גבריאל גארסיה מארקס
 | |
| לידה | 6 במרץ 1927 ארקטקה, קולומביה  |
|---|---|
| פטירה | 17 באפריל 2014 (בגיל 87) מקסיקו סיטי, המדינות המקסיקניות המאוחדות |
| שם לידה | Gabriel José de la Concordia García Márquez |
| מדינה | קולומביה |
| אירועים משמעותיים | Sickness, death, and funeral of Gabriel García Márquez |
| מקום לימודים | האוניברסיטה הלאומית של קולומביה |
| שפות היצירה | ספרדית |
| זרם ספרותי | ריאליזם קסום |
| יצירות בולטות | מאה שנים של בדידות, כרוניקה של מוות ידוע מראש, The Story of a Shipwrecked Sailor, אהבה בימי כולרה, סתיו של פטריארך, No One Writes to the Colonel |
| תקופת הפעילות | 1947–2009 (כ־62 שנים) |
| הושפע מ | ויליאם פוקנר, וירג'יניה וולף, פרנץ קפקא |
| בן או בת זוג | Mercedes Barcha (1958–17 באפריל 2014) |
| צאצאים | רודריגו גרסיה |
| פרסים והוקרה |
|
| חתימה |  |
  | |
גבּריאל חוסה דה לה קונקורדיה גָארסיה מארקֶס (בספרדית: ⓘⒾ; 6 במרץ 1927 – 17 באפריל 2014) היה סופר, עיתונאי ותסריטאי קולומביאני, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1982.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גארסיה מארקֶס נולד בעיירה אראקאטאקה שבקולומביה. הוא החל לעבוד כעיתונאי ביומון הקולומביאני "אל אספקטדור" (אנ') (El Espectador), ובהמשך עבד ככתב חוץ של העיתון ברומא, פריז, ברצלונה, קראקס וניו יורק. בגיל 55 בלבד הוענק לו פרס נובל לספרות לשנת 1982.
במהלך חייו נדד בין ארצות שונות כגון: מקסיקו, שבה חי שש שנים, ספרד, שבה חי שלוש שנים ועוד מדינות שונות, עד שבשנת 1971 שב למולדתו. גרסיה מארקס נחשב לאבי סוגת הריאליזם הקסום.
בין 1947 ל-1955 כתב ופרסם סיפורים קצרים (שקובצו מאוחר יותר בקובץ עיניים של כלב כחול, תרגום: יוסף שריג, הוצאת כתר).
ספרו הראשון סופת שלכת (La hojarasca) יצא לאור בשנת 1955 (תורגם לעברית בידי ישעיהו אוסטרידן ויצא בהוצאת זמורה ביתן). ספרו השני אין לקולונל מי שיכתוב אליו יצא ב-1961 (תרגם: יוסף דיין, הוצאת ספרית פועלים) וספרו השלישי ימי רעה (תרגום: ישעיהו אוסטרידן, הוצאת זמורה ביתן) יצא ב-1962. ספרו הרביעי, וכפי הנראה המפורסם ביותר, Cien años de soledad מאה שנים של בדידות יצא ב-1967 (תרגום: ישעיהו אוסטרידן, הוצאת עם עובד) וסיכם את קורות מקונדו, עיירת ילדותו. "מקונדו" מגיעה לשיא עיצובה בספר, שנחשב לאחת מיצירות המופת של הפרוזה של אמריקה הלטינית.
"מאה שנים של בדידות" היה לרב-מכר בינלאומי וזיכה את מארקס בפרסום בינלאומי. מארקס ניצל את פרסומו לשמש כמתווך במהלך מלחמת האזרחים בקולומביה בין ממשלת קולומביה ותנועת 19 באפריל ואחר כך גם עם תנועת FARC. באותן שנים פיתח מארקס ידידות אישית עם מנהיג קובה פידל קסטרו והיו משוחחים שיחות ארוכות על ספרות ותרבות[1]. ייתכן שזו הייתה הסיבה לסכסוך שפרץ בינו לבין הסופר הפרואני מריו ורגס יוסה, שהיה בעבר חברו ושותפו לדירה, כאשר ורגס יוסה החל לתמוך ברעיונות הקפיטליזם והשוק החופשי. השניים נתקלו זה בזה ב-1976 במקסיקו סיטי, בהצגת בכורה של סרט, וורגס יוסה קרא לגרסיה מרקס והנחית מהלומת אגרוף בפרצופו[2]. הסכסוך הסתיים ב-2007. במהדורה מיוחדת של "מאה שנים של בדידות" (במלאת 40 שנה לספר) נכללה הקדמה מאת ורגס יוסה. ההקדמה היא קטע מספרו של ורגס יוסה על גרסיה מארקס, שראה אור ב-1971, כשהשניים עוד היו ידידים, בשם "History of a Deicide" (תולדותיו של רצח אל)[3].
