יוסף רוזין

ערך זה עוסק ברב העיר דווינסק, מחבר ספר צפנת פענח. אם התכוונתם לרב בבלארוס וארה"ב, ראו יוסף רוזין (בלארוס).

הרב יוסף רוזין

הרב יוסף רוזין
לידה	1858 תרי"ח רהצ'וב, בלארוס
פטירה	5 במרץ 1936 (בגיל 78 בערך) י"א באדר תרצ"ו וינה, אוסטריה הפדרלית
כינוי	הרוגוצ'ובר
מקום קבורה	דאוגבפילס
מקום פעילות	דווינסק, פטרבורג
תקופת הפעילות	? – 5 במרץ 1936
השתייכות	חסידים, חסידות חב"ד קאפוסט, רבני לטביה
תחומי עיסוק	תנ"ך, תלמוד, הלכה, פסיקה, פילוסופיה יהודית
רבותיו	הרב יוסף דוב סולובייצ'יק, הרב משה יהושע יהודה ליב דיסקין
תלמידיו	חתנו, הרב ישראל אבא ציטרון, הרב ישראל אלטר ספרן-פוקס
חיבוריו	"צפנת פענח" על התורה, "צפנת פענח" על משנה תורה, שו"ת "צפנת פענח", "צפנת פענח" על מסכתות שונות בש"ס בבלי וירושלמי, "צפנת פענח - כללי התורה והמצוות", חיבור על מורה נבוכים

הרב יוסף רוזין (מפורסם בכינוי הרוגצ'ובר או הגאון הרוגצ'ובי על שם עיר הולדתו; תרי"ח, 1858 - י"א באדר^[1] תרצ"ו, 5 במרץ 1936) היה רבה של העיר דווינסק (כיום דאוגבפילס בלטביה), מחבר סדרת ספרי השו"ת והפרשנות צפנת פענח. נחשב ללמדן בעל זיכרון פנומנלי, בעל חשיבה ושיטת לימוד ייחודיות. גילה בקיאות בכל תחומי התורה והיה מחבר שו"ת פורה^[2].

נולד בעיר ראגאצ'וב בבלארוס לפישל רוזין, שהיה חסיד חב"ד קאפוסט. בגיל בר מצווה הביאו אביו לרבי יוסף דב (יושע בער) סולובייצ'יק שהיה אז רבה של סלוצק, והרוגוצ'ובר נשאר שם ללמוד כשנה עם בנו רבי חיים סולוביצ'יק אצל הרב מנדל מסלוצק (סלוצקר)^[3], בתקופה זו כונה על ידי רבים "העילוי החצוף"^[4].

בגיל 18 נישא ככל הנראה לפעריל, בתו של הרב משה יהודא גארפינקל מוורשה^[5]. היא נפטרה בשנת תרפ"א ונקברה בוורשה^[6]. מספר שנים לאחר שנפטרה אשתו הוא נישא לאחותה, רבקה^[7][8].

לאחר נישואיו עבר לשקלוב ולמד אצל המהרי"ל דיסקין, ובשנת ה'תרמ"ט (1889) מונה על ידי רבי שלמה זלמן שניאורסון, האדמו"ר מקאפוסט (נכדו של ה"צמח צדק") לרב עדת חסידי חב"ד-קאפוסט בדווינסק (רב המתנגדים בעיירה היה רבי מאיר שמחה הכהן). במלחמת העולם הראשונה עבר לפטרבורג, ואחר כך שב לדווינסק.

בשנת 1936, בגיל 78, עקב מחלת כליות קשה, נסע לווינה לשם ביצוע ניתוח אולם נפטר שם בי"א באדר תרצ"ו (5 במרץ 1936) והובא לקבורה בבית הקברות בדווינסק. כיום כונסו קברי הרבנים לקבר אחים בפאתי בית הקברות הנוצרי, הרב רוזין נקבר משמאל לעמיתו האור שמח, ולצדו ממש נקברו ספרי תורה וכתבי גניזה.

הותיר אחריו שתי בנות: רחל, אשת הרב ישראל אבא ציטרון, רבה השני של פתח תקווה אשר נספתה בשואה עם יתר יהודי דווינסק; וחנה, אשת הרב אבא דוד גולדפיין, רב העיר מוסקבה, אשר ככל הנראה, נספתה גם היא יחד עם ילדיה בשואה.

מלבד ילדיו, גידל גם את בן אשתו השנייה, יצחק, ושני אחיינים יתומים^[9].

