הכוחות המזוינים של ברית המועצות

הכוחות המזוינים של ברית המועצות
זרועות
חיל האוויר הסובייטי
הצבא הסובייטי
חיל ההגנה האווירית הסובייטי
הצי הסובייטי
חיל הטילים האסטרטגיים
עיטורים ומבנה פיקודי
מדליות ועיטורים בכוחות המזוינים של ברית המועצות
דרגות הכוחות המזוינים של ברית המועצות
היסטוריה צבאית
היסטוריה צבאית של ברית המועצות
היסטוריה של ברית המועצות

הכוחות המזוינים של ברית המועצות (ברוסית: Вооружённые Силы Союза Советских Социалистических Республик) הם הכוחות המזוינים הסובייטיים (Вооружённые Силы Советского Союза) החל מ-1918 ועד פירוקם ב-1991. לאחר סיום מלחמת העולם השנייה ברית המועצות הפכה למעצמת על לצידה של ארצות הברית דבר שהוביל לעימות בין שתי המעצמות. העימות התפתח כאשר ארצות הברית הציבה את הטילים שלה בטורקיה וכתוצאה מכך ברית המועצות הציבה את שלה בקובה, דבר שהוביל למלחמה הקרה ופילג את אירופה והעולם בין השתיים. בשנות השבעים התעצמה ברית המועצות מבחינה צבאית עוד יותר מבעבר.

מבנה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכוחות המזוינים של ברית המועצות חולקו (נכון לשנות ה-80) למספר זרועות:

  • חיל טילים אסטרטגיים (הוקם בשנת 1959).
  • חיל היבשה (הוקם בשנת 1946)
  • חיל ההגנה האווירית (הוקם בשנת 1948)
  • חיל אוויר (הוקם בשנת 1946)
  • צי הסובייטי
  • חיל העורף

נוכחות מחוץ לגבולות ברית המועצות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לבסיסים בשטח ברית המועצות, חלק לא מבוטל של הכוח התבסס מחוץ לגבולות המדינה:

  • קבוצת הצבא הסובייטי בגרמניה - הוקמה בשנת 1945 וכללה כ-500 אלף חיילים.
  • קבוצת הצבא הצפונית - הוקמה בשנת 1945 התבססה בשטח פולין וכללה כ-300 אלף חיילים.
  • קבוצת הצבא המרכזית. הוקמה בשנת 1968 והתבססה בשטח צ'כוסלובקיה. כללה כ-85 אלף חיילים.
  • קבוצת הצבא הדרומית. הוקמה בשנת 1956 והתבססה על שטח הונגריה. כללה כ-30 אלף חיילים.
  • קבוצת מומחים בקובה. הוקמה בשנת 1962 וכללה כ-1500 חיילים
  • חיל משלוח למונגוליה. הוקם בשנות ה-60 בעקבות היחסים הגרועים עם סין וכלל כ-50 אלף חיילים.
  • קבוצות תמיכה בנמלי אספקה בסוריה, וייטנאם, עיראק, אתיופיה
  • בסיס ימי בפינלנד ונעזב בשנת 1955.

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוצא

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-15 בינואר 1918 סובנרקום פרסם צו על הקמת "הצבא האדום של האיכרים והפועלים". ב-23 בפברואר פורסמה כרזה "המולדת הסוציאליסטית בסכנה". יום זה נחשב ליום ייסוד הצבא האדום. ה-23 בפברואר הפך לחג לאומי חשוב בברית המועצות ונחוג כ"יום הצבא הסובייטי", ומסורת זו נמשכת גם היום ברוסיה כאשר ה-23 בפברואר הוא רשמית "יום מגיני המולדת", דווקא לזכר הגנת הכוחות הרוסיים מפני תקיפת הפולנים ב-1613. לצורך ניהול הצבא הוקמה וועדה בה היו 3 חברים: ולדימיר אובסיינו (מפעילים מרכזיים במהלך תפיסת השלטון באוקטובר 1917, היה קצין זוטר בצבא), ניקולאי קרינלקו (פעיל בולשביקי ללא השכלה צבאית) ופיוטר דיבנקו (ימאי בצי הבלטי). ב-8 באפריל 1918 לפיקוד על הצבא הופקד לאון טרוצקי בהיותו קומיסר לענייני צבא והצי. הוא היה בתפקיד זה עד לשנת 1925.