בשנות ה-70 הוציא שני ספרים. ב-1972 את קובץ הסיפורים הסיפור העצוב שלא ייאמן על ארנדירה התמה וסבתה האכזרית (תרגום: יואב הלוי, הוצאת שוקן) וב-1975 את סתיו של פטריארך (El otoño del patriarca) שהיה הספר הנמכר ביותר בספרד באותה שנה (תורגם לעברית בידי ריטה מלצר ואמציה פורת, הוצאת עם עובד). באותה שנה יצא גם קובץ הסיפורים עיניים של כלב כחול.
בשנות ה-80 הוציא שלושה ספרים נוספים: כרוניקה של מוות ידוע מראש (1981, תרגום: טל ניצן), אהבה בימי כולרה (1985, תרגום: ריטה מלצר ואמציה פורת) וגנרל במבוך (1989, תרגום: אמציה פורת וריטה מלצר). שלושתם ראו אור בעברית בהוצאת עם עובד.
למעלה מ-30 שנה נמנעה כניסתו לארצות הברית בגלל הביקורת שהשמיע על מדיניותה וחברותו הקרובה עם פידל קסטרו. רק בשנת 1995 הוסר החרם, בזכות הנשיא ביל קלינטון[4].
בשנת 1999, לאחר שנודע לו כי לקה בסרטן, החל מארקס לכתוב את ספרו האוטוביוגרפי לחיות כדי לספר, שבו הוא מספר על תחילת חייו[5]. הספר יצא לאור בספרדית בשנת 2002 ותורגם למספר שפות. כרך זה הוא הראשון מבין שלושת ספרי האוטוביוגרפיה אותם תכנן מארקס להוציא לפני שנפטר, אך נשאר היחידי. הספר מתאר את ילדותו, יחסיו עם הוריו ובחירתו בדרכו כסופר. בדומה לשאר ספריו, גם בספר זה משתמש מארקס פעמים רבות בלשון תיאורית שמפיחה חיים בדמויות[6]. בשנת 2004, יצא לאור ספרו האחרון "זיכרונות מהזונות העצובות שלי". הספר מספר על עיתונאי ישיש, שמעניק לעצמו מתנה ליום הולדתו ה-90 ומבלה לילה אחד בבית זונות עם עלמה צעירה. ואולם הלילה הזה משנה את חייו ומחדיר בו אמונה ותקווה לגבי חייו. הספר דן בזקנה ובחוויה המחודשת של אהבה ואירוטיקה[7].
בשנת 2006 החליטו אנשי העיירה אראקאטאקה לערוך הצבעה כדי להחליט האם לשנות את שמה, ולקרוא לה על שם יוצא העיירה המפורסם. מעל הכביש הראשי בעיירה מוכת העוני כבר מתנוסס השם החדש: "ברוכים הבאים לעולם הקסום של מקונדו", אך ביוני 2006 נערכה ההצבעה ותושבי העיירה דחו את ההצעה. "מקונדו" תישאר עיירה בדיונית בלבד.
בשנת 2008 פורסם כי מארקס שוקד על כתיבת רומן חדש[8]. אך ב-2009 אמרה הסוכנת שלו כרמן באלסלס, בריאיון לעיתון צ'יליאני, כי הוא לא יכתוב עוד ספרים. וכך גם ג'רלד מרטין, הביוגרף שלו, שאמר שהוא מאמין כי הוא לא יכתוב עוד ספרים אבל "אין להצטער על כך כי הייתה לו קריירה ספרותית ארוכת שנים"[9].
ביולי 2012 סיפר חיימה גארסיה מארקס, אחיו של הסופר, כי גבריאל גארסיה מארקס סובל מדמנציה[10].
גבריאל גארסיה מארקס נפטר בגיל 87 ב-17 באפריל 2014 מסיבוכים של דלקת ריאות. גופתו נשרפה לפי בקשתו במשרפה במקסיקו סיטי. בדצמבר 2014, לפי הסכם משפחתי אפרו הוחזר לקרטחנה דה אינדיאס, קולומביה, והונח בפטיו של מנזר מרסד של אוניברסיטת קרטחנה.
