ג'ורג' ברידג'ס רודני

ג'ורג' ברידג'ס רודני
George Brydges Rodney

אדמירל רודני לאחר קרב הקדושים, 1782, מאת תומאס גיינסבורו. מאחור נמצא סמל הצי הצרפתי פלר דה ליס מהספינה שנלכדה "ויל דה פארי".
לידה	13 בפברואר 1719 וולטון על התמזה, הממלכה המאוחדת
פטירה	24 במאי 1792 (בגיל 73) לונדון, ממלכת בריטניה הגדולה
שם לידה	George Brydges Rodney
מדינה	ממלכת בריטניה הגדולה
השכלה	בית הספר הארו
בן או בת זוג	Jane Compton (31 בינואר 1753–?) Henrietta Clies (1764–?)
פרסים והוקרה
מסדר האמבט

אדמירל ג'וֹרְג' בְּרִידְגֶ'ס רוֹדְנִי (באנגלית: George Brydges Rodney, 1st Baron Rodney; 13 בפברואר 1719 – 24 במאי 1792) היה קצין צי בריטי. הוא ידוע בעיקר בזכות הפיקוד שלו במלחמת העצמאות של ארצות הברית, במיוחד ניצחונו על הצרפתים בקרב הקדושים ב-1782. לעיתים קרובות טוענים שהוא היה המפקד שהיה חלוץ בטקטיקה של "שבירת הקו".

רודני הגיע מרקע מכובד אך עני, והצטרף לצי בגיל ארבע עשרה. הקרב הגדול הראשון שלו היה קרב כף פיניסטרה השני (אנ') בשנת 1747. הוא הרוויח סכום גדול של שלל ימי במהלך שנות ה-40 של המאה ה-18, מה שאפשר לו לרכוש אחוזה כפרית (אנ') גדולה ומושב בבית הנבחרים של בריטניה הגדולה (אנ'). במהלך מלחמת שבע השנים, היה רודני מעורב במספר פעולות אמפיביות כמו הפשיטות על רושפור (אנ') ולה האבר והמצור על לואיסבורג. הוא נודע בזכות תפקידו בכיבוש מרטיניק בשנת 1762. בעקבות חוזה פריז, מצבו הכלכלי של רודני הורע. הוא הוציא סכומי כסף גדולים כדי לממש את שאיפותיו הפוליטיות. עד 1774 הוא צבר חובות גדולים ונאלץ לברוח מבריטניה כדי להתחמק מהנושים שלו. הוא היה בכלא צרפתי כשהוכרזה מלחמה בשנת 1778. הודות למיטיב צרפתי, הצליח רודני להבטיח את שחרורו ולחזור לבריטניה שם מונה לפיקוד חדש.

רודני שחרר בהצלחה את גיברלטר במהלך המצור הגדול והביס צי ספרדי במהלך 1780 בקרב כף סנט וינסנט (אנ'), המכונה "הקרב לאור הירח", מכיוון שהוא התרחש בלילה. לאחר מכן הוצב בתחנת ג'מייקה (אנ'), שם היה מעורב בכיבוש השנוי במחלוקת של סנט אוסטטיוס ב-1781. מאוחר יותר באותה שנה הוא חזר לזמן קצר הביתה כשהוא סובל מבריאות לקויה. במהלך היעדרותו הובסו הבריטים בקרב צ'ספיק המכריע שהוביל לכניעה ביורקטאון.

בעיני אחדים, רודני היה דמות שנויה במחלוקת, שהואשם באובססיה לכסף משלל. מה שהגיע לשיא בעקבות השתלטותו על סנט אוסטטיוס, שבגינה הוא ספג ביקורת קשה בבריטניה. פקודות להחזרתו לבריטניה נשלחו כאשר רודני זכה בניצחון מכריע בקרב הקדושים באפריל 1782, ובכך סיים את האיום הצרפתי על ג'מייקה.

רודני ליווה את המלך לעתיד ויליאם הרביעי בביקורו (אפריל 1783) בקובה. שם התייעץ הנסיך עם הקפטן חנרל לואיס דה אונסאגה (אנ') כדי להגיע לתנאים המקדימים של תנאי השלום שיכירו מאוחר יותר בהקמת ארצות הברית של אמריקה. עם שובו לבריטניה, רודני הפך ללורד וקיבל פנסיה שנתית של 2,000 ליש"ט. הוא פרש לגמלאות עד מותו ב-1792.

ג'ורג' ברידג'ס רודני נולד בוולטון און תמז (אנ')^[1] או בלונדון, אם כי מקום מושבה של המשפחה היה ברודני סטוק (אנ') בסאמרסט. כנראה הוא נולד מתישהו בינואר 1718. הוא הוטבל בכנסיית סנט גילס אין דה פילדס (אנ') ב-13 בפברואר 1718. הוא היה השלישי מבין ארבעה ילדים ששרדו של הנרי רודני ומרי (ניוטון) רודני, בתו של הדיפלומט סר הנרי ניוטון.^[2] אביו שירת בספרד תחת הרוזן פיטרבורו (אנ') במהלך מלחמת הירושה הספרדית, ובעת שפרש מהצבא שירת כקפטן בחיל הימי שפורק ב-1713.^[3] השקעה גדולה בחברת הים הדרומי הרסה את הנרי רודני ורוששה את המשפחה. למרות המחסור בכסף, המשפחה הייתה מקושרת היטב דרך נישואים. לפעמים טוענים שהנרי רודני שימש כמפקד היאכטה המלכותית (אנ') של ג'ורג' הראשון וג'ורג' רודני קרוי על שמו, אבל טענה זו הופרכה.

