חזבאללה

חזבאללה
حزب الله

דגל הארגון ובו הסיסמה הלקוחה מפסוק בקוראן: "רק עדת אללה הם המנצחים". (סורת אל-מאאידה, איה 56) הלוגו מבוסס על דגל משמרות המהפכה האסלאמית. הכותרת התחתונה: "(ארגון) ההתנגדות האסלאמית בלבנון"
תקופת הפעילות	העשור של 1980 – הווה
אידאולוגיה	אסלאמיזם שיעי[1] לאומיות אסלאמית[2] פונדמנטליזם אסלאמי[3] אנטי-ציונות[2] חומייניזם[2] אנטי-מערביות[2] אנטישמיות[4]
מייסדים	עימאד מורנייה עלי-אכבר מוחתשמי-פור מוחמד חוסיין פדלאללה
מנהיגים	מוחמד חוסיין פדלאללה (נפטר) סובחי א-טופיילי (הודח) עבאס מוסאווי (נהרג) חסן נסראללה (נהרג) נעים קאסם (נוכחי)
מטה	ביירות
אזורי פעילות	לבנון לבנון סוריה סוריה עיראק עיראק
מדינה	לבנון
חברים	כ-40,000–50,000[5]
יחידות בת	השירותים החברתיים של חזבאללה, ההתנגדות האסלאמית בלבנון, יחידת ההטפה והפעילות החברתית, הכוחות החמושים של חזבאללה
בעלי ברית	מדינות בעלות ברית איראן איראן סוריה סוריה צפון קוריאה צפון קוריאה[6][7] לבנון לבנון (חלקית) ארגונים בעלי ברית אמל אמל חות'ים חות'ים חמאס חמאס הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני ועדות ההתנגדות העממית ועדות ההתנגדות העממית
מתנגדים	מדינות מתנגדות ישראל ישראל ארצות הברית ארצות הברית הממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת[8] קנדה קנדה יפן יפן הולנד הולנד גרמניה גרמניה אוסטריה אוסטריה אוסטרליה אוסטרליה הצבא הסורי החופשי הצבא הסורי החופשי
קרבות	מלחמת לבנון הראשונה הלחימה ברצועת הביטחון מלחמת לבנון השנייה מלחמת האזרחים בסוריה מלחמת חרבות ברזל
www.moqawama.org https://moqawama.news

חזבאללה
‮حزب الله‬

מדינה	לבנון לבנון
מייסד	עימאד מורנייה, עלי-אכבר מוחתשמי-פור, מוחמד חוסיין פדלאללה
תקופת הפעילות	העשור של 1980 – הווה
אידאולוגיות	אסלאמיזם שיעי לאומיות אסלאמית פונדמנטליזם אסלאמי אנטי-ציונות חומייניזם אנטי-מערביות אנטישמיות
מטה	ביירות
מיקום במפה הפוליטית	ימין[9][10][11]
צבעים רשמיים	צהוב, ירוק
נציגויות בפרלמנטים
הפרלמנט הלבנוני	13 / 128
הקבינט הלבנוני	2 / 24
www.moqawama.org.lb

חִזְבְּאַללַּה (בערבית: حزب الله – "אנשי האל" או "מפלגת האל", בתעתיק מדויק: חזב אללה) היא מיליציית גרילה וטרור ומפלגת ימין^[9][10][11] אסלאמיסטית-שיעית בלבנון. המפלגה הפרלמנטרית שהוקמה על ידי חזבאללה היא הנציגה הבולטת של בני העדה השיעית בלבנון, יחד עם מפלגת "אמל", הנחשבת למתונה יותר. הארגון נוקט בפעולות גרילה וטרור נגד מטרות ישראליות, אמריקאיות, סוריות, פנים-לבנוניות ואף בין-לאומיות. הארגון, או הזרוע הצבאית שלו, מוגדר כארגון טרור על ידי מדינות וישויות מדיניות רבות, בהן אוסטרליה, ניו זילנד, ארצות הברית, האיחוד האירופי, גרמניה, הממלכה המאוחדת, אוסטריה, ליטא, סרביה, אסטוניה, הולנד, סלובניה, ישראל, מדינות המפרץ, רוב מדינות הליגה הערבית, קולומביה, ארגנטינה, פרגוואי, הונדורס וקנדה. אנשי הארגון עצמו וגורמים אסלאמיים אחרים נוהגים לכנותו "אל-מוקַאוַמַה" (בערבית: المقاومة – "ההתנגדות").

חזבאללה הוקם כמיליציה ב-1981 (באופן רשמי ב־1984). קיימות עדויות רבות לכך שאיראן בנתה, מימנה וציידה את חזבאללה, ולכך שפעולות הטרור של הארגון נעשות בשיתוף פעולה מלא עם המשטר האיראני ובהוראתו.^[13] בנוסף, איראן עזרה לחזבאללה להקים מנגנון פוליטי שמטרתו להפוך את לבנון למדינה שיעית פונדמנטליסטית. מיום הקמתו רואה הארגון במדינת ישראל אויב ועוסק בפעילות עוינת נגדה. בהודעות רשמיות של הארגון לא מכונה ישראל בשמה אלא "פלסטין הכבושה" או "האויב הציוני". הארגון תובע מישראל להשיב את חוות שבעא, את שבעת הכפרים ואת צפון הכפר עג'ר לריבונות לבנונית. במהלך מלחמת האזרחים בסוריה השתתף חזבאללה באופן פעיל לצד המשטר הסורי, ואיבד מאות מלוחמיו.

חזבאללה מחזיק בתפיסת הפעלה ייחודית, ורואה עצמו הן כארגון צבאי והן כארגון גרילה, בו-זמנית.

מזכ"ל הארגון משנת 1992 עד 2024 היה סייד חסן נסראללה, עד לחיסולו על ידי ישראל. ב-29 בספטמבר 2024 הודיעה מועצת השורא של חזבאללה שבחרה בהאשם ספי א-דין למזכ"ל הארגון, כמחליפו של נסראללה. האשם ספי א-דין עצמו היה יעד לתקיפה ישראלית ב-3 באוקטובר.

צעדים של איראן להקמתה בלבנון של תנועה שיעית חדשה, שתהווה אלטרנטיבה לתנועת "אמל", החלו בשנת 1981.^[14] ב-21 ביוני 1982 פרשה קבוצה דתית שיעית מאמל והקימה בראשות חוסיין מוסאווי את תנועת "אמל האסלאמי". הרקע לפילוג היה סירוב הקבוצה להשתלב בוועדת ההצלה הלאומית שבראשות הנשיא אליאס סרכיס. בספטמבר 1984, במלאת שנתיים לטבח בסברה ושתילה, הוקם חזבאללה בשמו זה והצליח להעביר אליו צעירים רבים מאמל, הן בשל התלהבותו והן בשל השכר הגבוה יותר שקיבלו לוחמיו.

חזבאללה הוקם בעקבות רצונם של השלטונות האיראניים בכוח שיעי חלופי לתנועת אמל, ששינתה את דרכיה ולא שימשה עוד שופר למנהיגות האיראנית. לכן, פנו השלטונות האיראנים לשייח' סייד מוחמד חוסיין פדלאללה אשר היה איש דת מוכר ובעל השפעה בקרב העדה השיעית בלבנון. השלטונות האיראנים שלחו, לצורך הקמת התנועה, 1,500 אנשי משמרות המהפכה האיראניים, שעזרו לפדלאללה ולתומכיו להקים את הארגון בעיר בעלבכ.^[15] פדלאללה מצידו לא שייך עצמו באופן מופגן לארגון, מפני שפחד מפילוג בעדה ורצה לשמור את קולות תומכיו משני הצדדים – זה של חזבאללה וזה של אמל.^[16] אחד מהיוזמים המרכזיים היה שגריר איראן בדמשק, עלי אכבר מוחתשמיפור^[17] מקור שמו של הארגון, שתרגומו המילולי הוא "עדת האל" (ובערבית מודרנית גם "מפלגת האל") בקוראן, סורת אל-מאאידה (פרשת השולחן), פסוק נ"ו: ”وَمَن يَتَوَلَّ اللَّهَ وَرَسُولَهُ وَالَّذِينَ آمَنُوا فَإِنَّ حِزْبَ اللَّهِ هُمُ الْغَالِبُونَ” – "וַאֲשֶר יִתְחַבֵּר אֶל אֱלֹהִים וְאֶל שְׁלִיחוֹ וְאֶל הַמַאֲמִינִים אֵלֶּה הֵם מִפְלַגַּת אֱלֹהִים וְהֵם יִגְבָּרוּ".^[18] הסיפא של הפסוק מופיע על סמל הארגון (ראו תמונה בצד שמאל של עמוד זה).

המזכיר הכללי (תוארו של העומד בראש הארגון) הראשון היה סובחי אל-טופיילי, מקורבו של האיתוללה ח'ומייני. בשנת 1991, בשל התנגדות טופיילי להשתתפות בבחירות בלבנון, הוא סולק מהנהגת הארגון^[19] והוחלף בעבאס מוסאווי. להקמת הארגון סייעו לוחמי משמרות המהפכה האיראניים בהובלת חוסיין דהקאן, שעברו דרך סוריה לאזור הבקאע. לאחר הרג מוסאווי בלבנון ב־16 בפברואר 1992 על ידי מסוקי חיל האוויר הישראלי^[20] מונה לראשות התנועה השייח חסן נסראללה. בתקופתו של נסראללה הקצינה התנועה את עמדותיה הדתיות והלאומניות,^{[דרוש מקור]} בעיקר משום עידודם של חברי "משמרות המהפכה", ונעשתה ארגון טרור לכל דבר, המתכנן פיגועים נגד מרכזי יהדות בתפוצות ונגד תושבי ישראל.

בהשראה איראנית ובהשגחה סורית היה חזבאללה לאחד מאויביה המרים של ישראל, ואף שכלפי חוץ הצהיר הארגון שמטרתו היא סילוק הכובש מאדמת לבנון ברוח הג'יהאד, נאבקים לוחמיו מתוך אמונה כי יוכלו למנוע את קיומה של ישראל, "הישות הציונית" בלשונם.

ראשיתו של חזבאללה בארגוני טרור שיעיים שפעלו בלבנון תחת שמות רבים, בהם: "הארגון להגנת המשוחררים", "המאבק לחופש", "הג'יהאד האסלאמי" ו"המדוכאים עלי אדמות". ארגונים אלו ביצעו פעולות טרור נגד זרים, שכללו חטיפות ורציחות של עיתונאים ודיפלומטים זרים, פיצוץ השגרירות האמריקנית, הריגת אנשי המארינס האמריקנים, אסון צור השני נגד ישראל, ואף טרור בין-לאומי ובו חטיפת מטוסים, בהם חטיפת טיסה 847 של TWA. בין השנים 1988–1991 החל שלב המיסוד וההתבססות בלבנון בעיקר בלחימה וניצחון נגד ארגון אמל השיעי, עד לחתימת "הסכם דמשק השני", שבו הובררה עליונותו של חזבאללה על אמל.

לאחר כניסת ישראל ללבנון ביוני 1982, שלחה איראן, דרך סוריה, כמה מאות קציני משמרות המהפכה לאזור הבקאע שבמזרח לבנון, כדי לארגן תנועות מהפכה שמטרתן לבצע ג'יהאד נגד הכוחות הישראליים ולהקים רפובליקה אסלאמית בלבנון.

כוחות אלו שכנעו את סייד מוחמד חוסיין פדלאללה, איש דת שיעי ידוע בלבנון, לעמוד בראש ההתארגנות החדשה. במהלך כל שנות קיומו קיבל הארגון סיוע חומרי, ארגוני ודתי-אידאולוגי מאיראן. הארגון החדש היווה מטרייה לקבוצה המורכבת מקצינים מיליטנטיים פרו־איראניים וחייליהם. במהלך שנות ה-80 עלי-רזא עסגרי היה בראש הקשר בין משמרות המהפכה לבין חזבאללה.

מרבית ההתקפות נגד חיילי צה"ל בלבנון בין השנים 1982–1984 בוצעו על ידי ארגון בשם "הארגון המהפכני לצדק" וארגון "המדוכאים עלי אדמות" (כינוי לעדה השיעית כולה). בשנת 1985, הודיע חזבאללה ("מפלגת האל") באופן רשמי על קיומו במכתב לעיתונות הלבנונית. הארגון קם במטרה מוצהרת להילחם נגד הנוכחות הישראלית בלבנון. בשנת 1984 אנשי הארגון חטפו את ויליאם פרנסיס באקלי, ראש תחנת סוכנות הביון המרכזית והוא הוצא להורג.

לאחר נסיגת ישראל בשנת 1985 ממרבית השטח הכבוש בלבנון והקמת רצועת הביטחון בדרום המדינה, הפך חזבאללה לאויב העיקרי של צה"ל וצד"ל בלבנון. הארגון החל להפעיל את נשק הקטיושות נגד יישובי צפון ישראל. באותן שנים הארגון ביצע התקפות ישירות על מוצבי צד"ל שהיה אז לא מאומן כיאות והצליח במספר רב של פעמים לכובשם, לשדוד את ציודם הצבאי ולטבוח בכל חיילי המוצבים שנכנעו. בעקבות כך צה"ל אימן יותר וצייד יותר את צד"ל במקביל לפריסה רחבה יותר של כוחותיו הוא על מנת לגבות אותו. חזבאללה המשיך בניסיונות הטקטיקה הזאת אך שורה של כישלונות עקובים מדם ובראשם ההסתערות על מוצב שומריה (37 הרוגים) ב-1987, וכן המתקפה של צה"ל על המוצב שלו במיידון ב-1988 במסגרת מבצע חוק וסדר (30 הרוגים) גרמו לו להפסיק לנסות להסתער בצורה חזיתית על מוצבים, כמו גם להחזיק מוצבים מוצהרים משלו, ולעבור ללוחמת גרילה.

בשנת 1987 הצליחו כוחות חזבאללה בפיקודו של חסן נסראללה להרחיק את כוחות אמל ממספר אזורים בפרוורי ביירות, אולם סוריה התערבה וכפתה על הצדדים הפסקת אש. בינואר 1987 היה עימות אלים בין סוריה לחזבאללה בביירות, לאחר שהארגון חטף 14 חיילים סורים ואילו הסורים שפעלו במערב ביירות הרגו 23 אנשי חזבאללה. תוצאת עימות זה הייתה שימת קץ למעשי החטיפות של חזבאללה והפניית חזבאללה לעימות עם ישראל. בשנת 1989 התחדשה הלחימה בין חזבאללה לאמל. באביב 1990 הקים חזבאללה צבא סדיר שבראשו עמד נסראללה.

שנות התשעים מאופיינות במאבק נגד ישראל ובכיבוש של דרום לבנון מידי צה"ל. לאחר התבססות השלטון המרכזי בלבנון בחסות סורית, ולאחר פירוק המיליציות העדתיות מנשקן, ובשל שאיפתו ללגיטימיות בין-לאומית, הפסיק חזבאללה את פעילותו בתוך לבנון ומחוץ לה, ותיעל את עצמו להמשך המלחמה בישראל, בעיקר בתחומי לבנון אך גם בפגיעה במוסדות ישראלים ברחבי העולם, בעיקר כפיגועי נקמה.

