זכויות האדם בסין

	יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: הכתיבה בערך טעונה שיפור, והיא לא סוקרת את מצב זכויות האדם ואת ההפרות שלהן בסין.
	אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.	שכתוב

מצב זכויות האדם ברפובליקה העממית של סין, נחשב לבעייתי בעיני מספר גורמים, בהם מדינות דמוקרטיות מערביות וארגונים זרים לזכויות אדם. מקורות רבים, בהם: דו"ח מחלקת המדינה של ארצות הברית, אמנסטי אינטרנשיונל ו-משמר זכויות האדם, דו"ח קילגור-מטאס^[1], הספר: "הטבח: הרג המוני, קציר איברים, הפתרון הסודי של סין לבעיית מתנגדי המשטר"^[2] מאת איתן גוטמן, תיעדו הפרות בוטות של זכויות האדם בסין. אירועים שהבליטו מצב זה, היו מדיניות הקפיצה הגדולה קדימה, מדיניות שהואשמה באחריות למותם של 15 - 25 מיליון סינים ברעב, אירועי המחאות בכיכר טיין-אן-מן, בהם נהרגו בין 3500 ל-1500 מפגינים, ונפצעו אלפים, מהפכת התרבות בסין אשר במסגרתה נהרגו מיליוני אנשים והרדיפה האכזרית של מתרגלי השיטה הרוחנית פאלון גונג או פאלון דאפא שאיבריהם נקצרים בכפייה ונמכרים להשתלה. כחלק מדיכוי העם האויגורי, האויגורים במחוז שינג'יאנג מכונסים במחנות ריכוז, וכן נמנע מהם לראות את משפחתם, לצאת מהארץ וללמוד בשפתם.

הענישה בסין היא חמורה ולפי ארגון "אמנסטי" סין ניצבת בראש המדינות המובילות בעולם בהוצאות להורג. סין הוציאה להורג לפחות 20,000 איש בין 1990 ל-2001. ניתן להוציא להורג במדינה זו על כ-60 פשעים שונים, בהם גם עבירות סמים, שוחד, מעילה והונאת מס. על פי נתוני אמנסטי בשנת 2007 הוצאו להורג בסין לפחות 470 איש. בית דין מערבי העוסק בסין, China Tribunal (אנ')^[3], קבע שסין קוצרת איברי אסירים בעודם בחיים, כולל אסירי מצפון כמו פאלון גונג, למטרות סחר באיברי אדם.

ניסיון של עורכי דין בסין להגן על אסירים, ובעיקר על אסירי מצפון, נתקל בקשיים מצד השלטון. סיפורו של העו"ד גאו ג'י-שנג מלמד כי לעיתים עורכי דין לזכויות אדם נאסרים בעצמם כדי למנוע מהם להגן על לקוחותיהם.

בזמן שחוקרים זרים מגדירים את מצב זכויות האדם בסין כמחפיר, גורסת ממשלת סין העממית כי מצב זכויות האדם בסין השתפר וכי הוא טוב מתמיד. בנוסף, טוען המשטר הסיני כי זכויות האדם צריכות גם לכלול סטנדרטים כלכליים למחיה ולבריאות, ואם כן, הרי שבתחום זה נחלה הצלחה מרובה.

בין הפרות זכויות האדם שהמערב מאשים בהן את סין ניתן למנות:

• דיכוי חשודים בפעילות אופוזיציה (דבר שנקרא לעיתים "דיכוי אידאולוגי")
• שימוש נרחב במעצר מנהלי כלפי פעילי זכויות אדם.
• הוצאות להורג על מספר רב של עבירות אף כלכליות.
• הגבלת התקשורת המקומית.
• הקמת "משטרת אינטרנט" והטלת צנזורה על דואר אלקטרוני וחסימה מוחלטת של אתרים מובילים בעולם כדוגמת פייסבוק, גוגל וטוויטר^[4].
• דיכוי מאמינים בדתות שונות, בעיקר בודהיסטים טיבטים, מוסלמים במחוז שינג'יאנג שבצפון-מערב המדינה, ונוצרים.
• הלאמת בתים ופינוי תושבים בכוח מבתיהם לצרכים שונים כמו הקמת סכרים ובניית המתקנים לאולימפיאדת בייג'ינג ב-2008^[5].
• הקמת משרד 610 לשם רדיפת מתרגלי הפאלון גונג.
• מעצרים של מתרגלי הפאלון גונג, כליאתם במחנות לעבודת כפייה, תקופות מאסר ממושכות ללא משפט, עינויים למוות, רצח ומכירת איברי גופם, אונס והרעבה.