ג'ורג' התחנך בבית הספר הארו, ועזב כאחד מאחרוני המתנדבים המתגייסים כפרח קצונה המכונים "נערי מכתב המלך" (King's letter boys) להצטרף לצי המלכותי, לאחר שמונה, בצו מ-21 ביוני 1732, לקצין זוטר על סיפון הספינה סנדרלנד.

לאחר ששירת על סיפון הסנדרלנד, רודני עבר לדרדנוט (Dreadnought) בה שירת בין השנים 1734 ל-1737 תחת קפטן הנרי מדלי (אנ') ששימש לו כמנטור. בערך בזמן הזה הוא שהה שמונה עשר חודשים בליסבון, עיר שאליה יחזור מאוחר יותר כמה פעמים. לאחר מכן החליף אוניות מספר פעמים, והשתתף במסע השנתי של הצי להגנה על צי הדיג הבריטי מול ניופאונדלנד ב-1738.

הוא עלה במהירות בסולם הדרגות בצי בעזרת שילוב של כישרונותיו וחסותו של הדוכס מצ'נדוס (אנ'). במהלך שירותו בצי הים התיכון (אנ') הוא התמנה ללוטננט בספינה דולפין, קידומו מתוארך ל-15 בפברואר 1739.^[3] לאחר מכן שירת בנמור (Namur), אוניית הדגל של המפקד העליון סר תומאס מתיוס (אנ').

בשלב זה פרצה מלחמת הירושה האוסטרית, ובאוגוסט 1742, רודני זכה לטעום פעולה קרבית ראשונה לאחר שקיבל הוראה ממתיוס לקחת ספינה קטנה יותר ולפשוט על ונטימיליה (אנ') בצפון-מערב איטליה של ימינו, שם הצבא הספרדי אגר אספקה ומחסנים מוכנים לפלישה מתוכננת לבת בריתה של בריטניה, הרפובליקה של ג'נובה, פקודה שאותה ביצע בהצלחה. זמן קצר לאחר מכן, הוא הגיע לדרגת פוסט קפטן, לאחר שמונה ב-9 בנובמבר על ידי מתיוס לפקד על פלימות' (Plymouth), אוניית קו מהדרגה הרביעית. הוא אסף מספר אוניות משא בליסבון כדי ללוות אותם הביתה, אך איבד איתם קשר בסערות עזות. ברגע שהגיע לבריטניה קידומו אושר, מה שהפך אותו לאחד הקפטנים הצעירים ביותר בצי.

לאחר ששירת במימי הבית כשהוא לומד על הגנה על שיירות, הוא מונה לפקד על האונייה "לודלו קאסל" (Ludlow Castle) החדשה שנבנתה, בה השתמש כדי להטיל הסגר על חוף סקוטלנד במהלך המרד היעקוביטי של 1745. שניים מהחברים של רודני על סיפון הלודלו קאסל היו סמיואל הוד (אנ'), לימים אדמירל מעוטר, ואחיו הצעיר של רודני, ג'יימס רודני. ב-1746 הוא קיבל את הפיקוד על ה"איגל" (Eagle), ספינה נושאת 60 תותחים. לאחר זמן מה שבילה בהסגר על אוסטנדה הכבושה על ידי צרפת ושייט סביב המבואות המערביים (אנ'),^[א] שם ב-24 במאי השיג את השלל הראשון שלו, פריבטיר ספרדי בן 16 תותחים. האיגל נשלחה להצטרף לפלגה המערבית (אנ').

הפלגה המערבית הייתה אסטרטגיה חדשה של המתכננים הימיים של בריטניה להפעיל מערכת הסגר יעילה יותר של צרפת על ידי הצבת צי הבית במבואות המערביים, שם הם יכלו לשמור הן על תעלת למאנש והן על חוף האוקיינוס האטלנטי הצרפתי.

האיגל המשיכה לקחת שלל בעודה מוצבת בפלגה כשהיא מעורבת ישירות, או בעקיפין, בלכידת שש עשרה ספינות אויב. לאחר שלקח את אחת מספינות השלל לקינסייל שבאירלנד, האיגל לא הייתה נוכחת בקרב כף פיניסטרה הראשון (אנ') כאשר הפלגה המערבית בפיקודו של לורד אנסון זכתה בניצחון משמעותי על הצרפתים. בזמן שחזרה מאירלנד, פשטה איגל במסגרת פלגה קטנה בפיקודו של קומודור תומאס פוקס שראתה שיירת אוניות סוחר צרפתיות ששטה לכיוון מפרץ ביסקאיה. בסך הכל נלכדו כ-48 אוניות משא על ידי הפלגה, אם כי רודני התעלם מהפקודות של פוקס על ידי מרדף אחר מספר ספינות שהתנתקו מהשאר בניסיון להימלט והצליח ללכוד שש מהן. לאחר מכן איגל הצטרפה שוב לפלגה המערבית, כעת בפיקודו של אדוארד הוק (אנ').