בראשית קיומו, הצבא האדום תפקד כצבא ללא מבנה מוגדר, לחייליו לא היו דרגות או סמל. בבחירות דמוקרטיות נבחרו הקצינים. אולם, עם זאת, בצו מה-29 במאי 1918 של הסובנרקום הוטל שירות צבאי חובה לכל הגברים מגיל 18 עד 40. לצורך זה, הבולשביקים יצרו קומיסריונים צבאיים אזוריים (военный комиссариат, военкомат).

הבולשביקים פעלו לגייס לשורותיהם קצינים ועד לאוגוסט 1920 גויסו כ-315,000 קצינים לשעבר. לרוב הם החזיקו בתפקידים של יועץ צבאי ("военспец", קיצור של "военный специалист", כלומר "מומחה צבאי"). מספר מפקדים בצבא הסובייטי בלטו בשירותם בעבר בצבא הרוסי הקיסרי.

הרשויות הבולשביקיות הקצו לכל יחידה בצבא האדום "קומיסר פוליטי", או ("פוליטרוק", כפי שהם כונו), לקומיסר הייתה הסמכות לעקוף פקודות של מפקדי היחידות, אם אלה נגדו את עקרונות המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. אמנם זה הביא לעיתים, לכך שהייתה סרבנות גדולה בצבא בתקופה הראשונה לייסודו, אך הנהגת המפלגה ביססה את היותה לשליטה הפוליטית על הצבא, ככל שהצבא הסתמך יותר ויותר על קצינים מנוסים מתקופת הצאר.

לאחר מלחמת האזרחים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנת 1920 היקף הצבא האדום היה כ-5.5 מיליון איש. היה ברור שמדינה לא יכולה להחזיק צבא כה גדול ולכן הוחלט על צמצומו. בדצמבר 1920 החל תהליך צמצום הצבא שהסתיים בשנת 1924 כאשר בצבא נשארו כ-500 אלף אנשים. במקביל הוגדל גיל גיוס לגיל 20 בשנת 1922 ולגיל 21 בשנת 1925. בשנים 1924-1925 לאון טרוצקי החל לאבד שליטה על הצבא ובינואר 1925 הוא פוטר מתפקיד קומיסר לענייני צבא. במקומו מונה מיכאיל פרונזה שבלט המהלך מלחמת האזרחים ברוסיה. פרונזה ראה שקיים חוסר קצינים תומכי הבולשביקים ולכן ארגן רשת רחבה של מוסדות להכנת קצינים חדשים. אומנם כבר באוקטובר 1925 הוא נפטר במהלך ניתוח. במקומו לקומיסר לענייני צבא מונה קלימנט וורושילוב שהיה בתפקיד זה עד לתחילת מלחמת העולם השנייה.

במקביל תיעוש המדינה החל חימוש מסיבי של צבא באמצעי לחימה מתקדמים - טנקים, תותחים ומטוסים.

במהלך הטיהורים הגדולים הצבא איבד את רוב מפקדיו וקציניו. כבר בשנת 1930 הצבא האדום לא הצליח להתחמק מהטיהור הגדול. הטיהורים שסטלין ביצע היוו מטרה לטיהור הצבא האדום מ"אלמנטים לא אמינים פוליטית" (במילים אחרות - כל מי שלא היה נאמן למפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות נרצח או/ו נשלח לסיביר), דבר שבוצע בעיקר בקרב בכירים וקצינים גבוהים. ב-1937, מנה הצבא האדום כ-1,300,000 קצינים והוא גדל כמעט פי שלושה ממספר זה עד יוני 1941. גידול מהיר זה בקצינים זוטרים, לעיתים קרובות הדגיש את חוסר ניסיונם או הכשרתם, ואכן הטיל השלכות חמורות ברורות על יעילות הצבא בעת הפלישה הנאצית לחלק המערבי של ברית המועצות.