הרב שלמה יוסף זוין פותח את מאמרו אודות הרוגוצ'ובר במילים הבאות:

פרשה בפני עצמה שאינה נכללת בתוך המסגרת הקבועה של גדולים וגאונים, הייתה אישיותו התורנית של הגאון הרוגוצ'ובי. לא שאינה 'נכנסת' מפני רוב גדלה ועומקה ורחבה, אלא שאינה 'נכללת'... הורגלנו בתארים מוגזמים, ובפרט באלה הבאים בשעת אבל ובשעת יובל, עד שאפילו השם "חד בדרא" (אחד בדור) מצלצל באוזנינו כמליצה וכשגרה. אולם הגאון הרוגוצ'ובי היה חד בדרא לא במליצה ולא בשגרה. לא נמצא שני לו בדורנו, וגם בדורות הרבה לפניו ולאחריו, בבחינת ידיעה בקיאותית מופלאה של כל התורה כולה, לכלליה ולפרטיה ולפרטי-פרטיה, לחדרי חדריה ולעמקי סתריה.

— הרב זווין, אישים ושיטות.

דבריו כונסו בכתב בספרי "צפנת פענח", ולשונו שם קצרה מאוד וקשה ביותר להבנה. הוא מפנה שוב ושוב אל מקורות מבלי לבאר פשר ההפניה. כיום קיימת מהדורה מבוארת לכתביו שיצאה על ידי מכון "צפנת פענח" שבישיבת רבי יצחק אלחנן בארצות הברית. מסופר כאשר באו להדפיס את חיבורו "צפנת פענח" בבית הדפוס נגמרו חותמות הדפוס של האות ע' מרוב הפניות למראי מקומות שונים במילים "עיין עוד"^{[דרוש מקור]}.

אגדות רבות שסופרו אודותיו נסובו על תשוקתו הלוהטת לעסוק בתורה. כך לדוגמה סופר כי כאשר למד עם אביו צעק עליו הרוגוצ'ובר כי הוא אינו מבין את הגמרא בכלל, ומיד אחר כך התנצל וביקש את סליחת אביו^[10]. עוד סופר כי הוא עסק בתורה גם בזמנים בהם אסור על פי ההלכה ללמוד תורה - כשישב שבעה ובתשעה באב. משהעירו לו על כך, אמר שאין לו ספק שהוא עתיד להיענש על כך משמים, אבל הוא מוכן להיענש על שקידתו בתורה^[11]. לפי גרסה אחרת הוא ענה על השאלה מראיה מהירושלמי^[12] ש"אם היה להוט (=שואף ומשתוקק מאוד) אחר התורה, מותר", מאחר שלמי שקשה בלא תורה הרי זה נחשב כצורך קיומי ומותר אף באבל. גם כאשר נטה למות וסבל מכאבים עזים, סיפר לסובביו כי הוא מייחל שהכאבים ייפסקו לפחות ליום אחד בשבוע כדי שיוכל ללמוד בריכוז^[10]. מסופר שהאור שמח התבטא על שקידותו של עמיתו, שאין גדלותו בזיכרונו המופלא, כי אין זו גדולה לזכור דברים שנלמדו רק אתמול ושלשום^[13].

ביטוי לייחודיותו של הגאון הרוגצ'ובי ולהערכה לה זכה מאת בני דורו אפשר למצוא בהתבטאותו של המשורר ביאליק עליו, "ממוחו אפשר היה לחצוב שני איינשטיינים"^[14]. מסופר כי ביאליק שאל אותו מה היה הבגד היהודי הלאומי בימי התנאים והאמוראים ובזמן בית המקדש, הרוגצ'ובי מנה מיד 36 סוגי בגדים, לגברים ולנשים. פגישתם של הרוגצ'ובי וביאליק סוקרה בהרחבה בעיתונות היהודית^[15][16].

הרוגצ'ובר לא הסתפר, והיו ספקולציות שונות אודות מנהג משונה זה. שמועה אחת אומרת כי הוא ראה בתספורת בזבוז זמן - ביטול תורה, אחרים אמרו כי קיבל על עצמו נזירות מגיל צעיר. וסיבה אחרת, פרוזאית יותר, היא שבשל מחלת עור שהייתה בראשו הוא לא יכול היה להסתפר.

פעם בהגיעו לווינה, היו שבירכו עליו בשם ומלכות ברכת "שחלק מחכמתו ליראיו"^[17].

