הדיוויזיה ההררית אס אס ה-13
 | |
| סמל הדיוויזיה | |
| פרטים | |
|---|---|
| כינוי | Handschar (סימיטר בוסני) |
| מדינה |  גרמניה הנאצית |
| שיוך |  אס אס |
| סוג | דיוויזיה |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 1943 – מאי 1945 |
| מלחמות | מלחמת העולם השנייה |
| נתוני היחידה | |
| כוח אדם | כ-21,000 |
דיוויזיית אס אס הררית ה-13 'הנדשאר', או "הקרואטית הראשונה" (13. Waffen-Gebirgs-Division der SS „Handschar“ ;kroatische Nr. 1) הייתה דיוויזיה בוואפן אס אס, שרבים מחייליה היו מוסלמים. היחידה הוקמה על ידי גרמניה הנאצית, בתקופת מלחמת העולם השנייה, בתחום קרואטיה שבשלטון מפלגת האוסטאשה הפרו-נאצית, שכללה באותה תקופה גם את בוסניה והרצגובינה.
הדיוויזיה הופעלה בעיקר למלחמה בפרטיזנים ביוגוסלביה וביצעה במהלכה פשעי מלחמה רבים כנגד סרבים ויהודים.
שם הדיוויזיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]"הנדשאר" (או חנג'ר), שם הדיוויזיה, הוא השם הבוסני של נשק טורקי מסורתי סוג של סימיטר, המופיע על דגל הדיוויזיה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ה"הנדשאר" מנתה בשיאה 21,065 חיילים, מרביתם מגויסים מקרב האוכלוסייה המוסלמית של בוסניה והרצגובינה ומיעוטם מוסלמים אלבנים מקוסובו, כולם תחת פיקוד קצינים גרמנים. הגיוס נעשה בעידודו של המופתי הירושלמי חג' אמין אל-חוסייני שנשלח במיוחד לשם כך לבוסניה על ידי שלטונות גרמניה הנאצית. התערבותו של איש דת בכיר כאל חוסייני, נדרשה משום שכוהני דת מוסלמים מקומיים פרסמו שלוש פתוות נגד שיתוף פעולה עם הנאצים ועם בעלי בריתם הקרואטים. לצורך גיוס מוסלמים ליחידת האס אס, היינריך הימלר, יוזם הקמת הדיוויזיה, יצא בטענה שהבוסנים המוסלמים אינם סלאבים או טורקים, אלא בני הגזע הארי (צאצאים של הגותים) שהתאסלמו; אדולף היטלר לא ראה זאת בעין יפה[1].
חיילי הדיוויזיה עברו אימונים בצרפת, בניגוד לבקשתו של אל חוסייני שלא יישלחו מחוץ לבוסניה, ולאחריהם הוחזרו לבוסניה ופעלו בעיקר נגד כוחות הפרטיזנים בפיקוד טיטו.
בכל אחד מגדודי (בטליונים) הדיוויזיה היה אימאם ובכל אחד מהרגימנטים, מולא. המפקד הראשון היה ארתור מרטין פלפס, סאשי מיישוב קטן במחוז סיביו, כיום ברומניה. פלפס פיקד לפני כן גם על דיוויזיית אס אס הררית השביעית שפעלה גם היא באזור.
ההצלחה היחסית בגיוס הדיוויזיה "הנדשאר" הביאה את הגרמנים ליצירת דיוויזיה נוספת, דיוויזיית אס אס הררית ה-23. בדיוויזיות אלה שרתו בעיקר בוסנים מוסלמים תחת פיקוד גרמני, אך בעקבות לחץ קרואטי, שנבע מחששם שיחידות על טהרת המוסלמים עלולות ליצור שאיפות מוסלמיות לעצמאות, הוחלט שלפחות 10% מהחיילים יהיו קרואטים קתולים והדיוויזיות יקראו "הדיוויזיה הקרואטית הראשונה" ו"הדיוויזיה הקרואטית השנייה". מתוך מגויסים אלבנים מוסלמים, תושבי קוסובו, הורכבה דיוויזיית אס אס הררית ה-21.