בשנת 1992 החל חזבאללה בפעילות פוליטית בלבנון, ונציגיו נבחרו לפרלמנט הלבנוני. במהלך שנות התשעים גרם חזבאללה לשני עימותים גדולים עם ישראל:

• מבצע דין וחשבון מ־25 עד 31 ביולי 1993, יצא אל הפועל לאחר שורת התקפות של חזבאללה נגד צה"ל ויישובי הצפון, נמשך שבעה ימים, וגרם לגל של מאות אלפי פליטים לבנונים. בסופו של המבצע הגיעו הצדדים הלוחמים להפסקת אש ולהסכם הבנות בין ישראל ללבנון.
• מבצע ענבי זעם בין 11 ל־27 באפריל 1996, יצא אל הפועל לאחר שחזבאללה הפר את הסכם ההבנות של ישראל איתו בסוף מבצע דין וחשבון ותקף ברקטות את יישובי הצפון. במהלך מבצע זה תקפה ישראל בתותחים ובמטוסים את לבנון והטילה עליה מצור ימי, ואילו חזבאללה הגיב בעיקר בירי של מאות רבות של רקטות (777 במספר).

המבצע הופסק לאחר שהופעל לחץ בין-לאומי בשל פגז שגרם לכמאה הרוגים בכפר קאנא, וישראל, לבנון וסוריה הגיעו להסכם שכונה "הבנות ענבי זעם". עיקרו של ההסכם היה אי-פגיעה באזרחים ובתשתית משני צידי הגבול, מה שאפשר לחזבאללה להמשיך לתקוף את כוחות צה"ל מבלי להפר את ההסכם. המאבק נגד ישראל כוון לנוכחות צה"ל ברצועת הביטחון והתמקד במטעני צד, תקיפות ראווה של מוצבים וניסיונות להתנקש בבכירים בצה"ל, במטרה לגרום לישראל לסגת מדרום לבנון.

חזבאללה ניסה גם להחדיר לישראל את המחבלים חוסיין מקדאד, סטיבן סמירק הגרמני, ג'יהאד שומאן, פאוזי איוב ואיאד ח'אלד אשואח לאיסוף מידע וביצוע פיגועים.^[21]

בעזרת שלוחותיו מחוץ ללבנון ובסיוע משמרות המהפכה האיראניים, ביצע חזבאללה פיגועים ביעדים יהודיים אזרחיים מחוץ לישראל כנקמה על פעולותיה של ישראל בדרום לבנון. בין פעולות הטרור הידועות, הפיגוע בשגרירות ישראל בבואנוס איירס, בירת ארגנטינה, ב־17 במרץ 1992 שהתרחש לאחר שצה"ל הרג בדרום לבנון את מזכ"ל חזבאללה, עבאס מוסאווי. פיצוץ מרכז הקהילה היהודית בבואנוס איירס בארגנטינה ב־18 ביולי 1994 וניסיון נפל לפוצץ את שגרירות ישראל בממלכה המאוחדת שמונה ימים לאחר מכן (ב-26 ביולי) אירעו לאחר התקפה ישראלית על מחנה אימונים של חזבאללה וחטיפתו של מוסטפא דיראני.

ערך מורחב – סכסוך ישראל-חזבאללה מהנסיגה מרצועת הביטחון עד מלחמת לבנון השנייה

לאחר נסיגת צה"ל מדרום לבנון בשנת 2000 נטל חזבאללה את השליטה באזור זה. אנשיו התפרסו בשטח, הקימו מוצבים, ופרסו בסיוען של איראן וסוריה, אלפי רקטות בדרום לבנון המאיימות על צפון ישראל. מצב זה יצר מאזן אימה שנמשך עד מחצית 2006, ושיתק את ישראל מלפעול בצורה נחרצת כלפי התגרויותיו של החזבאללה.

אזור הר דב היווה בתקופה זו את זירת הלחימה העיקרית בין חזבאללה לישראל. במורדותיו של ההר מצוי האזור המכונה "חוות שבעא". אזור זה נכבש על ידי ישראל במלחמת ששת הימים, ואולם, בעת נסיגת צה"ל לגבול הבין-לאומי, טענה ישראל כי אזור זה נכבש מידי סוריה ולכן הוא אינו רלוונטי כלל לנסיגה מרצועת הביטחון, אלא למשא ומתן עתידי עם סוריה. האו"ם קיבל באופן רשמי את עמדתה של ישראל וקבע כי היא השלימה את נסיגתה מלבנון. חזבאללה לא קיבל עמדה זו, והמשיך לראות בחוות שבעא שטח לבנוני כבוש, שנגדו רשאי הארגון לפעול.

במסגרת כללי משחק אלה, ביצעו לוחמי חזבאללה התקפות טילי נ"ט מפעם לפעם, בעיקר באזור חוות שבעא. בין פעולותיהם החמורות בתקופה זו: חטיפתם, ב־7 באוקטובר 2000, של שלושת חיילי צה"ל: עדי אביטן, בני אברהם ועומר סואעד, באזור הר דב; וחטיפת אלחנן טננבוים כשבוע אחר כך. טננבוים, וגופותיהם של שלושת החיילים, שכנראה נהרגו במהלך החטיפה, הוחזרו ב-29 בינואר 2004 לאחר משא ומתן ממושך, בתמורה לשחרור מאות אסירים, רובם פלסטינים, על ידי ישראל. בנובמבר 2005 יצא לפועל מבצע חטיפה שסוכל עקב הצבת מארב של צה"ל.

פעמים רבות פתחו לוחמי החזבאללה בירי נ"מ קני, בתגובה לטיסות סיור של מטוסי חיל האוויר הישראלי בשמי דרום לבנון. לא פעם טענת הפרת הריבונות היוותה כיסוי לשימוש בתותחי הנ"מ לירי ארטילרי שפגע ביישובים בישראל. פעמים אחדות פתחו לוחמי חזבאללה באש לעבר חיילי צה"ל וגרמו להרוגים. כמו כן, הטמינו אנשי חזבאללה זירות מטענים לאורך הגבול עם ישראל ולעיתים אף בתוך שטח ישראל, במטרה לערער את הביטחון בגבול ישראל.

עוד לפני האינתיפאדה השנייה החל חזבאללה לסייע לארגוני הטרור הפלסטיניים באמצעות אספקת אמצעי לחימה והחדרת מומחי טרור. חזבאללה פעיל בעיקר בקרב חוליות תנזים וגדודי חללי אל-אקצא ביהודה ושומרון, חוליות שאף גייסו נשים וילדים לביצוע פיגועי התאבדות. חלק מפעולות אלו סוכלו על ידי צה"ל.

שמו של חזבאללה נקשר בעבר גם לביצוע פיגועים מחוץ לישראל. ראש הזרוע הצבאית שלו עימאד מורנייה וכך גם סגנו, טלאל חמיה, נחשדו כמתכנני פיגועים שהארגון היה קשור אליהם גם מחוץ לשטחה של ישראל (ביניהם הפיגוע בבואנוס איירס). מורנייה היה (עד להריגתו ב־12 בפברואר 2008) ברשימת 26 הטרוריסטים המבוקשים ביותר על ידי ממשלת ארצות הברית, ביחד עם ראשי אל-קאעידה. פרס של חמישה מיליון דולר הובטח למי שימסור מידע שיוביל לתפיסתו ולהעמדתו לדין.^{[דרוש מקור]}

ערך מורחב – מלחמת לבנון השנייה

ב־12 ביולי 2006 חטף חזבאללה שני חיילי צה"ל והרג עוד שמונה בהתגלגלות האירועים. צה"ל הגיב בהפצצת מטרות חזבאללה ותשתית בלבנון. חזבאללה החל בהפגזה כבדה ומדורגת של רקטות ארטילריות מסוגים שונים על יישובי הצפון והצליח להגיע עד חיפה, נצרת, טבריה, ואף סביבות עפולה וחדרה.

במהלך 33 ימי לחימה, הארגון שיגר לעבר צפון מדינת ישראל כ-3,970 רקטות,^[23] כאשר הוא משתק את צפון ישראל וזורע הרס רב, בעיקר בקריית שמונה, נהריה, מעלות-תרשיחא וביערות הצפון, שעלו באש. צה"ל תקף בעיקר את אזור ביירות (במיוחד רובע העוני השיעי הדאחייה), דרום לבנון והבקאע באמצעות אלפי הפצצות ממטוסים, ממסוקים ומסטי"לים, והפגיז את דרום לבנון באמצעות תומ"תים בכמאה וחמישים אלף פגזי ארטילריה, פעילות שגרמה לכמיליון פליטים לבנונים עד סוף המלחמה ולכאלף הרוגים. במסגרת כ-11,000 גיחות, צה"ל פגע קשות בתשתיות לאומיות כגון גשרים, תחנות כוח, מאגרי דלק ונמל התעופה של ביירות, כדי שיהוו מנוף ללחץ על חזבאללה מצד אוכלוסיית לבנון. בשלב מתקדם של הלחימה, צה"ל הכניס כוחות קרקעיים לדרום לבנון, שניהלו קרבות קשים עם לוחמי חזבאללה בכפרים שונים. צה"ל הצליח לפגוע בתשתיות חזבאללה שונות, בהן מפקדות רבות, לפגוע ברקטות לטווח הרחוק, להרוס את קו הביצורים הקרוב לגבול, להרוג כ-700 אנשי חזבאללה, בהם מספר מפקדי שטח, לפצוע כאלף נוספים, ולתפוס נשק רב. חזבאללה הרג 121 חיילים ו-44 אזרחים ישראלים, השבית את צפון מדינת ישראל וגרם לכ-300,000 פליטים, פגע בסטי"ל, במסוק תובלה מדגם יסעור ובכ-50 טנקי מרכבה ונגמ"שים.

עד להפסקת האש, שאותה ביקשה לבנון, בתמיכת חזבאללה, הארגון גילה יכולת עמידה ולא נשבר. צה"ל לא הצליח להפסיק את ירי הרקטות, לשחרר את החיילים החטופים, לפרק את חזבאללה מנשקו, לשבור את מערך הפיקוד והשליטה שלו, ואף לא לגרום לו לעלות צפונית לנהר הליטני. עם זאת, מנהיגיו היו במחתרת כל זמן הלחימה, ואחריה צבא לבנון התפרס באזורים שהיו סגורים בפניו: דרום לבנון,^[24] ורובע הדאחייה בביירות^[25] בעוד חזבאללה קיבל על עצמו להצניע את נשקו, ויוניפי"ל, כוח רב-לאומי חמוש שמונה 15,000 חיילים, נפרס ביחד עם צבא לבנון כדי לכפות אמברגו נשק על חזבאללה. בעוד שדעת הקהל העולמית בהשפעת התקשורת התייצבה ברובה נגד פעולות ישראל, נוצרה לראשונה קואליציה בין מדינות ערב המתונות ובין מדינות מפתח באירופה וארצות הברית, שיצאו נגד חזבאללה ופטרוניו, והתקבלו החלטות בפורומים בין-לאומיים שונים לרבות האו"ם שלמעשה מגנות את חזבאללה, כובלות את ידיו ומצמצמות את מרחב פעילותו. בלבנון מצד אחד חלק מהשיעים חיזקו את תמיכתם בארגון, אך גורמים אחרים, כמו הנוצרים והדרוזים בעיקר, הביעו התנגדות גלויה לחזבאללה ולסוריה. ביקורת נגד הארגון נשמעה גם ברשתות תקשורת ערביות, ונראה שחלה היחלשות מסוימת במעמדו בלבנון בעקבות העימות, נסיבות שגרמו לנסראללה להתפתל, להצטדק ולהתחשבן עם גורמים לבנוניים ברשתות הטלוויזיה הערביות. בתום העימות הכריז הארגון על ג'יהאד של בנייה, במטרה לשקם את ההרס ואת מעמדו הציבורי.

בעקבות העימות התברר כי לחזבאללה יש יכולות מבצעיות נרחבות, מוטיבציה ויכולת שרידות גבוהות, כלי נשק מגוונים ומתקדמים ובהם טילים מהמתקדמים בעולם, ומערכת של ביצורים איתנים, וכי הוא חורג מההגדרה של ארגון טרור או מיליציה צבאית, ולמעשה הוא מהווה כוח צבאי של ממש, הזוכה לתמיכה מאסיבית מאיראן וסוריה. ממחקר שנערך ב־2008 בעבור צבא ארצות הברית, עולה כי חזבאללה לחם בצורה יעילה יותר מכל צבאות ערב עמם התמודדה ישראל.^[26] בשיח התקשורתי בישראל היו קולות שטענו לניצחון של החזבאללה במלחמה.^[27]

עם זאת, לאחר המלחמה נרתע הארגון מתקיפת גבולה הצפוני של ישראל, כפי שנהג לעשות בשש השנים שלאחר הנסיגה מלבנון וגם לאחר ההתנקשות בעימאד מורנייה חזבאללה העדיף להפנות את מרצו כלפי לבנון עצמה.

לאחר כשנה של עימותים בין חזבאללה לכוחות התומכים בממשל, ב-27 בינואר 2008 פרצו מהומות בשכונת הדאחייה. צבא לבנון שנערך מראש פתח באש והרג שבעה אנשים בהם חמושי חזבאללה ואמל. באירוע נפצעו 29 איש.^[28] ראש הממשלה הכריז על יום אבל לאומי. ב-7 במאי 2008 פתח חזבאללה במהומות דמים, שנהרגו בהן לפחות 81 איש ונפצעו 250. העילה הייתה איסור הממשלה על רשת תקשורת פרטית שפרס חזבאללה ברחבי המדינה בתמיכה איראנית, שמקושרת לסוריה ואיראן, ופיטורי הגנרל ופיק שקייר, איש חזבאללה, שתחת חסותו הוברחו חומרי לחימה לחזבאללה, מתפקיד אחראי האבטחה בנמל התעופה של ביירות.^[29] במהומות אלו, שהתחילו כהפגנות תמימות והשבתה של נמל התעופה, פעלו כוחות חזבאללה, חמושים בטילים, במקלעים ובנק"ל, בביירות ובערים נוספות כמו טריפולי,^[30] והשתלטו על חלקים נרחבים מהם. הכוחות הטילו סגר על נמל התעופה והנמל הימי, שרפו אולפנים של מערכות תקשורת המזוהים עם הממשלה כמו מערכת העיתון אל-מוסתקבל, וצרו על מבני ציבור ובהם מבנה הממשלה ובתים של אישים אנטי סוריים. בניגוד למהומות שהיו בתחילת השנה, הפעם צבא לבנון נצר את נשקו ועמד מנגד, ולא פעל נגד חזבאללה.

פואד סניורה, שהתבצר במעונו תחת משמר של כוחות צבא, התבטא בחריפות נגד חזבאללה.^[31] אישים המזוהים עם החזית הפרו-מערבית דיברו על הפיכה צבאית, ועל הפרת הבטחה של חזבאללה שלא להפנות את נשקו כלפי פנים.^[32] חזבאללה הצליח, באמצעות נשקו, לפרק את הפלגים היריבים (כדוגמת הדרוזים) מנשקם, ומנהיג הדרוזים, וליד ג'ונבלאט, שיצא בעבר בהצהרות לוחמניות כלפי חזבאללה וסוריה, לאחר תקיפות שנעשו כלפי הר הדרוזים בהן נהרגו מאות מאנשי החזבאללה שני הצדדים הגיעו להודנה (מרבית הדרוזים לא היו חמושים).^[33] ב-14 במאי נכנעה הממשלה לתכתיבי החזבאללה, וביטלה את החלטותיה על הוצאת רשת התקשורת הפרטית מחוץ לחוק ועל פיטורי אחראי האבטחה בנמל התעופה של ביירות.^[34][35] ב-21 במאי 2008 נחתם הסכם בקטר בין הממשלה לחזבאללה, שבו בין היתר סוכם כי שליש מהשרים בממשלת אחדות לאומית יהיו אנשי חזבאללה, דבר שיכול להקנות להם זכות וטו. שיטת הבחירות שונתה, והיא תבטיח ייצוג רב יותר לשיעים. הסכם זה סיים את המתיחות הגדולה של השנה וחצי שלפניו, וחיזק את מעמד הארגון בגוף השלטוני ובלבנון.^[36] לצד ההישג של חזבאללה נוצרה כלפיו התנגדות רבה בעולם הסוני. פובליציסטים ערבים שמשקפים דעות שלטוניות כינו את חזבאללה "מפלגת שנאת אחים" (פתנה), "האויב האמיתי", ו"מפלגה בריונית שלקחה את לבנון בשבי", ופקפקו לראשונה ב"התנגדות" לישראל (מוקַאוַּמַה) שנחשבה למושג מקודש שלא נוגעים בו.^[37]

בבחירות לפרלמנט הלבנוני שהתקיימו בתחילת יוני 2009 גוש תומכי חזבאללה זכו ב-57 מושבים לעומת מחנה 14 במרץ – הגוש האנטי סורי שזכו ב-71 מושבים.^[38] אנשי החזבאללה המופתעים קיבלו את הפסדם בשקט, אך איימו לבל יעז השלטון לפרק אותם מנשקם.