הרוגוצ'ובר התנגד לציונות, וכתב למשל "אודות כת המעוקשה אשר מכנים עצמם בשם ציונים. לא לחנם רק משום דציון חוץ לירושלים"^[18]. וכן בירחון הפלס משנת תרס"ה כתב נגד תנועת המזרחי, מכתב ט' (עמ' 138–139). בשנת ה'תרפ"ז כתב מכתב נגד הרב אברהם יצחק הכהן קוק^[19]. מכתבים נוספים בשמו נגד הציונות פורסמו על ידי חיים בלוך בספר "דובב שפתי ישנים", אמנם עלו טענות שמכתבים בספר כולו זויפו בידי בלוך^[20]. גם הרבי מלובביץ' כתב לבלוך שברור לחלוטין שהסגנון במכתבים אלה אינו סגנונו של הרוגאצ'ובר^[21]. הוא התכתב בדברי תורה עם הרב הרצוג ורבנים ציוניים אחרים, והמכתבים מופיעים בארכיונו של ר' יוסף רוזין, העילוי מרוגצ'וב, רבה של דווינסק^[22].

דרכו ההלכתית מיוחדת במינה. את פלפוליו החריפים אין הוא נוטש גם כשהוא בא לדון הלכה למעשה. בין השאר מבוססת דרכו על פירוק הדינים לפרטיהם ולעיתים קרובות מרחיק הוא לכת בכך יותר מהאמן המפורסם של שיטה זו, רבי חיים מבריסק, שאת דבריו לא כתב לפסיקת הלכה למעשה.

דוגמה לשיטתו בפירוש ההלכה אפשר למצוא בניתוח שלו למצוות ברית מילה. הוא הציג שלושה אופנים אפשריים להבנת המצווה: א) העדר העורלה. ב) היות האדם נימול. ג) מעשה המילה עצמו. בהמשך לכך, מצא מקרים אפשריים שונים בהם מתקיים רק אחד או שניים מן התנאים, והסביר כי המסקנה ההלכתית במקרים אלו תלויה באופן ההבנה של המצווה.

מנקודת מבט כוללת יותר, טען כי בכל אחת מהמצוות יש להבדיל בין ה"פעולה" (מעשה המצווה עצמו) וה"נפעל" (תוצאת הפעולה). שיטתו הפילוסופית ינקה רבות מן הרמב"ם, בספריו משנה תורה ומורה נבוכים. יחסו אל הרמב"ם היה של הערצה רבה. "רבינו" סתם אצלו הכוונה היא לרמב"ם. תשומת לב רבה הוא מקדיש לתוספתא ולתלמוד ירושלמי וכן עושה שימוש הלכתי באגדה. את הפרשנים הקלאסיים לתלמוד הירושלמי (שאינם מן הראשונים) ביקר וטען כי במקרים רבים שגו בהבנת כוונתו.

נחשב פוסק מחמיר. התנגד באופן כללי לחידושים הלכתיים, כמו ניסיונות לפתור את בעיות העגונות באמצעות תקנות שונות. לרב ששלח לו רעיון בנושא, כתב שחיבורו "מלא שטותים והבלים, ורק רוצים להתיר אשת איש ולהרבות ממזרים בישראל", ורמז שאין בדעתו להרבות בדברים עם אפיקורוס^[23].

לאחת מחומרותיו יש השלכות אקטואליות קשות. לדבריו נישואים אזרחיים אינם יוצרים קידושין הלכתיים אך הם מחייבים גט. לאלו ההולכים בשיטתו, יש לנישואין אזרחים משמעות, בניגוד לשאר הפוסקים, ויש איסור לבוא על אישה שנישאה בנישואין כאלה, אם כי בניה אינם ממזרים.