בעת שהדיוויזיה הייתה בצרפת, בימים 16–17 בספטמבר 1943, אחד מאנשיה, כנראה סוכן קומוניסטי, יזם מרידה שבמהלך נרצחו חמישה קצינים גרמנים. חיילים אחרים, נאמנים לגרמנים ומונהגים על ידי האימאם, דיכאו את המרד ובמהלך הדיכוי נהרגו שני מורדים. 14 מורדים נוספים נורו לאחר משפט. לאחר מכן הגרמנים פסלו חיילים רבים מטעמי חוסר התאמה פוליטית וכשמונה מאות מתוכם נשלחו לעבודה בגרמניה. 265 מתוכם סירבו לכך ונשלחו למחנה ריכוז שם מתו רבים מהם.
מרידה נוספת התרחשה בדיוויזיה ב-21 באוקטובר 1944 כשחיילים רבים ערקו וחלק מהם הצטרפו לפרטיזנים, כתוצאה מהמרידה והעריקה הידלדלו שורות הדיוויזיה ובסוף 1944 אוחדה דיוויזיית "קאמא", הדיוויזיה הבוסנית השנייה, עם דיוויזיית "הנדשאר".
הפיקוד הגרמני הפעיל את הדיוויזיה בעיקר למבצעים כנגד פרטיזנים בשיטחי יוגוסלביה הכבושה הדיוויזיה קצרה הצלחה צבאית במבצעיה נגד הפרטיזנים במזרח בוסניה, אך אנשיה נודעו באכזריותם, במהלך המבצעים שביצעה בשנת 1944 שרפו אנשי הדיוויזיה כפרים שלמים ורצחו אלפי אזרחים סרבים ויהודים בשטחי קרואטיה[2].
פשעי מלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הדיוויזיה הואשמה באחריותה למוות של כ-5,000 אזרחים מתוכם כ-400 יהודים[3], אחד ממפקדי הדיוויזיה (קרל-גוסטב זאוברצווייג) שאמור היה לתת את הדין על מעשיו התאבד לפני הסגרתו ליוגוסלביה, השני (Desiderius Hampel) אמור היה להיות מוסגר גם הוא ולעמוד לדין על פשעיו אך הוא הצליח להימלט ממחנה שבויים וחי עד סוף ימיו באוסטריה, עשרה קצינים זוטרים הועמדו לדין ביוגוסלביה והוצאו להורג בעבור מעשיהם.
אחרית דבר
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר המלחמה הוסגרו ליוגוסלביה 38 קצינים מהדיוויזיה בדרגות שונות, והועמדו לדין בבית משפט צבאי בסרייבו באוגוסט 1947. עשרה קצינים נידונו למוות והוצאו להורג. שאר הנאשמים נידונו לתקופות מאסר שונות, אך עד שנת 1952 יצאו כולם לחופשי, פרט לאחד שמת בכלא.
רבים מחיילי הדיוויזיה ה-13 והדיוויזיה ההררית אס אס ה-23 התנדבו להילחם לצד ארצות ערב במלחמת העצמאות[4] סוריה קלטה כ-8,000 פליטים מוסלמים מבוסניה, ורבים מהם גויסו לכוחות המזוינים של סוריה. עיראק קלטה כ-2,500 מוסלמים בוסנים, וכאלף מתוכם גויסו לצבא ההצלה ונלחמו נגד ישראל.
מפקדים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ארתור פלפס (13 בפברואר 1943 – 9 במרץ 1943)
- הרברט פון אובוורצר (9 במרץ 1943 – 1 באוגוסט 1943)
- קרל-גוסטב זאוברצווייג (1 באוגוסט 1943 – 1 ביוני 1944)
- דזידריוס האמפל (1 ביוני 1944 – 12 במאי 1945)
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Williamson, Gordon, German Mountain & Ski troops 1939-45, Oxford: Osprey Publishing, 1996.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מתנדבים זרים בוופן אס אס ברומנית
- על היהודים, הסרבים והאמת(הקישור אינו פעיל) באנגלית
- Axis History אתר הכולל מידע ותמונות. (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ביקורות על הספר Himmler's Bosnian Division: The Waffen-SS Handschar Division 1943-1945 (באנגלית)
- ^ Ziv Yoffe, המופתי של ירושלים ויחידת האס אס הבוסנית., באתר רגעים היסטוריים
- ^ דיוויזיית אס אס הררית ה-13 היחידה הנאצית המוסלמית שהוקמה על ידי חג' אמין אל-חוסייני המופתי של ירושלים, באתר רגעים היסטוריים (ארכיון)
- ^ לוחמים יוגוסלבים במלחמת השחרור, באתר הארכיון הציוני
