חיים גרניט
 | |
| תא"ל חיים גרניט, 1982 | |
| לידה | 12 במרץ 1933 (בן 91) ויז'אן, רפובליקת פולין  |
|---|---|
| מדינה | ישראל |
| בן או בת זוג | פסיה גרניט |
| מספר צאצאים | 4 |
| השתייכות |  צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | 1952–1986 (כ־34 שנים) |
| דרגה |  תת-אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
 מבצע קדש מלחמת ששת הימים מלחמת ההתשה מלחמת יום הכיפורים | |
| תפקידים אזרחיים | |
| סמנכ"ל UJA | |
  | |
חיים גרניט (בשמו המקורי: חיים גרינברג; נולד ב-12 במרץ 1933, ויז'אן, פולין) הוא איש צבא ישראלי - קצין המשטרה הצבאית הראשי (הקַמצָ"ר), מפקד אגד ארטילרי 215 בחיל התותחנים במלחמת יום הכיפורים, ומקים גדוד 55 של חיל התותחנים.
ראשית דרכו
[עריכת קוד מקור | עריכה]חיים גרניט (גרינברג), בן לחנה ויצחק גרינברג ואח לזאב, נולד בשנת 1933 בעיירה ויז'אן שבחבל סובאלק שבפולין. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נכבש האזור על ידי ברית המועצות אך נמסר לגרמניה הנאצית במסגרת הסכם ריבנטרופ מולוטוב. זמן קצר לאחר מסירת החבל לגרמנים גורש לליטא ביחד עם משפחתו, שם מצא מקלט בבית יהודים מקומיים, בסיוע ארגון הג'וינט. עם פלישת גרמניה לליטא בשנת 1941 ברח מליטא לפנים רוסיה, שם נשלח עם אמו ואחיו לקולחוז, בעוד אביו מגויס לצבא האדום. את שנות המלחמה עבר בעבודה חקלאית בקולחוז - רק לאחר תום המלחמה זכה ללמוד מספר חודשים בבית ספר. באביב 1946 התאפשר למשפחתו לעזוב את ברית המועצות, ולאחר מסע שנמשך מספר חודשים הגיע עם משפחתו לפולין. בין השנים 1946-1947 שהה במחנה לינדנפלס שבגרמניה בהמתנה לעלות לארץ ישראל בחסות תנועת הבריחה. בניסיון העלייה הראשון הפליג באוניית המעפילים אקסודוס ולאחר שזו נתפסה וגורשה על כל נוסעיה, הצליח לעלות ארצה בניסיונו השני, בחודש מרץ 1948, עם אוניית המעפילים קדמה. לאחר שהעפיל ארצה, למד כשנה בישיבת כפר הרא"ה ועד גיוסו, עבד כנגר, פרנס את משפחתו ביום ובערבים השלים את הלימודים שהחמיץ עקב המלחמה.
שרותו הצבאי
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביולי 1952 התגייס לצה"ל וחמישה חודשים וחצי לאחר מכן סיים קורס קצינים והוצב בחיל התותחנים. בתפקידיו הראשונים שירת בגדודים 334, 406, 332 ו-400 של החיל תוך שהוא נחשב כמומחה מרגמות בחיל וקצין מצטיין. במהלך מבצע קדש שירת כקצין קישור ארטילרי לגדוד 13 של חטיבת גולני ובקרב באזור רפיח, הייתה לסוללת מרגמות ה-120 מ"מ שבפיקודו חלק מרכזי בכיבוש המהיר של מוצבי הצבא המצרי. לאחר מבצע קדש, בשנת 1957, נשא לאישה את פסיה, יחד הקימו את ביתם ברמת אביב ולימים נולדו להם 4 ילדים. בהמשך שרותו הצבאי כיהן כסמג"ד בחטיבת גולני ולאחר הפסקה לטובת לימודי הנדסה אזרחית בטכניון, אותם סיים בהצטיינות, חזר לשמש כסגן קצין מחקר של חיל התותחנים ולאחר מכן כקצין המחקר. בתקופה זו היה אחראי על בדיקה וחקירה של ציוד שנלקח כשלל במלחמת ששת הימים ובנוסף היה מעורב בהטמעת מחשב ומערכת גירוסקופ בחיל התותחנים.
כשהחלה מלחמת ששת הימים עזב גרניט את ספסל הלימודים לטובת פיקוד על גדוד תותחים נגררים שהוצב בסיני. המשימה הראשונה של הגדוד הייתה סיוע לכיבוש אבו עגילה. לאחר לילה של חילופי אש המשימה הסתיימה בהצלחה והגדוד קיבל משימה נוספת - להוביל את האגד מקסיימה לנח'ל. במהלך המשימה היה אחראי גרניט על משימה בת יומיים של חילוץ תותחים ורכבים של האגד אשר נתקעו לאורך דרך מדברית של 80 ק"מ.