הממשלה הסינית מכירה בבעייתיות של מערכת המשפטית הנוכחית, הנובעת משתי סיבות עיקריות:

• העדר חוקים להגנה על זכויות האזרח.
• העדר הליך הוגן.

השופטים בסין ממונים ישירות על ידי הממשלה (המפלגה) ולמערכת המשפט אין תקציב משלה. עובדה זו הובילה לשחיתות ולניצול הכוח הניהולי.^{[דרוש מקור]}

בסין קיימת צנזורה כבדה המשמשת את הממשל לשליטה על אמצעי תקשורת ההמונים. לפי הנתונים, 171 מתוך 1000 אתרי האינטרנט המובילים בעולם, נחסמו בידי ממשלת סין, ובהם ויקיפדיה הסינית שנחסמה לגישה מספר פעמים, לתקופות זמן שונות. זאת כחלק מצנזור רחב של אמצעי התקשורת שמפעילה ממשלת סין בנושאים פוליטיים שנויים במחלוקת.

למרות שמ-1982 מבטיחה החוקה את חופש הביטוי, קיימת מעורבות חזקה מאוד של הממשלה בתקשורת, החוזים עם רוב ארגוני התקשורת הגדולים, בעיקר Xinhua News Agency, מנוהלים ישירות על ידי הממשלה. החוק הסיני אוסר על ייצוג של עצמאות או הגדרה עצמית עבור השטחים שבייג'ינג רואה תחת שיפוטה, כמו טיבט, וכן התקוממות של הציבור כנגד המונופול של המפלגה הקומוניסטית של סין השלטת בסין. לכן, התייחסויות לאירועים מסוימים השנויים במחלוקת ולתנועות דתיות נאסרות על ידי הצנזורה. העיתונאית הסינית Qinglian בספרה Media Control בחנה את שליטת הממשלה באינטרנט בסין על כל אמצעי התקשורת. ספרה מראה כיצד סין שולטת בתקשורת בהסתמך על חומר הדרכה חסוי ממחלקת התעמולה הקומוניסטית.

חברי כנסיית האל הכל-יכול נרדפים על ידי השלטונות.

לאחר שבסוף המאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21 בוצעה סדרה של מעשי טרור שיוחסו לבני המיעוט האויגורי בשינג'יאנג, החלה ממשלת סין להפעיל סדרה של מהלכים שפוגעים בזכויות האדם שלהם. הממשלה כלאה ללא משפט מיליוני אויגורים במחנות חינוך מחדש. דיווחים שונים מעידים על מעשי עינויים כחלק מניסיון להרחיק את האסירים מזהותם האתנית ומאמונתם המוסלמית. בעקבות דיווחים אלו ואחרים הטילה ממשלת ארצות הברית סנקציות כלכליות על סין, כחלק ממלחמת הסחר בין המדינות. סין מבצעת מהלכים נוספים במטרה להחליש את הזהות האתנית הלא-סינית של האויגורים, כאשר בין היתר הראו צילומי לוויין שהממשל הרס בתי קברות מקומיים^[6]. עם התפתחות הטכנולוגיה של העשור השני של המאה ה-21, הקימה ממשלת סין מערך ריגול המוני בשינג'יאנג, הכולל פריסה רחבה במיוחד של מצלמות עם טכנולוגיית זיהוי פנים וזיהוי תנועה, תחנות משטרה וציוד האזנה, לצד רישום מפורט של התושבים מבחינת מידע ביומטרי, תמונות, במקרים מסוימים גם רישום ביולוגי המבוסס על איברים פנימיים וכן מעקב כללי אחר התנהגויות הנחשבות "חשודות" דוגמת כניסת לבית דרך דלת אחורית או יצירת קשר עם קרובי משפחה מחוץ לסין^[7].

על פי תחקיר של הניו יורק טיימס, החל משנת 2017 יחידות משטרה מקומיות קיבלו היתר וגישה ממשלת סין לפריסה של מערכות ריגול מקומיות גם בערים רבות שמחוץ למחוז שינג'יאנג. מערכות הריגול כוללות שילוב של מצלמות זיהוי פנים לצד סורקי טלפונים סלולריים שעוקבים אחר תנועתם של מכשירי הסלולר האישיים, במטרה להצליב את מיקום הטלפון הסלולרי מול מיקומו של בעליו. כדי להקל על הצלבה זו העבירה ממשלת סין בשנת 2019 חוק שמחייב סריקת פנים לכל רוכש כרטיס סים. על פי התחקיר, המידע של התושבים הכולל מידע אישי רגיש לצד היסטוריית מיקומים, נשמר בתחנות המשטרה המקומיות באופן לא מאובטח, וחשוף עקב כך לפרצות אבטחה פוטנציאליות^[8].