הרוגוצ'ובר לא ייחס חשיבות לעקרון של הלכה כבתראי, ומורה על עליונות דעתם ההלכתית של הדורות הקודמים. כך כפי שמציין הרב זווין: "יודע הגאון הרוגאצ'ובי את ערכו, לא נכחד עצמו ממנו. אין הוא מחשיב כלל... אפילו את ראשוני האחרונים. לא מזכירם ולא מביאם כלל. ואפילו את הראשונים (רש"י, תוספות, הרא"ש וכו') שהוא מצטט אותם לפי דרכו, ומראה לנו פנינים נפלאות בדבריהם, אפילו את הראשונים האלה אין הוא מקבל את מרותם באופן מוחלט". וכך כתב בתשובותיו ”וידעתי שימצא כמה סתירות על זה מדברי הפוסקים נ"ע (=נוחתם עדן, כלומר, ז"ל), אבל אין אני רק כמברר ומסיק לשיטה עפ"י ש"ס וירושלמי לפי דעתי"^[24]; "וודאי הם דווקא והלכה למשה מסיני ואין לנו להוסיף על דברי רבותינו הגמרא והירושלמי ותוספתא, רק להבין דבריהם ולא נשא פנים לשום אדם בעולם"^[24]; "ואף דרבותינו הראשונים ז"ל וגם רבינו הגדול הרמב"ם לא ס"ל (=סבירא להו, כלומר, חושבים) כן, עפר אני תחת כפות רגליו, אך העיקר כמו שכתבתי לדינא (=להלכה)^[25]”.

הרוגצ'ובר נטה לשיטתו של הרמב"ם. הוא אהב את ספרו משנה תורה, והשתמש אף בספרו הפילוסופי מורה נבוכים כדי לפסוק הלכה. הוא חש כלפי הרמב"ם קרבה אישית, ומסופר כי בכל בוקר ובכל ערב הוא אמר "בוקר טוב רבי" ו"ערב טוב רבי", כשכוונתו היא לרמב"ם^[26]. כך גם פעם אחת כאשר מצא את אשר חיפש זמן רב בספרו של הרמב"ם, אמר בשמחה כלפי הרמב"ם "שתחיה עד מאה ועשרים שנה..."^[27].

ש"י עגנון מספר על פגישה של אחד מידידיו עם הרוגצ'ובר:

מיהרתי ונכנסתי אצלו ומצאתיו מתפתל בייסוריו. כשהרגיש בי התחיל לשפוך שיחו. חושש אני - אמר - שלא באו עלי יסורים אלא על ידי שלא נזהרתי כראוי בכבודם של רבותינו הראשונים, כל ימי נתתי את נפשי על הרמב"ם במשנה תורה שלו, השקעתי כל עמלי ואף כשעסקתי בדבריהם של ראשונים אחרים, דעתי על הרמב"ם, שמתוך דבריהם עמדתי על דעת הרמב"ם ולא נשאתי ונתתי בהם אלא עד כמה שיש בהם כדי לבאר ולברר את שיטת הרמב"ם. ופתאום פרץ בבכי ואמר, ואיה הם יתר רבותינו הראשונים, גדולי צרפת ואשכנז, איה רש"י, הראב"ן, הר"י ושאר בעלי התוספות שמימיהם שתיתי, ומפני שהייתי טרוד במשנה תורה על הרמב"ם לא מצאתי לי שעות פנויות לבאר את דבריהם, ועל שתיקתי מהם נידון אני לייסורים... כך הוסיף ודיבר כשדמעות ניגרות מעיניו. פתאום התאושש וחזר ואמר, נמצא שכל ייסוריי לא באו עלי אלא בשביל הרמב"ם, מקבל אני עלי את יסורי באהבה, כדאי הוא הרמב"ם לסבול עליו

— יאיר בורוכוב, הרוגצ'ובי, עמ' 160.

מספר פוסקי הלכה מתחו ביקורת על הרב רוזין בעקבות התעלמותו מעיקרון "הלכה כבתראי". הרב יחיאל יעקב וינברג כתב עליו: "אעפ"י שהיה גאון נורא ונפלא, אבל הוא לא רצה להיכנע לשום גדול שבגדולים של הדורות הקודמים מלבד להרמב"ם, שאותו היה יכול הסיע לצד חדושיו, כיוון שהרמב"ם שותק ואינו מפרש את נימוקיו וטעמי פסקיו. וחידושי הגאון צריכים תמיד בדיקה אם אינם מתנגדים לדברי רבותינו הראשונים, שהוא לא השגיח בהם"^[28]. הרב אברהם אהרן יודלביץ כתב: "כי הוא חושב כי עד שבא הוא לעולם לא הייתה לישראל תורה כלל, כי לא הבינו תורה מאומה - וממנו התחילה התורה ובו תסיים... והוא יושב בעיניים על הדרך כי תורתו מלאה עיניים, עיין עיין, אבל אינה ברה מאירת עיניים רק סמיות עיניים"^[29].

