החפצה מינית

המונח החפצה מתאר הסתכלות על אדם כאל חפץ או אובייקט ללא בחינה של תכונות אופי או אישיות. המונח החפצה מינית או אובייקטיפיקציה מינית מתאר שפיטה של אדם כאובייקט בעל אלמנטים מיניים ללא קשר לתכונות שלו. לרוב השימוש בהחפצה נעשה על קבוצות רחבות בחברה ולאו דווקא על פרט מסוים, ומכאן שהיא מונח חברתי. חוויות של החפצה מינית כוללות מצבים בהם גופם של אנשים או חלקים מגופם מופרדים מזהותם. מצבים אלו מובילים להתייחסות אל האדם כאל כלי אשר נשפט על פי הפונקציה אותה הוא יכול למלא עבור אחרים.

הרעיון של החפצה מינית בכלל ושל נשים בפרט מהווה חלק חשוב מתוך התאוריות הפמיניסטיות וכן מתוך תאוריות פסיכולוגיות שונות. נשים רבות בוחנות את ההחפצה המינית כחלק אינטגרלי מאי השוויון בין המינים. יחד עם זאת, קיימות ביקורות רבות אשר מעלות כי נשים מודרניות מעצימות את עצמן על ידי החפצה מינית של עצמן.

החפצה מינית של נשים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר מדובר בהחפצה מינית של נשים על ידי גברים, ניתן לראות נשים כאובייקטים מיניים בהם חושקים גברים, ולא כישות שלמה כאישה[1][2][3]. פמיניסטיות רבות טוענות כי המדיה ועולם הפרסום הוא אשר אחראי על רוב ההחפצה המינית של הנשים. על פי טענות אלו, המדיה מציגה את הנשים לפי איך שהגבר רוצה לראות אותן: יפות וחלשות[4]. הפרסום של נשים באופן מיני בא לידי ביטוי בתכנים פורנוגרפיים, בפרסומות, בתוכניות טלוויזיה, באומנות ועוד. דוגמה להחפצת נשים בטלוויזיה היא בתחרות מלכות יופי, שם באופן מובהק מוצג אידיאל היופי הנשי אליו האישה מבינה שהיא צריכה לשאוף. תכנים אשר עושים החפצה לנשים יוצרים לחץ על נשים לעמוד בסטנדרטים של מראה, ומובילים אותם לניתוחים פלסטיים, בעיקר ניתוח הגדלת חזה[5]. לעיתים קרובות, השימוש בנשים בפרסומות נעשה בצורה מחפיצה, כאשר הקשר בין המוצר לבין האישה המייצגת אותו הוא מקרי ביותר[6].

השיח סביב החפצת נשים קיים כבר שנים רבות. לדוגמה, ניתן לראות כבר במאה ה-18 בצרפת דיונים סביב השאלה האם החזה של האישה הוא מתנת האל, לשם הנקה או לחלופין פיתוי חושני. במחזה "האם האמיתית" (The True Mother), ניתן לראות כי הדמות הראשית במחזה נוזפת בבעלה על כך שהוא מתייחס אליה כאל חפץ לצורך סיפוק הצרכים המיניים שלו[7].

