקמה את מוצרי הצריכה בסוף טבלת העדיפויות. ההטיה לכיוון בנייתן מחדש של התעשיות העיקריות "בשילוב סיוע גדול וחסר תקדים מברית המועצות, דחף את הכלכלה לשיעורי צמיחה גבוהים בשנות ה-50 ובשנות ה-60"[דרוש מקור]. בעוד שמוצרי צריכה יום-יומיים כגון עטים ושעונים היו נדירים בצפון-קוריאה שלפני המלחמה בשנת 1949, באמצע שנות ה-60 כלכלת צפון-קוריאה צמחה מהר יותר מזו של קוריאה הדרומית.
תחת הצ'וצ'ה, מטרתה הכלכלית של קוריאה הצפונית השתנתה ל"בניית מדינה שופעת וחזקה שיכולה לערוב לחופש של עמנו". קים איל-סונג הציע להגן על החופש של הכלכלה הלאומית באמצעות הסתמכות על משאבים פנימיים ושאיפה לעצמאות ממשאבים זרים. בהיצמדות לעקרונות הצ'וצ'ה של חופש ועצמאות פוליטיים וכן עצמאות ואי תלות בכלכלה, כפי שהעקרונות האלו שורטטו בידי קים איל-סונג ב-1965, המדינה בודדה את עצמה משאר העולם[דרוש מקור]. לקוריאה הצפונית היה מספר מועט של קשרים דיפלומטים עם עמים אחרים, עד להתמוטטותו של הגוש הסובייטי, שהכריח אותה ליצור קשרים חדשים.
ראוי לציין שרעיון העצמאות ואי התלות כלכלית היה שונה ממדינות אחרות שניתקו עצמן מהכלכלה העולמית, וכלכלותיהן חוו האטה או הידרדרות. כלכלתה של קוריאה הצפונית לא חוותה האטה אלא צמיחה עד שנות ה-80.
תאורטית, יציאתה של קוריאה הצפונית מהכלכלה העולמית נועדה ליצור אי תלות ועצמאות ממדינות אחרות. בפועל, לעומת זאת, האומה הצפון-קוריאנית נאלצה להסתמך על סיוע מברית המועצות, ומאוחר יותר מסין, לצורך תמיכה במחייתה. דוגמה אחת של הצורך בסיוע חיצוני אירעה ב-1986, כשקים איל סונג הציב יעד ייצור של עשרה מיליוני טונות של תבואה. כאשר התוכנית נכשלה והמדינה ייצרה ארבעה מיליוני טונות תבואה בלבד, היא פנתה לסיוע חיצוני לצורך קבלת שני מיליוני טונות תבואה נוספים. בעזרת ששת מיליוני טונות התבואה הצליחה המדינה לספק את כמות המזון המינימלית להזנת האוכלוסייה.
שנות ה-90 ואילך
[עריכת קוד מקור | עריכה]המשבר הכלכלי של קוריאה הצפונית המשיך במהלך שנות ה-90. "מרבית האשמה יוחסה לא למערכת הסוציאליסטית המגושמת של קוריאה הצפונית, אלא ל'התמוטטות המדינות הסוציאליסטיות והשווקים הסוציאליסטים בעולם', ש'הרסו' שותפות סחר רבות של פיונגיאנג והסכמים". נפילתו של השוק הסוציאליסטי ושותפים למסחר הובילו את קוריאה הצפונית למשבר שלא ניתן היה להשתלט עליו במסגרת גבולות הכלכלה הפנימית. כתוצאה, בסתירה לפילוסופיית האוטרקיה של הצ'וצ'ה, ייסדה קוריאה הצפונית את אזור הכלכלה והסחר הפתוח Najin-Sonbong במהלך אמצע שנות ה-90.
משקיעים חיצוניים מהונג-קונג, בריטניה, יפן, צרפת, קוריאה הדרומית, ארצות הברית וארצות נוספות פתחו מתקני ייצור בקוריאה הצפונית. במקביל פתחה קוריאה הצפונית את אזור התעשייה שליד העיר קאסונג (Kaesŏng) לייצוא עד שנת 2010, בה אכפה קוריאה הדרומית סנקציות כלכליות לאחר עליית השמרנים בדרום ב-2008 וההטבעה של ספינה מלחמה דרום קוריאנית.