בשנת 2014 רכשה אוניברסיטת טקסס את הארכיון של גרסייה[11]. בשנת 2017 העלתה האוניברסיטה לרשת כמחצית מהארכיון והוא יהיה פתוח לגולשים. החומר כולל טיוטות של ספריו, תמונות שלא פורסמו, מחברות, תסריטים ופריטים נוספים.
בנו הוא במאי הקולנוע רודריגו גרסיה.
ב-6 במרץ 2018, לכבוד "יום הולדתו" ה-91, הוא זכה לדודל לכבודו.
יצירות שכתב
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סופת שלכת (La hojarasca), יצא לאור ב-1955. תרגם ישעיהו אוסטרידן, זמורה-ביתן, 1982.
- סיפורו של ניצול (Relato de un náufrago), יצא לאור ב-1955. תרגמה ליה נירגד, עם עובד, 2020[12].
- אין לקולונל מי שיכתוב אליו (El coronel no tiene quien le escriba), יצא לאור ב-1961. תרגם יוסף דיין, ספרית פועלים, 1974.
- לווייתה של האם הגדולה (Los funerales de la Mamá Grande), יצא לאור ב-1962.
- ימי רעה (La mala hora), יצא לאור ב-1962. תרגם ישעיהו אוסטרידן, זמורה-ביתן, 1983.
- מאה שנים של בדידות (Cien años de soledad), יצא לאור ב-1967. תרגם ישעיהו אוסטרידן, עם עובד, 1972.
- עיניים של כלב כחול (Ojos de perro azul), יצא לאור ב-1974. תרגם יוסף שריג, כתר הוצאה לאור, 1986.
- סתיו של פטריארך (El otoño del patriarca), יצא לאור ב-1975. תרגמו ריטה מלצר ואמציה פורת, עם עובד, 1979.
- הסיפור העצוב שלא ייאמן על ארנדירה התמה וסבתה האכזרית (La increíble y triste historia da la cándida Eréndira y de su abuela desalmada), יצא לאור ב-1978. תרגם יואב הלוי, הוצאת שוקן, 1980, הכולל מספר סיפורים קצרים, ביניהם איש זקן מאוד עם כנפיים עצומות.
- כרוניקה של מוות ידוע מראש (Crónica de una muerte anunciada), יצא לאור ב-1981. תרגמה טל ניצן, עם עובד, 1988.
- אהבה בימי כולרה (El amor en los tiempos del cólera), יצא לאור ב-1985. תרגמו ריטה מלצר ואמציה פורת, עם עובד, 1989.
- עלילותיו של מיגל ליטין מוסווה בצ’ילה (La aventura de Miguel Littin clandestino en Chile), יצא לאור ב-1986. תרגם יורם ברונובסקי, הוצאת כנרת, 1988.
- גנרל במבוך (El general en su laberinto), יצא לאור ב-1989. תרגמו ריטה מלצר ואמציה פורת, עם עובד, 1991.
- שנים עשר סיפורים נודדים (Doce cuentos peregrinos), יצא לאור ב-1992. תרגמו ריטה מלצר ואמציה פורת, עם עובד, 1993.
- על אהבה ושדים אחרים (Del amor y otros demonios), יצא לאור ב-1994. תרגמו ריטה מלצר ואמציה פורת, עם עובד, 1995.
- ידיעה על חטיפה (Noticia de un secuestro), יצא לאור ב-1996. תרגמה אילנה המרמן, עם עובד, 1997.
- לחיות כדי לספר (Vivir para contarla), יצא לאור ב-2002. תרגמה טל ניצן, עם עובד, 2003[13].
- זיכרונות מהזונות העצובות שלי (Memoria de mis putas tristes), יצא לאור ב-2004. תרגמה טל ניצן, עם עובד, 2004.
- נאום אהבה נגד גבר יושב, תרגמה מיכל שליו, הוצאת תשע נשמות, 2021[14][15][16]
- נתראה באוגוסט (En agosto nos vemos), תרגם מספרדית: משה רון, הוצאת עם עובד, 2024[17].