ב-14 באוקטובר 1747 הספינה השתתפה בקרב כף פיניסטרה השני (אנ'), ניצחון על הצי הצרפתי מול אושנט (אנ'). הצרפתים ניסו ללוות שיירה יוצאת מצרפת לאיי הודו המערביים והיו ברשותם שמונה אוניות קו גדולות ואילו לבריטים היו ארבע עשרה ספינות קטנות יותר. רודני היה בחלקו האחורי של הקו הבריטי, ואיגל הייתה אחת הספינות הבריטיות האחרונות שנכנסו לפעולה עם הצרפתים זמן קצר לאחר הצהריים. בתחילה הייתה איגל מעורבת בקרב עם שתי ספינות צרפתיות, אך אחת התרחקה. רודני נלחם נגד הספינה נפטון בעלת 70 התותחים למשך שעתיים עד שההגה שלו נפגע מירייה מוצלחת, וספינתו הפכה לבלתי ניתנת לניהול. רודני התלונן מאוחר יותר כי תומאס פוקס בספינה קנט לא הצליח לתמוך בו, והעיד במשפט הצבאי שנערך לפוקס. הבריטים לכדו שש מתוך שמונה הספינות הצרפתיות, אך לא הצליחו למנוע את בריחת רוב שיירת ספינות המשא, אף על פי שחלק ניכר מהן נלכדו מאוחר יותר באיי הודו המערביים.

שני הקרבות של כף פיניסטרה אוששו את אסטרטגיית הפלגה המערבית. מאוחר יותר התייחס רודני לעיתים קרובות ל"משמעת הישנה והטובה" של הפלגה המערבית, והשתמש בה כדוגמה לדעותיו שלו על משמעת. בהמשך המלחמה רודני השתתף בהפלגות נוספות, ולכד ספינות שלל נוספות. בעקבות הקונגרס של ברדה (אנ'), נחתם הסכם אקס-לה-שאפל שסיים את המלחמה. רודני השיט את ספינתו חזרה לפלימות' שם היא הושבתה ב-13 באוגוסט 1748. חלקו הכולל של רודני בכספי השלל במהלך תקופתו עם איגל היה 15,000 ליש"ט שהעניק לו ביטחון כלכלי בפעם הראשונה בחייו.

ב-9 במאי 1749 הוא מונה למושל ולמפקד העליון של מושבת ניופאונדלנד (אנ'), בדרגת קומודור. היה מקובל באותה תקופה למנות קצין ימי, בעיקר בשל אינטרסים בתחום הדיג.^[3] הוא קיבל את הפיקוד על ריינבואו (Rainbow) והיו תחת פיקודו שתי ספינות נוספות, קטנות יותר. לקציני חיל הים היה קשה ביותר לקבל פיקוד בימי שלום, ומינויו של רודני מעיד על כך שהוא זכה להערכה רבה מצד הממונים עליו. תפקידו של רודני כמושל היה מוגבל למדי. בכל קיץ הפליג צי דיג בריטי גדול לניופאונדלנד, שם הוא לקח חלק בסחר דגי הבקלה יקר ערך. לאחר מכן חזר הצי הביתה במהלך החורף. רודני פיקח על שלוש מסעות כאלה לניופאונדלנד בין השנים 1749 ו-1751.

בערך בזמן זה החל רודני לפתח שאיפות פוליטיות וזכה לתמיכתם של הדוכס מבדפורד (אנ') והרוזן מסנדוויץ' (אנ'). הוא נכשל בבחירות משנה ב-1750 בלונסטון (אנ'). הוא נבחר לפרלמנט של סלטש (אנ'), מושב בטוח בשליטת האדמירליות, ב-1751.^[4] לאחר מסעו השלישי והאחרון לניופאונדלנד בקיץ 1751, הפליג רודני הביתה דרך ספרד ופורטוגל, כשהוא מלווה כמה אוניות משא. כשהגיע הביתה הוא חלה, ולאחר מכן היה מובטל במשך כעשרה חודשים. במהלך תקופה זו הוא פיקח על הפיתוח של אחוזה באולד אלרספורד (אנ') בהמפשייר, אותה קנה מכספי השלל שלו.

ב-1753 התחתן עם אשתו הראשונה, ג'יין קומפטון (1730–1757), אחותו של צ'ארלס קומפטון, רוזן נורת'המפטון השביעי (אנ'). בתחילה הוא התלבט האם להתחתן עם ג'יין או אחותה הצעירה קיטי שאותה פגש בליסבון במהלך ביקוריו השונים בעיר, שם היה אביהן צ'ארלס קומפטון הקונסול. הנישואים היו מאושרים, ונולדו להם שלושה ילדים לפני מותה של ג'יין בינואר 1757. משנת 1753 פיקד רודני על סדרה של ספינות משמר של פורטסמות' מבלי לשוט בפועל לפני תחילת מלחמת שבע השנים.