בשנת 2019 נאסר על כלי תקשורת בבעלות זרה לפרסם תוכן ללא אישור ממשלתי מראש ובעיתונות מפורסמת דרך קבע אזהרה מטעם הנשיא שי ג'ינפינג שלא להביע עמדות שונות מהעמדה הרשמית של מפלגת השלטון^[9].

המפלגה הקומוניסטית עלתה לשלטון בסוף שנות ה-40 של המאה ה-20 וקבעה בסין מדיניות של כלכלה מתוכננת. מאוחר יותר, ב-1958, הקים מאו מערכת ממשלתית שתפקידה לשלוט בהגירה בתוך המדינה. לאזרחים הונפקו אישורי שהייה לפי אזורים ובהם כל עובד סווג כ"כפרי" או כ"עירוני". אדם שחפץ לעבור מאזור כפרי לאזור עירוני ולהפסיק לעבוד בחקלאות נדרש לפתוח בהליך ביורוקרטי רלוונטי כאשר מספר העובדים שהורשו לבצע מהלכים שכאלה היה מוגבל. אנשים שעבדו מחוץ לתחום או לאזור גאוגרפי המאושר עבורם לא היו זכאים לקבל הקצבת מזון, דיור מהמעסיק, או טיפולי בריאות. כמו כן מערכות החינוך, התעסוקה ורישום הנישואים נשלטו ווסתו לפי מדיניות זו. מערכת שליטה זו הוסברה בצורך למנוע את הכאוס הנגרם על ידי תהליכי עיור בלתי מתוכננים. כחלק ממדיניות מדינה אחת, שתי שיטות, שהוצעה על ידי דנג שיאופינג והתקבלה על ידי ממשלות בריטניה ופורטוגל, האזורים המנהליים המיוחדים שהוקמו בהונג קונג ובמקאו שמרו על גבולות נפרדים ביניהם לבין שאר אזורי הרפובליקה העממית. אזרחי סין היו אמורים לקבל אישור מהממשלה לפני נסיעה להונג קונג או מקאו, אך בפועל דרישה זו בוטלה לאחר העברת השלטון. מאז, ההגבלות שהוטלו על ידי ממשלות ה-SAR הן הקובעות ומגבילות את חופש התנועה.

הממשלה הסינית פועלת נגד התנגדות מאורגנת לממשלה. מתנגדי משטר נעצרים ונכלאים באופן שגרתי, בדרך כלל לתקופות ארוכות וללא משפט. ישנם אף מקרים של עינויים, עבודות כפייה וחקירות לשם השגת הודאות שווא בהאשמות שונות. כאמור, חופש ההתאספות וההתאגדות מוגבל מאוד. הפעולה ההמונית האחרונה בעניין החופש הפוליטי דוכאה בטבח בכיכר טיין-אן-מן בשנת 1989, באשר מספר ההרוגים המשוער נע בין 200 ל-10,000.

אחד ממתנגדי המשטר הידועים הוא ג'אנג ג'ישין, שפעל נגד השמאל הקיצוני הקומוניסטי. באוקטובר 2008, הממשלה הסינית גינתה את החלטת הפרלמנט האירופי להעניק את "פרס סחרוב לחופש המחשבה" להו ג'יה, בטענה כי הייתה זו "התערבות בענייניה הפנימיים של סין" לתת פרס ל"פושע כלוא". לאחר הענקת פרס נובל לשלום לאסיר הפוליטי ליוּ שְׁיָאוֹבּוֹ בשנת 2010, סין החלה להחרים סחורות שיובאו מנורווגיה^[9].

ב-8 בדצמבר 2008, יומיים לפני פרסום צ'רטר 08, נעצר הפעיל הפוליטי ליו שיאובו. הוא חתם על הצ'רטר יחד עם 302 אזרחים סינים אחרים. הצ'רטר הוא מעין מניפסט שפורסם ביום השנה ה-60 להכרזה האוניברסלית בדבר זכויות האדם (10 בדצמבר 2009), שנכתב ברוח המניפסט הצ'כוסלובקי (צ'רטר 77), ובו קראו להרחבת חופש הביטוי, זכויות האדם, וכן לבחירות חופשיות.