בדרגים הגבוהים ביותר של הצבא האדום "טוהרו" 3 מתוך 5 מרשלים, 13 מתוך 15 גנרלים, 8 מתוך 9 אדמירלים, 50 מתוך 57 הגנרלים של גייסות הצבא, 154 מתוך 186 קצינים בכירים, 16 מתוך 16 הקומיסרים הצבאיים, ו-25 מתוך 28 הקומיסרים שעמדו בראש גייסות.

במהלך שנות ה-30 הצבא השתתף במספר תקריות בגבול עם סין, במלחמת החורף והשתלט על מערב אוקראינה ומערב בלארוס בהתאם להסכם עם גרמניה הנאצית.

תקופת מלחמת העולם השנייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת תחילת מלחמת העולם השנייה סדר הכוחות של ברית המועצות כלל כ-4.8 מיליון חיילים וקצינים. בחודשים בראשונים של הלחימה נאבדו מאות אלפי אנשים וציוד רב. מתקפת הנגד הראשונה הייתה רק ב-5 בדצמבר 1941 באזור מוסקבה, אך ניסיון לפתח אותה למתקפה כוללת נכשל.

יחד עם זאת, עם הזמן הכוחות המזוינים התחזקו ובסופו של דבר הצליחו להביא לתבוסה מוחלטת של גרמניה הנאצית. בסוף המלחמה זה היו הכוחות המזוינים הגדולים בעולם בהיקף הכוח וגם בהיקף הציוד שברשותו.

תקופת המלחמה הקרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת סוף 1945, היו בכוחות המזוינים של ברית המועצות כ-11 מיליון חיילים וקצינים. לאחר שחרור רוב המגויסים לקראת יוני 1956 היו כ-2 מיליון אנשים. כבר בסוף שנות ה-40, הצליחו מדעני ברית המועצות להגיע לפיתוח נשק גרעיני והחל מתחילת שנות ה-50 טילים החלו להיכנס לשימוש מבצעי. חיל האוויר צויד במטוסי סילון.

בתחילת שנות ה-80 מספר טנקים בכוחות המזוינים של ברית המועצות היה גדול יותר מביתר המדינות האחרות ביחד.

בנוסף לשטח ברית המועצות יחידות סובייטיות היו ממוקמות במדינות של ברית ורשה.

החל משנת 1987 החל צמצום הדרגתי של הצבא. בסך הכול צומצמו כ-500 אלף (כ-12%).

במהלך המלחמה הקרה הכוחות המזוינים של ברית המועצות השתתפו בקרבות במסגרת אירועים הבאים:

דרגות הצבא האדום

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – דרגות הכוחות המזוינים של ברית המועצות

בתחילה הצבא האדום נטש את השימוש במוסד קצונה כפי שהיה נהוג בתקופה הצארית. הבולשביקים גינו את השימוש במילה "קצין" והם השתמשו במילה "מפקד" במקום. הצבא האדום נטש את הכותפות והדרגות, וכינה את מפקדיו כ"מפקד אוגדה" ו"מפקד החיל". ב-1924 הצבא השלים את המערכת עם טבלת תארים משלו, החל תואר K-1 (הנמוך ביותר) ל-K-14 (הגבוה ביותר). קבלת התואר הותנה למעשה בתפקיד בצבא ולא היו אישיות. אולם, מפקדי הצבא האדום כונו לעיתים "חברים", בהתאם לצו המפלגה ולכן יכול היה מפקד מסוים להיקרא "החבר סגן מפקד".

ב-22 בספטמבר 1935 הצבא האדום נטש את השיטה שהונהגה בו ועם זאת, השתמש בשילוב ייחודי של הדרגות המסורתיות, מהתקופה הצארית, עם תוספות חדשות. לדוגמה, דרגת "סגן" (Комдив) הייתה למפקד אוגדה. נוסף לכך "חטיבת הקומיסר" הייתה "דרגה 2 בצבא הקומיסר", עבור חיילים במחלקות טכניות, היה נפוץ הכינוי "דרגת מהנדס 3" עבור רבים ממהנדסי "אגף ההנדסה". ב-1934, את תחייתו של הדירוג האישי החל עם החייאת דרגת מרשל ברית המועצות בדרגה של 5 מפקדים בצבא.

