יחסי אקוודור–סין

יחסי אקוודור–סין
אקוודור	הרפובליקה העממית של סין
אקוודור	סין
שטח (בקילומטר רבוע)
283,561	9,596,967.75
אוכלוסייה
18,187,369	1,418,233,615
תמ"ג (במיליוני דולרים)
118,845	17,794,782
תמ"ג לנפש (בדולרים)
6,534	12,547
משטר
דמוקרטיה נשיאותית	רפובליקה עממית

יחסי אקוודור–סין הם היחסים הדיפלומטיים בין רפובליקת אקוודור לרפובליקה העממית של סין. אף על פי שהשפעתה הכלכלית של סין צומחת במהירות ברחבי אמריקה הלטינית, ^[1] היא אולי בולטת ביותר באקוודור, שם היא נהנית ממונופול כמעט של יצוא גולמי.^[2] מבקרי נשיא אקוודור רפאל קוראה אומרים כי ההשפעה הסינית הלכה רחוק מדי ומאיימת על הריבונות הלאומית בעוד שזכויות העמים הילידים והמגוון הביולוגי עלולים להיפגע קשות בגלל התחייבויותיה לנפט של אקוודור לסין.^[3][4][5][6]

כמו מדינות רבות אחרות באמריקה הלטינית, הקשר המוקדם בין אקוודור לסין כלל זרימת מהגרים סינים לאקוודור במהלך סוף המאה ה-19. רבים מהמהגרים הללו, שהיו בעיקר ממחוז גואנגדונג, נמלטו מהסכסוך הפוליטי והכלכלי שערער את היציבות בסין במהלך אותה תקופה.^[7] אף על פי שאנשים אלה יצאו במקור להתיישב מחדש בפרו, קהילות סיניות החלו לצוץ במחוז גואייס באקוודור בסביבות 1880. ^[8] מהגרים אלה עבדו לעיתים קרובות בעבודות חקלאות, דיג או כרייה, בעוד שחלקם הקימו מסעדות ועסקים, ולבסוף נטמעו בתרבות האקוודורית. לתהליך זה סייעו ארגונים חברתיים אקוודוריים כמו China Beneficence, שסייעו למעשה למהגרים סינים במציאת תעסוקה וסיפקו תמיכה חברתית. שרידים של ארגונים אלה עדיין קיימים במטרה הן לסייע לאקוודור סינים והן ליצירת קשרים עסקיים בין אנשי מקצוע אקוודורים לעמיתיהם הסינים.^[7] כיום, הקהילה הסינית-אקוודורית קטנה למדי בשל צעדי ההטמעה המוצלחים שנקטה ממשלת אקוודור, והיא מורכבת מכ-2,500 איש. ^[9] אקוודורים בולטים ממוצא סיני כוללים את לי ג'יאן (כדורגלן, יליד 1989) ואיש העסקים קרלוס מונקאיו.

בעוד שהיחסים הדיפלומטיים הרשמיים בין אקוודור לרפובליקה העממית של סין לא כוננו עד 1980, מנהיגי אקוודור הפגינו עניין בסין מאז סוף שנות ה-60. ^[10] במהלך תקופה זו, ממשלת אקוודור נמנעה מהצבעה על החלטה שחסמה את PRC מלהחזיק במושב באו"ם. ^[11] בתחילת שנות ה-70, בתקופת נשיאותו של חוסה מריה ולסקו איבארה, החלו סין ואקוודור לבנות מערכת יחסים מסחרית, כאשר כל מדינה הקימה משרד מסחר במדינה השנייה.^[7] התקדמות מוקדמת זו נקטעה על ידי סדרה של הפיכות צבאיות שערערו את היציבות באקוודור מ-1972 עד 1979. ^[12] הממשלות הצבאיות שהוקמו לא היו סימפתיות למשטר הסיני, ובכך גרמו לחוסר התפתחות בולטת של יחסי סין–אקוודור בתקופה זו.^[7] לאחר בחירתו של חיימה רולדוס אגילרה ב-1979 וכינון מחדש של השלטון האזרחי באקוודור, כוננו יחסים דיפלומטיים רשמיים ב-1980. לאחר כינון היחסים, כמה משליטי אקוודור ביקרו בסין בסוף המאה ה-20. הביקור הראשון נערך על ידי הנשיא אוסוולדו הורטאדו בשנת 1984, ולאחר מכן הפסקה של 10 שנים, אשר נשברה על ידי הנשיא Sixto Durán Ballen בשנת 1994, ולאחר מכן שוב על ידי ג'מיל Mahuad בשנת 1999. ^[13] בעוד שבכירים רבים באקוודור ביקרו בסין, אף ראש מדינה סיני לא ביקר באקוודור עד שהנשיא שי ג'ינפינג ביקר באקוודור ב-2016.^[2]