ארגון חזבאללה המשיך להתעצם בשנים שלאחר מלחמת לבנון השנייה, והכפיל ושילש את כמות הרקטות והטילים. ב-2010 הוערך בישראל כי כמות הרקטות והטילים מגיעה לכ-45 אלף.^[39] באפריל 2010 הכריז שר הביטחון אהוד ברק בארצות הברית כי סוריה העבירה טילי סקאד לחזבאללה, ובכך הפרה את האיזון באזור.^[40] הפרה זו גרמה למתיחות בין ישראל לשכנותיה הצפוניות. רוברט גייטס, שר ההגנה האמריקני, גיבה את עמדת ישראל ואמר כי לחזבאללה יש יותר טילים מלרוב ממשלות העולם.^[41]

ב־2024 הוערך שלארגון כ-40,000–50,000 לוחמים,^[42] 140,000 רקטות בטווח המכסה את כל שטח ישראל, מאות כטב"מים, טילי חוף־ים יאחונט, אלפי טילי נ"ט ומערכות נ"מ SA-22.^[43]

בחלוף חמש שנים מתום מלחמת לבנון השנייה, התחזק חזבאללה גם מבחינה פוליטית. הוא הצליח להפיל את ממשלתו של סעד חרירי, והיווה חלק בלתי נפרד מממשלת נג'יב מיקאתי אשר נשלטת על ידי "מחנה 8 במרץ" של החזבאללה, המונה 18 מתוך 30 השרים בממשלה זו. ד"ר עמרי ניר, מהאוניברסיטה העברית בירושלים, הנחשב למומחה בנושא לבנון, קובע כי "חזבאללה הוא הממשלה ולכן במצב מלחמה, לישראל יהיה הרבה יותר קל ליצור אפקט הרתעתי בהרס של תחנות כוח, כבישים, שדות תעופה אזרחיים וכולי".

חזבאללה הצליח גם לחדור עמוק יותר לצבא לבנון וליתר כוחות הביטחון במדינה. הוא הצליח לחדור גם למערכות השלטון השונות ולהפוך לגוף ממסדי. הוא מתקרב להשתלטות מלאה על לבנון ולמימוש החזון של שליטת השיעים בממסד. כתוצאה מכך, המדיניות הלבנונית הרשמית הפכה לזהה כמעט למדיניות של חזבאללה. עם זאת, חזבאללה גם בתושבים בדרום לבנון שמסרבים לאפשר לאנשיו להחדיר ולהסתיר נשק ותחמושת בכפריהם. פרופ' קייס פירו, מהחוג להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת חיפה, מציין כי בניגוד לעבר, אנשי המחנה של חרירי "לא מוכנים לקבל את התעצמותו הצבאית של חזבאללה שכן הם יודעים שהוא יפנה לעברם את הנשק, כפי שאירע ב-2008".^[44]

ערך מורחב – סכסוך ישראל-חזבאללה ממלחמת לבנון השנייה עד מלחמת חרבות ברזל

בעקבות ההתנקשות בעימאד מורנייה בפברואר 2008, ראשי הארגון הצהירו כי ינקמו בישראל שנחשדה על ידם בכך. פורסם כי מספר פיגועים בשליחות החזבאללה סוכלו. בשנת 2008 נעצרו שני שליחי חזבאללה על ניסיון לפגוע בשגרירות ישראל בבאקו.^[45] באפריל 2009 נחשף במצרים תא טרור של החזבאללה שמנה 49 בני אדם. על פי המצרים, ביקשו אנשי התא לבצע פיגועים בסיני, ובאזור תעלת סואץ.^[46] בדצמבר 2009 כוחות הביטחון הטורקיים חשפו תא טרור של החזבאללה שביקש לפגוע בישראלים.^[47] ובתחילת ינואר 2012 נעצר בתאילנד פעיל חזבאללה בחשד לביצוע פיגוע.^[48] ב-24 בינואר 2012 סוכל פיגוע נוסף באזרבייג'ן בשליחי חב"ד.^[49] כוחות הביטחון של אזרבייג'ן עצרו 3 מחבלים שאומנו, מומנו וצוידו על ידי איראן.^[50] על פי הרשויות הבולגריות, עקבות מבצעי הפיגוע באוטובוס בנמל התעופה בורגס, שבו קיפחו את חייהם שישה אנשים, הובילו לחזבאללה.^[51] על פי ישראל, מדובר בשיתוף פעולה בין איראן לחזבאללה.

איראן היא תומכת עיקרית בחזבאללה במובנים שונים וסוריה היא העורף הלוגיסטי העיקרי של חזבאללה ובעלת ברית חשובה של איראן (בין היתר, בשל גישה לים התיכון^[52]), ועל כן לחזבאללה יש אינטרס לשמר את המשטר הקיים בסוריה ומסיבה זו החל להתערב במלחמת האזרחים בסוריה.

בזמן מלחמת האזרחים בסוריה נשלחו אלפי לוחמי חזבאללה לסייע לנשיא סוריה, בשאר אל-אסד.^[53] חזבאללה שמר על קשר הדוק עם המשטר הסורי, ייעץ לבכיריו, החזיק בבסיסים ובמחסני נשק בשטח סוריה, ואף השתתף בפועל בלחימה לצד חייליו של אסד.^[54] במחצית הראשונה של שנת 2013 התנהלו מספר קרבות בחומס ובקוסייר בהם השתתפו לוחמי חזבאללה בגלוי, ואף ספגו אבדות כבדות (כמאתיים הרוגים), בהם מספר בכירים מהארגון, ובראשם: עלי שביב, ראש אגף המבצעים בארגון (מחליפו של עימאד מורנייה).^[55][56] המורדים תקפו בתגובה את רובע הדאחייה בביירות בשתי רקטות,^[57] ואף איימו על חזבאללה שאם לא ייסוג מסוריה, הם יתקפו אותו בלבנון.^[58] ביוני 2013 היו מספר עימותים בין תומכי סוריה לתומכי חזבאללה בלבנון. העימות הגדול שבהם התרחש בצידון. מיליציה סונית בהנהגתו של השייח' אחמד אל-אסיר תקפה את חיילי צבא לבנון ובעימות שהתפתח נהרגו עשרות אנשים משני הצדדים.^[59] המורדים גם תקפו את חזבאללה ומפעיליו בשרשרת של פיגועי תופת. בין יולי 2013 לינואר 2014 התרחשו חמישה פיגועי טרור שגבו קורבנות בנפש, ארבעה באזור הדאחייה ואחד נגד שגרירות איראן בביירות, שבו נהרגו 25 בני אדם, בהם נספח התרבות של שגרירות איראן.^[60] כמו כן, נורה למוות בכיר חזבאללה, חסאן א-לקיס. בעקבות ההתרחשויות הללו הוציא חזבאללה את בכיריו מאזור הדאחייה.

בספטמבר 2013, כשארצות הברית התכוננה לתקוף את משטרו של בשאר אל-אסד ואת חזבאללה שסייע לו, עקב השימוש בנשק כימי (ובסוף לא תקפה) – יוסוף אל-קרדאווי, בכיר פוסקי האסלאם הסוני, תמך בהם ואמר: ”סוף סוף אנו יכולים בכל אופן להודות לאמריקה, ואנו מצפים ממנה ליותר, אנו מצפים שהיא תתייצב בעוז. חזבאללה היא מפלגת השטן! מפלגת הרוע! מפלגת העריצים!”.

במהלך מלחמת האזרחים בסוריה בוצעו מספר תקיפות אוויריות שיוחסו לישראל נגד משלוחי נשק מסוריה שיועדו לחזבאללה ונגד בכירים בארגון ששהו בסוריה, בהן תקיפת שיירת הנשק הסורית במחוז ריף דמשק בינואר 2013, תקיפות משלוחי הנשק האיראניים לחזבאללה בדמשק במאי אותה שנה, תקיפת שיירת הנשק הסורית לחזבאללה בבעלבכ בפברואר 2014, ותקיפה אווירית בגבול ישראל-סוריה בינואר 2015 שבה נהרגו הגנרל האיראני עלי אללה דאדי וג'יהאד מורנייה, בנו של עימאד מורנייה. בתגובה לתקיפה האחרונה ירה חזבאללה טילי נ"ט על שיירת כלי רכב של צה"ל סמוך לכפר ע'ג'ר. מהירי נהרגו שני חיילים מחטיבת גבעתי ו-7 נפצעו.^[61] בנאום שנשא מזכ"ל חזבאללה, חסן נסראללה, הוא התייחס בהרחבה לתקיפה הישראלית ולתגובת חזבאללה.^[62]

במהלך הלחימה בסוריה איבד שם חזבאללה מאות רבות מלוחמיו (לפי ההערכות: בין 1,000 ל-3,000 הרוגים וכ-7,000–8,000 פצועים).^[63][64]

ב-13 במאי 2016 מוסטפא בדר א-דין, מפקד הזרוע הצבאית של חזבאללה אשר לפי משרד האוצר האמריקאי היה אחראי על פעילות חזבאללה בסוריה, נהרג בפיצוץ במתקן של חזבאללה באזור דמשק.^[65]

בשנת 2016 הקים קאסם סולימאני את חטיבת האימאם חוסיין, כדי לסייע לאסד נגד דאעש והמורדים בסוריה.

ערך מורחב – מבצע מגן צפוני

בעשור השני של המאה ה-21 חפר חזבאללה מנהרות אחדות שחדרו מלבנון לשטח ישראל, מתחת לגבול הצפון. ב־4 בדצמבר 2018 החל צה"ל במבצע מגן צפוני לנטרול מנהרות אלה. המבצע כולו נערך בתחומי ישראל, כדי שלא לתת לחזבאללה עילה לתגובה. כעבור מספר חודשים הסתיים המבצע כאשר כל המנהרות נוטרלו בידי לוחמי חיל ההנדסה הקרבית.^[66]

לטענת חוקרים, גם לאחר שהושמדו אותן מנהרות לחימה, עדיין קיימת לחזבאללה מנהרות בתוך לבנון באורך של עשרות קילומטרים שכוללות מנהרות מרכזיות שמאפשרות מעבר כלי רכב.^[67]

ערך מורחב – פרויקט דיוק הטילים

בין השנים 2013 ל-2015, ובחסות מלחמת האזרחים בסוריה, החלה איראן להעביר לסוריה טילים מדויקים. על פי דיווחים זרים, חלק מההעברות הללו סוכלו על ידי תקיפות של חיל האוויר הישראלי. בעקבות הכישלונות שנחלו איראן וחזבאללה, החליטה איראן בשנת 2016 על שינוי בדפוסי הפעולה – במקום העברה של טילים שלמים, הסבה של רקטות קיימות לטילים מדויקים על אדמת לבנון. ההסבה כוללת בין היתר התקנת מערכות ניהוג והנחיה שהובאו מאיראן, ורקטות שהובאו מהמכון למחקרים מדעיים "מרכז סרס" בסוריה.^[68] הפרויקט נחשף על ידי דובר צה"ל באוגוסט 2019.^[69] במסגרת החשיפה צוין גם כי ראש הפרויקט מטעם חזבאללה הוא פואד שוכר. פורסמו גם שמות של גורמים מעורבים נוספים.

לאחר שבשני העשורים הראשונים של המאה ה-21 חיזק הארגון את השפעתו על המתרחש בלבנון,^[70] הפך בסוף העשור השני של המאה להיות במוקד מחאותיהם של תושבים ברגעי משבר.

במחאות שהחלו בשנת 2019 מספר פעמים תקפו פעילי חזבאללה את המפגינים, ובין הצדדים התלקחו עימותים אלימים.^[71][72]

בשנת 2020 במספר הפגנות, על רקע מגפת הקורונה והפיצוץ בנמל ביירות, הואשם ארגון חזבאללה במחדלים על ידי חלק מקבוצות המפגינים, ונשמעו דרישות שונות מהארגון, ביניהן קריאות לשנות מהיסוד את המערכת הפוליטית הנוכחית בה שולטים בפועל נציגים מטעם החזבאללה, קריאות לארגון להתפרק מנשקו,^[73] קריאות נאצה נגד חסן נסראללה,^[74] והצגת מיצגים הקוראים להרג ראשי הארגון.^[75]

בעת ביקורו בביירות של נשיא צרפת, עמנואל מקרון, לאחר הפיצוץ בנמל, קראו אליו ההמונים שישחרר אותם משלטון החזבאללה.^[75]

ערך מורחב – החזית הצפונית במלחמת חרבות ברזל

במהלך מלחמת חרבות ברזל בשנים 2023–2024 השתתף חזבאללה באופן פעיל במלחמה נגד ישראל. במטרה להתיש את ישראל, ולמנוע ממנה להכריע את חמאס, פתח הארגון מול ישראל בחזית צפונית במלחמת התשה בה הוא תוקף את ישראל באזור הגליל והגולן באלפי רקטות, טילי נ"ט וכטב"מים וגרם לעשרות הרוגים ופצועים ולנזקים רבים ברכוש. בתחילת המלחמה צה"ל פינה מבתיהם בצפון כ־60 אלף אזרחים, בשל החשש מפלישה המונית של כוחות חזבאללה, ובשל הירי לעבר ישובי הצפון הם לא חזרו לבתיהם. מנגד הסב צה"ל נזק כבד לכפרים השיעים בדרום לבנון, השמיד מחסני תחמושת והוביל לבריחת כמאה אלף תושבים. הפגזות של חיל האוויר גרמו לחזבאללה וארגונים נוספים למאות הרוגים, בהם בכירים רבים.

סדרת פיצוצים באמצעי התקשורת של הארגון פגעה באלפי פעילים. לאחריה, החל מבצע חיצי הצפון בו חיל האוויר הישראלי מפגיז תשתיות רבות והורג פעילים.

במהלך המלחמה רבים מראשי חזבאללה נהרגו מאש צה"ל בשורת סיכולים ממוקדים ותקיפות אוויריות. בין השאר נהרגו הבכירים ויסאם טוויל מפקד כוח רדואן, סמי טאלב עבדאללה מפקד יחידת "נאסר", אבו נעמה נאסר, מפקד יחידת "עזיז", פואד שוכר, רמטכ"ל חזבאללה ואבראהים עקיל, ראש מערך המבצעים ומפקד כוח רדואן בפועל.