לאחר פטירתו נסעה בתו רחל לדווינסק למצוא את כתבי אביה על מנת להוציאם לאור, על אף שברקע הייתה מתיחות לקראת מלחמת העולם השנייה. עד פרוץ מלחמת העולם השנייה היא הספיקה להוציא שו"ת "צפנת פענח" (בשנת ה'ת"ש). עד סיוון ה'תש"א, היא הצליחה לשלוח תצלומים זעירים (בגודל של כ-2 ס"מ) משאר הכתבים יחד עם רבה של דווינסק באותה העת, הרב ישראל אלתר ספרן פוקס, לקרובו בניו יורק, צבי הירש ספרן. בחודש זה כבשו הנאצים את דווינסק והוציאו להורג את יהודי העיר אשר לא הצליחו לברוח. הרבנית רחל והרב פוקס ברחו ונרצחו מספר חדשים לאחר מכן. לאחר כיבוש העיר הושמדו כל הכתבים שנשארו, ואבדו גם אלה שרחל לא הספיקה לשלוח לניו-יורק.

כ-20 שנה לאחר פטירתו של צבי הירש ספרן, נפגש בנו, זאב ספרן, עם הרב מנחם מנדל כשר, שלאחר מאמצים הצליח למצוא מכונה חדשה שבאפשרותה לפענח את הצילומים הזעירים שנשלחו מדווינסק. בעקבות כך הקים הרב כשר בישיבת רבינו יצחק אלחנן את "מכון צפנת פענח", בו ישבו צוות של עורכים שהוציאו לאור חלק מכתבי הרוגצ'ובר שהצליחה רחל לשלוח מדווינסק. בשנים תשס"ח-תשע"ד הוחל בפרויקט סריקת כתבי הגאון במצלמות חדשות של הספרייה הלאומית ובאיכות משופרת, ויצאו לאור ספרים חדשים בירושלים (תשע"ד) ובמודיעין עילית.

• הרב שלמה יוסף זוין, הגאון הרוגצ’ובי בתור פרשן : שלוש שנים לפטירתו, ירושלים תרצ"ט (הדפסה מיוחדת מהירחון "סיני", כרך ד')
• הרב משה שלמה כשר, (בנו של הרב מנחם מנדל), פרקי מבוא לתורת הרוגאצ’ובי : רבינו יוסף רוזין, "מכון צפנת פענח" (על-יד ישיבת רבינו יצחק אלחנן) ו"דפוס המערב", ניו יורק וירושלים תשכ"ו
• הרב משה שלמה כשר (עורך), הגאון הרוגאצ’ובי ותלמודו : הערכה ודוגמאות מתורתו, מכון תורה שלמה, ירושלים תשל"ד (תרגום מיידיש של חיים ספיר, דער לעבדיקער ש"ס, קאונס, תרצ"ו)
• משה גרוסברג, צפונות הרוגאטשובי : בירורים במשנתו - הלכה ועיון, ירושלים תשל"ו (הוספות ומילואים לדפוס צילום של ירושלים תשי"ח כולל השער והמבוא באנגלית)
• הרב מנחם מנדל כשר, מפענח צפונות - עיונים במשנתו התורנית של הרוגצ'ובי, "מכון צפנת פענח", ירושלים, תשל"ו
• פענח רזא - לדמותו החסידית של הרוגצ'ובי (בתוך: מגדל עז, כפר חב"ד תש"מ, בעריכת יהושע מונדשיין. עמ' פ"ח-צ"ט)
• יוחנן לדרמן, מגילת רזין : ליובלו של... מרנא... יוסף רוזין... המפורסם בשם "הרוגצ’ובי", ירושלים תשמ"ו (לכבוד יובל החמישים לפטירתו של הרוגצ'ובר)
• מנחם מנדל טננבוים, שיטת לימודו של הרוגוצ'ובי ז"ל, כפר חב"ד, תשמ"ז
• אהרן סורסקי, מרביצי תורה מעולם החסידות, חלק ד, בני ברק, תשמ"ז, עמ' פח-קטז.
• הפוסק הלמדן: שני מודלים של הכנסת הלמדנות להיכל ההלכה, בביצוע יצחק הרשקוביץ, סרטון בערוץ "מכון ון ליר בירושלים", באתר יוטיוב, 28 בדצמבר 2011
• יאיר בורוכוב, הרוגוצ’ובי : סיפור חייו של גאון הגאונים, שר התורה, רבי יוסף רוזין זצ"ל, כפר חב"ד תשס"ה (עם עריכה כללית של הרב טוביה בלוי, עריכה לשונית של הרב משה מרינובסקי וייעוץ וביקורת של הרב אברהם דוד מנדלבוים)
• הרב שלמה יוסף זוין, אישים ושיטות : שורת מאמרים על אישי הלכה ושיטותיהם בתורה, הוצאת "קול מבשר", ירושלים תשס"ז (מהדורה רביעית עם עריכה וסידור מחדש והוספת כותרות בצדי דפים ומפתח)
• ישראל מייטליס הלמדנות הפילוסופית של רבי יוסף רוזין בדרשותיו של רבי מנחם מנדל שניאורסון בר-אילן תשע"ג.
• יאיר בורוכוב, הגאון הרוגצ'ובי תולדות חייו של שר התורה גאון הגאונים רבי יוסף רוזין זצ"ל, אלול תשפ"ג.

