ולדימיר נבוקוב
ולדימיר ולדימירוביץ' נַבּוֹקוֹב (ברוסית: Владимир Владимирович Набоков; 22 באפריל[1] 1899 – 2 ביולי 1977) היה סופר ומתרגם אמריקאי יליד רוסיה, יצירתו המוכרת ביותר היא ספרו "לוליטה".
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]נבוקוב נולד בסנקט פטרבורג, למשפחת אצולה אמידה. אביו, ולדימיר דימיטרייביץ' נבוקוב, היה פוליטיקאי, עורך דין ועיתונאי בולט. אמו הייתה אלנה איבנובה לבית רוקבישניקוב. ביתם היה אנגלופילי והילד למד מגיל צעיר אנגלית לצד רוסית, ובגיל חמש החל ללמוד גם צרפתית.
בגיל 16 ירש נבוקוב אחוזה גדולה מאחי אביו, אך כעבור זמן קצר פרצה המהפכה הרוסית, אביו, ששימש בזמן מלחמת העולם הראשונה כמזכיר הראשון של שגרירות רוסיה בלונדון,[2] נעצר לתקופה קצרה והמשפחה כולה נמלטה בשנת 1919 לאנגליה שם החל ללמוד ספרות רוסית וצרפתית בקיימברידג'.
אביו נרצח בברלין בשנת 1922 על ידי סרגיי טבוריצקי, מלוכן רוסי, בעת שניסה לסכל ניסיון התנקשות ביריבו הפוליטי פבל מיליוקוב. הרצח השרירותי משתקף במיתות המשונות של דמויות בספריו, למשל בספרו "אש חיוורת". כעבור שנה, ב-1923, סיים את לימודיו באוניברסיטה ועבר לברלין. באפריל 1925 נשא לאישה את ורה אבסיבנה סלונים, נצר למשפחה יהודית. לזוג נולד ילד אחד, דמיטרי, בשנת 1934.
נבוקוב עבד בשנותיו בברלין במגוון עבודות: תרגום, מתן שעורים בצרפתית ובטניס, חיבור בעיות שחמט, כתב תשבצים לעיתון מהגרים רוסי ועוד. הצלחתו הספרותית הראשונה באה לו בזכות תרגומיו לכמה משיריו של היינה. הוא פרסם רומן ראשון, "מארי" (מאשנקה) בשנת 1926 ובשנים שאחרי כן פרסם עוד שמונה רומנים, כולם ברוסית, שלא זכו להד מעבר לקהיליית המהגרים בברלין והוחרמו או זכו להתעלמות בברית המועצות.
הוא עזב את גרמניה עם משפחתו בשנת 1937, אחרי שהנאצים שחררו את רוצח אביו, ועבר לגור בפריז. שלוש שנים לאחר מכן, בסיוע הלוואה מהמלחין סרגיי רחמנינוב, נמלט מהכוחות הגרמניים שהתקדמו לעבר פריז וברח לארצות הברית.
בארצות הברית לימד נבוקוב בקולג' וולסלי ובאוניברסיטת קורנל, על סופרים כגוסטב פלובר, ג'יימס ג'ויס (בו פגש בפריז), טורגנייב וטולסטוי. במקביל, המשיך במחקריו בתחום האנטומולוגיה והפך לחוקר פרפרים מוערך. ככזה, החזיק גם במשרה רשמית במוזיאון לזואולוגיה השוואתית באוניברסיטת הרווארד. משרתו כמרצה ומסעותיו הממושכים בעקבות פרפרים ברחבי ארצות הברית (נבוקוב העריך שבין 1949 ו-1959 נסע מעל ל-200 אלף קילומטרים) מצאו אחר כך הד ביצירתו, למשל בספרו "לוליטה" בעקבות סיפור של פלורנס סאלי הורנר[3].