במהלך מלחמת ההתשה, בהמלצתו של שלמה להט ועל פי בקשת הרמטכ"ל דאז, חיים בר-לב, טס ב-1970 לארצות הברית בראש משלחת צבאית במטרה ללמוד את תותחי 175 מ"מ M-107 ולהביאם ארצה. מיד לאחר מכן הקים את גדוד 55 וכחודש בלבד לאחר הקמת הגדוד, למרות קשיי הקמה רבים, עמדו שלוש סוללות פרוסות לאורך התעלה, מוכנות לפקודה, שלא הגיעה עקב חתימת הפסקת האש עם המצרים. בנוסף, הקים בין השנים 1970-1972 שני גדודי מילואים של תותחי 175 מ"מ.
בשנים 1971-1972 שירת כקצין אג"מ של חיל התותחנים ולאחר מכן מונה למפקד אגד ארטילרי 215 תחת פיקודו של מפקד האוגדה דאז ברן, שם גם שירת במהלך מלחמת יום הכיפורים. וכך מספר חיים גרניט בספרו על אחד הקרבות הידועים, ב-8 באוקטובר 1973, על גדות תעלת סואץ: ”ביום זה האוגדה שלנו, שבראשה עמד האלוף אברהם אדן, ברן, יצאה למתקפת נגד על גדות תעלת סואץ. במקביל החטיבה של נתק'ה ניר הייתה אמורה לנקות את השטח מצפון לדרום, ממזרח לתעלה. הגדודים מיהרו לנוע דרומה. זה סיפור ידוע מאוד. במקום להגיע לגדת התעלה הם נעו 3 ק"מ ממזרח לתעלה. המצרים, שהיו על גדות התעלה, הכינו מארב. ראשוני החיילים באוגדה החלו להתקדם. הם החלו לחצות את התעלה בגשר פירדאן, ממש לפנינו. גדוד שלם של טנקים חוסל. המצב היה קשה. המג"ד נפל בשבי המצרי. המצרים כמעט והשמידו לי את אחת הסוללות. באינסטינקט, פקדתי על הסוללה לדלג לאחור, דקות לפני שעמדה להשטף על ידי כוחות מצריים. הסוללה ניצלה”.
בקרב נוסף ב-10 באוקטובר רוכזה כל האש של אגד 215 על ניסיון פריצה של הצבא המצרי בגזרת האוגדה, תוך שימוש בתותחים מסוגים שונים, והביאה לכישלון הפריצה. בהמשך המלחמה, שני גדודים מהאגד השתתפו בצליחת התעלה וחלק מהאגד אף צלח את התעלה ראשון, ביחד עם חפ"ק האוגדה.
לאחר המלחמה מונה למת"פ (מפקד תותחנים פיקודי) פיקוד הדרום תחת אלוף הפיקוד, אברהם ברן. בשנת 1976 מונה לסגן קצין תותחנים ראשי ובשנת 1977 לסגן מפקד אוגדת שריון. בשנת 1978 מונה לראש מטה פיקוד הדרום ולאחר חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים השתתף בתכנון ובביצוע של מבצע הפינוי "רמון" לפינוי צה"ל מסיני.
לאחר שנים של משבר קשה ומורל נמוך בחיל המשטרה הצבאית נקרא לעמוד בראש החיל וכיהן בתפקיד בין השנים 1980-1982. במהלך התפקיד הכניס לשימוש בחיל מערכות מחשוב אשר תרמו רבות לייעול עבודת החיל.
בשנת 1982 נשלח להקים את שלוחת האגודה למען החייל בצפון אמריקה ונשאר בתפקיד עד שנת 1985.
השתחרר מהצבא בשנת 1986 ולאחר מכן עבד כסמנכ"ל UJA בישראל במשך 15 שנים.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]תושב אלקנה מאז שנות השמונים של המאה העשרים.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "גרניט, דרך חיים", נכתב על ידי נירה תובל, בשיתוף הוצאת ספרים ע. נרקיס הרצליה
- אנציקלופדיית צה"ל, כרך 16, המשטרה הצבאית
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הקרב על אבו כתף אבו עגילה, מאת סימן-טוב שמעון שגיא
סרטון על הקמת גדוד 55, מרץ 2011, סרטון באתר יוטיוב- עדות אל"ם חיים גרנית - מפקד אגד ארטילרי 215 של אוגדה 162, בפני אוספי החומר בוועדת אגרנט, באתר המרכז למלחמת יום הכיפורים
- חיים גרניט, באתר "50 שנה למלחמת יום הכיפורים" של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
מפקדי עוצבת עמוד האש (תותחנים)  | |
|---|---|
|
קציני משטרה צבאית ראשיים (קמצ"ר)  | |
|---|---|
|