יחסי יוון–סין
| יחסי יוון – הרפובליקה העממית של סין | |
|---|---|
 |  |
 | |
| יוון | הרפובליקה העממית של סין |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 131,957 | 9,596,967.75 |
| אוכלוסייה | |
| 10,010,962 | 1,418,233,615 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 238,206 | 17,794,782 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 23,795 | 12,547 |
| משטר | |
| רפובליקה | רפובליקה עממית |
יחסי יוון–סין הם היחסים בין הרפובליקה העממית של סין לבין הרפובליקה ההלנית. לסין יש שגרירות באתונה. ליוון יש שגרירות בבייג'ינג ו-3 קונסוליות כלליות בגואנגג'ואו, הונג קונג ומאז 2005 בשאנגחאי. נמל פיראוס חשוב מבחינה גיאו-אסטרטגית עבור סין, מכיוון שהוא מסייע לעסקות סין עם אירופה כולה. אלפי אנשים סינים חיים ביוון בהקשר הסיני מעבר לים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העת העתיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אנשים סינים קדומים יצרו קשר עם יוונים בקטריאנים. דייואן (פירושו "איונים גדולים"), המתואר ביצירות ההיסטוריות הסיניות של רשומות ההיסטוריון וספר האן. זה מוזכר בחשבונותיו של החוקר הסיני המפורסם ג'אנג צ'יאן בשנת 130 לפני הספירה ובשגרירויות הרבות שעקבו אחריו אל מרכז אסיה. מדינת דייואן מקובלת בדרך כלל כמתייחסת לעמק פרגנה, ולעיר היוונית אלכסנדריה אסחטה. דיווחים סיניים אלה מתארים את הדואואן כמתגוררים עירוניים בעלי תווי פנים קווקזים, החיים בערים מוקפות חומות ובעלות "מנהגים זהים לאלה של יוונים-בקטריאנים".[1] מלחמת הסוסים השמימיים (104–101 לפני הספירה) הייתה מלחמה בין דייואן לשושלת האן.
בעקבות המשלחות הרומיות העתיקות לסין שנרשמו בהיסטוריה סינית עתיקה, נראה שנוצרו קשרים בין האימפריה הביזנטית למספר שושלות של סין, החל משושלת טאנג (618–907 לספירה).[2] מהרשומות הסיניות ידוע שמיכאל השביעי דוקאס שיגר משלחת דיפלומטית לסין שהגיעה לשם בסופו של דבר בשנת 1081, בתקופת שלטונו של הקיסר שנזונג משושלת סונג, מאות שנים לפני הגעתו של מרקו פולו.[3] קובלאי חאן, השליט המונגולי שהקים את שושלת יואן של סין, לא רק שמר על התכתבויות עם היוונים הביזנטיים, אלא אירח כמה מהם בחצר ביתו בח'אנבאליק (בייג'ינג המודרנית). ההיסטוריה של יואן (פרק 134) מתעדת כי Ai-sie מסוים (תעתיק של יהושע או יוסף) מארץ פו לין (כלומר האימפריה הביזנטית), בתחילה בשירותו של Güyük Khan, היה בקי היטב בשפות המערב והיה מומחה בתחומי הרפואה היוונית והאסטרונומיה, מה ששכנע את קובלאי חאן להציע לו תפקיד כמנהל הלוחות הרפואיים והאסטרונומיים.[4] קובלאי חאן כיבד בסופו של דבר את איי-סי בתואר האצילי של נסיך פו-לין. בביוגרפיה שלו בתולדות יואן מוזכרים ילדיו בשמותיהם הסיניים הנושאים דמיון לשמות הנוצרים אליאס (יה-לי-אה), לוק (לו-קו) ואנטוני (אן-טון), עם בת בשם A-na-si-sz.
העת המודרנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך מלחמת קוריאה שתי המדינות היו אויבות וכוחותיהן נלחמו זה בזה. כוח המשלוח היווני היה חלק מכוחות האו"ם.
כינון יחסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1955 ייסדה ביאטה קיציקיס באתונה את איגוד יוון-יחסי ציבור של סין. בעלה, פרופסור פוליטכניקום ומנהיג EDA וחבר הפרלמנט, ניקולא קיציקיס, עזר לה במאמץ, ובכך ביסס את היחסים הלא רשמיים הראשונים בין יוון לרפובליקה העממית של סין. בנם, דימיטרי קיציקיס, סינולוג, פרופסור מאוניברסיטת אוטווה בקנדה, נסע לעיתים קרובות לסין וכונן יחסים קרובים עם היו"ר מאו דזה-דונג, דנג שיאופינג וג'ואו אנלאי ובשנת 2007 כתב ביוונית "היסטוריה השוואתית של יוון וסין מימי קדם ועד ימינו".
שתי המדינות כוננו יחסים דיפלומטיים ב-6 ביוני 1972. ראש ממשלת יוון קונסטנדינוס קרמנליס ביקר בסין בשנת 1979 והתקבל על ידי מנהיג סין באותה תקופה חואה גוופנג. קונסטנטינוס קרמנליס היה ראש ממשלת יוון הראשון שביקר בסין.
עידן האיחוד האירופי
[עריכת קוד מקור | עריכה]לסין יש כיום 51% בעלות בנמל פיראוס באמצעות COSCO.
