יהושע קנז

יהושע קנז

לידה	2 במרץ 1937 פתח תקווה, פלשתינה (א"י) המנדט הבריטי
פטירה	12 באוקטובר 2020 (בגיל 83) ישראל ישראל
מדינה	ישראל
מקום קבורה	בית העלמין ירקון
שם עט	אבי עתניאל
מקום לימודים	האוניברסיטה העברית בירושלים, הפקולטה לאמנויות של פריז
שפות היצירה	עברית, צרפתית
יצירות בולטות	התגנבות יחידים, מחזיר אהבות קודמות, עלילה
תקופת הפעילות	1958–2020 (כ־62 שנים)
פרסים והוקרה	פרס ביאליק (1997) פרס ניומן (1992)

יהושע קנז (2 במרץ 1937 – 12 באוקטובר 2020) היה סופר, עורך ומתרגם ישראלי. זוכה פרס ביאליק לשנת 1997.

קנז נולד בפתח תקווה בשם יהושע גלס. למד בבית הספר התיכון ע"ש אחד העם בפתח תקווה.^[1] בנעוריו הושפע מהכנענים, ובעקבות זאת שינה את שם משפחתו לשם המקראי קנז. למד פילוסופיה ושפות רומאניות באוניברסיטה העברית בירושלים וספרות צרפתית בסורבון.

הוא ידוע בעיקר בזכות הרומנים והסיפורים הקצרים שפרסם. במקביל, הרבה מהשפעתו נזקפת גם לעבודתו כעורך: בשנות השישים והשבעים היה מעורכי הרבעון הספרותי "קשת" ובשנות השמונים ערך עם יורם ברונובסקי את הירחון "מחברות לספרות". כמו כן ערך את מוסף הספרות של העיתון "הארץ", שבו גם שימש משכתב (על פי גדעון לוי, קנז "היה עונה בטלפון: 'מדבר המשכתב יהושע', בזמן שכבר היה אחד הסופרים הטובים של הארץ הזאת"^[2]).

הוא חי מספר שנים בפריז. ספריו תורגמו לכמה שפות והוא זכה להערכת הביקורת והממסד הספרותי בישראל. את סיפוריו הקצרים הראשונים, בראשית שנות השישים, פרסם ברבעון "קשת" תחת שמו הספרותי "אבי עתניאל", ורמז בכך לשופט המקראי עתניאל בן קנז.

קנז תרגם מצרפתית שירים וסיפורים (בהם של אונורה דה בלזאק), ומתחילת המאה ה־21 עבד על פרויקט תרגום ספריו של הסופר הבלגי ז'ורז' סימנון. פורסמו (בהוצאת "עם עובד") תרגומיו לספרים: "האיש שצפה ברכבות", "מדרגות הברזל", "שעת הפעמונים", "מכתב לשופט", "מותה של בל", ו"מכת ירח".

ב־1997 זכה בפרס ביאליק. "הוא היה נחוש בסירובו לקבל את פרס ישראל לא מתוך איזו התנגדות למדינה אלא מחשש שהפרס יחשוף אותו אישית מעבר לגבולות שהציב לעצמו".^[3]

קנז היה חבר מרצ ותומך שלה מימי רצ. בבחירות לכנסות ה־17, ה־18 וה־19 הוצב במקומות סמליים ברשימת מרצ לכנסת. ואולם להבדיל מסופרים אחרים, לדברי א. ב. יהושע,^[3] הגם "שהייתה לו השקפת עולם ברורה ומהודקת, הוא לא ראה את עצמו מתאים להופעה בזירה הציבורית".

קנז, שמיעט להתראיין ושמר בקנאות על חייו הפרטיים, לא נישא ולא הוליד ילדים במהלך חייו.^[4] בשנותיו האחרונות חלה במחלת אלצהיימר.^[5] הוא נפטר ב־12 באוקטובר 2020 בן 83, לאחר שחלה במחלת הקורונה במהלך התפרצות הנגיף בישראל.^[6][7] נקבר בבית העלמין ירקון.