ב-27 בספטמבר לפנות ערב תקף צה"ל את המפקדה המרכזית של חזבאללה ברובע הדאחייה בביירות. המפקדה מוקמה מתחת לבתי מגורים, שנהרסו בתקיפה. במתקפה נהרג המזכיר הכללי של חזבאללה חסן נסראללה לצד בכירים נוספים בצמרת הארגון, ביניהם מפקד החזית הדרומית עלי כרכי.^[76]

ב-30 בספטמבר צה"ל התחיל בתמרון קרקעי בדרום לבנון עם המטרה להשמיד את היכולות של חזבאללה באזור, ב־10 ימים הראשונים צה"ל השמיד את רוב הכפרים של חזבאללה שנמצאים צמוד לגבול.

ב-3 באוקטובר חוסל בביירות השייח' האשם ספי א-דין, סגנו ויורשו של נסראללה.

ב-20 באוקטובר סוכנות הידיעות "אנדולו" דיווחה שחזבאללה החל לצמצם את נוכחותו בסוריה על ידי החזרת חלק מלוחמיו שתמכו במשטר הסורי בחזרה ללבנון, מקורות סוריים דיווחו כי ארגון הטרור מעביר מאות מאזורים שונים בסוריה, כמו מיאדין ואל-בוכמאל במחוז דיר א-זור במזרח סוריה, וכן ממחוזות שונים כמו דמשק, חמה וחומס - בחזרה ללבנון. במקום חזבאללה כוחות עיראקיים התחילו להיכנס לסוריה.^[77]

ערך מורחב – אמצעי הלחימה של חזבאללה

חזבאללה מצויד בנשק מגוון מסוגים שונים. מכיוון שהוא ארגון ממודר וחשאי, קשה לדעת במה הוא בדיוק מצויד; אולם ניכר כי מגיעים אליו כלי נשק ממקורות שונים, בעיקר מחבר המדינות,^[78] מאיראן^[79] ומסוריה. משלוחי הנשק הגדולים מגיעים לחזבאללה מאיראן, דרך סוריה^[80][81] ודרך טורקיה.^[82] במסגרת ההצטיידות שלו בולטת העובדה שהוא עושה שימוש רב בטילים וברקטות בהיבטים רבים של הלחימה החל מהתחום הטקטי וכלה בתחום האסטרטגי. ציודו של חזבאללה חורג מציוד של ארגון טרור, ולמעשה הוא מצויד כמו זרוע צבאית של מדינה ריבונית.

בידי חזבאללה מגוון אמצעי לחימה קלים, לרבות רובי קלצ'ניקוב, מקלעים מסוגים שונים ורובי צלפים, וכן רימוני יד, חומר נפץ תקני ומטעני חבלה מתוחכמים. לצד אלו, בידי הארגון גם אמצעי תצפית ומעקב שונים: משקפות, מצלמות וידאו במעגל סגור, ציוד תרמי לראיית לילה, ומכשירי האזנה משוכללים. פעילי הארגון מפעילים גם מרגמות בקטרים שונים.

ממה שידוע, החזבאללה מחזיק ברקטות קטיושה-122, פג'ר ופג'ר-5 הכוללות טווח ירי של 75 ק"מ. בנוסף לכך, הוא מחזיק ברקטות זלזאל שהן בעלות טווח ירי של 160–250 ק"מ.^[83] עם זאת, על פי דיווחים שונים, החזבאללה מחזיק גם בטילי נ"ט, כשרובם ביצור רוסי: סאגר, 9M111 פאגוט, 9M113 קונקורס, 9K115-2 מטיס-M ו-9M133 קורנט; ביצור איראני: רעד, טאוסאן, טופאן; או ביצור אירופאי: מילאן.^[84] חזבאללה מחזיק גם ברקטות מסוג פאדי - פאדי 1 ופאדי 2.

ב-29 באוקטובר 2024 העריך שר הביטחון של ישראל כי לחזבאללה נותרו כחמישית מיכולת הטילים והרקטות שלו, לפי הערכה זו נמצאים בידי חזבאללה כ-30,000 רקטות וטילים.^[85] לפני מלחמת חרבות ברזל הוערך כי הם מתוצרת רוסיה, סוריה, סין העממית ואיראן, ובעת מלחמה יוכל לירות לעבר ישראל 1,200 טילים ורקטות בממוצע מדי יום. ישנן הערכות שונות לגבי היקף ארסנל הרקטות והטילים של החזבאללה אך ההערכה המדויקת והאמינה ביותר היא שלחזבאללה היו כ-40,000 רקטות מסוג "גראד" שמשמשים לטווח קצר של 15–20 ק"מ, כ-5,000 רקטות מסוג זלזאל, פג'ר 3 ו-5, חייבר או ראאד 2 ו-3 שמשמשים לטווחים בינוני – עד 200 ק"מ,^[86] וכ-5,000 רקטות וטילים מסוג זלזאל או פאתח 110 (M600) לטווחים ארוכים-ארוכים מאוד – 200–300 ק"מ.^[86] הם גם קיבלו מסוריה מספר מצומצם של טילי סקאד C ו-D בעלי טווח של 700 ק"מ. כמה מאות מטילי הפאתח 110, הנושאים כחצי טון של חומר נפץ, מצוידים במנגנוני ניווט מדויקים מבוססי GPS והם בעלי פוטנציאל דיוק והרס ניכר.^[87]

אמצעי	קוטר (במ"מ)	ראש קרב (בק"ג)	טווח (בק"מ)	ארץ מקור	הערות
סוג 63	107	1.3	8.5	הרפובליקה העממית של סין סין העממית
בורכאן	לא ידוע	100–500	10	לבנון לבנון	רקטה עתירת משקל
פלק 1	240	50	9–10	איראן איראן
פלק 2	303	120	11	איראן איראן
גראד (קטיושה)	122	21	40	ברית המועצות ברית המועצות	במלחמת לבנון השנייה, שיגר חזבאללה יותר משלושת אלפים קטיושות לעבר ישראל
BM-27 אוראגן	220	100	40	ברית המועצות ברית המועצות
פג'ר 3	240	45	43	איראן איראן	טילים אלו נורו על ידי הארגון במלחמת לבנון השנייה
פג'ר 5	333	90	75	איראן איראן
M-302	302	175	100	סוריה סוריה	תוצרת מרכז סרס
נאזעאת	356	לא ידוע	100–130	איראן איראן	טילים וותיקים ממלחמת איראן–עיראק
זלזאל 1	לא ידוע	600	125–160	איראן איראן
זלזאל 2	610	600	200–250	איראן איראן
פאתח 110	610	500–650	250	איראן איראן
M-600	610	500–650	250	סוריה סוריה	טיל מתוצרת מרכז סרס הסורי
סקאד D	880	500	700	סוריה סוריה	נכון ל-2015 ברשותם כ-10 טילים[88][89]
קאדר 1	620	500	190	לא ידוע, כנראה איראן	שוגר לראשונה ב-25 בספטמבר 2024 לעבר גוש דן ויורט.[90]

אמצעי	סוג	כמות	ארץ מקור	הערות
RPG-7	רקטה נגד טנקים	לא ידוע	ברית המועצות ברית המועצות	כולל גרסאות תוצרת איראן
RPG-29	רקטה נגד טנקים	לא ידוע	ברית המועצות ברית המועצות
RPG-30	רקטה נגד טנקים	לא ידוע	רוסיה רוסיה	הימצאות הנשק בידי הארגון שנויה במחלוקת
סאעקה	טיל נגד טנקים	לא ידוע	איראן איראן	גרסה איראנית ל-M47 Dragon האמריקני
9M14 מליוטקה	טיל נגד טנקים	500 ומעלה	ברית המועצות ברית המועצות
רעד	טיל נגד טנקים	לא ידוע	איראן איראן	גרסה איראנית ל-9M14 מליוטקה הסובייטי
9M111 פאגוט	טיל נגד טנקים	50 ומעלה	ברית המועצות ברית המועצות
9M113 קונקורס	טיל נגד טנקים	50 ומעלה	ברית המועצות ברית המועצות
9M133 קורנט	טיל נגד טנקים	לא ידוע	רוסיה רוסיה
טאוסאן	טיל נגד טנקים	לא ידוע	איראן איראן	גרסה איראנית ל-9M113 קונקורס הסובייטי
9K115-2 מטיס-M	טיל נגד טנקים	50 ומעלה	רוסיה רוסיה
BGM-71 טאו	טיל נגד טנקים	10 ומעלה	ארצות הברית ארצות הברית	סופק מארצות הברית לאיראן בימי השאה, ומשם לאחר המהפכה האיראנית לידי חזבאללה
טופאן	טיל נגד טנקים	לא ידוע	איראן איראן	גרסה איראנית ל-BGM-71 טאו האמריקני
מילאן	טיל נגד טנקים	לא ידוע	צרפת צרפת
M40	תותח ללא רתע נגד טנקים	לא ידוע	ארצות הברית ארצות הברית
אלמאס	טיל נגד טנקים	לא ידוע	איראן איראן	מבוסס על הנדסה לאחור של טיל ספייק ישראלי, קיימים 3 דגמים: אלמאס 1 עם טווח של 4 ק"מ, אלמאס 2 עם טווח של 8 ק"מ, ואלמאס 3 עם טווח של 16 ק"מ.[91]

אמצעי	סוג	כמות	ארץ מקור	הערות
יאחונט	טיל נגד ספינות	12 ומעלה	רוסיה רוסיה
C-701	טיל נגד ספינות	לא ידוע	הרפובליקה העממית של סין סין העממית, איראן איראן
C-704 NASR	טיל חוף – ים	לא ידוע		באתר דו"צ[92]
C-802	טיל נגד ספינות	לא ידוע	הרפובליקה העממית של סין סין העממית, איראן איראן	הופעלה במלחמת לבנון השנייה נגד ספינת הטילים אח"י חנית.[93] ייתכן שמדובר בנור האיראני.[94]
GHADER	טיל חוף – ים	לא ידוע	איראן איראן	טיל מדויק, בעל טווח של כ-200 ק"מ, נושא עד 50 ק"ג חומר נפץ[92]

אמצעי	סוג	כמות	ארץ מקור	הערות
AZP S-60	תותח אוטומטי נגד מטוסים	2 או יותר	ברית המועצות ברית המועצות
ZSU-23-4	תותח אוטומטי נגד מטוסים מתנייע	לא ידוע	ברית המועצות ברית המועצות
SA-7	טיל כתף נגד מטוסים	כמאה	ברית המועצות ברית המועצות	הופעל במלחמת לבנון השנייה נגד מסוקי ומטוסי חיל האוויר הישראלי
SA-14	טיל כתף נגד מטוסים	עשרות	ברית המועצות ברית המועצות
SA-16	טיל כתף נגד מטוסים	לא ידוע	ברית המועצות ברית המועצות
SA-18	טיל כתף נגד מטוסים	לא ידוע	ברית המועצות ברית המועצות
FIM-92 סטינגר	טיל כתף נגד מטוסים	לא ידוע	ארצות הברית ארצות הברית	הגיע לידי הארגון מאפגניסטן
QW-1	טיל כתף נגד מטוסים	עשרות	הרפובליקה העממית של סין סין העממית
Misagh-1	טיל כתף נגד מטוסים	לא ידוע	איראן איראן	גרסה איראנית של QW-1 הסינית
Misagh-2	טיל כתף נגד מטוסים	לא ידוע	איראן איראן	גרסה איראנית משופרת של QW-1 הסינית
SA-8	טיל קרקע-אוויר	לא ידוע	ברית המועצות ברית המועצות
SA-17	טיל קרקע-אוויר	לא ידוע	ברית המועצות ברית המועצות
SA-22	טיל קרקע-אוויר \ תותחים	בודדות	רוסיה רוסיה	[95]
סאיאד 2	טיל קרקע-אוויר	לא ידוע	איראן איראן	הימצאות הנשק בידי הארגון שנויה במחלוקת
לא ידוע	טיל קרקע-אוויר	לא ידוע	לא ידוע	טיל קרקע-אוויר לטווח של 50 יותר מק"מ על ארבע מטרות במקביל

אמצעי	סוג	כמות	ארץ מקור	הערות
T-55/54	טנק מערכה	עשרות	ברית המועצות ברית המועצות	שלל מאמצעי הלחימה של צבא דרום לבנון
T-62	טנק מערכה	לא ידוע	ברית המועצות ברית המועצות	מופעל במסגרת מלחמת האזרחים בסוריה
T-72	טנק מערכה	עשרות	ברית המועצות ברית המועצות	מופעל במסגרת מלחמת האזרחים בסוריה
BMP-1	נגמ"ש לחימה זחלי	לא ידוע	ברית המועצות ברית המועצות	מופעל במסגרת מלחמת האזרחים בסוריה
M-113	נגמ"ש זחלי	3 או יותר	ארצות הברית ארצות הברית	סיבת הגעת הנגמ"ש לידי הארגון לא ידועה
BTR-50	נגמ"ש זחלי	לא ידוע	ברית המועצות ברית המועצות	שלל מאמצעי הלחימה של צבא דרום לבנון
BTR-152	נגמ"ש גלגלי	לא ידוע	ברית המועצות ברית המועצות	שלל מאמצעי הלחימה של צבא דרום לבנון
BRDM-2	נגמ"ש גלגלי	לא ידוע	ברית המועצות ברית המועצות	שלל מאמצעי הלחימה של צבא דרום לבנון
2S1 Gvozdika	תותח מתנייע	3 או יותר	ברית המועצות ברית המועצות	מופעל במסגרת מלחמת האזרחים בסוריה
סאפיר	רכב שטח	עשרות	איראן איראן	מופעל במסגרת מלחמת האזרחים בסוריה

לחזבאללה אלפי כלי טיס בלתי מאוישים, רובם הגדול תוצרת איראן. רוב הכטב"מים הם מסוג כטב"ם מתאבד ונושאים חומר נפץ. חלקם הוא כטב"מים לצורכי ריגול וצילום אווירי.

אמצעי	סוג	כמות	ארץ מקור	הערות
מוהאג'ר 4	כלי טיס בלתי מאויש	8	איראן איראן
אבאביל 2	כטב"ם	12 ומעלה	איראן איראן
אבאביל 3	כטב"ם	לא ידוע	איראן איראן	שני כטב"מים מסוג זה הופלו על ידי ישראל במהלך מלחמת לבנון השנייה.
שאהד 129	כטב"ם	לא ידוע	איראן איראן	ב-6 באוקטובר 2012, חיל האוויר הישראלי הפיל כטב"ם בדרום הארץ, לאו דווקא שאהד 129, מעל דימונה. מוערך כי הכטב"מ שייך לחזבאללה.[96][97]
יאסיר	כטב"ם	לא ידוע	איראן איראן

אמצעי	סוג	כמות	ארץ מקור	הערות
SKS	רובה צלפים חצי-אוטומטי	לא ידוע	ברית המועצות ברית המועצות
רובה צלפים דרגונוב	רובה צלפים חצי-אוטומטי	לא ידוע	ברית המועצות ברית המועצות
אוסיריס T-5000	רובה צלפים בריחי	לא ידוע	רוסיה רוסיה
AM-50 סייד	רובה נגד ציוד	לא ידוע	איראן איראן	העתק לא מורשה של השטייר HS .50

חזבאללה רואה את עצמו כצבא סדיר וכארגון גרילה בו זמנית, או כפי שניסח זאת נסראללה: "זוהי אסכולת לחימה חדשה שאין דומה לה, כזו הנמצאת בין צבא סדיר למלחמת גרילה".^[98] כוונתו לכך שהארגון משלב יכולות פיקוד ושליטה, תקשורת, מערכי אש, ולוגיסטיקה בקנה מידה המאפיינים צבא סדיר ועם זאת מדובר בארגון דל חתימה שהחדירות המודיעינית אליו קשה בדומה לארגוני גרילה.

