דורותיאה טנינג
 | |
| לידה | 25 באוגוסט 1910 גיילסברג, אילינוי, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה | 31 בינואר 2012 (בגיל 101) מנהטן, ארצות הברית |
| שם לידה | דורותיאה מרגרט טנינג |
| לאום | אמריקאים לבנים |
| מקום לימודים | נוקס קולג' |
| תקופת הפעילות | 1935–2011 (כ־76 שנים) |
| תחום יצירה | ציור, פיסול, הדפס, שירה |
| זרם באמנות | סוריאליזם |
| בן או בת זוג | מקס ארנסט (1946–1976) |
| www | |
  | |
דורותיאה מרגרט טנינג (באנגלית: Dorothea Margaret Tanning; 25 באוגוסט 1910 – 31 בינואר 2012) הייתה ציירת, פסלת, אמנית דפוס ומשוררת אמריקאית. השתייכה לזרם הסוריאליזם.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולדה בשנת 1910 באילינוי להורים מהגרים משוודיה. לאחר סיום לימודיה התיכוניים החלה לעבוד בספריה ציבורית בעיר הולדתה. בשנת 1928 החלה ללמוד במכללה לאמנות, ובשנת 1930 עברה לשיקגו ונרשמה ללימודים באקדמיה לאמנות של שיקגו. עם זאת, נשרה מלימודיה תוך זמן קצר והמשך הכשרתה באמנות היה כאוטודידקטית[1].
בשנת 1934 הציגה את התערוכה הראשונה שלה, שנערכה בגלריה של חנות ספרים ובה הוצגו ציוריה בצבעי מים[2]. בשנת 1935 עברה להתגורר בניו יורק. שם החלה לעבוד כמאיירת עצמאית ואיירה פרסומות עבור לקוחות שונים, בהם רשת הכלבו "מייסיס"[1].
בשנת 1936 ביקרה בתערוכה במוזיאון לאמנות מודרנית של אמנות סוריאליסטית ודאדא, שבה הוצגו יצירות של אמנים כגון מרסל דושאמפ, מקס ארנסט ורנה מגריט. ליצירות אלה הייתה השפעה גדולה על טנינג ועל השקפתה על עולם האמנות[1].
המפגש הראשון של טנינג עם אמנים מזרם הסוריאליזם היה בעת השתתפותה בתערוכה של פגי גוגנהיים בשנת 1936, שבה הציגו נשים אמניות את יצירותיהן.
בשנת 1940 יצרה סדרת פרסומות עבור כלבו מייסיס, סדרה זו הביאה לעניין רב בעבודותיה מצד ג'וליאן לוי, בעל גלריה ידועה בניו יורק. באותה תקופה הגיעו אמנים סוריאליסטים רבים לארצות הברית לאחר שנמלטו מאירופה במהלך מלחמת העולם השנייה. טנינג הכירה רבים מאותם אמנים והתיידדה עמם, בהם סלוודור דאלי ומקס ארנסט, לו נישאה בשנת 1946 בטקס חתונה כפול של מאן ריי וג'ולייט בראונר[3].
ארנסט וטנינג עברו להתגורר בעיירה סדונה באריזונה. בני הזוג אירחו בביתם אמנים רבים. במהלך השנים הבאות חילקו את זמנם בין פריז ופרובנס לביתם באריזונה. באותה תקופה החלה טנינג לשנות את סגנון הציור שלה ולהתנסות בציור מופשט[3].
ארנסט נפטר בשנת 1976, מותו הכה את טנינג באבל כבד[1]. מספר שנים לאחר מותו להתגורר בניו יורק. בערוב ימיה המשיכה לצייר וכן לכתוב שירה.
טנינג נפטרה בשנת 2012, בגיל 101[4].
יצירתה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביצירתה עוסקת טנינג בייצוג של חללי ביניים, שמצויים בין המציאות לעולם הבדיון ובהם נפתחות מגוון של אפשרויות לחקור את עולם הנפש והמורכבויות של הרגש[5].
מוטיבים נפוצים ביצירותיה כוללים דלתות או מעברים, שמסמלים חללים לימינליים שבהם נפגשים הפנטזיה והמציאות, ושבהם אירועים מעולמות הפנטזיה והבידיון מקופלים לתוך שגרת היום יום[6]. דרך העיסוק במוטיבים אלה, ושילוב אלמנטים של פנטזיה גותית וסוריאליזם, חוקרת טנינג נושאים כגון נשיות, והחוויה הפיזית והחושית של נשים[7]. לאמנות הפנטזיה הגותית הייתה השפעה משמעותית על טנינג ויצירתה, באמצעותה יכלה לברוא מציאות חלופית שבה לא הייתה תלויה בערכי הבורגנות, ושבה יכלה לתאר את הדברים שמתחת לפני השטח של שגרת היום יום המשמימה[7]. נושא נוסף ששאלה מן הספרות הגותית היא הטירה הרדופה, שבה החלל הביתי מתמזג עם העל טבעי. השימוש בבתים כמוטיב מעלה אמירה נשית, לפיה הבית הוא חלל שאינו בטוח עבור האישה או הנערה, זר ומנוכר ואף קלסטרופובי.