הקרבות הראשונים פרצו באמריקה הצפונית ב-1754, כשכוחות בריטים וצרפתים מתחרים התנגשו בטריטוריית אוהיו (אנ'). למרות הלחימה הזו מלחמה רשמית לא הוכרזה באירופה עד 1756 ונפתחה בהתקפה צרפתית על מנורקה (אנ'), שבאובדנה הואשם האדמירל ג'ון בינג שנערך לו משפט צבאי והוא הוצא להורג. הוא נורה על הסיפון של הספינה מונרך, שעד לפני כן רודני פיקד עליה. רודני התחמק מלשרת בבית הדין הצבאי בטענה שהוא חולה. בעוד רודני לא הסכים להתנהלותו של בינג, הוא חשב שגזר דין המוות מוגזם וללא הצלחה פעל להמתקתו.

רודני השתתף בשנים 1755 ו-1756 בהפלגות תחת הוק ואדוארד בוסקוון (אנ'). בשנת 1757, הוא השתתף בפשיטה על רושפור (אנ'), ופיקד על דבלין (Dublin), אוניית קו בעלת 74 תותחים.^[3] לאחר הצלחה ראשונית, לא ניסה חיל המשלוח לעשות ניסיון רציני לפשוט על רושפור (אנ') וחזר לנמל הבית. שנה אחר כך, באותה ספינה, הוא קיבל פקודה לשרת בפיקודו של בוסקוון כחלק מניסיון לכבוש את המבצר הצרפתי האסטרטגי מצודת לואיסבורג באמריקה הצפונית. הוא קיבל את המשימה להסיע את מייג'ור גנרל ג'פרי אמהרסט, מפקד חיל המשלוח ללואיסבורג. בדרך לכד רודני אוניית משא צרפתית, והוביל אותה לוויגו. בפעולה זו החלה הביקורת על רודני על כך שהוא אובססיבי לכסף משלל יותר מחשיבה אסטרטגית, כאשר יש הטוענים שהוא שהה שבועיים או יותר בוויגו כדי לוודא את כספי השלל שלו במקום להוביל את אמהרסט ללואיסבורג. נראה שזה לא נכון, שכן רודני הפליג תוך ארבעה ימים מוויגו.

רודני וספינתו מילאו תפקיד קטן בהשתלטות על לואיסבורג, אשר פתחה את הדרך למערכה בריטית במעלה נהר סנט לורנס בשנה שלאחר מכן, ולנפילת קוויבק. באוגוסט 1758 הפליג רודני בחזרה לבריטניה כשהוא אחראי על שש ספינות מלחמה ועשר אוניות של חיל המצב השבוי של לואיסבורג שנלקחו לבריטניה כשבויי מלחמה.

ב-19 במאי 1759 הוא מונה לאדמירל משנה, וזמן קצר לאחר מכן קיבל פיקוד על פלגה קטנה. האדמירליות קיבלה מידע מודיעיני על כך שהצרפתים אספו בלה האבר, בשפך נהר הסן, מספר רב של ספינות שטוחות תחתית ואספקה שנאספו שם לפלישה לאיים הבריטיים. לאחר שתכנן תוכניות להתקפה על לה האבר, תדרך לורד אנסון את רודני באופן אישי. המבצע נועד להיות סודי, כאשר לכאורה יעדו בפועל של רודני היה גיברלטר. עד מהרה זה הפך לבלתי אפשרי לשמור על כך בסוד שכן רודני ניסה להשיג נווטים שהכירו את חוף נורמנדי.

רודני קיבל את הפקודות האחרונות שלו ב-26 ביוני, ועד 4 ביולי הוא עגן מול לה האבר. הכוח שלו כלל שש ספינות הפגזה שהיו יכולות לירות במסלול גבוה מאוד. במה שנודע בשם הפשיטה על לה האבר (אנ'), הוא הפגיז את העיירה במשך שני ימים ושני לילות, וגרם לאויב אובדן גדול של חומרי מלחמה. ספינות ההפגזה ירו ברציפות במשך חמישים ושתיים שעות, והבעירו שריפות גדולות. לאחר מכן נסוג רודני לספיטהד, והשאיר מספר ספינות לחסום את שפך הסן. אף על פי שהמתקפה לא השפיעה באופן משמעותי על התוכניות הצרפתיות, היא תרמה לחיזוק המורל בבריטניה. באוגוסט נשלח רודני שוב ללה האבר עם פקודות דומות, אך באמצעות שילוב של מזג אוויר והגנות צרפתיות משופרות הוא לא הצליח להכניס את ספינות ההפגזה שלו לעמדות, והאדמירליות קיבלה את שיקול דעתו כי התקפה נוספת בלתי אפשרית. הפלישה לבריטניה בוטלה בסופו של דבר בגלל תבוסות הצי הצרפתי בקרב לאגוס (אנ') ובקרב מפרץ קיברון (אנ').