טקטיקה מרכזית שמשמשת את הארגון היא פעילות של כוח קטן ואיכותי. חזבאללה זיהה את חוסר יכולתו לפעול במסגרות גדולות ולכן הוא פועל במסגרת חוליות או לכל היותר מחלקות קטנות מאומנות ומצוידות היטב במתכונת קומנדו, גם בהטמנת מטעני חבלה ובפיגועים איכותיים. דפוס פעילות קבוע בהפעלת החוליות הוא שימוש רב בטילי נ"ט, התנהלות שצה"ל התקשה לתת מענה טוב נגדה בעימות ב-2006, בו נורו כאלף טילי נ"ט, רובם מתוצרת רוסית, נגד כוחות חי"ר, שריון והנדסה קרבית של צה"ל.

החטיפות היו חלק מסממניו של הארגון ומהטקטיקה שלו, שכן לפני חטיפת חיילי צה"ל חטפו אנשיו עשרות אזרחים מערביים שהוחזקו כבני ערובה, במטרה להפיק רווחים שונים מהחטיפות. המקרים המפורסמים ביותר היו: חטיפתו של טרי וייט, כומר בריטי, ושליח הכנסייה האנגליקנית שיצא במטרה לשחרר אזרחים מערביים שהוחזקו כבני ערובה, נלכד בעצמו והוחזק בשבי החזבאללה במשך חמש שנים כבול בשלשלאות בצינוק תת-קרקעי קטן. חטיפתו של טרי אנדרסון, עיתונאי אמריקני שנחטף ב-16 במרץ 1985 ושוחרר ב־4 בדצמבר 1991, לאחר כשש שנים וחצי. וחטיפתו של הקולונל האמריקני ויליאם באקלי, ראש נציגות ה-CIA בלבנון, שנרצח על ידי חוטפיו.

את שיטת החטיפות הפעיל הארגון כמה פעמים נגד ישראל, ואף שנכשל מספר פעמים כמו באירוע בכפר ע'ג'ר, הצליח פעמיים להפתיע באמצעות פעולה התקפית ממוקדת וחטף חיילי צה"ל שסיירו על גדר המערכת, לאחר שהתקיף אותם במטען צד או באש טילים במארב מתוכנן היטב, כאשר הוא מפעיל ברקע הרעשה של כל הגזרה, כדי להסוות את הפעילות. במקרה של חטיפת שלושת חיילי צה"ל באוקטובר 2000 נראה כי התקפת חוליית חזבאללה על כוח צה"ל הביאה למותם של החיילים או לפציעתם באורח אנוש, כך שלמעשה אנשי חזבאללה חטפו את גופותיהם או שהחיילים היו מחוסרי הכרה בעת החטיפה ומתו זמן קצר לאחריה. גופות החיילים הובאו לקבורה בישראל בעסקה שבה שוחרר גם אלחנן טננבאום שנחטף בעת ששהה מחוץ לישראל. כמו כן במקרה של חטיפתם של אנשי המילואים ביולי 2006 התגלה שהשניים נהרגו ככל הנראה כבר בזמן ההתקפה והגופות נלקחו ללבנון. בעקבות עסקה עם החזבאללה ביולי 2008 הוחזרו גופותיהם של השניים והובאו לקבורה בישראל.

הארגון עושה שימוש רב באוכלוסייה אזרחית שהצליח לרכוש את ליבה באמצעות פעילות צדקה וחינוך "וולונטרית" (דעוה) ותוך איומי הפחדה. לא רק שהוא פועל מתוך אוכלוסייה אזרחית לביצוע פעילות התקפית, ונסוג מהזירה חזרה אל תוך האוכלוסייה האזרחית, בטרם יוכל האויב להגיב. פעיליו קובעים את מגוריהם בין אזרחים, מאחסנים נשק במרתפי בתים אזרחיים, ואף ממקמים בונקרים תת-קרקעיים בתוך שכונות מגורים, כפי שנעשה בשכונת דאחייה בביירות בידי בכירי הארגון, מתוך כוונה להניא את האויב מלתקוף אותם, בשל החשש מפגיעה באזרחים. למעשה, חזבאללה משתמש באזרחים כמגן אנושי, דבר האסור על פי החוק הבין-לאומי.

בעת מלחמת לבנון השנייה, חזבאללה הרבה להתערב באוכלוסייה אזרחית מקומית ועקב כך נפגעו אזרחים רבים. בנוסף, אנשי הארגון איימו על אוכלוסייה אזרחית לבל יעזו לעזוב את ביתם כפי שנצטוו על ידי צה"ל. חזבאללה ביצע ירי רקטות לעבר ישראל מחצרות בתיהם של אזרחים ואף ממסגדים. לטענת ישראל, נעשה שימוש במסגדים גם לאחסון נשק וכמחסה ללוחמים, וכאשר חיל האוויר הישראלי פגע במקומות אלו, הוא הואשם בפגיעה בקודשי האסלאם. בעקבות הפגיעה בארבעת משקיפי האו"ם מכוח יוניפי"ל באזור אל-ח'יאם בידי ישראל במסגרת אותה מלחמה, התברר כי לוחמי חזבאללה השתמשו במשקיפים כמגן חי וירו באופן מכוון מקרבתם.

חזבאללה זיהה את הבטן הרכה של ישראל כאוכלוסייה האזרחית, והקים ארסנל של נשק רב של רקטות וטילים לא מדויקים, המיועדים לתקוף ריכוזי אוכלוסייה ולהוות מאזן אימה שיהפוך את אזרחי ישראל לבני ערובה בידיו. בין השנים 2000 ל-2003, הצליח הארגון לבצע 33 פעולות צבאיות נקודתיות בגבול עם ישראל נגד חיילים ואזרחים בשל עילות שונות – פעולות שגרמו למותם של 5 חיילים ו-6 אזרחים ולפציעתם של עשרות. כמו כן, בוצעו ארבעה ניסיונות חטיפה, ששניים מהם הצליחו (שלושה חיילים בהר דב ואזרח ישראלי מחוץ לישראל). ישראל לא הגיבה נגד כל הפעולות הללו, בשל החשש שהארגון יפעל נגד האוכלוסייה האזרחית.

לאחר חטיפת החיילים ב-2006, כשנכנסה ישראל לעימות עם חזבאללה, הארגון מימש את איומיו ותקף את עורף ישראל באלפי רקטות במטרה לגרום לאבדות, לזרוע פחד באוכלוסייה ולהביא להפסקת הפעילות הצבאית של ישראל נגדו, ואכן הצליח לפגוע בפעילות האזרחית בצפונה של מדינת ישראל. עיתון הארץ ציטט על פי דו"ח הארגון הבין-לאומי "Human Rights Watch" כי "הדו"ח עצמו קובע כי דפוס הפעולה של חזבאללה היה "ירי חסר אבחנה, ולעיתים מכוון, נגד אזרחים". הארגון מציין כי הרקטות שירה חזבאללה פגעו בשלושה בתי חולים בנהריה, צפת ומזרע. לגבי בית החולים בנהריה מצטט הדו"ח עדויות, ולפיהן הירי כוון אל בית חולים באופן ספציפי, שכן הוא נמצא באזור מבודד יחסית ועשרות רקטות פגעו בסביבתו לפני הפגיעה הישירה בו.^[99][100]

אף שלעיתים ביצע פעילות התקפית נגד מוצבים, פעילות שלרוב נכשל בה ועניינה היה מורלי בעיקרו, הטקטיקה המרכזית של הארגון הייתה להתמודד באופן עקיף עם צה"ל בפיצוץ מרחוק של מטעני צד ומטעני קלע בצירי התנועה. בשל פעילות זו, בשלב מסוים הוכנסו והוצאו חיילי צה"ל מאזורים מסוימים בלבנון^[א] בדרך האוויר באמצעות מסוקי תובלה.

אף שהארגון דוגל בהתאבדות לשם פגיעה באויב, לרוב אינו פועל בשיטה זו אלא אם כן השיטה יעילה, כפי שפעל נגד השגרירות האמריקנית וחיל הנחתים האמריקני, ובאמצעות פיצוץ מכוניות ואף משאיות תופת שבהן נוהגים מחבלים מתאבדים, פעילות שהביאה את האמריקנים והצרפתים להסיג את כוחותיהם מלבנון בתקופת מלחמת האזרחים.

לאחר נסיגת צה"ל מלבנון בשנת 2000 החל הארגון להתמסד ובנה קווי מוצבים מבוצרים היטב בסמוך לגבול ישראל, אך אלו היו המטרות הראשונות של צה"ל בתחילת מלחמת לבנון השנייה והם הופצצו על ידי חיל האוויר כבר ביום השני למלחמה. מאז המלחמה, הארגון לא שיקם את המוצבים ולא בנה אתרים צבאיים חדשים כדי שלא יהוו מטרות ברורות לצה"ל. יחד איתם נבנו מחסני נשק בתוך בתים פרטיים של האוכלוסייה המקומית, והארגון אף מציע לכל בית תשלום על האחסון הזה.

גם במלחמת לבנון השנייה המשיך הארגון להפעיל את טקטיקת העימות העקיף, בירי מרחוק של טילי נ"ט, צלפים והפעלת מטעני צד. אף שהיו גם עימותים חזיתיים, רובם היו בשל יוזמת צה"ל, שתקף מפקדות ובונקרים.

טקטיקה נוספת ומרכזית שהארגון עושה בה שימוש רב היא לוחמה פסיכולוגית – באמצעות אמצעי התקשורת שלו: רשת הטלוויזיה אל-מנאר, תחנת הרדיו רדיו נור, כתבי העת "אל-אנתקאד" הפוליטי ו"בקית אללה" הדתי, ובאמצעות שורה של אתרי אינטרנט. הארגון שוקד על בניית תדמית של ארגון בלתי מנוצח, שכביכול הצליח לגבור על ישראל בלבנון; הוא צילם פיגועים והתקפות על חיילי צה"ל ותקיפות ראווה של מוצבים ושידר אותם באל-מנאר. במסגרת הלוחמה הפסיכולוגית הִרְבה מנהיג חזבאללה, חסן נסראללה, להשתלח בישראל, ללעוג לה ולאיים על אזרחיה בשימוש בכלי נשק שונים, ואף הרבה לגדף את ישראל וארצות הברית בכינויים שונים. במסגרת לוחמה זו קיים הארגון ביום ירושלים מצעדים, שבהם דרכו אנשי הארגון על דגלי ארצות הברית וישראל. רשת הטלוויזיה "אל-מנאר" אף שידרה ב-2003 סדרה סורית אנטישמית בשם "הפזורה" (א-שתאת), גרסה ויזואלית של עלילות הדם, שבה נראות, בין היתר, סצנות של יהודים המבצעים רצח ריטואלי. בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה, כאשר החזבאללה שיגר מספר רקטות פג'ר 5 משופר לאזור עפולה, הוא כינה אותן "ח'ייבר 1" כדי לרמוז על ההקשר ההיסטורי לקרב ח'ייבר, שבו מוחמד השמיד והכניע את יהודי ח'ייבר. פעולה זו, שלא נגרם בה כל נזק ממשי אך היה לה הד תקשורתי ותעמולתי מסוים בתקשורת הישראלית, מדגימה יפה את דפוס הפעולה של הארגון.

לחזבאללה נוכחות מקוונת משנות ה-90 של המאה הקודמת. בשנת 1996 הקים החזבאללה פורומים שכללו שאלות ותשובות של הארגון. בעזרת פלטפורמה זו הארגון הסביר לקהל על פעילותו וביצע הסברה דתית ואידאולוגית. בעקבות אותם פורומים, שנחלו הצלחה רבה בקרב הציבור, קמו מספר אתרים נוספים לשם הסברה. פורומים אלו הציגו מידע ששירת את מטרותיו של ארגון חזבאללה. פרסומים שהציגו את הארגון באור שלילי ולא עלו בקנה אחד עם מטרותיו של הארגון (הסברה וגיוס) הוסרו מהאתרים לצמיתות.^[101] בשנת 2006 בעת מלחמת לבנון השנייה הארגון החל להפעיל ולחזק את אתרי האינטרנט והגביר את נוכחותו ברשת. נכון ל-2021 לארגון יש לפחות חמישים אתרים, הרשמי והמוכר בהם הוא "אל-מוקאוומה אל-אסלאמיה – לובנאן" (ההתנגדות האסלאמית לבנון). לצד אל-מוקאוומה ישנם מספר אתרים בולטים נוספים, אתר ההסברה הקרבית ואתרי מוסדות חברתיים: מוסד שהיד, מוסד הפצועים, ג'יהאד הבינוי ונוספים.^[102]

הפעילות המקוונת של הארגון מאפשרת לו להגביר את התמיכה הבין-לאומית בו ולרכוש קהל רחב. התמיכה מתבטאת בהבעת דעה ובעשיית פעילות פיזית במקומות רבים (הפגנות, פיגועים ועוד). אתרי האינטרנט הם ארכיון נגיש מאוד לתוֹכְני טרור כמו נאומי בכירים, פעולות הארגון, מצע אידאולוגי, ופעילות סוציאלית בלבנון. ככלל, פעילות הארגון ברשתות החברתיות מאפשרת שיח יזום מצד הארגון תוך פנייה ישירה לקהל. בנוסף, פועל הארגון ברשת האפלה.

על פי ד"ר גיא בכור,^[103] השימוש של חזבאללה בטקטיקות הלוחמה הפסיכולוגית אינו דבר שבמקרה, אלא דבר שחזבאללה שואב במישרין מהשיעה. הוא טוען כי השיעים שהיו מיעוט נרדף ומדוכא בתוך ים סוני במשך כאלף שנים, אימצו באמצעות מלומדי הפיקה שלהם, טקטיקות שונות כדי לשרוד פיזית. בין הטקטיקות העיקריות:

• תקייה – (מילולית: העמדת פנים), שהיא העמדת פנים והצגתך אחרת ממה שהינך באמת. התקיה היא התנהלות חזבאללה בלבנון, כאשר האינטרסים שלו משקפים אינטרסים איראנים ותפיסה שיעית, אבל הוא מעמיד פנים שהוא פטריוט לבנוני, שכל כוונתו היא בעצם להגן על לבנון מפני ישראל באמצעות "ההתנגדות". גם כלפי ישראל נעשה שימוש בטקטיקה זו, היות שארסנל הנשק העצום (שחזבאללה סירב להתפרק ממנו) קיים כביכול למטרת התגוננות בלבד, אבל יש לו יעדים אחרים, הן כלפי לבנון והן כלפי ישראל.
• תנפיה (מילולית: הכחשה) – הפניית כוחו של האויב נגד עצמו. טקטיקה שהופעלה כאשר החזבאללה השתמש במלחמת לבנון השנייה באוכלוסייה שיעית אזרחית כמגן אנושי ללוחמיו, בניסיון לפגוע בתדמיתה של ישראל בעולם, כאשר לעיתים נדירות וכתוצאה ישירה מטקטיקה זו של הארגון, נהרגו אזרחים לבנונים במהלך תקיפות מטרות של הארגון על ידי צה"ל.
• ח'ודֶה (מילולית: תחבולה) – תצוגת עוצמה בלתי הפיכה שנועדה לכך, שהאויב ישפוט את מצבו כבלתי ריאלי, ויתייאש מראש מן הניצחון. טקטיקת הח'ודֶה הופעלה פעמים רבות כלפי ישראל, הן כאשר נסראללה דיבר על ארגונו (שעמוד השדרה שלו מונה בסה"כ מספר אלפים של לוחמים שרובם עברו הכשרה צבאית נחותה יחסית לצבאות מערביים כדוגמת ישראל) כעל הצבא החזק במזרח התיכון, הן כאשר תיאר שלכאורה בכל עימות קרקעי עם ישראל ידו הייתה על העליונה, הן כאשר הצהיר על "ניצחון אלוהי" בזמן שלבנון נכתשה בידי ישראל והוא ייחל להפסקת אש, והן בחגיגות שמונה שנים לנסיגת צה"ל מלבנון עת "בישר" נסראללה חגיגית בעקבות אחמדינז'אד כי היעלמותה של ישראל קרובה.^[104]
• כִּתְמַ֫אן (מילולית: הסתרה) – שהיא חתירה מתמדת להגשמת אמונות, דעות ומעשים תוך כדי התכחשות להם. לדוגמה, ההתנהלות האיראנית הנוכחית בנושא הגרעין, והטענות בדבר "אנרגיה אזרחית גרעינית" היא כתמאן. חזבאללה שואף להפוך את לבנון למדינה איסלמית שיעית אך בפועל מתכחש לכך, ומדבר על חיים בצוותא.