ב-9 באוקטובר 1942 הרשויות ביטלו את השיטה של הקומיסרים הצבאיים, יחד עם דרגות הקומיסר. בתחילת 1943 נעשה מהלך לאיחוד המערכת ובוטלו כל הדרגות התפקודיות שנותרו. המילה "קצין" אושרה רשמית לשימוש כתואר צבאי, יחד עם הכותפות שהחליפו את הדרגות הקודמות. דרגות סמל בשנת 1943 לא השתנו הרבה עד לימיה האחרונים של ברית המועצות; הצבא הרוסי העכשווי משתמש בעיקר באותה מערכת (למרות ניסיונות למודרניזציה ורפורמה רחבה).

עד סוף מלחמת העולם השנייה, דרגת אדמירל הצי (שב-1945 הייתה שווה ערך לדרגת מרשל) הוחלפה רשמית בדרגת "אדמירל הצי הסובייטי" ב-1955. עד 1972, את השינוי הסופי של הדרגות הצבאיות החל בדרגת פראפורשצ'יק (דרגת איש קבע) שנוסף כדרגה בצבא היבשה ובחיל האוויר וכלה בדרגת סטארשצ'ינה (רס"ל), היה מעתה לדרגתם של גם בשירות הסדיר.

הפיקוד על הכוחות המזוינים של ברית המועצות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן פורמלי המפקד העליון של הכוחות המזוינים היה יושב ראש הסובנרקום או ראש הממשלה. מעשית, רק יוסיף סטלין בתקופת מלחמת העולם השנייה שימש כמפקד העליון. בשנת 1990, עם הכנסת התפקיד נשיא ברית המועצות, מיכאיל גורבצ'וב היה גם המפקד העליון של הכוחות המזוינים.

באופן מעשי הפיקוד על הצבא נעשה ממשרד ההגנה, ולמעט תקופות מסוימות, המפקד העליון היה שר ההגנה

השכלה צבאית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הזמן פותחה מערכת רחבה להשכלה צבאית. בברית המועצות פעל מספר רב של בתי הספר לקצינים. תקופת הלימודים הייתה כ-4 שנים וכל קצין היה מקבל השכלה גבוהה. במוסדות להשכלה גבוהה אזרחיים הייתה קיימת "קטדרה צבאית" וכל הסטודנטים היו חייבים להקדיש יום לימודים בשבוע ללימודים צבאיים. בסוף הלימודים בם היו מקבלים דרגת קצין והיו קציני מילואים.

בנוסף לכך היו קיימות אקדמיות להכנת קצינים בכירים ותנאי קבלת למוסדות אלו היו דרגת קצונה והמלצת המפקדים.

שליטת המפלגה בצבא

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – פוליטרוק

למפלגה הקומוניסטית היו מספר מנגנוני שליטה על הכוחות המזוינים במדינה. ראשית, רק חבר מפלגה יכול היה להיות מפקד צבאי בכיר, ולכן היה כפוף למשמעת מפלגתית. שנית, מנהיגים צבאיים היו חייבים להשתלב באופן שיטתי בדרגים הגבוהים ביותר של המפלגה, על מנת להמשיך לשמש בתפקידם הצבאי. שלישית, המפלגה הציבה רשת של קצינים פוליטיים ברחבי הכוחות המזוינים על מנת להשפיע על הפעילות בצבא.

מפקד פוליטי (zampolit) שימש כקומיסר פוליטי בכוחות המזוינים הוא היה בפיקוחם של ארגונים פוליטיים ביחידות הצבא. במהלך מלחמת העולם השנייה המפקד הפוליטי איבד סמכות וטו על החלטות המפקד ביחידה, אך שמר על כוחו כקצין פוליטי גבוה. ב-1989 מעל 20% מכל אנשי הכוחות המזוינים היו חברי המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות או קומסומול.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הכוחות המזוינים של ברית המועצות בוויקישיתוף
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הכוחות_המזוינים_של_ברית_המועצות&oldid=37121131"