מ-1759 ועד 1761 רודני התרכז בסגר שלו על החוף הצרפתי, במיוחד סביב לה האבר. ביולי 1760, עם פלגה קטנה נוספת, הוא הצליח לקחת עוד רבות מהספינות השטוחות של האויב ולחסום את החוף עד דייפ.^[3]

רודני נבחר לפרלמנט ממחוז הבחירה של פנרין ב-1761.^[5] לאחר מכן בחר בו לורד אנסון לפקד על האלמנט הימי של מתקפה אמפיבית מתוכננת על המושבה הצרפתית הרווחית והחשובה מבחינה אסטרטגית מרטיניק באיי הודו המערביים, ולקדם אותו מעל לראשיהם של מספר קצינים בכירים יותר. מתקפה בריטית קודמת על מרטיניק (אנ') נכשלה בשנת 1759. כוחות היבשה להתקפה על מרטיניק היו אמורים להיות שילוב של חיילים ממקומות שונים, כולל כמה שנשלחו מאירופה ותגבורת מניו יורק, שהיו זמינים לאחר כיבוש קנדה (אנ') שהושלם ב-1760. במהלך 1761 הוטל הסגר על מרטיניק על ידי סר ג'יימס דאגלס (אנ') כדי למנוע תגבורת או אספקה להגיע אליה. בשנת 1762 הוא מונה רשמית למפקד העליון של תחנת איי ליווארד (אנ').

בתוך שלושת החודשים הראשונים של 1762, כבשו (אנ') רודני ורוברט מונקטון (אנ') את האי החשוב מרטיניק, כאשר גם סנט לוסיה וגם גרנדה נכנעו לפלגה שלו. במהלך המצור על פורט רויאל (לימים פור-דה-פראנס) המלחים והנחתים שלו פעלו היטב על החוף.^[3] לאחר מכן הפלגה של רודני, בהיקף של שמונה ספינות קו, הצטרפה למשלחת הבריטית לקובה (אנ') והביאה בכך את המספר הכולל של ספינות הקו ל-15 עד סוף אפריל 1762. אולם מאוחר יותר הוא ספג ביקורת על שהזיז את ספינותיו כדי להגן על ג'מייקה מהתקפה על ידי כוח צרפתי-ספרדי גדול שהתאסף באזור, במקום להמתין לתמוך במשלחת כפי שהורו לו לעשות.

בעקבות חוזה פריז ב-1763, חזר רודני הביתה לאחר שבמהלך היעדרותו מונה ל"תת אדמירל כחול"^[ב] ולאחר שקיבל את תודות שני בתי הפרלמנט.^[3] במסגרת תנאי השלום הוחזרה מרטיניק לשליטת צרפת.

בשנת 1764, רודני קיבל את תואר האצולה ברונט, ובאותה שנה נישא להנרייטה, בתו של ג'ון קלייס מליסבון. מ-1765 עד 1770, הוא היה מנהל בית החולים גריניץ' (אנ'),^[ג] ובפיזור הפרלמנט ב-1768 התמודד בהצלחה מטעם נורת'המפטון במחיר הרסני. כאשר מונה למפקד העליון של תחנת ג'מייקה (אנ') ב-1771, הוא איבד את תפקידו בגריניץ', אך מספר חודשים לאחר מכן קיבל את משרת אדמירל משנה של בריטניה הגדולה. עד 1774 הוא החזיק בפיקוד על תחנת ג'מייקה, ובתקופה של שקט, היה פעיל בשיפור מעגן הצי בתחנתו. סר ג'ורג' התפטר בתחושת אכזבה מכך שלא קיבל את משרת מושל ג'מייקה, וזמן קצר לאחר מכן נאלץ להתיישב בפריז. הוצאות בחירות והפסדים במשחקים בחוגים אופנתיים רוששו אותו, והוא לא יכול היה להבטיח את תשלום המשכורת כאדמירל משנה של בריטניה הגדולה. בפברואר 1778, לאחר שזה עתה הועלה לתפקיד אדמירל לבן, הוא השתמש בכל מאמץ אפשרי כדי לקבל פיקוד להשתחרר מחובותיו. עד מאי, הוא הוא הצליח, בזכות הנדיבות המופלאה של ידידו הפריזאי מרשל בירון (אנ'), ובהתאם לכך חזר ללונדון עם ילדיו. החוב נפרע בשובו. הסיפור שהוצע לו פיקוד בצרפת הוא בדיה.^[3]

בלונדון, הוא הציע ללורד ג'ורג' ג'רמאין (אנ') שאפשר "בוודאי לקנות את ג'ורג' וושינגטון – תואר כבוד יעשה את זה".

רודני מונה פעם נוספת למפקד העליון של תחנת איי ליווארד בסוף 1779. פקודותיו היו להקל את המצור על גיברלטר בדרכו לאי הודו המערביים. הוא לכד שיירה ספרדית של 22 ספינות ליד כף פיניסטרה (אנ') ב-8 בינואר 1780. שמונה ימים לאחר מכן בקרב כף סנט וינסנט (אנ') הוא הביס את האדמירל הספרדי דון חואן דה לנגרה (אנ'), כשהוא לכד או השמיד שבע ספינות.^[3] לאחר מכן הוא הקל במידת מה את המצור על גיברלטר על ידי תגבורת ואספקה.

