הגבלת ילודה בסין

התוכנית להגבלת הילודה בסין או מדיניות הילד היחיד (2015-1979) היא תוכנית שהוכרזה בשנת 1979, ונועדה להתמודד עם החשש מפיצוץ אוכלוסין במדינה בעלת אוכלוסייה הגדולה בעולם. משנות החמישים ועד סוף שנות השישים גדלה האוכלוסייה בסין בקצב מהיר, כ-20 מיליון מדי שנה. לקראת סוף שנות השישים פתחה המדינה בקמפיין לתכנון המשפחה שנקרא "לדחות, לחכות, לצמצם" (להתחתן מאוחר יותר, להיות נשואים זמן רב יותר עד הבאת ילדים, ולהביא לעולם פחות ילדים).

ב-1979, על סף מיליארד התושבים ולמרות הצלחת הקמפיין (ירידה של כמחצית בשיעור הפריון) הוחלט על מדיניות חדשה - מדיניות הילד האחד. באוקטובר 2015 הודיעה המפלגה השלטת בסין על שינוי מדיניות הילד האחד, כך שזוג יורשה להביא לעולם שני ילדים^[1]. במאי 2021 שונתה המדיניות להגבלה של שלושה ילדים.

בעת עלייתה לשלטון של המפלגה הקומוניסטית בראשות מאו דזה-דונג ב-1949, מנתה אוכלוסיית סין כ-530 מיליון איש. שיעור הפריון היה גבוה, ובשנות החמישים התקרב ל-6 ילדים למשפחה. על אף שמרבית האוכלוסייה הייתה כפרית וענייה, השלטון החדש עודד ילודה, אסר על השימוש באמצעי מניעה והעניק תעודת "אם גיבורה" לנשים שילדו מספר רב של ילדים.

ב-1958 הכריז המשטר הקומוניסטי על תוכנית "הקפיצה הגדולה קדימה", שאמורה הייתה לעודד את התעשייה להגדיל את הייצור והייצוא, ולשנות את ארגון החקלאות במדינה. יישום התכנית הביא למותם של כ-30 מיליוני אזרחים במה שנודע בתור "הרעב הגדול בסין". ב-1961 פחתה אוכלוסיית סין בכמה מיליוני אזרחים.

ב-1963 החלה האוכלוסייה להתאושש עם 30 מיליון לידות בשנה. באותה תקופה אף נרשמה ירידה חדה בתמותת תינוקות וילדים, הודות לאימוץ עקרונות של רפואה מתקדמת. בשנות ה-60 גדלה אוכלוסיית סין ב-20 מיליון בני אדם מדי שנה, והגידול באוכלוסייה בכל חמש שנים היה שווה למספר התושבים בבריטניה וצרפת גם יחד.

בשלב זה החל המשטר להיות מוטרד מהתפוצצות אוכלוסין, וב-1969 יצא בתוכנית לצמצום הילודה בשם "לדחות, לחכות, לצמצם" שמטרתה להגביל את הילודה לשני ילדים למשפחה. התוכנית נחלה הצלחה. בנוסף הועלה הגיל המינימלי שמותר להתחתן בו.

כאשר דנג שיאופינג, מייסד הכלכלה הסינית המודרנית, עלה לשלטון ב-1976, עמד שיעור הפריון בסין על פחות מ-3 לידות לבית אב. עם זאת, הייתה סין על סף מיליארד תושבים, וב-1979 נחקק "חוק הילד האחד". החוק קבע כי משפחה עירונית לא תוכל להביא יותר מילד אחד לעולם, ואילו משפחה כפרית יכולה ללדת שני ילדים אם נולדה בת ראשונה (מתוך הנחה שבנים הם דור ההמשך במשק החקלאי). מי שהפר את הוראות החוק חויב בקנסות כבדים בהתאם למצבו הכלכלי.

עד לשלב הזה הפגינה סין התערבות מתונה יחסית של המדינה בחיי הפרט. אך כדי להגיע ליעד הדמוגרפי הרצוי, ותוך הבנה שהמשפחה היא תא מרכזי ובסיסי ויש להשפיע עליו כדי להגיע לתוצאות המבוקשות, עברה המדינה לקמפיין הילד האחד. במקביל לקמפיין השקיעה סין ממון רב בשיפור אמצעי המניעה והעניקה מענקים כספיים ויתרונות נוספים למתחייבים להביא לעולם רק ילד אחד. בהמשך השתמשה המדינה בלחץ חברתי על מנת למנוע מזוגות להביא לעולם ילד נוסף, ובעקבות קבלת מידע על נשים בהריון שני, הפעילה עליהן סנקציות על מנת לשכנען לבצע הפלה מלאכותית. בשלבים מוקדמים של התוכנית אף התבצעו הפלות ועיקורים כפויים בחלק קטן מהאזורים הכפריים, אך בהמשך התמתנה המדיניות וכיום עיקר הסנקציות המוטלות על ילדים "לא חוקיים" הן כלכליות.

המדיניות אינה מיושמת באזורים המנהלתיים המיוחדים של הרפובליקה (הונג קונג ומקאו).