מיזמי קרן ויקימדיה
טקסט בוויקיטקסט: שו"ת צפנת פענח
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יוסף רוזין

• בן-ציון אייזנשטט, ראזין, הרב יוסף, דור רבניו וסופריו, תרנ"ה-תרס"ה, חלק ו, עמוד 65, באתר היברובוקס

ספריו

• צפנת פענח (על הרמב"ם חלק א-ב), ווארשא תרס"ג, באתר היברובוקס
• צפנת פענח (על הרמב"ם חלק ד-ה), ווארשא תרס"ג, באתר היברובוקס
• צפנת פענח (על הרמב"ם), ווארשא-פיעטרקוב תרס"ג-תרס"ט, באתר היברובוקס
• צפנת פענח (על הרמב"ם), ווארשא-פיעטרקוב תרס"ג-תרס"ט, באתר היברובוקס
• צפנת פענח (הלכות תרומות), ווארשא-פיעטרקוב תרס"ג-תרס"ט, באתר היברובוקס
• צפנת פענח (ספר הפלאה), ווארשא-פיעטרקוב תרס"ג-תרס"ט, באתר היברובוקס
• צפנת פענח (חלק ד), ווארשא-בילגורייא תרצ"ה-תרח"צ, באתר היברובוקס
• מכתבי תורה, בליגורי תרצ"ז, באתר היברובוקס
• צפנת פענח (שו"ת חלק א), ניו יורק תשי"ד, באתר היברובוקס
• שלמת יוסף, ירושלים תשט"ז, באתר היברובוקס
• צפנת פענח (ספר בראשית), ירושלים תשכ"ב, באתר היברובוקס
• צפנת פענח (ספר שמות), ירושלים תשכ"ב, באתר היברובוקס
• צפנת פענח (ספר ויקרא), ירושלים תשכ"ב, באתר היברובוקס
• צפנת פענח (ספר במדבר), ירושלים תשכ"ב, באתר היברובוקס
• צפנת פענח (ספר דברים), ירושלים תשכ"ב, באתר היברובוקס
• מפענח צפונות, ירושלים תשל"ו (בצירוף מבוא, כולל הערכות לדמותו הרוחנית של הצפנת פענח, דרך לימודו ויסודי שיטתו בסברותיו והשואותיו, מאת הרב מנחם מ. כשר), באתר היברובוקס
• צפנת פענח (כללי התורה והמצוות), ירושלים תשכ"ז, באתר היברובוקס
• צפנת פענח, ירושלים תשנ"ט, באתר היברובוקס
• נר אברהם, תשל"ו, באתר היברובוקס
• בעניין תשלומי תרומה בקטן, ובגדרי קטן בקרבנות ובקרבן פסח, נזר התורה כסליו תשס"ט
• שו"ת צפנת פענח, מהדורת ורשה, חלק ב וחלק ג במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית של פולין.
• יוסף רוזין (1858-1936), דף שער בספרייה הלאומית

מאמרים ודיונים

• דיון בפורום עצור כאן חושבים על משנתו
• נח זבולוני, "במחיצתו של הרוגצ'ובר", כתב העת "טורי ישורון", גיליון מ"ד, שבט-אדר תשל"ה, עמ' 10–13.
• ביטאון העדה 1480 עמוד ח'.
• ישראל אורי מייטליס, פעולה נמשכת – לגלגולו של המושג מתורתו של הרוגוצ'ובר, אסיף א
• פלא הדורות בעיתון המבשר התורני, באתר שטורעם (הקישור אינו פעיל, 2023)