בשנים האחרונות החלו לחקור את השאלה האם המוח שלנו תופס את האישה כאובייקט מיני. כאשר אנחנו ממקדים את הראייה על מראה מסוים, המוח שלנו יכול לתפוס את אשר רואה כתמונה שלמה או לחלופין כאובייקט - כלומר, כקובץ של הפריטים מהם הוא מורכב. פיליפ ברנר מאוניברסיטת בריסל בבלגיה, ערך מחקר בשנת 2012 ובחן כיצד המוח האנושי תופס גברים ונשים. על מנת לבדוק זאת, הוא הציג לנבדקים תמונות של נשים וגברים בתנוחות מיניות, כשהם לבושים בביגוד מינימלי בלבד. הנבדקים ראו את התמונות על מסך המחשב בזו אחר זו. חלק מהתמונות הוצגו במצב רגיל וחלקן הוצגו כשהן הפוכות. לאחר צפייה בכל תמונה, הופיע מסך שחור ריק ולאחריו הופיעו מול הנבדק שתי תמונות. הנבדק היה צריך לבחור איזו משתי התמונות היא זו שהוא ראה קודם לכן. במחקר, שפורסם ב-psychological Science, נמצא שהנבדקים זיהו גברים בקלות רבה יותר כאשר התמונות שלהם הוצגו בצורה ישרה, ולא זיהו באותה קלות את אותם הגברים כשהתמונות שלהם הוצגו הפוכות. לעומת זאת, לא הייתה לנבדקים כל בעיה לזהות נשים גם כאשר הן הוצגו הפוך. זו למעשה הוכחה לכך שאנשים תופסים נשים בתור אובייקט ולא בתור אדם. תוצאות המחקר היו זהות בין הגברים לנשים, וניתן להסיק ממחקר זה כי גם נשים רואות נשים אחרות כאוסף של חלקי גוף מיניים ולא כיישות שלמה[8]. מחקר נוסף אשר נערך בנושא זה, מצא כי נשים נוטות לתפוס את גופן כאובייקט אשר נועד למשוך תשומת לב, בעוד גברים אשר תופסים את גופם לצורך מטרת פעולה בעולם. כאשר אישה רואה את גופה כאובייקט, זה משפיע על צורת החשיבה של האישה בנוגע לגופה. אישה אשר רואה את גופה כאובייקט תשאל את עצמה שאלות כמו "איך אני נראית" בתדירות גבוהה יותר משאלות כמו "איך אני מרגישה"[9].

פורנוגרפיה והחפצה מינית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד האופנים בהם אנחנו עדים להחפצה המינית של נשים היא באמצעות שימוש בפורנוגרפיה. קתרין מקינון (Catharine Alice MacKinnon), אשר נמנית בין הפעילות הגדולות ביותר כנגד פורנוגרפיה, מגדירה פורנוגרפיה כ"הכפפה גרפית ומפורשת מינית של נשים באמצעות תמונות ו/או מילים". על פי מקינון, הפורנוגרפיה אינה עוסקת בסקס, אלא בנשים. כלומר, הפורנוגרפיה והאופן בו היא מציגה נשים כאובייקטים מיניים יוצרת משוואה בה נשים הן שוות ערך לסקס. כמו כן, הנשים אשר משתתפות בפורנוגרפיה מצולמות כמוכפפות לרצון הגבר, הסרט הפורנוגרפי נעשה על פי התשוקה המינית של הגבר ובכך נשמרת ההיררכיה הלא שוויונית בין גברים לנשים[10].

אנדריאה דבורקין (Andrea Rita Dworkin) טענה בספרה כי גברים אשר צורכים פורנוגרפיה, תופסים את האישה כאובייקט אשר צריך לספק להם את הצרכים המיניים שלהם. הצריכה בפורנוגרפיה והאופן בו מוצגות נשים בסרטי הפורנו ובמגזינים כאובייקטים מיניים, מוביל לתפיסה משובשת אצל גברים לפיה מותר לבצע מעשי אונס ולהטריד מינית נשים[11][12]. לפי הוגות אלו, הצריכה של הפורנוגרפיה והאופן שזה משפיעה על התפיסה של גברים את הנשים כאובייקטים מיניים יוצרת נזק ארוך טווח למעמד האישה.