ב-17 באפריל 1780 הוא נלחם בקרב מול מרטיניק (אנ') עם האדמירל הצרפתי גישן, שבשל חוסר זהירות של כמה מהקפטנים של רודני, הסתיים ללא מנצחים.^[3]

לאחר פרוץ מלחמת הולנד–אנגליה הרביעית בין בריטניה לרפובליקה ההולנדית כבש רודני על לפי הוראות מלונדון, את האי ההולנדי רב הערך סנט אוסטטיוס ב-3 בפברואר 1781.^[3] רודני כבר זיהה כמה אנשים על האי שסייעו לאמריקאים, כגון "... מר סמית בבית ג'ונס – אי אפשר לטפל בהם (היהודים של סנט יוסטטיוס, האנטילים הקריביים)^[6] מוקדם מדי. של – הם ידועים לשמצה בעניין אמריקה וצרפת..." האי היה גם ביתה של קהילה יהודית שהייתה בעיקר סוחרים בעלי קשרי מסחר בינלאומיים ומסחר ימיים משמעותיים. על פי הערכות, היהודים היו לפחות 10% מאוכלוסיית הקבע של סנט אוסטטיוס.^[7]

רודני עצר מיד וכלא 101 יהודים במחסני העיר התחתית. הוא התייחס אליהם בחומרה, וגירש לסוף 31 ראשי משפחות ללא רחמים או מילה לתלויים בהם. רודני בזז רכוש אישי של יהודים ואף קרע את בטנות הבגדים של שבויו בחיפוש אחר חפצי ערך מוסתרים; זה לבדו הניב לו 8,000 פאונד.^[8] כאשר רודני הבין שייתכן שהיהודים מסתירים אוצר נוסף, הוא חפר את בית הקברות היהודי. אפילו כמויות גדולות של סחורות סחר לא צבאיות השייכות לסוחרים אנגלים באי הוחרמו באופן שרירותי. זה הביא לכך שרודני הסתבך בשורה של תביעות יקרות למשך שארית חייו. ובכל זאת, העושר שרודני גנב בסנט אוסטטיוס עלה על ציפיותיו.

רודני כתב למשפחתו עם הבטחות לבית חדש בלונדון; לבתו "הצ'מבלו הטוב ביותר שאפשר לרכוש". הוא כתב בביטחון על הסדר נישואין לאחד מבניו ועל משרה שתירכש בקרוב במשמר עבור בן אחר. רודני גם כתב על נדוניה לבתו להתחתן עם הרוזן מאוקספורד (אנ') וציין שיספיק לשלם את חובותיו של החתן הפוטנציאלי הצעיר.

קצינים אחרים של הצי המלכותי מתחו ביקורת חריפה על רודני על מעשיו. במיוחד הציע הוויקונט סמיואל הוד (אנ') שרודני היה צריך להפליג כדי ליירט צי צרפתי בפיקודו של אדמירל המשנה פרנסואה ז'וזף פול דה גראס (אנ') ששט למרטיניק. הצי הצרפתי במקום זאת פנה צפונה לעבר מפרץ צ'ספיק של וירג'יניה ומרילנד.

העיכוב של רודני בסנט אוסטטיוס לא הייתה הפעם הראשונה שבה ניצל את ההזדמנות לזכות בפרסי שלל במחיר של פגיעה במילוי מיידי ומהיר של חובותיו הצבאיות. במהלך מלחמת שבע השנים רודני נצטווה לברבדוס להתחבר עם האדמירל סר ג'ורג' פוקוק והרוזן מאלבמארל להתקפה על קובה. במקום זאת, רודני שלח אוניות יקרות ערך בחיפוש אחר פרסים. בשנת 1762, רודני, לאחר נפילת מרטיניק, רב עם הצבא על כספי הפרסים. במהלך פיקודו של רודני בג'מייקה, 1771–1774, חשש הרוזן מסנדוויץ' שרודני עלול לעורר מלחמה עם ספרד כדי להשיג כספי פרסים.