עיקרון הצ'וצ'ה השלישי, העוסק בהסתמכות עצמית על ההגנה הלאומית, ובמיוחד אחרי יישום מדיניות הסונגון (קדימות לצבא העם) בידי קים ג'ונג-איל, גרם לקוריאה הצפונית להוציא חלק משמעותי מתקציבה לצרכים צבאיים והקטין את כמות ההון שיכלה לשמש לצורך פיתוח כלכלי. מוערך כי כ-25% מתקציבה השנתי של קוריאה הצפונית הולך לצרכים צבאיים.
מעמד חברתי
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביקורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארגוני זכויות אדם ופרשנים פוליטיים כמו בריאן ריינולדס מאיירס מדווחים בקביעות כי המצב הממשי בקוריאה הצפונית אינו תואם כלל את עקרונות הצ'וצ'ה ומצטטים את העובדה שכלכלת קוריאה הצפונית הסתמכה משמעותית על ייבוא וסיוע חיצוני, הן לפני והן אחרי התמוטטות גוש המסחר הקומוניסטי. בנוסף טענו הביקורות שלדעתו של העם הצפון קוריאני לא היה משקל בקבלת החלטות. תאורטיקן הצ'וצ'ה הבכיר הואנג ג'אנג יופ הוסיף את קולו לביקורות הללו לאחר שערק לקוריאה הדרומית, למרות שעדיין האמין ברעיון הצ'וצ'ה, כפי שהבין אותו.
הד"ר למדע המדינה האן ס. פארק[9], בספרו North Korea: The Politics of Unconventional Wisdom משנת 2002 והתאולוג תומאס ג'יי. באלק בספרו Juche: A Christian Study of North Korea's State Religion מ-1999 השוו שניהם את הצ'וצ'ה לדת פוליטית[10].
צ'וצ'ה כאידאולוגיית חזית המסתירה השקפת עולם לאומנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בריאן ריינולדס מאיירס בספרו The Cleanest Race דוחה את הטענה שהצ'וצ'ה היא האידאולוגיה הצפון קוריאנית העיקרית. הוא מתייחס להערצה הציבורית לרעיון הצ'וצ'ה ככזו שנועדה להטעות זרים ומצביע על כך שהחוקה האחרונה של קוריאה הצפונית, משנת 2009, השמיטה כל אזכור לקומוניזם. מאיירס טען שהצ'וצ'ה היא זיוף שפותח כדי לתאר את קים איל-סונג כהוגה פוליטי, בדומה למאו דזה-דונג[11].
לפי The Cleanest Race, ממשלת קוריאה הצפונית הוקמה כימין קיצוני ולא כשמאל קיצוני[12], בשל מדיניות ה"צבא קודם", הגזענות והפחד מזרים, כפי שבאו לידי ביטוי בניסיון הלינץ' של הדיפלומטים האפרו-קובניים וההפלות בכפייה של נשים צפון קוריאניות שהרו מסינים אתניים.
צ'וצ'ה מחוץ לקוריאה הצפונית
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך המלחמה הקרה, קוריאה הצפונית קידמה את הצ'וצ'ה ואת עיקרון ה"הסתמכות העצמית" כדרך עבור מדינות אחרות, בייחוד מדינות העולם השלישי, לפיתוח כלכלתן. זה הסתיים בהפיכה צבאית באינדונזיה. נשיא רומניה ניקולאה צ'אושסקו התרשם מהניידות האידאולוגית בקוריאה הצפונית במהלך ביקורו באסיה ב-1971 וזמן קצר לאחר מכן החל בתוכנית לפיתוח עירוני ברומניה (אנ') בעלת מאפיינים דומים לצ'וצ'ה.
הממשלה הצפון קוריאנית אירחה את הסמינר הבינלאומי הראשון בנושא צ'וצ'ה בספטמבר 1977. Korean Central News Agency, סוכנות הידיעות המרכזית הקוריאנית, ו-Voice of Korea, הרדיו הצפון-קוריאני, מתייחסות לעיתים לטענות של קבוצות לימוד ומחקר בנושא הצ'וצ'ה ממדינות אחרות. שתיים מהקבוצות הבולטות ביותר בתחום הן International Institute of the Juche Idea ביפן ו-Korean Friendship Association, ארגון בינלאומי המונהג בידי אזרח ספרדי. קבוצות לימוד אחרות בנושא הצ'וצ'ה לא מתפרסמות מחוץ לתקשורת הצפון-קוריאנית ושיעור פעילותן, ככל שהוא קיים, אינו ברור. קים ג'ונג איל הדגיש כי מדינות אחרות אינן צריכות ליישם את הצ'וצ'ה בצורה זהה לקוריאה הצפונית, אלא צריכות להשתמש בשיטות המתאימות למצב.