• אחרי החגים (1964)^[8] (הספר בקטלוג ULI), הופק לסרט קולנוע "אחרי החגים" (1994)
• האשה הגדולה מן החלומות (1973)
• מומנט מוסיקלי (1980)
• התגנבות יחידים (1986), הופק לסרט קולנוע
• בדרך אל החתולים (1991)
• מחזיר אהבות קודמות (1997)
• נוף עם שלושה עצים (2000)
• דירה עם כניסה בחצר וסיפורים אחרים (2008)
• שירת המקהלה (2012)

• הקפיטן, מאת מישל זבאקו, מזרחי, 1963
• החיים הכפולים של ארסאן לופאן, מאת מוריס לאבלאן, מזרחי, תל אביב, 1964
• מזיפי המטבעות, מאת אנדרה ז'יד, תל אביב מפעלים אוניברסיטאיים, 1977
• הנשיקה למצורע, מאת פרנסואה מוריאק, עם עובד, תל אביב תשמ"א–1981
• האדום והשחור, כרוניקה של המאה התשע־עשרה, מצרפתית, מאת סטנדאל, אנרי בל, תרגם מצרפתית יהושע קנז, הוסיפה הקדמה והערות לנה שילוני, זמורה ביתן 1981
• אינטימיות, מאת ז'אן-פול סארטר, מצרפתית, הדר, תל אביב, 1982
• מחכים לברברים, מאת ג'ון מקסוול קוטזי, מאנגלית, עם עובד, תשמ"ה–1984
• בן החולות, מאת טאהר בן ג'לון, מצרפתית, עם עובד תל אביב, תשמ"ט–1988
• העדרו המסנוור של האור, מאת טאהר בן ג'לון, מצרפתית א' עתניאל, עם עובד תל אביב, תשס"ב–2002
• פרנסואה העזובי, מאת ז'ורז' סאנד, תרגם מצרפתית והוסיף אחרית דבר: יהושע קנז, עם עובד, תל אביב, תשנ"ג- 1993.
• בובאר ופקושה, מאת גוסטב פלובר, תרגם מצרפתית, והוסיף הערות ואחרית־דבר יהושע קנז, עם עובד, תל אביב, תשנ"ז–1997
• האיש שצפה ברכבות, האיש הקטן מארחנגלסק, מאת ז'ורז' סימנון, מצרפתית, עם עובד, תל אביב, תשס"א–2001
• אני רוצה לישון!,^[9] מאת כריסטין דאווניה (צר'), נוסח עברי – יהושע קנז, עם עובד, תל אביב, תשס"א–2001
• מדרגות הברזל; אלמונים בבית, מאת ז’ורז’ סימנון, תל אביב עם עובד, תשס"ג–2003
• חרפות וגידופים, מאת אמלי נותומב, תרגם מצרפתית והוסיף הערות יהושע קנז, עם עובד, תל אביב, תשס"ד–2004
• מכתב לשופט; הילד שבחלון, מאת ז’ורז’ סימנון, עם עובד, תל אביב, תשס"ה–2005
• הסוד המשותף; הכלב הצהוב, מאת ז’ורז’ סימנון, עם עובד, תל אביב, תשס"ו–2006
• מותה של בל; מכת ירח, מאת ז'ורז' סימנון, עם עובד, תל אביב, תשס"ח–2008.

• ב־1987 עובד סיפורו הקצר "סודו של הנריק" (מתוך ספרו "מומנט מוסיקלי") על ידי רותי פרס לסרט קולנוע בשם "אחותו של הנריק" וזכה בפרס הסרט הטוב ביותר מטעם המכון הישראלי לקולנוע. בתפקידים הראשיים שחקו אביטל דיקר, אייל זוסמן, ואייל רונן.
• ב־1994 עובד ספרו "אחרי החגים" על ידי הבמאי אמנון רובינשטיין לסרט "אחרי החגים".
• ב־2003 עובד ספרו "מחזיר אהבות קודמות" בידי הבמאי עמוס גיתאי לסרט קולנוע בשם "עלילה", שזכה בפרס מיוחד בפסטיבל ונציה באותה שנה.
• ב־2009 עובד ספרו "בדרך אל החתולים" לסרט "בדרך אל החתולים" בידי הבמאי חורחה גורביץ'.
• ב־2010 עובד ספרו "התגנבות יחידים" לסרט בידי הבמאי דובר קוסאשווילי.
• ספריו "אחרי החגים" ו"האשה הגדולה מן החלומות" עובדו למחזות.