במקביל, החל מתייסר במעבר מכתיבה ברוסית לכתיבה באנגלית. הרומן הראשון שלו באנגלית היה "אלה תולדות סבסטיאן נייט" משנת 1941, והשני "Bend Sinister" משנת 1947. באותה תקופה פרסם גם סיפורים קצרים במגזינים "אטלנטיק" ו"ניו יורקר". הוא המשיך לכתוב ברוסית רק את שיריו ואת ספר זכרונותיו, שהופיע בתחילה בשנת 1951 ואחר כך בשם "דַבֵּר, זיכרון" בשנת 1966. נבוקוב עצמו התייחס לחייו באירוניה מסוימת כאשר כתב לאנדרו פילד, שתכנן לכתוב ביוגרפיה שלו, "אני מופיע בספר כאדם נוקדני למדי. כל השחמט והפרפרים האלו. לא מעניין במיוחד."
בשנת 1955 פרסם נבוקוב את "לוליטה", רומן אודות תשוקתו של פדופיל בגיל העמידה לילדה בת שתים עשרה. הצלחתו העצומה של הרומן, שהוחרם בתחילה בצרפת, ארצות הברית ובריטניה, אפשרה לו לנטוש את ההוראה ולהקדיש עצמו לכתיבה. בשנת 1957 פרסם את "פנין", סיפורו של פרופסור רוסי חסר ישע בקולג' אמריקני.
שנתיים מאוחר יותר, בשנת 1959, נטש נבוקוב את ארצות הברית, עבר לגור בשווייץ, וקבע את ביתו במונטרה. בשנותיו בשווייץ כתב את הרומנים החשובים והמורכבים ביותר שלו, "אש חיוורת" (1962) ו"אדה או החמדה – כרוניקה משפחתית" (1969), וכן תרגום מוער בארבעה חלקים ל"יבגני אונייגין" של אלכסנדר פושקין.
ספרי נבוקוב שתורגמו לעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- לוליטה, מאנגלית - יוסף ורהפטיג, מעריב לעם, 1959, עובד לקולנוע ב-1962 ו-1997.
- אלה תולדות סבסטיאן נייט, מאנגלית - לאה דובב, זמורה ביתן, תל אביב, 1987
- גוגול, מאנגלית - דורי פרנס, משכל, תל אביב, 1997
- הזמנה לגרדום, מרוסית - פטר קריקסונוב, אחרית דבר - מאיה קגנסקיה, הספריה החדשה, 1995
- ייאוש, מאנגלית - אילנה דן, ירושלים, כתר, 1987. יצא במהדורה מחודשת ב-2010
- לוליטה, מאנגלית - דבורה שטיינהרט, אחרית-דבר - מנחם פרי, דבורה שטיינהרט, הספריה החדשה, 2000
- מרי, מאנגלית - הדר יעקובסון, תל אביב, 1991
- פנין, תרגם מאנגלית והוסיף הערות אברהם יבין, עם עובד, 1977
- פנין, תרגם מאנגלית והוסיף הערות אברהם יבין, הערת סיום, מאת נילי מירסקי, עם עובד, 2003
- צחוק באפילה, מאנגלית - לאה דובב, ספרית פועלים, 1983
- תפארת, תורגם מאנגלית בידי לאה דובב-רוזנבאום, הביא לדפוס אמציה פורת, עם עובד, 1973
- דבר, זיכרון, מאנגלית - לאה דובב, ספרית פועלים, 1981
- תריסר רוסי, מרוסית נילי מירסקי, הספריה החדשה, 1994
- ההגנה של לוז'ין, מרוסית - רונן סוניס, עם עובד, תל אביב, 2006
- לאורה - המקור, מאנגלית - רונן סוניס, עריכה מדעית ואחרית דבר - לאונה טוקר, ידיעות אחרונות, תל אביב, 2010
- עד ראייה, מרוסית - דינה מרקון, הוצאת אפרסמון, 2021[4]
- אדה או החמדה – כרוניקה משפחתית, מאנגלית - דפנה רוזנבליט, אחרית דבר: לאונה טוקר, הוצאת כרמל, 2022[5]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דבורה שטיינהרט, איך מתרגמים תשבץ?, קווים לסגנונו של ולדימיר נאבוקוב מנקודת-ראות של מתרגמת, סימן קריאה, 1 בפברואר 1981.