לוח צ'וצ'ה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – לוח השנה הצפון קוריאני
הממשלה הצפון קוריאנית וארגונים הקשורים אליה משתמשים בשילוב של הלוח הגרגוריאני עם שנת צ'וצ'ה המבוססת על תאריך ה-15 באפריל 1912, תאריך הולדתו של קים איל-סונג, כשנה 1. הלוח הוצג לראשונה בשנת 1997. החודשים זהים לחודשי הלוח הגרגוריאני הרגיל. במקרים רבים, שנת הצ'וצ'ה מצוינת לאחר שנת הספירה, לדוגמה "27 ביוני 2007 צ'וצ'ה 96". אבל בפרסומים הצפון קוריאנים שנת הצ'וצ'ה לרוב מצוינת לפני שנת הספירה המתאימה, כך לדוגמה: "צ'וצ'ה 96 (2007)".
לוחות שנה המבוססים על עידנים פוליטיים ניתן למצוא גם בשיטה היפנית לתיארוך מבוסס עידן (nengō (אנ')) ובלוח מינגו (אנ') ברפובליקה הסינית (טאיוואן), למרות ששני לוחות אלו אינם מבוססים על לידתו של אדם ספציפי, כמו בלוח הגרגוריאני ובלוח צ'וצ'ה.
באוגוסט 1997 הוועידה העממית המרכזית של קוריאה הצפונית הכריזה על הסדרה של נושא השימוש בלוח עידן הצ'וצ'ה (ספירת שנים משנת 1912 בה נולד קים איל סונג). התקנות החדשות קובעות כי עבור תאריכים לפני שנת 1912 ייעשה שימוש בלוח הגרגוריאני בלבד, כך שאין שנת צ'וצ'ה "שלילית" או ספירה "לפני צ'וצ'ה". ביקורות על הצ'וצ'ה טוענות כי "שיטת התיארוך של הצ'וצ'ה", המבוססת על תאריך לידתו של אדם במקום על עידן פוליטי, משקפת מסורת שושלתית בה שמות העידנים נקראים על שם קיסרי יפן וסין, כמו גם הקיסרים הקוריאנים, שהשתמשו גם כן בשיטה בעבר.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מערכת המשפט בקוריאה הצפונית
- חוקת קוריאה הצפונית
- עשרת העקרונות להקמתה של מערכת אידאולוגית מרכזית
- מוזיאון שלוש המהפכות
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Grace Lee, The Political Philosophy of Juche, Stanford Journal of East Asian Affairs, אביב 2003 (באנגלית)
- קים ג'ונג איל, On the Juche Idea, 31 במרץ 1982 (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 French, Paul, 1966-, North Korea : state of paranoia, London: Zed Books, 2014
- ^ 1 2 3 Juche Idea: Answers to Hundred Questions. Pyongyang: Foreign Languages Publishing House. 2014.
- ^ בניית המדינה
- ^ היות שממשלת קוריאה הצפונית לא מתירה הטלת ספק בעקרונות הצ'וצ'ה, די לה באמירה שהחלטה מסוימת תואמת את הצ'וצ'ה כדי להצדיקה.
- ^ הגנה עצמית משמעותה הסתמכות עצמית בתחום ההגנה - יכולת להגן על עצמה מבלי להזדקק לסיוע זר.
- ^ 1 2 Victor Cha (2009). The Impossible State: North Korea Past and Future. Vintage Books
- ^ Kim Jong Il: The Great Man. Pyongyang: Foreign Languages Publishing House. 2012.
- ^ דקלה ארינוס, השיגור בקוריאה הצפונית: בין לוויינים, טילים והישרדות המשטר, iAsia, ה-8 במאי 2013
- ^ North Korea: The Politics of Unconventional Wisdom, אתר Lynne Rienner Publishers
- ^ Charles K. Armstrong, North Korea: the Politics of Unconventional Wisdom., The Free Library, 2004
Discussion of why Juche is classified as a major world religion, אתר Adherents, 23 באפריל 2005 - ^ Colin Marshall, Immersion in propaganda, race-based nationalism and the un-figure-outable vortex of Juche Thought: Colin Marshall talks to B.R. Myers, author of The Cleanest Race: How North Koreans See Themselves and Why it Matters, 3 Quarks Daily, 12 באפריל 2010
- ^ Michael Rank, Lifting the cloak on North Korean secrecy, Asia Times, 10 באפריל 2010