• נורית גרץ, "האשה הגדולה מן החלומות" ליהושע קנז, סימן קריאה, 5, 1976.
• אורציון ברתנא, מה ידוע להם שלא ידוע לנו?, מאזנים, ס"ו, 2, תשנ"ב–1992 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה).
• יוסף אורן, מאבק על צלם אנוש, נתיב, תשנ"ב–1992.
• ניצה בן־דב, ספרטה וילדיה האבודים: על מקומו של המקום בכתבי יהושע קנז ובהתגנבות יחידים, עלי־שיח 33 (תשנ"ד) 113–119, 1993.
• ניצה בן-דב, "בְּזוּת, ידידות ותשוקה בהתגנבות יחידים של יהושע קנז", בתוך חיי מלחמה: על צבא, נקמה, שכול ותודעת המלחמה בפרוזה הישראלית (שוקן, 2016), עמ' 141–179. (הספר בקטלוג ULI)
• יצחק לאור, ההטרוגניות היא הגיהנום: איום, מין ותרבות בנובלה "בדרך אל החתולים" מאת יהושע קנז, אנו כותבים אותך מולדת, תשנ"ה–1995.
• נילי לוי, חזרה לתבניות קודמות, עיתון 77, 217, 1998.
• יוסף אורן, קרבנות הכיסופים ל"חיים האמיתיים", על ספרו של יהושע קנז, "מחזיר אהבות קודמות", מאזנים, ע"ב, 6, 2000.
• חיה שחם, להתפכח מחלום, להיפרד מחזון – שלושה היבטים של חניכה ארץ ישראלית, על "אדון לוי" מאת עמוס עוז, "משחקים בחורף" מאת יצחק בן־נר, ו"סודו של הנריק" מאת יהושע קנז, מחקרי ירושלים בספרות עברית, י"ח, תשס"א–2001 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה).
• חנה סקרה, בין צחוק לדמע" היבטים גרוטסקיים ברומן האשה הגדולה מן החלומות מאת יהושע קנז, מניפה, 6 באפריל 2021
• קציעה עלון, האמן והערבי: "האחר האולטימטיבי" בספרו של יהושע קנז "נוף עם שלושה עצים", אלפיים 26, תשס"ד–2004.
• צליל אברהם, "העסק הזה של בני אדם יותר מדי קשה לי" (פתיחת הראיון), מוסף שבעה לילות של ידיעות אחרונות, עמודים 22–24, 22 בפברואר 2013.
• שני סמאי־מוסקוביץ, הקווים מנגנים מעצמם: קריאה בסיפור ׳התרנגולת בעלת שלוש הרגליים׳ מאת יהושע קנז לאור מושג ההיעשות של דלז וגואטרי. מארג, כרך ד׳, 2013.
• נעמה צאל, הם דיברו בלשונם: הפואטיקה של יהושע קנז, הוצאת מאגנס, 2016.^[10] (הספר בקטלוג ULI)
• חן שטרס, קרן דותן (עורכות), יופיים של המנוצחים: ביקורת ומחקר על יצירתו של יהושע קנז, עם עובד, 2017. (הספר בקטלוג ULI)
• אתי סרוסי, "אחרי החגים" – אחרי מות, באתר "דיומא", 18 באוקטובר 2020.
• דרור משעני, "כיון שעלה החום עד 34 מעלות, היה בולבאר בורדון שמם לחלוטין", מוסף תרבות וספרות, הארץ, 22 ביוני 2021.^[11]

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: יהושע קנז
ציטוטים בוויקיציטוט: הם דיברו בלשונם