ד"ר בכור מציין כי בישראל נפלו לעיתים לתוך מלכודות תודעתיות ופסיכולוגיות אלו, בעיקר בעקבות העובדה כי מסריו הרבים של חסן נסראללה שודרו בטלוויזיה הישראלית. החלק המשלים את הלוחמה הפסיכולוגית של הארגון כולל הימנעות משידור והסתרה של כל דבר שיש בו משום רמז לחוסר הצלחה של כוחות חזבאללה, או להצלחה של כוחות האויב, במי מאמצעי התקשורת של הארגון.

אימונים בסיסיים ללוחמי הארגון נערכים בבקאע, במהלך קורס של 45 ימים בהם לומדים מיומנויות לחימה בסיסיות, שימוש בנשק, חבלה, קשר ועוד.

לאיראן נשלחים מפקדים בארגון לאימונים מתקדמים ובתחומי התמקצעות שונים. על פי הידוע אלפי פעילי חזבאללה (כ-3,000) עברו הכשרה ואימונים צבאיים באיראן, שכללו: לוחמת גרילה, שיגור רקטות, ירי נגד מטוסים, הפעלת טילים נגד טנקים, הפעלת מזל"טים ודאונים, בניית מטעני צד בצורת קלע, שיט בסירות מהירות ולוחמה ימית. כמו כן, עברו כמה עשרות פעילי חזבאללה קורס טיס באיראן. בלבנון נמצאים כמה מאות מדריכים ממשמרות המהפכה האיראניים, שנטמעו באוכלוסייה ונשאו נשים מקומיות.^[105]

ערך מורחב – האידאולוגיה של חזבאללה

ארגון החזבאללה הוקם על ידי משמרות המהפכה האיראניים ועוצב במקור בדמות אידאולוגיית המהפכה האיראנית ועיקרון שלטון חכם ההלכה. מקדם חזון של חברה אסלאמית קונסרבטיבית, מבוססת על עקרונות השריעה, הדוגלת בשלטון דתי מוחלט.

מאז הקמתו הוא רואה כמטרה עיקרית את הסרת ישראל מהמפה ומתנגד לכל פשרה עם ישראל. להלכה הארגון מתנגד רק למדינת ישראל ולציונות, אולם בפועל הוא אימץ אידאולוגיה אנטישמית ופועל נגד יהודים גם כשאינם קשורים לישראל.

הנקראת גם "המועצה העליונה של חזבאללה" ובראשה עמד המזכיר הכללי (מזכ"ל) חסן נסראללה עד למותו. המזכיר הכללי משמש כמנהיג הארגון. תחת המועצה כפופות חמש מועצות ייעודיות שאחראיות על התשתיות והפעילות הצבאיות והאזרחיות של הארגון.^[106][107]

המועצה	תפקיד
מועצת הג'יהאד	המטה הכללי של הזרוע הצבאית של הארגון
מועצת העבודה הפרלמנטרית	אחראית על פעילות חברי הפרלמנט מטעם חזבאללה בפרלמנט הלבנוני
המועצה המבצעת	אמונה על הפעילות האזרחית והחינוכית של הארגון
המועצה השיפוטית	מפעילה את בתי הדין השיעים עבור אנשי הארגון ומשפחותיהם.
המועצה הפוליטית מדינית	מספקת ייעוץ פוליטי ומדיני למועצת השורא ואחראית על הקשר עם הגופים הפוליטיים.

ערך מורחב – הכוחות החמושים של חזבאללה

חזבאללה לא חושף נתונים על כוחות הזרוע הצבאית. המרכז לחקר המפרץ שבסיסו בדובאי העריך בשנת 2006 כי הזרוע המזוינת של חזבאללה כוללת 1,000 אנשי חזבאללה במשרה מלאה, בנוסף ל-6,000–10,000 מתנדבים.

עם זאת, חזבאללה התחזקה מאז. על פי סוכנות הידיעות פארס האיראנית, כיום יש לזרוע 65,000 לוחמים.^[108] באוקטובר 2023, ניקולס בלנפורד, מומחה לחזבאללה, העריך שבזרוע הצבאית משתתפים כ-60,000 לוחמים. בנוסף, בלנפורד שיער כי מאגר הטילים והרקטות עלה מ-14,000 בשנת 2006 ל-150,000 בשנת 2023.^[83] לעיתים קרובות החזבאללה מתואר כעוצמתי יותר מבחינה צבאית מאשר צבא לבנון.^[109][110] איש הצבא הישראלי גוי צור כינה את החזבאללה "קבוצת הגרילה הגדולה בעולם".

ביוני 2024, יונתן שנצר ודוד דאוד, 2 כתבים מארגון הקרן להגנה על דמוקרטיות (FDD) (אנ'), שיערו כי לחזבאללה ארסנל של 200,000 רקטות וטילים, צי של כטב"מים וכ-1,500 נשקים מונחים.^[111][112]

בראשות ההיררכיה של הארגון עומדת "מועצת הג'יהאד". המועצה היא המפקדה העליונה בחזבאללה, בראשה עומד מזכ"ל חזבאללה ואליו כפוף ראש הזרוע הצבאית. מועצת הג'יהאד אחראית על הפעלת הכוח המבצעי של יחידות חזבאללה השונות, קביעת המדיניות הצבאית של בשגרה ובחירום.^[106]

פריסת היחידות המרחביות של חזבאללה מתחלקת לחמישה אזורים שונים מדרום לצפון:

• חזית הדרום – אחראית על הפעילות הצבאית של הארגון בכל דרום לבנון. על חזית הדרום של חזבאללה פיקד עלי כרכי, עד שנהרג במבצע סדר חדש ב-27 בספטמבר 2024. תחתיה פועלות 3 יחידות מרחביות:
  • יחידת נאסר – אמונה על אזור הגזרה המזרחית של דרום לבנון מקו הליטני ועד הגבול עם ישראל. מ-2016 ועד למלחמת חרבות ברזל פיקד עליה טאלב סאמי עבדאללה.
  • יחידת עזיז – אמונה על אזור הגזרה המערבית של דרום לבנון מקו הליטני ועד הגבול עם ישראל. מ-2016 ועד למלחמת חרבות ברזל פיקד עליה אבו נעמה נאסר.
  • יחידת באדר – אמונה על האזור הדרומי החל מצפון נהר הליטני ועד העיר צידון. מפקד על היחידה אבו עלי רידא.
• יחידת ביירות – אמונה על רובע הדאחייה ואזור ביירות.
• יחידת חיידר – אמונה על האזור הגאוגרפי של בעלבכ, אל-הרמל, הבקאע של לבנון וגבול סוריה הדרום-מזרחי.

נוסף ליחידות המרחביות פועלות תומכות לחימה נוספות בארגון:

• מערך המבצעים – אמון על תיאום תוכניות מבצעיות למלחמה והפעלת המפקדה של מועצת הג'יהאד. על המערך פיקד אבראהים עקיל עד שנהרג בתקיפה ממוקדת ב-20 בספטמבר 2024.
• יחידת הכטב"מים – היחידה האווירית של חזבאללה. אמונה על הפעלת כלי טיס בלתי מאויש. על יחידה זו פיקד מוחמד חוסיין סרור^[113] עד שנהרג ב-26 בספטמבר 2024 במסגרת מבצע חיצי הצפון.
• מערך הטילים והרקטות - אמונה על יחידות הטילים השונות של הארגון. על מערך זה פיקד אבראהים קובייסי, עד שנהרג ב-24 בספטמבר 2024 במסגרת מבצע חיצי הצפון. המערך אחראי בין היתר על:
  • יחידת הטילאות – אחראית על פיתוח תעשיית הטילים של הארגון ודיוקם.
  • יחידת הארטילריה – מפעילה משגרים ומרגמות.
  • יחידת הרקטות לטווח בינוני – על יחידה זו פיקד עיד חסן נשאר עד שנהרג ב-28 בספטמבר 2024 במסגרת מבצע חיצי הצפון.
• היחידה הימית – אמונה על הפעלת טילי יאחונט, וצוותי קומנדו ימי.
• יחידת המודיעין - אחראית על איסוף, עיבוד ומחקר המודיעין. פיקד על היחידה חוסיין עלי חזימה עד שנהרג ב-3 באוקטובר 2024 במסגרת מבצע חיצי הצפון.
• תיק הגולן – פועלת במערב סוריה, במטרה לפתוח חזית נוספת מול ישראל.

בנוסף פועלות יחידות מטה, בהן:

• מערך המטה – יחידת המטה הלוגיסטית של הארגון. על מערך זה פיקד סוהייל חוסיין חוסייני, עד שנהרג ב-7 באוקטובר 2024 במסגרת מבצע חיצי הצפון. מכיל בתוכו גם את:
  • יחידת המחקר והפיתוח – אחראית על המחקר ופיתוח הצבאי של הארגון.
  • היחידה הפיננסית – אמונה על ניהול התקציב הצבאי של הארגון.
• מערך הקשר – יחידת מטה האחראית על תיאום התקשורת והזרמת המידע בין כלל היחידות של הארגון, הן בשגרה והן בעתות חירום, ומתמקדת בהבטחת המשכיות התקשורת הפנימית של הארגון ופיתח אמצעים לשמירת רציפות המידע גם במצבי חירום. על מערך זה פיקד מוחמד רשיד סכאפי, עד שנהרג ב-3 באוקטובר 2024 במסגרת מבצע חיצי הצפון.
• זרוע התקשורת – יחידת ההסברה, הלוחמה הפסיכולוגית, והתעמולה. מפקד על היחידה מוחמד עפיף.
• יחידת הסייבר – אמונה על הלוחמה האלקטרונית.
• היחידה הרפואית – אחראית על מתן שירותים רפואיים לאנשי הארגון.
• היחידה ההנדסית – מתמחה בכל הקשור להנדסה צבאית.

• "יחידה 125" – יחידת העילית של חזבאללה. כיום מפקד עליה עלי רדא עבאס.
• "יחידה 900" – המשטרה החשאית של הארגון, אחראית על סיכול ריגול המתבצע נגד חזבאללה בפרט ונגד לבנון בכלל, ומעקב אחר גורמים העלולים להפריע לפעילות חזבאללה.^[106] מפקד על היחידה ח'ודר יוסף נאדר.
• "יחידה 910" – יחידת מודיעין החוץ של הארגון, שתפקידה לקיים הרתעה מול מדינות המערב וישראל באמצעות ביצוע פיגועים, פעולות ריגול ומבצעים חשאיים נגד יעדים ישראליים ומערביים מסביב לעולם ומעורבת בפעילות פשיעה הכוללת סחר בסמים והברחות. מקים היחידה ומפקדה הראשי היה עימאד מורנייה, ומפקדה הנוכחי הוא טלאל חמיה. היחידה מורכבת מחוליות קטנות של פעילים, ברובם ממוצא לבנוני-שיעי.^[114]
• "יחידה 3800" – אחראית על סיוע מקצועי ואימון צבאי לחות'ים בתימן ולמליציות השיעיות בסוריה ובעיראק. מפקדה הנוכחי הוא היית'ם עלי טבטבאי.
• "יחידה 4400" – אחראית על העברת אמצעי לחימה ותחמושת מאיראן וסוריה ללבנון, בשיתוף עם יחידה 190 של כוח קודס. פיקד על היחידה מוחמד ג'עפר קציר, עד לחיסולו ב-1 באוקטובר 2024 במהלך מבצע חיצי הצפון.
• "יחידה 1600" (יחידת "אל-האדי")– אחראית בין היתר על ייצור חומרים שונים שמשמשים לטילים, רקטות ולפיתוח אמל"ח וייצור וייצוא סם הקפטגון.^[115] מפקד על היחידה חסן עצ'ן.
• "יחידה 121" – אחראית על ביצוע ההתנקשויות תחת הנחייתו הישירה של מזכ"ל הארגון. מפקד על היחידה מוחמד עטייה.
• "יחידה 1800" – אחראית לגיוס, מימון והפעלת חוליות פיגועים במדינות הנושקות לישראל. יחידה זו הייתה אחראית להחדרת המחבלים הפלסטינים בגבול הצפון ליד קיבוץ מצובה במרץ 2002, בפיגוע מצובה שבו נהרגו חמישה אזרחים ישראלים וקצין צה"ל ולהפעלתו של הפלסטיני הישראלי-לשעבר קייס עובייד, שאחראי לחטיפתו של אלחנן טננבוים. יחידה זו הפעילה רשת טרור במצרים,^[116] שהייתה אמורה לבצע פיגועים נגד ישראליים בדהב, טאבה ונואיבה.
• "יחידה 800" – יחידת ההדרכה והאימונים המרכזית של חזבאללה, האחראית על האימונים בקרב לוחמי הארגון. פיקד על היחידה אחמד מחמוד והבי, עד שנהרג ב-20 בספטמבר 2024.

ערך מורחב – שירותי הרווחה של חזבאללה

המועצה המבצעית משמשת כזרוע האזרחית של הארגון. המועצה אחראית על הפעלת ארגון הבריאות האסלאמי, אגודות הספורט, מוסדות חינוך, צדקה ורווחה, ובהם הקמת בתי ספר ומדרשות, תפעול בתי חולים, ושירותים סוציאליים שונים.^[106]

• מוסד השהיד – אחראי על תמיכה במשפחות שהידים^[117]
• מוסד הפצועים – אחראי על תמיכה בפצועי הארגון, שנכון ל-2019 מספרם מוערך בכ-9,000^[118]
• ג'יהאד הבנייה – עוסק במיזמי שיקום ובנייה, ובסיוע נרחב לחקלאים.