החפצה מינית של גברים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם השנים, הגוף הגברי הפך להיות יותר מוחפץ מאשר בעבר. כריסטינה הוף סומרס (Christina Hoff Sommers) ונעמי וולף (Naomi R. Wolf), הוגות פמיניסטיות, טוענות כי השחרור המיני של הנשים הוביל למעין היפוך תפקידים בין המינים וגרם לנשים להתחיל להסתכל על גברים כעל אובייקטים מיניים[13][14][15]. למרות שקיימת החפצה מינית של גברים, החברה אשר בוחנת בעין ביקורתית החפצה מינית של נשים, לא עושה זאת עם ההחפצה המינית של גברים. ייתכן שעובדה זו נובעת מכך שגברים נתפסים כדמויות השולטות בחברה, ולכן הפוקוס הוא עדיין על החפצה מינית של נשים.

דוגמה להחפצה המינית של גברים ניתן לראות באחוז הפרסומות אשר משתמשות בגוף הגברי על מנת לקדם מוצרים. 37% מהפרסומות אשר מככבים בהם גברים משתמשות בגוף שלהם על מנת לקדם את המוצר אותו הן מוכרות[16]. כמו כן, ניכר כי לרוב, השחקנים הראשיים בסדרות הטלוויזיה ובסרטים הם שריריים ובעלי גוף גברי "אידיאלי", בעוד גברים בעלי גוף לא אידיאלי לרוב מגלמים את הדמות הקומית בסדרה[17]. בדומה לתופעות הלוואי אצל נשים, גם אצל גברים ההחפצה יוצרת בושה בגופם, בעיות אכילה ודחף לשלמות הגוף. הרבה לחץ אשר מופעל על גברים הוא שהם ישתמשו בסטרואידים על מנת לעמוד בסטנדרטים אשר מציגה המדיה[18].

החפצה עצמית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאוריית ההחפצה (Objectification Theory) מציעה כי חוויות חוזרות ונשנות של החפצה מינית מצד החברה מובילות נשים ונערות להתייחס לעצמן בצורה מחפיצה. כלומר, כאשר הסביבה שמה דגש על המראה הפיזי של היחיד ובפרט של האישה, נשים רבות מתחילות להתייחס כלפי עצמן כאובייקטים אשר נועדו לצפייה ומוערכים רק על פי המראה החיצוני שלהם[19]. הפרט בחברה יודע ומבין כי החברה בוחנת אותו על פי המראה שלו, ולכן הוא מתחיל להתעניין במראה הפיזי שלו. במצבים בהם יש מצלמה, קהל, או צופה מהצד, ההחפצה העצמית עולה[20]. צורה זו, של הפנמת נקודת מבט של צופה מהצד מכונה "החפצה עצמית". הביטוי ההתנהגותי של ההחפצה העצמית ושל אימוץ פרספקטיבה של צופה מהצד מתגלם באקט חוזר של ניטור המראה החיצוני של הגוף. על פי תאוריית ההחפצה ניטור זה מוביל לבושה ולחרדה פנימית וכן מפחית מודעות למצבים פנימיים.

השלכות פסיכולוגיות של החפצה מינית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי תאוריות שונות, להחפצה המינית קיימות השפעות רבות. ההחפצה המינית יוצרת אובססיביות מתמדת של אנשים רבים בקשר למראה החיצוני שלהן. מבחינה חברתית, לדעת הוגים שונים, ההחפצה העצמית יוצרת לגיטימיות לאונס ולתקיפות מיניות אצל נשים[21]. כריסטופר דוב (Christopher Doob) מציג בכתביו כי אחד הקשיים איתם מתמודדות נשים במקום העבודה שלהן הוא הטרדות מיניות, דבר אשר עולה לאור ההחפצה המינית הרבה שקיימת בתרבות המערבית[22].