במהלך שנות החמישים חל שינוי ביצירתה של טנינג, היא החלה להתרחק מן הסוריאליזם ולפתח סגנון אישי משלה, כאשר בשנות השישים היצירות נטו יותר לכיוון אמנות מופשטת[8]. השינוי היה הן בטכניקה ובסוגי משיכות המכחול והן בנושאים הנידונים ביצירות. ביצירות המאוחרות יותר שמה דגש על שכבות צבע ועל תנועתיות, ושמה במרכז את הגוף הנשי[9].
במהלך שנות השישים והשבעים, החלה טנינג לפעול גם בצורות מדיה נוספות ויצרה כמה עשרות פסלי בד, לצד מיצבים ויצירות רדי מייד. בחלק מהיצירות שולבו הפסלים הרכים העשויים בדים, קטיפה, תחרה ופרווה מלאכותית בתוך קירות חדרים או פריטי ריהוט, באופן המשלב מציאות, חלום ודמיון. בפסלי הבד טנינג יוצרת חיבור בין מלאכת יד נשית לבין אמירות לגבי מיניות וכך מתייחסת לתמות הגוף והנשיות המהוות מוטיב מרכזי ביצירתה[10].
"יום הולדת"
[עריכת קוד מקור | עריכה]הציור "יום הולדת" (Birthday) משנת 1942, דיוקן עצמי סוריאליסטי של טנינג, נמנה בין הציורים המוכרים של היוצרת וכן ידוע כציור שהיווה את פריצת הדרך שלה[11][12].
כאשר הציור רק הושלם, ראה אותו מקס ארנסט על כן הציור כשהגיע לסטודיו של טנינג, בשעה שחיפש אמניות שיכלו להיכלל בתערוכתה של פגי גוגנהיים, שהייתה באותה עת אשתו. הציור משך את תשומת ליבו של ארנסט והצית את העניין הראשוני שלו ביצירתה של טנינג[13]. ארנסט גם היה זה שהעניק לציור את שמו[14].
בציור ניכרים מוטיבים שבהמשך יאפיינו את יצירתה של טנינג, כגון שימוש ביסודות על טבעיים וכן התייחסות לנושא הלא מודע וביטוייו בעולם המוחשי[15]. הדלתות בציור מסמלות מעבר מעולם אחד, זה של השגרה והיום יום, לעולם אחר, עולם הדמיון והעל טבעי.
תערוכות
[עריכת קוד מקור | עריכה]תערוכות יחיד
[עריכת קוד מקור | עריכה]בין תערוכות היחיד של טנינג[16], הציגה במוזיאון סדונה לאמנות (1991), ספריית העיר ניו יורק (1992), מרכז קמדן לאמנויות בלונדון (1993) הגלריה לאמנות של אוניברסיטת בוסטון (1999), מוזיאון פילדלפיה לאמנות (2000), תערוכת הארמורי (2009) ומוזיאונים וגלריות נוספים.
לאחר מותה הוצגו תערוכות במסגרות שונות ובהן: הגלריה לסוריאליזם בניו יורק (2013), גלריה מריאן בוסקי (2015), גלריה אליסון ז'אק (2014, 2016, 2017, 2020), מוזיאון ריינה סופיה (2018), מוזיאון טייט מודרן (2018), פרליס האוס (2020).
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של דורותיאה טנינג (באנגלית)- דורותיאה טנינג, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
דורותיאה טנינג, באתר MusicBrainz (באנגלית)
דורותיאה טנינג, באתר Discogs (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 Dorothea Tanning - Artist Biography, Tate
- ^ Artist's Chronology, in her own words, Dorothea Tanning Foundation
- ^ 1 2 Biography of Dorothea Tanning, The Art Story
- ^ Dorothea Tanning, Poets.org
- ^ Victoria Carruthers, Dorothea Tanning - an unusual surrealist with a unique female gaze, The Conversation, 2020
- ^ The Life and Art of Dorothea Tanning, Art Herstory, 2020
- ^ 1 2 Victoria Carruthers, Dorothea Tanning and her Gothic Imagination, Journal of Surrealism and the Americas, University Of Sydney, 2011, עמ' 134-157
- ^ Lauren Elkin, Dorothea Tanning: The Shape-shifter, Tate, 2019
- ^ Dorothea Tanning - Overview, Alison Jacques Gallery
- ^ Anna Lundström, Bodies and Spaces: On Dorothea Tanning's Sculptures, Journal of Art History, 2009, עמ' 121-130
- ^ Skye Sherwin, Dorothea Tanning’s Birthday: a call to new adventures, The Guardian, 2019
- ^ Dorothea Tanning Artworks, The Art Story
- ^ Cath Pound, Why Dorothea Tanning’s Powerful Surrealist Art Defied Convention, Artsy, 2019
- ^ Birthday - About the Artwork, Philadelphia Museum of Art
- ^ Analysis Of Dorothea Tanning's Birthday, Bartleby Research
- ^ Solo Exhibitions, Dorothea Tanning Foundation