הרולד מקמייקל

הרולד מקמייקל
Harold MacMichael
לידה	15 באוקטובר 1882; Birchover, הממלכה המאוחדת
פטירה	19 בספטמבר 1969 (בגיל 86); פולקסטון, הממלכה המאוחדת
מדינה	הממלכה המאוחדת, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
השכלה	מודלין קולג' (קיימברידג'); בית הספר בדפורד ;
	1938–1944; (כ־6 שנים)
תחת שר המושבות	מלקולם מקדונלד; ג'ורג' לויד; וולטר גינס; רוברט גסקון ססיל; אוליבר סטנלי
	→ ארתור ווקופ לורד גורט ←
פרסים והוקרה
	אות השירות המצוין; אביר הצלב הגדול במסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש ;

הרולד מקמייקל (באנגלית: Harold MacMichael;‏ 15 באוקטובר 1882 – 19 בספטמבר 1969) היה הנציב העליון הבריטי החמישי שמונה על ארץ ישראל.

ביוגרפיה

סר הרולד מקמייקל נולד בשנת 1882 בדרבישייר שבבריטניה. לאחר שעמד בבחינות הכניסה לשירות המדינה החל בשירותו בסודאן האנגלו-מצרית. בהמשך שירת בחבל הנילוס הכחול, עד 1915. בשנה זו התמנה למפקח בכיר בפרוביניצית ח'רטום, ומשם התקדם במעלה הדרגות של שירות המדינה. ב-1933 נתמנה למושל טנגניקה (כיום החלק העיקרי של טנזניה).

בתחילת מרץ 1938 נתמנה מקמייקל למושל עליון על ארץ ישראל. היה זה בתקופת המרד הערבי הגדול ומתחילת כהונתו מקמייקל הסתובב תחת משמר כבד, במונחים של אותם ימים.

לאור עברו הקולוניאלי בסודאן, האמין מקמייקל כי עתיד בריטניה קשור בברית עם העולם הערבי. את העניין היהודי לא הכיר, והיהודים נראו לו כנטע זר ומפריע במזרח התיכון. בהשקפתו זו הפך מקמייקל להיות לנציב העליון העוין ביותר כלפי היישוב היהודי מבין הנציבים העליונים, במיוחד התבטא הדבר בפרשת הוצאתו להורג של שלמה בן-יוסף, כשלא נעתר לבקשות הסוכנות היהודית וזאב ז'בוטינסקי לחוס על חייו. בהשפעתו אישר מפקד הצבא הבריטי בארץ ישראל את עונש המוות שהטיל עליו בית הדין הצבאי ובן יוסף הוצא להורג ב-9 ביוני 1938. תחת שלטונו הוציא להורג קצין המשטרה הבריטית ג'פרי מורטון את אברהם שטרן (יאיר), מפקד הלח"י, לאחר שנתגלה מקום מחבואו ב-12 בפברואר 1942, דבר שהיה בגדר הוצאה להורג ללא משפט ^[1]

בדצמבר 1941 הושמה בהסגר בנמל איסטנבול אוניית המעפילים "סטרומה". האונייה, ועליה 769 מעפילים, פליטים רומנים הנמלטים משואת יהודי רומניה, נשלחה אל חופי הים השחור, לאחר שבמשך עשרה שבועות נעשו מאמצים לאפשר את הגעתה אל הארץ, ועליית הפליטים שעליה, אך השלטונות הבריטים לא איפשרו כניסת העולים, אף אם יקוזז מספר העולים ממכסת הסרטיפיקטים. לאחר עשרה שבועות בהסגר, בפברואר 1942 נשלחה האונייה ללב ים. בהיותה בלב ים טובעה האונייה, כפי הנראה בטעות, על ידי צוללת רוסית, ו-768 מנוסעיה ירדו למצולות. בעקבות פרשה זו פרסמו המחתרות את הכרוז הבא, הנושא את תמונתו של מקמייקל, בנוסח כרוזי ה"מבוקש" שפורסמו באשר ללוחמי המחתרות עצמם^[2]:

"רצח! סיר הארולד מק מייכל, הידוע כנציב העליון לפלסטינה (א"י),
מבוקש עבור רצח 800 פליטים יהודים במימי הים השחור באוניה "סטרומה".

ב-8 באוגוסט 1944 ניסו אנשי הלח"י להתנקש בחייו, אך נכשלו בכך. עשרה לוחמים בפיקודו של יהושע כהן ארבו לו על הכביש הראשי ביציאה מירושלים, בסיבוב חד ליד הכפר ליפתא, כשהם מוסווים למודדי כבישים. בהגיע מכוניתו של הנציב, ומלפניה ומאחוריה מכוניות משטרה ובהן שוטרים חמושים, זרקו אנשי הלח"י בקבוק מולוטוב לכביש, שיצר חומת אש שעצרה את השיירה, ופתחו לעברה באש מקלעים. נהגו של הנציב הצליח למלט את המכונית לשטח ראות מת מעבר לצלע ההר וחיי הנציב נצלו, אך אשתו נפצעה. לאחר ניסיון ההתנקשות, פורסמו גינויים מפי הוועד הלאומי והסוכנות היהודית^[3] זמן קצר לאחר מכן הוצב מקמייקל במלאיה (כיום מלזיה) ובשנת 1946 שירת שנה אחת במלטה. מקמייקל נפטר בקנט, בריטניה.

דוד בן-גוריון אמר עליו:

מקמיקל הוא פקיד קולוניאלי שלא מהחשובים ביותר. אין לו כל יחס לארץ הזאת ולתושביה. לא ליהודים ולא לערבים. הארץ בעיניו אינה אלא חומר לניצול, ואת תפקידו היחיד הוא רואה במילוי הוראות הממשלה ושמירת האינטרסים האימפריאליים. שאיפותיהם, ריבותיהם וחייהם של התושבים - גם של היהודים וגם של הערבים אינם נוגעים לו. הם בעיניו רק אובייקט לשלוט בהם. הוא ממלא באמונה את פקודות ממשלתו מבלי לנסות לעצב את כיוונן מבחינה מדינית או אנושית

על אף שנחשב בהיסטוריוגרפיה הציונית לאחד הנציבים העוינים ביותר ליישוב היהודי, ממצאים ארכיוניים שנמצאו בהמשך הראו שלקראת סוף כהונתו הוא מיתן את היחס כלפי היישוב היהודי ותמך בהקמה של מדינה יהודית בארץ ישראל בתוואי השטח של מישור החוף והעמקים הצפוניים. בנוסף לכך מדיניותו הפרו-ערבית נועדה לרצות את היסודות הערביים המתונים בארץ (האופוזיציה) בעוד שאת המופתי הגולה, אמין אל חוסייני, הוא תיעב והתנגד בכל תוקף להחזרתו לגבולות הארץ.^[4]