רודני בזז את עושרו של האי סנט אוסטטיוס ולכד ספינות שלל במשך מספר חודשים, החליש עוד יותר את הצי שלו בכך ששלח שתי ספינות קו ללוות את ספינות האוצר שלו לאנגליה, אם כי שתיהן היו זקוקות לתיקון גדול. עם זאת, הוא גם מואשם וגם נתמך בקשר לאסון שלאחר מכן ביורקטאון. הפקודות שלו כמפקד הצי במזרח הקריביים היו לא רק לצפות בדה גראס אלא גם להגן על הסחר היקר בסוכר. רודני קיבל מודיעין מוקדם יותר כי דה גראס ישלח חלק מהצי שלו לפני תחילת עונת ההוריקנים כדי להקל על הפלגה הצרפתית בניופורט ולשתף פעולה עם וושינגטון, ויחזור בסתיו לאיים הקריביים. החצי השני של הצי של דה גראס, כרגיל, ילווה את ספינות הסוחר הצרפתיות בחזרה אל מעבר לאוקיינוס האטלנטי. לפיכך, רודני עשה את שיקוליו לאור המודיעין הזה. 16 מתוך עשרים ואחת ספינות הקרב הנותרות שלו ילכו עם הוד כדי לתגבר את הפלגה בניו יורק בפיקודו של סר תומאס גרייבס, בעוד רודני, שהיה במצב בריאותי לקוי, חזר לאנגליה עם שלוש ספינות קרב נוספות כמלווי ספינות סוחר, והשאיר שתיים אחרות ברציף לתיקונים. הוד היה מרוצה מההסדרים הללו, והודיע לעמית שהצי שלו "שווה לחלוטין להביס כל תכנון של האויב". מה שרודני והוד לא יכלו לדעת זה שברגע האחרון החליט דה גראס לקחת את כל הצי שלו לאמריקה הצפונית, והותיר את הגנת ספינות הסוחר הצרפתיות לספרדים. התוצאה הייתה עליונות צרפתית מכרעת בספינות קרב במהלך המערכה הימית שלאחר מכן, כאשר הציים המשולבים של הוד וגרייבס לא הצליחו לשחרר את הצבא הבריטי של צ'ארלס קורנווליס מהמצור, שהקים אז בסיס על נהר יורק. זה לא הותיר לקורנווליס אפשרות אלא להיכנע, וכתוצאה מכך שנה לאחר מכן ההכרה הבריטית בעצמאות אמריקה. אף על פי שפעולותיו של רודני בסנט אוסטטיוס ולאחר מכן תרמו לנחיתות הצי הבריטי בקרב צ'ספיק, הסיבה האמיתית לאסון ביורקטאון הייתה חוסר יכולתה של בריטניה להשתוות למשאבים של שאר המעצמות הימיות של אירופה.

לאחר מספר חודשים באנגליה, שהשיבו לו את בריאותו ולאחר שהגן על עצמו בפרלמנט, סר ג'ורג' חזר לפקד בפברואר 1782, וב-9 באפריל הוא הוביל לניצחון הידוע ביותר שלו בקרב הקדושים מול האי דומיניקה, כאשר ב-12 באפריל עם שלושים וחמישה אוניות קו הוא ניצח את הרוזן פרנסואה ז'וזף פול דה גראס (אנ'), שהיה לו שלושים ושלוש אוניות קו. ארבע ספינות צרפתיות קו נלכדו (כולל ספינת הדגל) ואחת הושמדה לאחר לחימה של אחת עשרה שעות.^[3]

הקרב החשוב הזה הציל את ג'מייקה והרס את היוקרה של חיל הים הצרפתי, תוך שהוא אפשר לרודני לכתוב: "בתוך שנתיים לקחתי בשבי שני אדמירלים ספרדים, אחד צרפתי ואחד הולנדי". מחלוקת ארוכה ומייגעת קיימת באשר למקור התמרון של "פריצת הקו" בקרב זה, אך התועלות מניצחון מעולם לא הושפעו באופן רציני מחילוקי דעות בשאלה. שינוי בכיוון הרוח שבר את קו הקרב הצרפתי, והספינות הבריטיות ניצלו זאת בחצייה בשני מקומות;^[3] רבים נלקחו בשבי כולל הרוזן דה גראס.

מ-29 באפריל עד 10 ביולי הוא שהה עם הצי שלו בפורט רויאל בג'מייקה בזמן שהצי שלו עבר תיקונים לאחר הקרב.

במכתב מ-15 באפריל ללורד ג'ורג' ג'רמאין (אנ'), שלרודני טרם נודע שאיבד לאחרונה את משרתו, הוא כתב "הרשה לי בכנות לברך אותך על הניצחון החשוב ביותר שאני מאמין שמעולם לא הושג נגד אויבינו הבוגדניים, הצרפתים". הידיעה על ניצחונותיו של רודני הגיעה לאנגליה ב-18 במאי 1782 באמצעות הספינה HMS Andromache והעצימה את המורל הלאומי בבריטניה וחיזקה את המפלגה התומכת במלחמה, שביקשה להמשיך במאבק. המלך ג'ורג' השלישי ציין בפני ראש הממשלה החדש לורד שלבורן כי הוא "חייב לראות שההצלחה הגדולה של הקרב של לורד רודני עוררה עד כה את האומה, שהשלום שהיה מתקבל לפני שלושה חודשים יהיה כעת עניין לתלונה".

רודני התכונן להפליג לפגוש את האויב מול קאפ-האיסיין כאשר הספינה אה"מ ג'ופיטר (אנ') הגיעה מאנגליה, ובה הגיעו הפקודות ששחררו אותו מתפקידו, והיא גם הביאה את מחליפו: אדמירל יו פיגו (אנ'). החלפה מוזרה זו הייתה בעיקר תוצאה של שינוי הפוליטיקה בבריטניה: רודני היה טורי שהופקד על הצי על ידי ממשלת טורית... אבל הוויגים היו כעת בשלטון. בכל אופן, בגיל 64 הוא היה אמור לפרוש לגמלאות. עם זאת, פיגו והפקודה לפרוש מתפקידו נשלחו ב-15 במאי, שלושה ימים לפני שהידיעה על הניצחון בקרב הקדושים הגיעה לאדמירליות. ספינה מהירה שנשלחה על ידי האדמירליות ב-19 במאי לא הצליחה להשיג את אה"מ ג'ופיטר ולכן נחרץ גורלו של רודני. רודני עזב בשקט את משכנו בספינה Formidable וחזר לאנגליה בתנאים צנועים יותר באה"מ מונטגיו (אנ').