מרכז את הפעילות האזרחית, הרפואית של חזבאללה. תחומי האחריות של ארגון תחומה במתן שירותים רפואיים מסובסדים, הפעלת בתי חולים ומרפאות בריכוזי האוכלוסייה השיעית בלבנון.^[106]

מפעילה את ארגוני הספורט של חזבאללה, משמשת כתנועת חינוך ספורטיבית לבני נוער שיעיים המכינה את הנוער לפעילות והשתלבות בזרוע הצבאית של הארגון. בין פעילויות הספורט ניתן למנות: אמנויות לחימה, ריצה, וגלישה בחבל.^[106]

תנועת הצופים של חזבאללה, משמשת כתנועת הנוער של הארגון. התנועה פועלת להטמעת האידאולוגיה של חזבאללה. לאחר גיל 16 חניכים רבים מצטרפים היישר לפעילות הצבאית של חזבאללה. מפקדי היחידות מאתרים את החניכים הבולטים, "מסמנים" אותם ומגייסים אותם ליחידות הצבאיות השונות של חזבאללה.^[106]

שם		תפקיד
	חסן נסראללה (נהרג במבצע סדר חדש)	המזכיר הכללי של חזבאללה
	נעים קאסם	המזכיר הכללי של חזבאללה, מחליפו של נסראללה.[119]
	האשם ספי א-דין (נהרג במתקפת צה"ל)	ראש המועצה המבצעת, היה יורשו הפוטנציאלי של נסראללה
	פואד שוכר (נהרג)	מפקד פרויקט דיוק הטילים של חזבאללה, כונה על ידי צה"ל "רמטכ"ל חזבאללה".[120]
	אבראהים עקיל (נהרג)	מפקד המבצעים הצבאיים של חזבאללה (רמטכ"ל חזבאללה); בכיר במועצת הג'יהאד
	עלי כרכי (נהרג במבצע סדר חדש)	בכיר במועצת הג'יהאד ומפקד החזית הדרומית של חזבאללה
	מוחמד חוסיין סרור (אבו סאלח) - (נהרג)[113]	ראש המערך האווירי של חזבאללה
	אבראהים קובייסי (נהרג)[121]	ראש מערך הטילים של חזבאללה
	חוסיין עלי חזימה (נהרג)	ראש מטה המודיעין של חזבאללה
	ופיק ספא	ראש מנגנון ביטחון המרכזי ומפקד היחידה לקישור ותיאום
	נביל קאווק (נהרג)	מפקד הביטחון המונע בחזבאללה. לשעבר סגן ראש המועצה המבצעת של הארגון.
	טלאל חמיה	קצין המודיעין הראשי של חזבאללה ואחראי על פיגועי החוץ של הארגון; מפקד יחידה 910
	עלי רידא עבאס	ראש כוח רדואן, היה סגנו של עקיל והחליף אותו לאחר שנהרג
	עלי מוסא דקדוק (אבו חסיין סאג'ד)[122]	מפקד ההתארגנות הצבאית של חזבאללה ברמת הגולן הסורית ("תיק הגולן")
	מוחמד ג'עפר קסיר (נהרג)	מפקד יחידת 4400, גם היה המפקד הבכיר ביותר של חזבאללה בסוריה
	הייתם עלי טבטבאי	מפקד יחידה 3800
	סהיל חוסיין חוסייני (נהרג)	ראש מערך המטה של חזבאללה
	מוחמד רשיד סכאפי. (נהרג)	ראש מערך הקשר של חזבאללה[123]
	טאלב סאמי עבדאללה (נהרג)	מפקד יחידת נאסר בחזבאללה
	אבו נעמה נאסר (נהרג)	מפקד יחידת עזיז בחזבאללה
	אבו עלי רידא	מפקד יחידת באדר בחזבאללה
	מוחמד עפיף	מפקד יחידת התקשורת של חזבאללה (נחשב לדובר הארגון)
	איברהים אמין א-סייד	ראש המועצה הפוליטית
	מוחמד יזבכ	ראש "המועצה השיפוטית"
	מוחמד רעד	יו"ר סיעת חזבאללה בפרלמנט הלבנוני
	עלי דעמוש	ראש יחידת קשרי החוץ של חזבאללה
	עבדאללה ספי א-דין	אחראי על המשרד המרכזי של חזבאללה בטהרן
	מוחמד אלכוות'ראני	נציג חזבאללה בעיראק
	מוחמד חיידר (אבו עלי חיידר)	ראש שלוחת חזבאללה בסוריה
	ח'ליל יוסף חרב	בכיר בחזבאללה
	עלי עבד אל-חסן נעים (נהרג)	סגן ראש מערך הטילים
	עבאס אבראהים שרף אלדין (נהרג)[124]	סגן ראש מערך הטילים המחליף
	מוסטפא אחמד שחאדי (נהרג)	סגן מפקד יחידת רדואן
	מוסטפא מורנייה	ראש היחידה להעברת אישים מסוריה ללבנון; בנו של עימאד מורנייה
	חוסיין אל-ח'ליל	יועצו הפוליטי של מזכ"ל הארגון

• סובחי א-טופיילי – מזכ"ל חזבאללה הראשון. הוחלף מתפקידו ב-1991 והודח מהארגון ב-1998.
• עבאס מוסאווי – מזכ"ל חזבאללה השני בשנים 1991–1992. נהרג בסיכול ממוקד במבצע שעת לילה על ידי ישראל.
• עימאד מורנייה – ראש הזרוע הצבאית של חזבאללה. היה אחראי לתכנון וביצוע פעולות טרור רבות בלבנון וברחבי העולם וכתוצאה מכך הפך לאחד הטרוריסטים המבוקשים בעולם, ועמד בין היתר בראש רשימת הטרוריסטים המבוקשים ביותר על ידי ה-FBI. נהרג ב-12 בפברואר 2008 פיצוץ מכונית בדמשק בהתנקשות שבוצעה במשותף בידי ה-CIA והמוסד.
• חסאן א-לקיס – ראש יחידת התקשורת בחזבאללה והאחראי על הרכש הצבאי בארגון. נהרג בהתנקשות ב-4 בדצמבר 2013.
• ג'יהאד מורנייה – מפקד גזרת הגולן בחזבאללה ובנו של עימאד מורנייה. נהרג בסיכול ממוקד במהלך מלחמת האזרחים בסוריה ב-18 בינואר 2015 בפעולה שמיוחסת לישראל.
• מוחמד עיסא – מחזיק תיק סוריה ועיראק בחזבאללה. נהרג בסיכול ממוקד במהלך מלחמת האזרחים בסוריה ב-18 בינואר 2015 בפעולה שמיוחסת לישראל.
• סמיר קונטאר
• מוסטפא בדר א-דין

ערך מורחב – המימון של חזבאללה

היקף ההכנסות של חזבאללה נאמד בשנת 2013 בכ-800 מיליון עד מיליארד דולר לשנה,^[125] אך בעקבות החרפת העיצומים נגד איראן נקלע הארגון החל משנת 2019 למשבר כלכלי ותקציבו קוצץ בעשרות אחוזים.^[126][127] מקורות המימון שלו הם^[128]:

• איראן – מקור המימון העיקרי (70% עד 90%) באמצעות גופים ממשלתיים: משמרות המהפכה ומשרד החוץ, וקרנות צדקה חצי-ממשלתיות. יש האומדים את היקף הכספים שהועברו מאיראן לחזבאללה בשנים 1982–2012 בכשלושים מיליארד דולר.^[125]
• פעילות פלילית בלבנון וברחבי העולם, המבוצעת על ידי פעילי חזבאללה, בעיקר בתחום הסחר בסמים וזיוף כספים.^[129][130]
• גיוס כספים בלבנון וברחבי העולם באמצעות קרנות צדקה וקהילות שיעיות. היקף התרומות נאמד במיליונים בודדים. המוקדים העיקריים הם בחוף השנהב וב"משולש הגבולות" באמריקה הלטינית, המשמשים גם כנקודת מעבר לכוח-אדם ולאספקה וכן לאימון.
• הלבנת הון באמצעות בנקים ועמותות, בהן בולטת אל-קרד אל-חסן (מוסד פיננסי). חזבאללה אחסן מאות מיליוני דולרים בבונקרים ומרתפים מתחת לבניינים ברובע הדאחייה בביירות. צה"ל הפציץ מחסנים אלו ב-20 ו-21 באוקטובר 2024.^[131]
• פעילות עסקית לגיטימית, כגון עסקי נדל"ן, סחר בנפט, ובעלות על עסקים קטנים.
• תקצוב מממשלת לבנון, באמצעות "סיעת הנאמנות להתנגדות" – נציגת חזבאללה בפרלמנט הלבנוני, למימון פרויקטים בקרב ריכוזי האוכלוסייה השיעית השייכים לארגון.

ארגון חזבאללה משתמש בין היתר בחברות לבנוניות לשם הלבנת פעולותיו ברחבי העולם. בין החברות העיקריות חברת "בַּיְת אל-מַאל" וחברת "יוסר". ב-7 בספטמבר 2006 הקפיא משרד האוצר האמריקני את נכסיהן בארצות הברית והטיל חרם כלכלי על חברות אלו.^[132]

בנובמבר 2014 פרסם המגזין פורבס-ישראל מחקר מקיף שעל פיו מייצר ארגון חזבאללה כחצי מיליארד דולר בממוצע מדי שנה מפעילותו הכלכלית ומדורג במקום הרביעי מבין ארגוני הטרור בעולם מבחינת הכנסות שנתיות. על פי התחקיר מעבירה איראן לחזבאללה כ-250 מיליון דולר, כ-50% מסך הכנסות הארגון. הפעילות הקרימינלית של הארגון הכוללת בין השאר הלבנות הון, זיוף שטרות וניירות ערך, סחר בנשק, גניבת מכוניות, הברחות ובעיקר ייצור וסחר סמים, מזרימה לחזבאללה עוד מאות מיליוני דולרים מדי שנה.^[133]

בדצמבר 2017 עדכן פורבס-ישראל את רשימת ארגוני הטרור העשירים בעולם.^[134][135] מהתחקיר המעודכן עולה כי נכון לסוף שנת 2017 ארגון חזבאללה הוא ארגון הטרור העשיר ביותר, עם היקף הכנסות שנתי של כ-1.1 מיליארד דולר. על פי התחקיר המקיף איראן מימנה קרוב ל-75% ממקורות ההכנסה של חזבאללה (שעמדו אז על כ-800 מיליון דולר בשנה). עוד מאות מיליוני דולרים נוספים זורמים לקופת הארגון מפעילות פלילית – בעיקר סחר בסמים.^[136]

בדומה להתנהלות מפלגות לבנוניות אחרות בעבר, חלק מאנשי חזבאללה עוסקים בענפי פשיעה שונים, המכניסים להם כסף קל. עם זאת, חלק ממקורות המימון של חזבאללה כארגון מגיע מסחר בסמים.^[137][138] לבנון ידועה כמדינת סמים, וחזבאללה, לטענת גורמי ביון מערביים, שולט בתחום זה: אנשיו המגיעים מקרב חמולות שיעיות עוסקים בגידול, יבוא חומרי גלם, ייצור והפצת סמים. עשרות מעבדות קיימות בפרט באזור העיירה בעלבכ, הנחשבת לבירת הסמים של לבנון. על פי הטענות האמריקניות והישראליות, באזור הבקאע מגדלים סמים בשטח של כ-50 אלף דונם, שמפיקים בין 250 ל-300 טון. על פי הערכות של גורמי שלטון ישראליים, מדי שנה מוברחים דרך הגבול הלבנוני כעשרה טון של חשיש לישראל, תחת עיניהם הפקוחות של אנשי חזבאללה. סמים מוברחים מלבנון לישראל גם דרך גבולה עם ירדן.^[139][140] לטענת חוקרים ישראליים כדוגמת ד"ר בועז גנור, לחזבאללה יש עניין אסטרטגי להציף את מדינת ישראל בסמים.^[141] בנוסף התפרסמו ידיעות רבות על רשתות סחר בסמים שהפעיל הארגון בדרום אמריקה.^[142][143]

תחום פשיעה נוסף הוא זיוף כספים והפצתם (במיוחד דולרים), באמצעות ידע איראני. העיירה בריתאל (אנ') שבשליטת חזבאללה נחשבת למרכז הזיוף הלבנוני, ובה כ-15 בתי דפוס המתמחים בזיופים. בתחום זה ניכרת זיקה ברורה בין איראן לחזבאללה. בתחילת שנות ה-90 הועברו מאיראן מכונות משוכללות לזיוף כסף לחזבאללה, שהפיקו זיופים באיכות גבוהה ביותר (Super Dollar). בעקבות לחץ אמריקני על סוריה, הוצאו מכונות אלו במחצית שנות התשעים. עם זאת, המשיכה הדפסתם של זיופים איכותיים פחות. הארגון ממנף את היכולות הטכניות של הזיוף לתחום המבצעי, לצורך זיוף תיעוד הכולל בין היתר זיוף דרכונים.

חזבאללה הוכרז כארגון טרור על ידי ארצות הברית,^[144] ישראל, הממלכה המאוחדת, קנדה,^[145] אוסטרליה,^[146] ניו זילנד, הונדורס,^[147] הולנד, ארגנטינה,^[148] קולומביה, פרגוואי^[149] מדינות המפרץ,^[150] גרמניה,^[151][152] אוסטריה, ליטא,^[153] לטביה, סרביה, קוסובו,^[154] אסטוניה,^[155] סלובניה, אזרבייג'ן, גואטמלה,^[156] אוסטרליה,^[157] צ'כיה,^[158] האיחוד האירופי^[159] והליגה הערבית.^[160]

משרד החוץ של ארצות הברית מציין שחזבאללה אחראי למותם של יותר מ-300 אזרחים אמריקאים, יותר מ-200 מהם היו נחתים אמריקנים בלבנון. על עימאד מורנייה, שבין השאר, תכנן את הפיגועים ב-1983 נגד הנחתים, הוצא צו מעצר בין-לאומי עם פרס של חמישה מיליון דולר למי שיביא מידע עליו. גורמים רשמיים בקנדה ובהם השר לביטחון הציבור, סטוקוול דיי, אף השוו בינו לבין גרמניה הנאצית.^[161]

בתחילה ארגון הביון הארגנטינאי, הגדירו כ"ארגון בעל מאפיינים של ארגון טרור", בעקבות הפיגועים בבואנוס איירס בארגנטינה, והתובע הכללי של המדינה הוציא צו מעצר בין-לאומי נגד אחד מבכיריו.^[162] ב-17 ביולי 2019 הכריזה ארגנטינה על חזבאללה כארגון טרור לאחר אישור תקנה שכל ארגון שביצע פעולת טרור על אדמתה, יוכרז כארגון טרור.^[163]

לעומתם המדינות רוסיה,^[164] סוריה, קובה, קוריאה הצפונית, אלג'יריה, עיראק ואיראן אינן מחשיבות את חזבאללה כארגון טרור.

ב-4 בינואר 2005 החליט בית משפט בדיסלדורף שבגרמניה לאשר את גירושו של פעיל חזבאללה מהמדינה. בית המשפט קבע כי הארגון מוביל את המאבק בישראל "תוך זלזול ברוטלי בחיי אדם".^[165] התקשורת המערבית בדרך כלל מתארת את חזבאללה כ"קבוצה מיליטנטית"^[166] הקשורה ל"טרוריזם". מקורות אחרים, בעיקר במדינות ערביות במזרח התיכון, אינם רואים בחזבאללה ארגון טרור. חזבאללה הכחיש קשר לפעולות טרור מסוימות, בהן פיגועי 11 בספטמבר ורציחת ניק ברג, אך תמך בחמאס באופן פעיל. חמאס נחשב על ידי מדינות רבות לארגון טרוריסטי, ועל כן תמיכה בו היא הפרה של החלטת מועצת הביטחון 1373, לפי אותן מדינות.

חזבאללה טוען שחמאס אינו ארגון טרוריסטי אלא ארגון התנגדות ל"כיבוש הישראלי", אף על פי שארצות הברית, הממלכה המאוחדת, קנדה, אוסטרליה והאיחוד האירופי הגדירו כולן את חמאס כארגון טרוריסטי. מנהיגי חזבאללה טוענים גם שחזבאללה מעולם לא ביצע פעולות טרור, והצדיקו את פעולותיו האלימות כצעדים הגנתיים מפני פעולות ישראליות. מדיניות "הגנתית" זו אינה מתיישבת עם מעורבותו של חזבאללה, כפי שנטען, בפיצוץ מטרות יהודיות וישראליות אזרחיות בארגנטינה למשל, בהן נהרגו 124 בני אדם.

ב-2005 החלו מדינות שונות באירופה לאסור את שידור ערוץ אל-מנאר של חזבאללה באירופה, בשל ההסתה האנטישמית שהוא משדר. כמו כן, בחודש מרץ 2005 הכריז האיחוד האירופי שחזבאללה הוא ארגון טרור, אך ההחלטה הייתה הצהרתית בלבד ולא חייבה נקיטת פעולות נגד חזבאללה או כספיו באירופה.