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ג'רלד מרטין, גבריאל גרסיה מארקס: חיים, תל אביב: עם עובד, 2012, מסת"ב 9789651322631[18]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "גאבו", האתר המקיף ביותר על מארקס (באנגלית)
- גבריאל גארסיה מארקס, באתר פרס נובל (באנגלית)
- הספרים של גבריאל גארסיה מארקס, באתר "סימניה"
- הפרק הראשון מתוך הספר "זיכרונות מהזונות העצובות שלי" באתר עם עובד
- איתמר זהר, עכבר העיר אונליין, מקסיקו עקבה במשך 18 שנה אחרי גרסייה מארקס בגלל קשריו עם קסטרו, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2009
- ג'רלד מרטין, פרק ראשון מתוך הביוגרפיה שכתב "גבריאל גארסיה מארקס - חיים", באתר הארץ, 16 באוגוסט 2012
- שגיא גרין, מן הארכיון || גבריאל גרסיה מרקס: "לא עסקתי אף פעם בשום נושא מלבד האהבה", באתר הארץ, 4 באפריל 2014
- רות נצר, "מאה שנים של בדידות" - המטריארכט וסמלי האלכימיה. השלם ושברו. כרמל. 2009. עמ' 53–60.
- עם מותו
- מיה סלע, מת הסופר גבריאל גרסיה מרקס, באתר הארץ, 17 באפריל 2014
- אריאנה מלמד, גבריאל גרסיה מארקס: אמן הנסים המילוליים, באתר ynet, 18 באפריל 2014
- דור בביוף, גבריאל גארסיה מארקס: לכתוב כדי לספר, באתר nrg, 18 באפריל 2014
- יואב שי, פרידה מהסופר שהצליח לסחוף מיליוני קוראים בעולם, באתר וואלה, 18 באפריל 2014
- הסבר על ה"דודל" (שרבוט גוגל) שפרסמה גוגל לציון יום הולדתו ה-91 של גבריאל גארסיה מארקס, באתר מנוע החיפוש "גוגל" (באנגלית)
- גבריאל גארסיה מארקס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- גבריאל גארסיה מארקס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
גבריאל גרסיה מארקס (1927-2014), דף שער בספרייה הלאומית
גבריאל גארסיה מארקס, ברשת החברתית פייסבוק
גבריאל גארסיה מארקס, ברשת החברתית Goodreads
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ איתמר זהר, מקסיקו עקבה במשך 18 שנה אחרי גרסייה מארקס בגלל קשריו עם קסטרו, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2009
אל פאיס, מאוריסיו יסנט, בכל קובה מנסים לנחש את מצבו של קסטרו שהוגדר כ"סוד מדינה", באתר הארץ, 4 באוגוסט 2006 - ^ הגרדיאן, סטיוארט ג'פריז, סיוט הנובל של מריו ורגס יוסה, באתר הארץ, 22 ביוני 2012
- ^ הגרדיאן, ג'יילס טרמלט, 30 שנים של בדידות, באתר הארץ, 13 בינואר 2007
- ^ יפעת מנוס, העריץ את שאקירה, ריגש את ביל קלינטון - 10 דברים שלא ידעתם על גבריאל גרסיה מארקס, באתר ynet, 22 באפריל 2017
- ^ חואן פוררו, לכתוב כדי לחיות, באתר הארץ, 14 באוקטובר 2003
- ^ שבעים וחמש שנים של מארקס, באתר הארץ, 17 בנובמבר 2003
- ^ שגיא גרין, רומן חדש לגבריאל גרסיה מארקס, באתר הארץ, 21 בספטמבר 2004
מנשה נוי, זונות תמיד עשו לנו את זה, באתר הארץ, 6 ביוני 2005 - ^ גרדיאן, גרסיה מארקס כותב ספר חדש, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2008
רועי בית לוי, קאמבק - החדש של גרסיה מארקס, באתר הארץ, 27 באפריל 2009 - ^ מיה סלע, גרסיה מארקס: לא אכתוב עוד ספרים, באתר הארץ, 5 באפריל 2009
- ^ מיה סלע, גבריאל גרסיה מרקס הפסיק לכתוב: סובל מדמנציה, באתר הארץ, 7 ביולי 2012
- ^ מיה סלע, עזבונו של גבריאל גרסייה מרקס נמכר לארכיון באוניברסיטת טקסס, באתר הארץ, 24 בנובמבר 2014