צריכת הנפט של סין הוכפלה בין 2000 ל-2010, והייתה צפויה לעלות על ארצות הברית עד 2019. סין חיפשה מחוץ לגבולותיה הלאומיים כדי למצוא פתרון לצורכי האנרגיה הגוברים שלה; כיום יותר ממחצית מצריכת הנפט שלה מגיעה מייבוא.^[14] סין כבר שולטת בהיקפי נפט הולכים וגדלים מוונצואלה, שם ניהלה משא ומתן על הלוואות של לפחות 43 מיליארד דולר; מרוסיה, שבה הסכום עשוי לעלות על 55 מיליארד דולר; וברזיל, עם לפחות 10 מיליארד דולר. באנגולה, העסקאות מסתכמות בסביבות 13 מיליארד דולר.^[3]

זמן קצר לאחר שנכנס לתפקידו ב-2007, הנשיא רפאל קוראה הכריז על נתח גדול מהחוב הזר של אקוודור בסך 3.2 מיליארד דולר "לא לגיטימי" ו"מתועב", והמדינה נכשלה בשנה שלאחר מכן. עם אקוודור שנחשבת לזויה בשוקי האשראי ומתקשה לשמור על הכלכלה שלה סולבנטית, פטרוצ'יינה, חברת הנפט והגז הסינית והזרוע הרשמית של חברת הנפט הלאומית של סין (CNPC), הציעה חבל הצלה ביולי 2009, והלוותה מיליארד דולר לאקוודור. עסקת ה"מימון מראש" הייתה אמורה להיפרע במשך שנתיים ונושאת ריבית של 7.25 אחוזים.^[3][14] חלק מהסכם ההלוואה קבע כי PetroEcuador, חברת הנפט הממשלתית של אקוודור, תמכור את הנפט האמזוני לפטרוצ'יינה.^[14] אקוודור התחייבה ל-96,000 חביות ליום לחברות סיניות.^[3]

מאז 2008 אקוודור לוותה יותר מ-11 מיליארד דולר מסין, רבים מהם משמשים לפרויקטי תשתית, נפט, כרייה ואנרגיה. ^[15][16] בשנת 2010, בנק היצוא-ייבוא של סין העניק הלוואה של 1.7 מיליארד דולר לממשלת אקוודור עבור הסכר ההידרואלקטרי קוקה-קודו סינקלייר ו-570 מיליון דולר עבור הסכר ההידרואלקטרי סופלדורה, והבנק לפיתוח סין הלווה לפטרו-אקוודור מיליארד דולר.^{[16] [17] [18]} בשנת 2011, פטרוצ'יינה שילמה מקדמה של מיליארד דולר על נפט לפטרו אקוודור. הבנק לפיתוח סין נתן הלוואה נוספת של 2 מיליארד דולר לממשלת אקוודור, 70% ממנה יועדו לשיקול דעתה של ממשלת אקוודור ו-30% ממנה היו לנפט. ^[19] רבות מההלוואות שבאו לאחר מכן היו בטווח של 1–2 מיליארד דולר, עם שיעורי ריבית של בין 6% ל-8%, ודורשות תשלום בחביות נפט גולמי עד 2024.^[14][2]

ב-2013, הכסף הסיני עזר לכסות עד 61% מצרכי המימון של הממשלה. בתמורה, סין תבעה כמעט 90% ממשלוחי הנפט של המדינה במהלך השנים הקרובות, כאשר רובם נסחרים אז ברחבי העולם ובמיוחד בארצות הברית^[20] מסגרת אשראי חדשה נמצאת תחת משא ומתן מאז אמצע 2014, אשר תהיה בנוסף למימון של 9 מיליארד דולר שאקוודור מבקשת מסין לבניית בית זיקוק שיעבד 200,000 חביות נפט גולמי ביום, כמו גם הלוואה של 2 מיליארד דולר שנחתמה עם חברת הנפט הממשלתית Sinopec. כולל מסגרת האשראי, הלוואות אלו מסין שוות ערך לכ-13.6% מהתמ"ג של אקוודור נכון לשנת 2013.^[20] הסיכון הנובע מכך הוא שאקוודור מאבדת את ריבונותה, וכאשר היא נאלצת לקדוח נפט במאגרי הטבע והאתניים שלה כדי להחזיר את חובותיה לסין, זכויות העמים הילידים מופרות וחלק מהאזורים המגוון הביולוגיים ביותר בעולם נפגעים. מבקרי הממשל הנוכחי טוענים כי אקוודור תדמה לחברה בת בבעלות מלאה של סין, בדומה למדינות רבות המתמודדות עם כושר פירעון ועם זאת עשירות במשאבים באפריקה שמדרום לסהרה. ^[21]