כמו כן, להחפצה המינית מספר השלכות פתולוגיות. לפי תאוריית ההחפצה אחת הבעיות אשר נובעות מהחפצה עצמית היא בעיות בתפקוד המיני[19]. במחקרם של רייצ'ל קלוגרו ויואל תומפסון (Calogero and Thompson) משנת 2009, נבחן הקשר בין מידת ההפנמה של מסרים לגבי מראה אידיאלי כפי שהוא מוצג בתקשורת, לבין בושה ממראה הגוף וסיפוק מיני. תוצאות המחקר הצביעו על כך שכאשר קיימת הפנמה של מסרים מכלי תקשורת נוצרת החפצה עצמית וזו מובילה לבושה ממראה הגוף. ההחפצה העצמית והחרדה ממראה הגוף אליה היא מובילה, יוצרת אצל נשים רבות בעיות של סיפוק מיני נמוך[23]. הסבר אפשרי לבעיות בתפקוד המיני עקב החפצה עצמית הוא כי החפצה מסוג זה מאופיינת במחשבות ביקורתיות, בושה, אשמה וחרדה. החרדה אשר נובעת מתוך ההחפצה העצמית מובילה לדלדול משאבים, באופן כזה שנשארת פחות אנרגיה ותשומת לב פנויה לתסמינים הנובעים מהגוף, מה שמוביל למודעות גופנית מינית נמוכה הגורמת לסיפוק מיני נמוך[24] תאוריות החפצה עוזרת להבין כיצד תמונה במדיה משפיעה על המנטליות, מעלה חרדה גופנית ובעיות נפשיות כמו דיכאון, אנורקסיה, בולמיה וחוסר תפקוד מיני, לצד בושה בגוף[25].

השלכה נוספת שיש להחפצה העצמית בעיקר על נשים היא דיכאון. כאמור לעיל, החפצה עצמית מובילה למצב בו האישה נשפטת על פי חלקי גופה ולא על פי האופי שלה פעמים רבות. היבט זה יוצר מצב בו האישה מרגישה חסרת אונים בתפיסה של הסביבה אותה ובתפיסה שלה את עצמה. גורם נוסף לדיכאון אשר נובע מתוך ההחפצה המינית, היא כמות ההטרדות המיניות אותן חוות נשים רבות באופן יום-יומי[26][21] ההשלכות של ההחפצה העצמית לא משפיעות על כל בני האדם באופן זהה, והאופן בו האישה מאמצת את הפרספקטיבה של הצופה מהצד היא זו אשר תשפיע על ההחפצה העצמית[27]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: החפצה מינית
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: החפצה מינית