- ^
גלעד מלצר, מדוע "סיפורו של ניצוֹל" של גבריאל גרסיה מארקס עורר סערה בקולומביה, באתר הארץ, 5 באוגוסט 2021 - ^ איריס לעאל, כיצד לבחור בזיכרון האחד שישמש משל לחיים שלמים, באתר הארץ, 15 בפברואר 2004
- ^ דף הספר באתר הספרייה הלאומית
- ^ רונן טל, "נאום אהבה נגד גבר יושב" של גבריאל גרסיה מארקס מתחזה להצהרת הון פמיניסטית, באתר הארץ, 13 באוקטובר 2021
- ^ עלית קרפ, "נאום אהבה נגד גבר יושב" הוא כתב אשמה על הקיטוב החברתי בדרום אמריקה, בעיתון מקור ראשון, 15 באוגוסט 2021
- ^ יובל פלוטקין, האם גבריאל גרסיה מארקס שומר על הקסם האקזוטי ביצירה מעיזבונו?, באתר הארץ, 6 במרץ 2024
- ^ יצאה לאור במקור באנגלית ב-2008 - ביוגרפיה של מארקס הופיעה בבריטניה, באתר הארץ, 23 באוקטובר 2008
| זוכי פרס נובל לספרות | ||
|---|---|---|
| 1901–1925 | פרידום (1901) • מומזן (1902) • ביירנסון (1903) • אצ'גראי, מיסטרל (1904) • סנקביץ' (1905) • קרדוצ'י (1906) • קיפלינג (1907) • אויקן (1908) • לגרלף (1909) • הייזה (1910) • מטרלינק (1911) • האופטמן (1912) • טאגור (1913) • לא חולק (1914) • רולן (1915) • היידנסטם (1916) • גילרופ, ה. פונטופידן (1917) • לא חולק (1918) • שפיטלר (1919) • האמסון (1920) • פרנס (1921) • בנאבנטה (1922) • ייטס (1923) • ריימונט (1924) • שו (1925) |  |
| 1926–1950 | דלדה (1926) • ברגסון (1927) • אונדסט (1928) • מאן (1929) • לואיס (1930) • קרלפלט (1931) • גולסוורתי (1932) • בונין (1933) • פיראנדלו (1934) • לא חולק (1935) • או'ניל (1936) • גאר (1937) • בק (1938) • סילנפא (1939) • לא חולק (1940–1943) • ינסן (1944) • מיסטרל (1945) • הסה (1946) • ז'יד (1947) • אליוט (1948) • פוקנר (1949) • ראסל (1950) | |
| 1951–1975 | לגרקוויסט (1951) • מוריאק (1952) • צ'רצ'יל (1953) • המינגוויי (1954) • לכסנס (1955) • חימנס (1956) • קאמי (1957) • פסטרנק (1958) • קווזימודו (1959) • פרס (1960) • אנדריץ' (1961) • סטיינבק (1962) • ספריס (1963) • סארטר (1964) • שולוחוב (1965) • עגנון, זק"ש (1966) • אסטוריאס (1967) • קאוובטה (1968) • בקט (1969) • סולז'ניצין (1970) • נרודה (1971) • בל (1972) • וייט (1973) • יונסון, מרטינסון (1974) • מונטאלה (1975) | |
| 1976–2000 | בלו (1976) • אליכסנדרה (1977) • בשביס-זינגר (1978) • אליטיס (1979) • מילוש (1980) • קנטי (1981) • גארסיה מארקס (1982) • גולדינג (1983) • סייפרט (1984) • סימון (1985) • סויינקה (1986) • ברודסקי (1987) • מחפוז (1988) • סלה (1989) • פס (1990) • גורדימר (1991) • וואלקוט (1992) • מוריסון (1993) • אואה (1994) • היני (1995) • שימבורסקה (1996) • פו (1997) • סאראמאגו (1998) • גראס (1999) • שינג'יאן (2000) | |
| 2001 ואילך | נייפול (2001) • קרטס (2002) • קוטזי (2003) • ילינק (2004) • פינטר (2005) • פאמוק (2006) • לסינג (2007) • לה קלזיו (2008) • מילר (2009) • ורגס יוסה (2010) • טראנסטרמר (2011) • מו (2012) • מונרו (2013) • מודיאנו (2014) • אלכסייביץ' (2015) • דילן (2016) • אישיגורו (2017) • טוקרצ'וק (2018) • הנדקה (2019) • גליק (2020) • גורנה (2021) • ארנו (2022) • פוסה (2023) • האן (2024) | |