- אורי אלטר, ספרות על תקופה וספרות על ספרות : הרמאן ברוך, ולדימיר נאבוקוב, שאול טשרניחובסקי, נדפס בהספרות, ג', 1971.
- אילת נגב, שיחות אינטימיות, הוצאת ידיעות אחרונות, 1995, הפרק "ולדימיר נבוקוב - אבא של לוליטה", עמ' 459-451. (הספר בקטלוג ULI)
- ולדימיר נבוקוב, קטע מתוך: אש חיוורת (תרגם מאנגלית והעיר: רונן סוניס), דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ב'.
- Stacy Schiff, Vera (Mrs. Vladimir Nabokov): a Biography, Random House, 1999 (הספר בקטלוג ULI)
- David Rampton, Valdimir Nabokov: a Critical Study of the Novels, Cambridge University Press, 1984 (הספר בקטלוג ULI)
- Julian W. Connolly (ed.), Nabokov and his Fiction: New Perspective, Cambridge University Press, 1999 (הספר בקטלוג ULI)
- David H.J. Larmour, Discourse and Ideology in Nabokov's Prose, Routledge, 2002 (הספר בקטלוג ULI)
- Michael Rodgers, Susan Elizabeth Sweeney (eds.), Nabokov and the Question of Morality: Aesthetics, Metaphysics, and the Ethics of Fiction, Palgrave Macmillan, 2016 (הספר בקטלוג ULI)
- Ben Dhooge, Jurgen Pieters (eds.), Vladimir Nabokov's Lectures on Literature: Portraits of the Author as Reader and Teacher, Brill Rodopi, 2018 (הספר בקטלוג ULI)
- Brian Boyd, Stalking Nabokov: Selected Essays, Columbia University Press, 2011 (הספר בקטלוג ULI)
- Brian Boyd, Vladimir Nabokov: the Russian Years, Princeton University Press, 2016 (הספר בקטלוג ULI)
- Duncan White, Nabokov and his Books: Between Late Modernism and the Literary Marketplace, Oxford University Press, 2017 (הספר בקטלוג ULI)
- Gavriel Shapiro, The Tender Friendship and the Charm of Perfect Accord: Nabokov and his Father, University of Michigan Press, 2014 (הספר בקטלוג ULI)
- Robert Roper, Nabokov in America: on the Road to Lolita, Bloomsbury, 2016 (הספר בקטלוג ULI)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ולדימיר נבוקוב
ולדימיר נבוקוב (1899-1977), דף שער בספרייה הלאומית
ולדימיר נבוקוב, ברשת החברתית Goodreads- ספריית נבוקוב (באנגלית ורוסית)
- ציטוטים מספרו: לוליטה באתר ויקיציטוט
- ולדימיר נאבוקוב, פותחים ספר: ייאוש, באתר הארץ, 3 בפברואר 2010
- ספרי ולאדימיר נאבוקוב באתר הספריה החדשה
- דן לחמן, פנין / ולדימיר נבוקוב, באתר e-mago , 29 בינואר 2006
- סיפור של נבוקוב באתר של הוצאת כרמל
- ולדימיר נבוקוב, השטן לובשת חליפה אפורה, באתר ynet, 1 באוקטובר 2006
- שהם סמיט, אני מבקש להפנות את תשומת לבם של הקוראים למוטיב החלון, על הרומן "הגנה של לוז'ין", באתר הארץ, 16 באוגוסט 2006
- לירז אקסלרד, יורד להגנה, באתר ynet, 16 באוגוסט 2006
- לוליטה בת 50, באתר nrg, 25 בספטמבר 2005
- רות אלמוג, האומנם הסופר שהמציא את לוליטה הוא באמת ולדימיר נבוקוב?, באתר הארץ, 16 באפריל 2004
- דפנה ורדי, בריטניה, האם ספרו האחרון של נבוקוב יישרף?, באתר nrg, 20 בינואר 2008
