ויליאם וודס
 | |||||||||||||||||||
| ויליאם וודס | |||||||||||||||||||
| לידה | 3 באוגוסט 1824 ניוארק, אוהיו, ארצות הברית  | ||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 14 במאי 1887 (בגיל 62) וושינגטון הבירה, ארצות הברית | ||||||||||||||||||
| שם מלא | ויליאם ברנהאם וודס | ||||||||||||||||||
| מדינה |  ארצות הברית | ||||||||||||||||||
| מקום קבורה | בית הקברות סידר היל, ניוארק, אוהיו, ארצות הברית | ||||||||||||||||||
| השכלה | |||||||||||||||||||
| מפלגה | המפלגה הדמוקרטית, המפלגה הרפובליקנית | ||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||
| חתימה |  | ||||||||||||||||||
  | |||||||||||||||||||
ויליאם ברנהאם וודס (באנגלית: William Burnham Woods; 3 באוגוסט 1824 – 14 במאי 1887) היה משפטן, עורך דין, פוליטיקאי ואיש צבא אמריקאי מאוהיו, שכיהן כשופט סבב פדרלי (אנ') וכשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית.
ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ויליאם וודס נולד בניוארק, אוהיו. הוא היה אחיו הגדול של צ'ארלס וודס, שכמוהו שירת כגנרל במלחמת האזרחים. הוא למד באוניברסיטת וסטרן ריזרב (כיום אוניברסיטת קייס וסטרן ריזרב), שבהדסון, אוהיו ולאחר מכן המשיך את לימודיו באוניברסיטת ייל, שם הוא קיבל ב-1845 תואר בוגר אוניברסיטה בהצטיינות.[1]
לאחר סיום לימודיו הוא שב לניוארק ולמד משפטים בקריאה עצמית בהדרכת ס.ד קינג, עורך דין מקומי בולט, שאצלו הוא עבד כפקיד. ב-1847 התקבל וודס ללשכת עורכי הדין ונכנס לשותפות במשרדו של קינג, שנמשכה עד 1862.
וודס היה חבר נאמן במפלגה הדמוקרטית. ב-1856 הוא נבחר כראש עיריית ניוארק. ב-1858 הוא נבחר לבית המחוקקים של אוהיו וזמן קצר לאחר מכן הוא נבחר כיושב ראש הבית. הוא גם שימש כמנהיג המיעוט בבית המחוקקים.[1]
וודס היה חבר במסדר הבונים החופשיים ואח בלשכת ניוארק מס' 69 בניו ארק, אוהיו.
שירות צבאי
[עריכת קוד מקור | עריכה]אף על פי שוודס התנגד למלחמת האזרחים, הוא התנגד לעבדות וראה בניצחון האיחוד כדבר הכרחי. ב-1862 הוא עזב את בית המחוקקים של אוהיו והתגייס לצבא האיחוד. הוא הוצב כלוטננט קולונל ברגימנט הרגלים ה-76 של אוהיו, שלחם בזירה המערבית. וודס השתתף בקרב שילה ובמצור על ויקסבורג וקיבל דרגת ייצוג של בריגדיר גנרל.
וודס פיקד על הרגימנט שלו תחת פיקדו של ויליאם שרמן במהלך המערכה על אטלנטה (אנ') והצעדה אל הים. במהלך המערכה על הקרוליינות (אנ') הוא לחם בהצטיינות בקרב בנטונוויל (אנ'), בו הוא פיקד על בריגדה. הוא קודם לדרגת ייצוג של מייג'ור גנרל ובראשית 1865 הוא הועלה לדרגת בריגדיר גנרל. בפברואר אותה שנה הוא השתחרר מן השירות.
לאחר המלחמה החליט וודס להתיישב בדרום והוא חי במשך שנה במוביל, אלבמה, שם הוא חידש את עיסוקו בעריכת דין. הוא עבר לבירת המדינה מונטגומרי, שם הוא המשיך את עיסוקו המשפטי. במונטגומרי הוא רכש שטח אדמה וגידל כותנה. הוא העסיק עבדים משוחררים אפרו-אמריקאים, ככל הנראה במעמד של אריסים.
שופט פדרלי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בבית המשפט של הסבב החמישי
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-8 בדצמבר 1869 מונה וודס על ידי הנשיא יוליסס ס. גרנט כשופט בבית המשפט הפדרלי של הסבב החמישי. ב-22 בדצמבר אושר המינוי על ידי הסנאט של ארצות הברית. וודס כיהן על כס השיפוט עד 23 בדצמבר 1880, עת מונה לבית המשפט העליון.
בפסק הדין "ארצות הברית נגד הול" ( United States v. Hall) מ-1871 פסק וודס שחוק האכיפה של 1870 תאם את חוקת ארצות הברית על פי התיקון ה-14 לחוקה. הוא קבע שהקונגרס יכול לחוקק חוקים לאכיפת "הזכויות היסודיות" של מגילת הזכויות נגד מעשים או מחדלים של המדינות. משמעות הדבר הייתה שהקונגרס היה יכול לחוקק חוקים להפללת הפרות זכויות אלו על ידי אנשים פרטיים, לכל הפחות במקרים בהם המדינות לא פועלות בנדון.
פסק הדין "תיקי בתי המטבחיים" (Slaughter-House Cases), שבחן את סוגיית היקף יישומו של התיקון ה-14, היה התיק החשוב ביותר בו שפט וודס בערכאות נמוכות. הוא מצא שחוק המדינה, שיצר מונופול בעסקי בתי המטבחיים, הפר את סעיף הזכויות והחסינויות של התיקון ה-14, ולפיכך בטל. שלוש שנים מאוחר יותר הפך בית המשפט העליון של ארצות הברית את פסק דין זה על פניו בתיקי בתי המטבחיים. כבר באותה עת, בשלב מוקדם יחסית של הקריירה שלו, יצר וודס פירוש רחב לסעיפי התיקון ה-14.[1]
בבית המשפט העליון של ארצות הברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-15 בדצמבר 1880 מונה וודס על ידי הנשיא רתרפורד הייז כשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית במקומו של ויליאם סטרונג שפרש מכהונתו. ב-21 בדצמבר אישר הסנאט את המינוי ברוב של 39 מול 8 וב-5 בינואר 1881 הוא הושבע לתפקידו.
וודס היה האדם הראשון שמונה לבית המשפט העליון שמוצאו היה ממדינות הקונפדרציה לשעבר מאז 1853. אף על פי כן, הוא היה ידוע כאיש הצפון, בעברו, איש צבא האיחוד לשעבר וחבר המפלגה הרפובליקנית, ולפיכך אושר מינויו על נקלה על ידי הרוב הרפובליקני בסנאט.
וודס לא נחשב לאחד התורמים הגדולים לפסיקות בית המשפט העליון. הוא כיהן על כס השיפוט שש שנים עד למותו.
מותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ויליאם וודס נפטר ב-14 במאי 1887 בוושינגטון די. סי. ונטמן בבית הקברות סידר היל שבניוארק. במלחמת העולם השנייה נקראה על שמו אחת מאוניות ליברטי.[2]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ויליאם וודס באתר המדריך הביוגרפי של השופטים הפדרליים (באנגלית)
- ויליאם וודס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ויליאם וודס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
| בקרת זהויות |
|
|---|