הנשיא קוראה התלונן בפומבי על דרישות הערבות של סין להלוואות, וכינה זאת "ניסיונות נגד ריבונות אקוודור". ^[22] אולם במהלך ההכפשות הפומביות הללו, הממשל של קוראה חתם בחשאי על מכתב המאפשר לפטרוצ'יינה לתפוס נכסים מחברות הנפט הפועלות באקוודור במקרה שאקוודור לא תחזיר את מלוא ההלוואות שלה לסין. ^[23]

מדאיג עוד יותר הוא "הסכם ארבע המפלגות" מאוגוסט 2010, שנחתם על ידי פטריאקוודור, משרד האוצר האקוודורי, פטרוצ'יינה והבנק לפיתוח סין. סעיף 15 בחוזה זה כולל את מה שאנליטיקה השקעות מכנה "ויתור חסינות ריבונות" המאפשר לסין לתפוס רבים מנכסיה של אקוודור אם המדינה לא תצליח להחזיר את ההלוואות ומחייבת את אקוודור "לוותר באופן בלתי הפיך וללא תנאי [לוותר] על כל זכות... לתבוע כל חסינות מפני או בכל הליכים... נגדה או נגד נכסיה". ^[24] הסעיף אינו כולל את הציוד הצבאי של אקוודור, שגרירויות, קונסוליות, משאבי טבע שעדיין לא נשאבו, הארכיונים והמורשת התרבותית שלה וכל רכוש שסין לא תוכל לתפוס על פי החוק האקוודורי. עם זאת, לא ברור אילו, אם בכלל, נכסים החוק האקוודורי לא יכלול. להסכם ניהול החשבונות שעליו חתמו פטריאקוודור והבנק לפיתוח סין באותו יום יש סעיף זהה.

סין גם ניסתה להבטיח את ההלוואות שלה על ידי דחיפה להרחבה מאסיבית של גבול הנפט של אקוודור, במיוחד במרכז-דרום האמזונס ובפארק הלאומי יאסוני, לפני ואחרי שנכשלה יוזמת Yasuní-ITT. יוזמת Yasuní-ITT הייתה הצעת ממשלת אקוודור להימנע ללא הגבלת זמן מניצול עתודות הנפט של שדה הנפט Ishpingo-Tambococha-Tiputini (ITT) בפארק הלאומי יאסוני, בתמורה למחצית מערך הרזרבות, או 3.6 מיליארד דולר במשך 13 שנים מהקהילה הבינלאומית. מטרת היוזמה הייתה לשמר את המגוון הביולוגי, להגן על עמים ילידים החיים בבידוד מרצון, ולהימנע משחרור פליטת CO ₂.^[25] קרן הנאמנות Yasuni-ITT הושקה רשמית ב-3 באוגוסט 2010, אך ביולי 2013 התקבלה מסקנה שהתוצאות הכלכליות אינן מספקות. הנשיא קוראה ביטל את התוכנית ב-15 באוגוסט 2013.

החברות הסיניות Sipec ו-Andes Petroleum, שהתמזגו עם הקונגלומרט הסיני PetroOriental, כבר פעלו באמזונס הצפוני של אקוודור ובפארק הלאומי יאסוני. זמן קצר לאחר שנכשלה יוזמת Yasuní-ITT, Andes הגיש הצעות על בלוקים 79 ו-83 בתוך הפארק הלאומי Yasuní . בלוקים אלה הם ביתם של הסאפרה, מהם נותרו כ-200 באקוודור, ואשר אונסק"ו הכירה כנחלה תרבותית. בלוק 79 הוא גם ביתם של שבט הקצ'ואה ובלוק 83 לשבטי הקצ'ואה וה-Shiwiar בנוסף ל-Sapara.^[14]