רודני היה ללא ספק קצין מוכשר ביותר, אבל הוא גם היה שחצן, אנוכי וחסר מצפון, הן בחיפוש אחר כספי פרסים והן בשימוש במעמדו כדי להעשיר את משפחתו, אף על פי שנפוטיזם כזה היה נפוץ (שלא לומר נורמלי) באותה תקופה. הוא הפך את בנו לפוסט-קפטן בגיל חמש עשרה, והאנוכיות הבולטת שלו הרגיזה את חבריו הקצינים ואת מועצת האדמירליות כאחד. ההיסטוריון הימי ניקולס א.מ. רודג'ר (אנ') מתאר את רודני כבעל חולשות ביחס לפטרונות "שהרסה את בסיס האמון שעליו לבדו יכול קצין לפקד". עם זאת, לזכותו עומדות העובדות שהוא הזקין בטרם עת וסבל ממחלות.^[3]

רודני שב לאנגליה באוגוסט כדי לקבל כבוד רב מארצו. הוא כבר קיבל את התואר ברון רודני מרודני סטוק, סאמרסט, בהכרזה של 19 ביוני 1782, ובית הנבחרים אישר לו פנסיה של 2,000 ליש"ט בשנה. מאז הוא ניהל חיי כפר שקטים עד מותו בלונדון. בנו, ג'ורג' (אנ') (1753–1802) ירש אותו בתור הברון השני.^[3]

בשנת 1782 הוענק לרודני חברות כבוד בעיר קורק באירלנד. המוזיאון הימי הלאומי בגריניץ' שבלונדון, מחזיק בקופסת המוזהבת שהעניקה לו עיריית קורק ב-16 בספטמבר 1782.^[9]

רודני מת ב-1792, ונקבר בכנסיית סנט מרי הבתולה, אלרספורד העתיקה, בהמפשייר, הסמוכה למושב משפחתו. יש הנצחה שלו בקתדרלת סנט פול.

• 
  אנדרטת ג'ורג' ברידג'ס רודני בספאניש טאון בג'מייקה
• 
  האנדרטה בקתדרלת סנט פול.
• 
  העמוד של רודני על בריידן היל בוויילס
• 
  הפאב של אדמירל רודני, לונג באקבי

בפברואר 1783, הזמינה ממשלת ג'מייקה את ג'ון בייקון (אנ'), פסל בריטי נודע, ליצור פסל של האדמירל לורד רודני, כביטוי להערכתם. האספה הוציאה 5,200 דולר על הפסל בלבד, ולפי הנטען 31,000 דולר על הפרויקט כולו. בייקון קנה את השיש המשובח ביותר מאיטליה כדי ליצור את הפסל הנאו-קלאסי של האדמירל, לבוש בגלימה ובחושן רומאי. עם השלמתו, הוצבו בחזיתו תותחים שנלקחו בקרב מספינת הדגל הצרפתית, Ville de Paris.^[10] האנדרטה הענקית, הידועה בשם מקדש רודני, ניצבת בספאניש טאון (אנ'), ג'מייקה, ליד בית המושל.

בסוף 1782 ובתחילת 1783 מספר רב של בתי מרזח קיימים שינו את שמם ל"האדמירל רודני" בהתפעלות מהניצחון. העמוד של אדמירל רודני נבנה על פסגת בריידן היל (אנ') כדי להנציח את ניצחונותיו.

בקריפטה של קתדרלת סנט פול, יש אנדרטה לזכר רודני בעיצובו של צ'ארלס רוסי. לפחות ארבע ספינות מלחמה משרתות של הצי המלכותי נקראו אה"מ רודני לכבודו.

לשני בתי ספר ציבוריים בריטיים, צ'רצ'רס קולג' ובית ספר עמנואל, יש בתים (אנ') שנקראים על שמו.

בשל הפופולריות שלו בקרב אזרחי ניופאונדלנד כמושל, סירות עץ קטנות בעלות תחתית עגולה, המונעות על ידי משוטים או מפרשים, מכונות לעיתים קרובות "רודני" עד היום בניופאונדלנד.

בשנת 1793, לאחר מותו של רודני, פרסם המשורר הלאומי של סקוטלנד, רוברט ברנס (1759–1796), שיר "שורות על הנצחת ניצחונו של רודני"^[11] לזכר קרב הקדושים. השיר נפתח בשורות:

מדיה וקבצים בנושא ג'ורג' ברידג'ס רודני בוויקישיתוף

• ג'ורג' ברידג'ס רודני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ג'ורג' ברידג'ס רודני, באתר "Find a Grave" (באנגלית)