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Barry, Kathleen (1984). "Pornography: the ideoloy of cultural sadism". In Barry, Kathleen. Female sexual slavery. New York London: NYU Press. p. 247. ISBN 978-0-8147-1069-2.
  2. ^ LeMoncheck, Linda (1997). "I only do it for the money: pornography, prostitution, and the business of sex". In LeMoncheck, Linda. Loose women, lecherous men a feminist philosophy of sex. New York, New York: Oxford University Press. p. 133. ISBN 978-0-19-510556-8.
  3. ^ Szymanski, Dawn M.; Moffitt, Lauren B.; Carr, Erika R. (January 2011). "Sexual objectification of women: advances to theory and research" (PDF). The Counseling Psychologist. Sage. 39 (1): 6–38. doi:10.1177/0011000010378402
  4. ^ Jhally, Sut (director) (1997). Dreamworlds II: desire, sex, power in music (Documentary). USA: Media Education Foundation.
  5. ^ Yeung, Peter (December 2014). "The female artists reclaiming their bodies". Dazed. Dazed Digital. It is through this prism of patriarchal control that much exploitation of women has been enacted: commonly phallocentric portraiture has been used to permeate the rest of society...The fetishisation of womens’ bodies and their regular reduction to breasts is something that New York artist Cindy Hinant is acutely aware of
  6. ^ האם המוח התרגל לראות נשים כאובייקטים מיניים?, באתר ynet, 30 באוגוסט 2012
  7. ^ Schama, Simon (1989). "The cultural construction of a citizen: II Casting roles: children of nature". In Schama, Simon. Citizens: a chronicle of the French Revolution. New York: Knopf Distributed by Random House. ISBN 978-0-394-55948-3.
  8. ^ Philippe Bernard (2012). “Integrating Sexual Objectification With Object Versus Person Recognition: The Sexualized-Body-Inversion Hypothesis” https://dipot.ulb.ac.be/dspace/bitstream/2013/107553/4/Bernard_et_al_PsychScience_2012.pdf
  9. ^ Franzoi, S. L. (1995). The body-as-object versus the body-as-process: Gender differences and gender considerations. Sex Roles, 33(5-6), 417-437.
  10. ^ זיו, ע. בין סחורות מיניות לסובייקטים מיניים: המחלוקת הפמיניסטית על פורנוגרפיה, תיאוריה וביקורת, 2004, 25
  11. ^ Pornography: Introduction (2 of 4), www.nostatusquo.com
  12. ^ Dworkin, A. (1989). Pornography: Men possessing women. Plume. See Public Hearings, Minneapolis, pp. 38-39
  13. ^ Sommers, Christina (1995). "The gender wardens". Who stole feminism?: how women have betrayed women. New York: Touchstone/Simon & Schuster. pp. 264–265. ISBN 978-0-684-80156-8.
  14. ^ Wolf, Naomi (1994). Fire with fire: the new female power and how to use it. New York: Fawcett Columbine. pp. 225–228. ISBN 978-0-449-90951-5.
  15. ^ Friend, Tad (February 1994). "Yes: Feminist women who like sex". pp. 48–56.
  16. ^ Davidson, M. Meghan; Gervais, Sarah J.; Canivez, Gary L.; Cole, Brian P. (April 2013). "A psychometric examination of the Interpersonal Sexual Objectification Scale among college men". Journal of Counseling Psychology. American Psychological Association via PsycNET. 60 (2): 239–250. PMID 23458607. doi:10.1037/a0032075.
  17. ^ Dawson, Leanne (2015). "Passing and policing: controlling compassion, bodies and boundaries in Boys Don’t Cry and Unveiled/Fremde Haut". Studies in European Cinema. Taylor and Francis. 12 (3): 205–228. doi:10.1080/17411548.2015.1094258
  18. ^ Neimark, Jill (1 November 1994). "The beefcaking of America". Psychology Today. Sussex Publishers. Retrieved 1 August 2012.
  19. ^ 1 2 Fredrickson, B. L., & Roberts, T. A. (1997). Objectification theory. Psychology of women quarterly, 21(2), 173-206.
  20. ^ Fredrickson, Barbara L.; Harrison, Kristen (February 2005). "Throwing like a girl: self-objectification predicts adolescent girls’ motor performance". Journal of Sport and Social Issues. Sage. 29 (1): 79–101. doi:10.1177/0193723504269878.
  21. ^ 1 2 Fredrickson, Barbara L.; Roberts, Tomi-Ann (June 1997). "Objectification theory: toward understanding women's lived experiences and mental health risks". Psychology of Women Quarterly. Sage. 21 (2): 173–206
  22. ^ Doob, Christopher B. (2013). Social inequality and social stratification in US society. Upper Saddle River, New Jersey: Pearson Education, Inc. ISBN 978-0-205-79241-2.
  23. ^ Calogero, R. M., & Thompson, J. K. (2009). Potential implications of the objectification of women's bodies for women's sexual satisfaction. Body Image,6(2), 145-148.
  24. ^ Pennebaker, J. W. (1982). The psychology of physical symptoms. James Pennebaker.
  25. ^ Moradi, Bonnie; Huang, Yu-Ping (December 2008). "Objectification theory and psychology of women: a decade of advances and future directions". Psychology of Women Quarterly. Sage. 32 (4): 377–398.
  26. ^ Doob, Christopher B. (2013). Social inequality and social stratification in US society. Upper Saddle River, New Jersey: Pearson Education, Inc.
  27. ^ Bartky, Sandra Lee (1990). "On psychological oppression". In Bartky, Sandra Lee. Femininity and domination: studies in the phenomenology of oppression. New York: Routledge. p. 26.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=החפצה_מינית&oldid=39106287"