בעקבות המעבר ממשפחות מרובות ילדים למשפחות בהן ילד אחד בלבד, השתנה הדגש החברתי-תרבותי באופן הדרגתי, מהתמקדות במבוגרים להתמקדות בילד. מדיניות הילד היחיד יצרה משפחות בהן זוג הורים וארבעה סבים הממוקדים כולם בילד, ובו מושקעים מירב משאביהם הרגשיים והכלכליים. ילדים כאלו מכונים בסין "קיסרים קטנים" ונחשבים למפונקים, אך גם סובלים מלחץ פסיכולוגי עצום להצליח. בעיה נוספת שמדיניות זו יצרה היא הטיפול במבוגרים, המוטל בסין באופן מוחלט על ילדיהם: שני בני זוג, ששניהם ילדים יחידים, צריכים לטפל בארבעה הורים.

הגבלת הילודה הביאה לרצון של משפחות רבות להביא זכר שימשיך את השושלת המשפחתית, ולא נקבה. הסיבה לכך היא בעיקר תפיסה מסורתית המושרשת בתודעה הסינית הקונפוציאנית: בתקופות השושלתיות נהוג היה שנשים יעברו לגור אצל הבעל לאחר הנישואין, ולכן הן לא הועילו לגרעין המשפחתי בטווח הארוך. העיקרון הפטרי-לוקאלי הזה יצר העדפה ברורה לצאצאים זכרים, וכפועל יוצא הפך את החברה הסינית כולה לפטריארכיה. כיום, נדידת הבנות אחרי הנישואין כבר איננה מקובלת, אך ההבניה של האשה כנחותה עדיין מקובעת בחברה הסינית מכוח מסורת זו. משום כך יש לא מעט מקרים של רצח תינוקות בנות או הימנעות בכלל מהריון ובמקום זאת רכישת בנים זכרים חטופים. מחירו של בן זכר יכול להגיע ל-5,000 דולרים באזורים העניים של סין. הביקוש לבנים זכרים הוליד תעשייה שלמה של חטיפות ילדים בסין, שנאבקת בתופעה בלא הצלחה^[2].

עם התפתחות הטכנולוגיה והמחקר הגנטי שאיפשר לקבוע את מין הילוד, בחרו משפחות סיניות רבות בדרך זו כדי להביא בן זכר לעולם. עובדה זו הובילה לכך שכיום היחס בין המינים בסין עומד על 115 גברים על כל 100 נשים.

בעשור השני של המאה העשרים ואחת התרככו הסנקציות נגד המשפחות, ובכפרים הותר להביא לעולם שני ילדים, כל עוד היילוד הראשון היא בת. כמו כן, לבני זוג ששניהם ילדים יחידים הותר להביא לעולם שני ילדים. גם בערים הותר למשפחות להוליד שני ילדים, אולם זאת בתמורה לוויתור על סובסידיות שונות של הממשלה לאותה משפחה.

ב-15 בנובמבר 2013 החליטה ממשלת סין להקל על מגבלות הילודה בסין. במסגרת הרפורמה תאפשר סין ללדת שני ילדים במקום אחד, וזאת בתנאי שאחד ההורים הוא בן יחיד.

ב-29 באוקטובר 2015 הודיעה המפלגה השלטת בסין על שינוי מדיניות הילד האחד, כך שכל זוג יורשה להביא לעולם שני ילדים^[3].

ב-31 במאי 2021 שונתה המגבלה לשלושה ילדים לזוג (אנ')^[4], וביולי 2021 הוסרו כל המגבלות^[5].

• פיקוח ילודה
• זכויות האדם בסין
• התפוצצות אוכלוסין
• מדיניות הכלב האחד
• מס על חוסר ילדים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: הגבלת ילודה בסין
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הגבלת הילודה בסין

• אסתר רפ; צביה פיין, אוכלוסיית סין, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח, מתוך: "אנשים במרחב: פרקים בגיאוגרפיה של אוכלוסיית העולם", הוצאת המרכז לטכנולוגיה חינוכית, 1997
• ליאור פרידמן, סין מציינת 30 שנה ל"מדיניות הילד האחד", באתר הארץ, 7 באוקטובר 2010
• עידן יוסף, ה"חיסכון" ב-400 מיליון ילדים עולה לסינים ביוקר, באתר News1 מחלקה ראשונה, 1 במאי 2011
• מיכאל טוכפלד, סין בדרך לילד שני?, באתר News1 מחלקה ראשונה, 8 בספטמבר 2011, פורסם במקור ראשון
• שחר סמוחה, ‏מדיניות "הילד האחד" בסין: מה הן ההשלכות הכלכליות?, באתר גלובס, 26 במאי 2012
• המפלגה הקומוניסטית בשינוי כיוון דרמטי - סין מקלה במדינות הילודה ומבטלת את מחנות העבודה, באתר הארץ, 15 בנובמבר 2013
• קובי לוי, איך ייראה היום שאחרי ״הילד האחד״ בסין?, באתר "העוקץ", 31 באוקטובר 2015
• הגבלת ילודה בסין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)