- ynet, יצירתו האחרונה והסודית של נבוקוב לא תישרף, באתר ynet, 23 באפריל 2008
- דורון רוזנבלום, דורון רוזנבלום יצא למסע במונטרו, שווייץ בעקבות הסופר ולדימיר נבוקוב, באתר הארץ, 18 בספטמבר 2009
- שירי לב-ארי, כמו סיפור של נבוקוב, באתר ynet, 4 בנובמבר 2009
- עופר אדרת, אחרי 30 שנה, פורסם קטע מהרומן הגנוז של נבוקוב, באתר הארץ, 8 בנובמבר 2009
- דורון קורן, לאורה, בהחלט לא לוליטה, באתר ynet, 28 בספטמבר 2010
- מנחם בן, קו המשווה: הו לאורה, באתר nrg, 1 באוקטובר 2010
- "ייאוש" של נבוקוב יוצא מחדש בעברית, באתר ynet, 24 בינואר 2010
- רן יגיל, הדברים אינם כפי שהם נראים: על "ייאוש" מאת ולדימיר נבוקוב, באתר nrg, 10 בפברואר 2010
- עמרי הרצוג, פגישה עם עצמי: הבונבוניירה של ולדימיר נבוקוב, על "ייאוש", באתר הארץ, 17 בפברואר 2010
- יהודה ויזן, לא לי אתה: על לאורה של ולדימיר נבוקוב, באתר וואלה, 6 בספטמבר 2010
- תלמה אדמון, טיוטת המחבר: על "לאורה" של נבוקוב, באתר nrg, 20 בספטמבר 2010
- רויאל נץ, "לאורה - המקור: (כיף למות)" מאת ולדימיר נבוקוב, נגד כיוון המחק, באתר הארץ, 13 באוקטובר 2010
- תלמה אדמון, המרדף אחר הדיוק: על "אלה תולדות סבסטיאן נייט", באתר nrg, 18 בינואר 2012
- נורית ברצקי, שיחה עם אבי לוליטה, ריאיון עם ולדימיר וורה נבוקוב, "מעריב", מגזין "ימים ולילות", 13 בפברואר 1970
- עופרה עופר אורן, "ההגנה של לוז'ין": במה הוא דומה ל"לוליטה", בבלוג "סופרת ספרים", 22 באוגוסט 2017
לאורה פרייסאס, מה עושים עם "לוליטה", רומן גדול שמגחיך נשים ומצדיק אונס?, באתר הארץ, 4 באפריל 2018- אורלי לובין, לצנזר את "לוליטה" היא דרישה הגובלת בחוצפה, באתר הארץ, 4 באפריל 2018
- מריו ורגס יוסה, הפמיניזם הוא האויב העיקש ביותר של הספרות, באתר הארץ, 4 באפריל 2018
- מיטל שפירו, נקודת הקיצון המבעיתה של האנשים הרגילים, באתר הארץ, 4 באפריל 2018
- אורי קליין, מי יעז להתקרב ל"לוליטה"?, באתר הארץ, 4 באפריל 2018
- ולדימיר נבוקוב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- biography/V-D-Nabokov ולדימיר נבוקוב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ולדימיר נבוקוב, שיר: תלונתו של איש המחר, תירגם מאנגלית רונן סוֹניס, באתר הארץ, 16 במרץ 2021
- ולדימיר נבוקוב, פרק מהנובלה עד ראייה, באתר הארץ, 25 בנובמבר 2021
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ תאריך הלידה המובא הוא על־פי הלוח הגרגוריאני, המקובל בימינו. על־פי הלוח היוליאני, שהיה נהוג ברוסיה בתקופת הולדתו של נבוקוב, תאריך לידתו הוא 10 באפריל 1899.
- ^ יוסף קרוק, תחת דגלן של שלוש מהפכות - כרך ב', תל אביב, מחברות לספרות, 1970, עמ' 264
- ^ https://www.thetimes.co.uk/article/1940s-sex-kidnap-inspired-lolita-2wdcmmc2jzz
- ^ שני פוקר, "עד ראייה": נובלה המאדירה את מרחבי הדמיון והפנטזיה וזכתה לתרגום יפהפה, באתר הארץ, 24 בפברואר 2022
- ^ אדה או החמדה - כרוניקה משפחתית - הוצאת כרמל, באתר הוצאת כרמל, 2 במרץ 2022