בנוסף, הפארק הלאומי יאסוני, כולל גושי ה-ITT, מצטיין בעולם בשל העושר הביולוגי יוצא הדופן שלו על פני קבוצות טקסונומיות (דו-חיים, ציפורים, יונקים, צמחים, חרקים ודגים). מתוכם, מספר לא מבוטל נמצא בסכנת הכחדה עולמית, כלומר, רשום על ידי ה-IUCN בסכנת הכחדה קריטית, בסכנת הכחדה או פגיע. ^[26] אלה כוללים 13 מיני בעלי חוליות מתועדים וכ-56 מיני צמחים משוערים; 15 מינים נוספים של בעלי חוליות נמצאים בסכנת הכחדה.^[4] פיתוח נפט נוסף ב-Yasuní מסכן את המינים הללו שכבר מאוימים בקנה מידה עולמי, כמו גם את עושר המינים המדהים של הפארק וערכי השימור שלו.^[25] נערכו מספר מחקרים מדעיים המוכיחים שיש להפסיק מיידית כל פעילות נפט חדשה וסלילת כבישים ביאסוני.^[5][6]

אולם על פי דיווחים בתקשורת בארצות הברית ובבריטניה, בשנת 2009, הרבה לפני שיוזמת Yasuní-ITT נכשלה, המשרד למדיניות כלכלית של אקוודור נתן מצגת פרטית לצוות הנשיא קוראה, בה הבטיח המשרד "לעשות את מירב המאמצים לתמוך בפטרוצ'יינה ו-Andes Petroleum בחקר ה-ITT", תוך התעלמות מההשלכות על עמים ילידים המאכלסים חלק זה של הפארק והשפעות על המגוון הביולוגי. ^[27] טענות אלו נדחות על ידי אקוודור, שטוענת כי המסמכים שעליהם התבססו, שסופקו על ידי פוליטיקאים מהאופוזיציה באקוודור, טופלו. ^[28] עשרה ימים לאחר החלטתה של אקוודור לנטוש את יוזמת Yasuní-ITT הממשלה הודיעה כי קיבלה הלוואה נוספת של 1.2 מיליארד דולר מסין.^[14]

בשנת 2012, סין הלוותה לאקוודור 240 מיליון דולר לצורך שיפוץ מערכת הביטחון באקוודור. מערכת זו כוללת 4,300 מצלמות מעקב חדשות, רחפנים, מערכות אוטומטיות לעיבוד ראיות, וכוח אדם מוגבר לניהול כל אחת מהטכנולוגיות החדשות הללו, שכונו ביחד שירות האבטחה המשולב ECU 911.^[29] הרבה מהחומרה החדשה הזו פותחה באקוודור, אבל במעבדות שתוכננו והוקמו על ידי תאגיד היבוא והיצוא של האלקטרוניקה הלאומית של סין (CEIEC), שהיא חברה בבעלות ממשלתית וחברת בת של קבלן הביטחון הלאומי China Electronics Corporation (CEC) . ה-CEC ביצע גם שיפוצי מעקב דומים בוונצואלה ובבוליביה, והציג גם טכנולוגיה לניטור יער הגשם באמזונס בברזיל. ^[30] ממשלת אקוודור הדגישה את היתרונות של מערכת אבטחה נרחבת זו, שהותקנה בכל 24 המחוזות של המדינה. הם טוענים שהיא הצליחה להפחית את זמן התגובה למקרי חירום יומיומיים כמו מחלות מסכנות חיים, ^[31] וציינו את המערכת כגורם גדול לירידה הדרמטית בפשיעה באקוודור מאז התקנתה. ^[32] עם זאת, חלק מהאנשים הביעו דאגה לגבי טבען ונפוצותן של הטכנולוגיות הללו, וכיצד ניתן להשתמש בהן כדי ליצור מדינת משטרה אקוודורית.^[29] רבים מחברי הקהילה הבינלאומית עקבו מקרוב אחר השימוש במערכות דומות בסין, וגילו שמערכות זיהוי הפנים יכולות לאתר אדם ספציפי תוך כ-7 דקות. ^[33] השימוש האחרון בטקטיקות מעקב ומניפולציה מפוקפקות על ידי ממשלת אקוודור ^[34] עשוי לאמת את החששות הללו, כאשר כמה חוקרים מרחיקים לכת ומזהירים שמערכות דומות יכולות לעודד שיטות סמכותיות.^[29]

• סין מחזיקה באקוודור שגרירות בקיטו וקונסוליה כללית בגואיאקיל. ^[35]
• אקוודור מחזיקה בסין שגרירות בבייג'ינג וקונסוליות כלליות בגואנגג'ואו ושנגחאי. ^[36]

מדיה וקבצים בנושא יחסי אקוודור–סין בוויקישיתוף