למרות שהממשלה הסינית פוגעת כיום פחות בפרטיות האזרחים מאשר בעבר, היא עדיין רואה צורך לעקוב אחר מה שאנשים אומרים בפומבי. פורומים באינטרנט נמצאים תחת פיקוח קפדני, וכך גם הדואר היוצא מחוץ לסין והדואר האלקטרוני.

במאה ה-21 נסגרו בסין כנסיות רבות בטענות של "פיתוח סביבתי". פעילים פוליטיים, עו"ד שעסקו בתחומים ציבוריים ואפילו בני משפחה של מתנגדי-משטר נכלאו^[9].

בשנת 2022 חשף ארגון זכויות האדם Safeguard Defenders (אנ') ל־CNN כי סין מפעילה ברחבי העולם, 102 תחנות משטרה סודיות הפרושות ב־53 מדינות, שככל הנראה לא היו מודעות לקיומן. אף על פי שמטרתן הרשמית לסייע לאזרחים סינים השוהים בחו"ל בפעילות בירוקרטית, על פי ארגון זכויות האדם, מדובר בתחנות שמטרתן איתור מתנגדי משטר שברחו מפני השלטון למדינות אחרות והשבתם לסין^[10][11].

דו"ח מצב זכויות האדם בסין בידי משרד החוץ האמריקני ודוחות של ארגוני זכויות אדם כגון אמנסטי אינטרנשיונל^[12] ו-Human Rights Watch מציינים כי סין מתעלמת באופן מופגן מכללי המשפט הבינלאומי בנוגע לזכויות האדם בשטחה. במרץ 2004 נוספה לחוקת סין העממית פסקה אשר מחייבת את המדינה "לכבד ולשמור את זכויות האדם" בשטחה, על אף שעמדת השלטון הרשמית בסין הייתה כי זכויות אלו כבר ממומשות כהלכה במדינה. במערב היו שקיוו ששינוי החוקה יביא לשינוי ביחס המפלגה הקומוניסטית השולטת בסין כלפי זכויות האדם, אך תקוות אלו התבדו, והשלטון בסין ממשיך להפר זכויות אדם בסיסיות כגון חופש הביטוי וחופש האמונה.

תשומת הלב העולמית הופנתה לסוגיית זכויות האדם בסין כאשר נודע שפרס נובל לשלום לשנת 2010 יוענק לליו שיאובו, בעודו כלוא, כאמור. מקרה נוסף שהביא להעלאת הנושא היה מעצרו של האמן איי וייויי.

מאז המאה ה-19 שאפה הפוליטיקה הסינית למדינה חזקה בעלת חברה החיה בהרמוניה סוציאלית וללא פערים אקונומיים. ההוגה ליינק קויצ'הו קבע כי חובתם האזרחים היא בניית מדינה חזקה על חשבון גחמותיהם האישיות וזאת מבלי להתלונן בפני הממשל על ערכי חופש ירודים - בניגוד לעמדות פילוסופים אירופים באותה עת.

בהתייחס למסורת הסינית, השלטונות דאגו ועודדו את ה"זכויות הטובות" (מזון וביגוד) ולא עודדו "זכויות שליליות" (כגון חופש הביטוי והמחאה). אלו היו הזכויות הבסיסיות שסיפקו השלטונות בסין. כשהוקמה הרפובליקה העממית של סין היא דאגה לשמר את אחריות המדינה למצבם האקונומי של אזרחיה ולבריאותם.

שלטונות סין מכחישים את קצירת האיברים ממתרגלי הפאלון גונג, אך לא הרשו לחוקרים להיכנס לסין ולא נתנו שום הסבר מהו מקור האיברים לניתוחי ההשתלות המרובים.

המשטר הסיני מכיר בהפרות זכויות אדם, בחוסר חופש השיפוט של בתי המשפט בסין ובשימוש בעינויים להוצאת הודאות מנאשמים, אך טוענת כי על השינוי לבוא מתוך המפלגה החוקית היחידה בסין, המפלגה הקומוניסטית.

• הוקואו
• הגבלת ילודה בסין

מדיה וקבצים בנושא זכויות האדם בסין בוויקישיתוף

• מידע בעברית באתר אמנסטי אינטרנשיונל - סניף ישראל ו-בבלוג(הקישור אינו פעיל)
• זכויות אדם בסין, אתר מט"ח
• AP, שנה לאולימפיאדה בסין: מצב זכויות האדם קשה, באתר ynet, 2 באוגוסט 2007
• ברק גטניו, המראה השחורה של האח הגדול הסיני, באתר הפורום לחשיבה אזורית, 16 בדצמבר 2018
• סרט ביוטיוב: מדיקל ג'נוסייד^[13]