בעקבות מלחמת לבנון השנייה טענה ישראל כי חל כרסום במעמדו של חזבאללה בעולם הערבי, שכן נשמעו קולות בכירים בסעודיה ובמצרים שטענו כי חזבאללה הוא למעשה ארגון טרור ולא תנועת התנגדות לגיטימית. מטיפים סונים קראו לו בעיוות שמו "המפלגה האלילה", וטענו שהוא איננו משרת את האל אלא את רצון איראן להשתלט על העולם הערבי. עם זאת, רבים בעולם הערבי ראו בחזבאללה כארגון היחיד שהצליח לשרוד התקפה רצינית של ישראל. עליית קרנו של הארגון בלבנון הובילה למשבר ממשלתי, שבמסגרתו פרשו השרים השיעיים (ותומכי מישל עאון) מהממשלה, לאחר שדרישתם לקבלת שליש^[ב] מכיסאות השרים לא נענתה.

ברבע הראשון של שנת 2009, בעקבות תפיסת רשת ריגול וטרור של חזבאללה במצרים, שמנתה 49 חברים ואיימה להפיל את המשטר במצרים,^[167] הוחמרו היחסים בין מצרים לבין חזבאללה ואיראן, ומצרים החלה לפעול להפסקת שידורי אל-מנאר בלוויין שלה.^[168]

ב-2011 הוציא בית הדין הבין-לאומי לצדק (ICJ) צווי מעצר נגד ארבעה טרוריסטים של חזבאללה, בהם המפקד הבכיר מוסטפא בדר א-דין, גיסו ויורשו של עימאד מורנייה, באשמת תכנון וביצוע רצח ראש ממשלת לבנון רפיק אל-חרירי.^[169]

באוגוסט 2012 הכריזה ארצות הברית על הטלת סנקציות כלכליות והקפאת נכסי ארגון חזבאללה. הדבר נעשה בשל תמיכתו של הארגון הלבנוני במשטרו של נשיא סוריה בשאר אל-אסד, וסיועו לדיכוי העם הסורי במהלך מלחמת האזרחים שהתחוללה במדינה.

ב-22 ביולי 2013 הסכימו מדינות האיחוד האירופי להכיר בזרוע הצבאית של ארגון חזבאללה ארגון טרור, והוסיפו את הזרוע הצבאית לרשימת ארגוני הטרור. כתוצאה מכך על הארגון מופעלות סנקציות כגון הקפאת נכסים שמחזיק הארגון בתחומי 28 המדינות החברות באיחוד האירופי.^[170] הארגון באמצעות ערוץ התקשורת שלו אל-מנאר הגיב באומרו כי "ישראל הכפיפה את האיחוד האירופי לרצונה לאחר מאמצים כבירים".^[171] ישראל, מצידה, מחתה על הניסיון להפריד בין הזרוע הצבאית לבין הזרוע הפוליטית של הארגון (מחנה 8 במרץ), אך האיחוד האירופי לא רצה לפגוע בקשרים המדיניים עם לבנון, שמפלגה זאת הייתה חלק מממשלתה.

ב-2 במרץ 2016 הכריזה מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ, הכוללת את ערב הסעודית, קטר, כווית, איחוד האמירויות הערביות, בחריין ועומאן, על חזבאללה כארגון טרור.^[150] כשבוע לאחר מכן עשתה כן גם הליגה הערבית.^[172]

בפברואר 2019 הוציאה הממלכה המאוחדת גם את הזרוע המדינית של חזבאללה מחוץ לחוק וקבעה שחזבאללה על כל זרועותיו הוא ארגון טרור.^[173]

ב־18 ביולי 2019, לרגל 25 שנים לפיגוע בבניין הקהילה היהודית בבואנוס איירס, שבוצע לכאורה על ידי חזבאללה ואיראן, הקפיאה ארגנטינה נכסים של אנשי הארגון והכריזה עליו בפועל כעל ארגון טרור.^[148]

ב-19 באוגוסט 2019 הכריזה פרגוואי על חזבאללה כארגון טרור.^[174]

בינואר 2020 הצטרפו הונדורס וקולומביה למדינות המגדירות את חזבאללה כארגון טרור.^[175]

באפריל 2020 הצטרפה גם גרמניה למדינות המכירות את חזבאללה כארגון טרור.^[151][152]

במאי 2020 הכירה אוסטריה בארגון על כל שלוחותיו כארגון טרור.^[176]

באוגוסט 2020 הכירה ליטא בארגון על כל שלוחותיו כארגון טרור.^[153]

ב-13 בספטמבר 2020 הכירו סרביה וקוסובו בחזבאללה כארגון טרור (כחלק מהסכם סרביה–קוסובו).^[154]

ב-22 באוקטובר 2020 הכריזה גם ממשלת אסטוניה על חזבאללה, על כל זרועותיו, כארגון טרור.^[155]

ב-23 באוקטובר 2020 הכירה גואטמלה בחזבאללה כארגון טרור.^[177]

ב-24 באוקטובר 2020, כחלק מהסכם ישראל–סודאן, נודע שממשלת סודאן תגדיר את חזבאללה כארגון טרור. עם זאת, לא היה אזכור לנושא בהצהרות הרשמיות מטעם שתי המדינות.^[178]

ב-28 באוקטובר 2020 הכירה צ'כיה בחזבאללה כארגון טרור.^[158]

ב-1 בדצמבר 2020 הכירה סלובניה בחזבאללה כארגון טרור.^[179]

בפברואר 2021 הכיר מחוז ליגוריה שבאיטליה בחזבאללה כארגון טרור וזאת כחלק מהצעה שאנשי המחוז יגישו לממשלה האיטלקית להכרה לאומית בארגון כארגון טרור.^[180]

בנובמבר 2021 הכירה אוסטרליה בחזבאללה על כל זרועותיו כארגון טרור.^[157]

חזבאללה ביצע מגוון פעולות טרור בלבנון, בישראל ובעולם, הבולטות בהן:

• אסון צור הראשון ב-11 בנובמבר 1982, בפיגוע קרס בניין הממשל הצבאי הישראלי בצור שגרם ל-91 הרוגים, מתוכם 34 שוטרי משמר הגבול, 33 חיילי צה"ל, תשעה אנשי שב"כ ו-15 עצירים לבנוניים.^[181]
• שני פיגועי התאבדות בשגרירות האמריקנית בביירות: ב־18 באפריל 1983: (63 הרוגים), ובספטמבר 1984 (20 הרוגים).
• פיגוע התאבדות כפול באמצעות משאיות תופת ב־23 באוקטובר 1983: במטה הנחתים האמריקאיים בביירות, שהביא למותם של 241 איש, ובמחנה כוחות הצנחנים הצרפתיים בביירות, שהביא למותם של 58 איש.
• אסון צור השני ב־4 בנובמבר 1983: פיגוע התאבדות באמצעות מכונית תופת במפקדת צה"ל בצור, שגרם ל-60 הרוגים, מתוכם 28 ישראלים^[ג].
• חטיפת טיסה 847 של TWA ב־14 ביוני 1985 והחזקת עשרות נוסעים כבני ערובה במשך שבועיים. אחד הנוסעים, שזוהה כקצין מהצי האמריקאי, נרצח על ידי המחבלים.
• פיגוע התאבדות נגד שיירה של צה"ל סמוך לשער פטמה שליד מטולה ב־19 באוקטובר 1988. 8 חיילי צה"ל נהרגו.
• פיגוע בשגרירות ישראל בבואנוס איירס, בירת ארגנטינה ב־17 במרץ 1992, שהביא למותם של 29 איש, מתוכם 4 ישראלים.
• פיגוע תופת בבניין מרכז הקהילה היהודית בבואנוס איירס, בירת ארגנטינה ב־18 ביולי 1994, שהביא למותם של 86 איש.
• ירי רקטות גראד ו"קטיושות" על יישובי הצפון, בייחוד על קריית שמונה ועל נהריה.
• לאורך שנות התשעים של המאה העשרים קיים חזבאללה לחימה בכוחות צה"ל בדרום לבנון (בעיקר על ידי הנחת מטעני חבלה וירי ארטילרי), תוך הימנעות מקרבות ישירים מול כוחות ישראליים. לאחר שבישראל הגיעו למסקנה כי הישארות בדרום לבנון מסכנת לשווא את ביטחון חיילי צה"ל, וכי ניתן לפקח על הנעשה בלבנון ולהגן על גבולה הצפוני של ישראל גם ללא הימצאות פיזית בתוכה, הוחלט להחזיר את צה"ל לגבול הבין-לאומי ב־24 במאי 2000.
• חטיפת 3 חיילי צה"ל בהר דב ב־7 באוקטובר 2000.
• פיגוע ירי סמוך לקיבוץ מצובה ב־12 במרץ 2002 בו נרצחו 6 ישראלים. חזבאללה מכחיש קשר לפיגוע, וישנן טענות שהוא נעשה על ידי אנשי הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני.
• מימון והכוונת פיגועי טרור משטחי יהודה, שומרון ועזה.^[182]
• רצח רפיק אל-חרירי, ראש ממשלת לבנון לשעבר, ב־14 בפברואר 2005, באמצעות מכונית תופת,^[183] אף על פי שארגון טרור סורי לקח את האחריות על הפיגוע.
• חטיפת שני חיילי צה"ל והריגת שמונה סמוך לזרעית ב־12 ביולי 2006.^[184] פעולה זו הביאה לפרוץ מלחמת לבנון השנייה.
• מלחמת לבנון השנייה – לחימה מול צה"ל בלבנון, כולל ירי רקטי תלול מסלול על אוכלוסייה אזרחית בצפון מדינת ישראל.
• ירי רקטות ארטילריות מסיבי על יישובי צפון ישראל במהלך מלחמת לבנון השנייה (יולי–אוגוסט 2006), שהביא למותם של 44 אזרחים ולכ-2,000 פצועים.
• לחימה במלחמת האזרחים בסוריה לצד כוחותיו של בשאר אל-אסד. בלחימה זו נהרגו כ-1,700 מלוחמי חזבאללה.
• הפיגוע באוטובוס בנמל התעופה בורגס ב־18 ביולי 2012: פיגוע התאבדות בבולגריה בו נרצחו 7 אזרחים, בהם 5 ישראלים, שנעשה בשיתוף פעולה של חזבאללה עם משמרות המהפכה האסלאמית של איראן.^[185] מספר שבועות לפני הפיגוע נעצר פעיל חזבאללה בקפריסין כאשר ניסה להכין תשתית לפיגוע נגד יעדים ישראליים באי.
• לטענת סעודיה, הארגון היה אחראי על שיגור טיל בורכאן 2 מתימן לעבר ריאד. הטיל יורט על ידי פטריוט.^[186]
• הארגון השתתף במלחמת חרבות ברזל ולחם מול צה"ל. כתוצאה מתקיפות וירי רקטות וטילים על ידי חזבאללה לעבר ישראל נהרגו 48^[187] חיילים ו-36^[188] אזרחים.

• מלחמת לבנון הראשונה
• מלחמת לבנון השנייה
• אסון השייטת
• רצועת הביטחון
• סכסוך ישראל-חזבאללה לאחר מלחמת לבנון השנייה
• אל-מנאר
• יחסי החוץ של חזבאללה
• ירוק ללא גבולות
• החזית הלבנונית במלחמת חרבות ברזל
• Special Force
• תיק הגולן
• טבעת האש האיראנית

• שמעון שפירא – חזבאללה בין איראן ללבנון, מרכז משה דיין, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2000 (מהדורה מעודכנת: 2006)
• רונן ברגמן – נקודת האל-חזור: המודיעין הישראלי מול איראן וחזבאללה, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, 2007
• דניאל סובלמן, כללי משחק חדשים: ישראל וחזבאללה לאחר הנסיגה מדרום לבנון, מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים, אוניברסיטת תל אביב, 2003
• מרטין קרמר – פדלאללה: המצפן של חזבאללה, הוצאת מרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה, אונ' ת"א, 1998
• שאול שי – ציר הרשע: איראן, חזבאללה והטרור הפלסטיני, הוצאת מפעלות המרכז הבינתחומי, הרצליה, 2003
• אור פיאלקוב, שימוש בזרים על ידי ארגון חזבאללה לביצוע משימות איסוף מידע או לביצוע פיגועי טרור, מב"ט מלמ 87, המרכז למורשת המודיעין, אוקטובר 2020, עמ' 25–27
• עבד אלקאדר כנאענה, חזבאללה והגמוניית המקאוומה, הוצאת מאגנס, 2021.^[189]

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: חזבאללה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חזבאללה

• אתר האינטרנט הרשמי של חזבאללה (בערבית)
• תא"ל (מיל') ד"ר שמעון שפירא, הולדתה של תנועת חזבאללה, מרכז המידע למודיעין ולטרור במרכז למורשת המודיעין, 19 בינואר 2023
• אלוהים (אסלאם), דף שער בספרייה הלאומית
• יעל פרייס-שמשי, חזבאללה, אתר מט"ח, 2006
• יפתח שפיר, חזבאללה כצבא, מכון למחקרי ביטחון לאומי, 2017
• פעילות חזבאללה מול ערביי ישראל, אתר השב"כ, 13 בספטמבר 2014
• יורם שוייצר וגלעד שטרן, ציר הפשע: חזבאללה, סוריה ואיראן, באתר nrg‏, 5 ביולי 2011
• לילך שובל, חיזבאללה 2013: הארגון שלא הכרתם, באתר ישראל היום, 10 במאי 2013
• אלי אשד, שלושים שנות החזבאללה, ניתוח עברו של הארגון ועתידו האפשרי, אתר מגזין יקום תרבות, 23 באוגוסט 2012
• יוסי מלמן, ‏מלחמה עם ישראל? חיזבאללה בדרך למשבר העמוק ביותר ב-36 שנות קיומו, באתר מעריב אונליין, 13 באוגוסט 2016
• ד"ר משה אלבו ורס"ן עזנר, למידה והשתנות בחזבאללה: בדרך לתפיסת הפעלה חדשה?, באתר צה"ל, 1 באוקטובר 2021, כתב עת "בין הקטבים"
• סקירת מכון המחקר האמריקני Council on Foreign Relations על חזבאללה, שנתיים לאחר מלחמת לבנון, 13 באוגוסט 2008 (באנגלית)
• ליאור אבני, מיקוח אילם בין מדינה לארגון תת-מדינתי: ישראל וחזבאללה מהבנות "דין וחשבון" עד "ענבי זעם", 1993–1996, פוליטיקה 21, קיץ 2012
• איתי ברון, "מנשק חכם" ל"צבא חכם": ההשלכות התפיסתיות של הכניסה האיראנית ל"מועדון הדיוק" – תא"ל (מיל.) איתי ברון, באתר צה"ל, 28 במרץ 2023
• אורנה מזרחי, יורם שוייצר, ישראל תידרש לשנות את משוואת ההרתעה מול חזבאללה, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), 27 באפריל 2023
• ספיר ליפקין, ‏אלפי רקטות ביום ושיגור טילי שיוט: כך עלול להיראות עימות עם חיזבאללה, באתר ‏מאקו‏, 18 באוקטובר 2023
• ניצן סדן, הרקטות של חיזבאללה: עד כמה הן באמת מסוכנות?, באתר כלכליסט, 24 בנובמבר 2023
• חזבאללה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• יובל אזולאי, דו"ח מצמרר חושף איך תיראה מלחמה עם חזבאללה, באתר כלכליסט, 8 בפברואר 2024