• יהושע קנז באתר עם עובד
• רשימת הפרסומים של יהושע קנז, בקטלוג הספרייה הלאומית
• קנז, יהושע, לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית (כתב אבנר הולצמן)
• יהושע קנז, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• יהושע קנז, ב"לקסיקון הסופרים העברים בהווה"
• יהושע קנז, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
• הספרים של יהושע קנז, באתר "סימניה"
• יהושע קנז, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• גיליון מיוחד של תרבות וספרות בעיתון הארץ, למלאת שבעים שנה ליהושע קנז
• דן מירון, מן השוליים אל המרכז ובחזרה, המשך, המשך, העולם הזה, גיליון 2583, 4 במרץ 1987
• אתי חסיד, השנה של קנז, חדשות, 9 באוקטובר 1987
• ביקורת על 'שורפים ארונות חשמל' מתוך "נוף עם שלושה עצים"
• אבנר הולצמן, ‏׳אלה היו היפים בימי חייהם׳: קריאה בנובלה ׳נוף עם שלושה עצים׳ מאת יהושע קנז, אות 1, סתיו 2010
• חנה סקרה, בין צחוק לדמע" היבטים גרוטסקיים ברומן האשה הגדולה מן החלומות מאת יהושע קנז, מניפה, 6 באפריל 2021
• אריאנה מלמד, ברחוב הנשמות התועות, באתר ynet, 10 בינואר 2001
• קנז משוחח עם גולשים
• מאיה פלדמן, "ואף שעלה הקול מתוכי, לא היה זה קולי", באתר ynet, 18 באפריל 2006
• מתי שמואלוף, מייבש או מרגש, ואינט
• שירי לב-ארי, עכבר העיר אונליין, התגנבות יחיד, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2008
• יפתח אשכנזי, האור וההפקר, באתר הארץ, 13 באוקטובר 2008
• יעל דיין, שבוע הספר, ספרים מומלצים: עצב בסמטאות, באתר הארץ, 9 ביוני 2009
• זהבה גלאון, שבוע הספר, ספרים מומלצים: מי נורמלי ומי חריג, באתר הארץ, 9 ביוני 2009
• דרור משעני, שבוע הספר, ספרים מומלצים: שתי דירות ואשה, באתר הארץ, 9 ביוני 2009
• אבי גרפינקל, לא נוגע (על יהושע קנז), בלוג באתר "רשימות", 16 באוקטובר 2008
• דן לחמן, בדרך אל החתולים / יהושע קנז, באתר e-mago,‏ 12 בספטמבר 2010
• אריק גלסנר, ביקורת על "דירה עם כניסה בחצר", של יהושע קנז, בהוצאת "עם עובד", ביקורות ספרות – מעריב, 21 בספטמבר 2008
• נעמה צאל, אי אפשר להיכנס ואי אפשר לצאת, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2008
• נגה אלבלך, על המילה הריקה של יהושע קנז ויוסף אל־דרור(הקישור אינו פעיל), עיתון 77, אוגוסט 2009
• עמוס עוז, רונית מטלון, 25 שנה ל"התגנבות יחידים" של יהושע קנז, באתר הארץ, 3 בפברואר 2012
• הילו גלזר, המצאת הבדידות: מסע בעקבות יהושע קנז, באתר nrg‏, 2 במרץ 2012
• יותם שווימר, מפגש בלתי צפוי עם יהושע קנז, באתר ynet, 4 באפריל 2013
• ליאו זנג, ריאיון נדיר עם יהושע קנז, באתר הארץ, 20 באוקטובר 2020 (תרגמה מאנגלית: הדר גלרון)
• דרור משעני, חמש מחשבות על יהושע קנז כמתרגם, ותעלומה אחת, באתר הארץ, 22 ביוני 2021

שנה למותו של יהושע קנז

• בנימין פרל, על איזה מומנט של שוברט כתב יהושע קנז את סיפורו "מומנט מוסיקלי"?, באתר הארץ, 26 בספטמבר 2021
• דוד הד, "מחזיר אהבות קודמות", דיוקן הסופר כעובדת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, באתר הארץ, 26 בספטמבר 2021
• אלון אלטרס, להשתאות נוכח העולם, באתר הארץ, 26 בספטמבר 2021
• דנה בלאנדר, סיפורו של יהושע קנז "חדר מספר 10" הוא דוגמה מופתית לחשיבות של כבוד האדם בטיפול הרפואי, באתר הארץ, 26 בספטמבר 2021
• נעמי שני, על סיפורו של יהושע קנז "התיק השחור", באתר הארץ, 26 בספטמבר 2021
• אברהם בלבן, במחוזו של קנז, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2021
• יותם ראובני, שיר: הִתְגַּנְּבוּת יְחִידִים, קְנַז אֶחָד מֵהֶם, באתר הארץ, 26 בספטמבר 2021

• יהושע קנז, ברשת החברתית Goodreads