יוון, תחת ראש הממשלה אלכסיס ציפראס, מנעה מהאיחוד האירופי לפרסם הצהרות המגנות את התוקפנות הסינית בים סין הדרומי ואת תיעוד תיעוד זכויות האדם של, מהלכים המיוחסים כתגובה להשקעה הסינית בנמל פיראוס.[5][6]
ב-12 באפריל 2019, יוון הצטרפה רשמית ל"שיתוף הפעולה בין סין למדינות מרכז ומזרח אירופה", והפכה לאומה האירופית ה-17 שהצטרפה ליוזמה והפכה אותה ל-17 + 1.[7] מהלך זה פיתח את היחסים בין סין ליוון. התקווה היא לקו רכבת אתונה-בודפשט שתעבור דרך בלגרד וסקופיה.[8]
יחסים תרבותיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'ואו אנלאי נתן ללואו ניאנשנג את הפקודה לכתוב את המילון היווני-סיני הראשון. לואו ניאן שנג תרגם מאז שנות ה-50 גם את כל היצירות היווניות הקלאסיות הגדולות לסינית.
ביקורים דו צדדיים
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
.jpg)
- יוני 2002 ראש ממשלת יוון קוסטאס סימיטיס ביקר בסין.
- ראש ממשלת יוון קוסטס קרמנליס, ערך ביקור ממלכתי בסין בין התאריכים 19–21 בינואר 2006.
- ביוני 2008, נשיא יוון קרולוס פפוליאס ערך ביקור ממלכתי בן חמישה ימים בסין.
- בנובמבר 2008, ביקור בן שלושה ימים של נשיא סין חו ג'ינטאו ביוון.
- סגן ראש הממשלה הסיני ג'אנג דז'יאנג ערך ביקור בן ארבעה ימים באתונה ב-16 ביוני 2010.[9]
- ראש ממשלת יוון אנטוניס סמאראס ערך ביקור בן חמישה ימים בסין במאי 2013.
הסכמים דו צדדיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הסכם על שיתוף פעולה בין כוחות המשטרה (בייג'ינג, 15 בפברואר 1995).
- הסכם שיתוף פעולה למאבק בטרור וסמים (בייג'ינג, 15 בפברואר 1995).
- הסכם ימי (16 באוקטובר 1995).
- מזכר שיתוף פעולה בניהול משאבים ימיים ושיתוף פעולה מדעי וטכני הדדי (אתונה, 16 באוקטובר 1995).
- פרוטוקול לשיתוף פעולה מדעי וטכנולוגי (בייג'ינג, 14 בנובמבר 1995).
- תוכנית חילופי תרבות לתקופת 1999 2002 (בייג'ינג, 9 בספטמבר 1999). הוארך לשלוש שנים נוספות במרץ 2003.
- פרוטוקול על התייעצויות בין משרדי החוץ של יוון וסין (בייג'ינג, 29 בפברואר 2000).
- פרוטוקול של מושב שמונה של הוועדה המשותפת לשיתוף פעולה מדעי וטכנולוגי (בייג'ינג, 16 באוקטובר 2000).
- הסכם לשיתוף פעולה עם ייעור בין מינהל היערות הממלכתי של סין, ומשרד החקלאות של הרפובליקה ההלנית (2002).
השקעות
[עריכת קוד מקור | עריכה]באוקטובר 2009 Cosco חכרה למשך 30 שנה חלק מנמל פיראוס, רמת המטען שנתיים לאחר מכן הייתה גבוהה פי שלושה מבעבר.[10]
בשנת 2010 נחתם חוזה בסך 123 מיליון דולר בין הליוס פלאזה לבין BCEGI, חברת בת של קבוצת הנדסת הבנייה בבייג'ינג, חברת נדל"ן ובנייה. הליוס מפתחת מתחם בתי מלון ומסחר לתיירות בפיראוס, עיר הנמל הגדולה באתונה. Huawei Technologies, טלקום סיני שהושקע בארגון התקשורת ההלנית.[9]
במרץ 2015 סגן ראש ממשלת יוון יאניס דראגאסאקיס ושר החוץ ניקוס קוציאס ביקרו בסין ב-25 במרץ 2015. במסגרת זו נפגש השר קוציאס עם שר החוץ של הרפובליקה העממית של סין, וואנג יי.[11]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Strabo XI.XI.I
- ^ Bretschneider, E. (2000), Medieval Researches from Eastern Asiatic Sources: Fragments Towards the Knowledge of the Geography and History of Central and Western Asia from the 13th to the 17th Century, Vol. 1, Abingdon: Routledge, reprint of 1888 edition, pp 143-144.
- ^ Fuat Sezgin; Carl Ehrig-Eggert; Amawi Mazen; E. Neubauer (1996). نصوص ودراسات من مصادر صينية حول البلدان الاسلامية. Frankfurt am Main: Institut für Geschichte der Arabisch-Islamischen Wissenschaften (Institute for the History of Arabic-Islamic Science at the Johann Wolfgang Goethe University). p. 25.
- ^ Bretschneider, E. (2000), Medieval Researches from Eastern Asiatic Sources: Fragments Towards the Knowledge of the Geography and History of Central and Western Asia from the 13th to the 17th Century, Vol. 1, Abingdon: Routledge, reprint of 1888 edition, p. 144.
- ^ Horowitz, Jason; Alderman, Liz (26 באוגוסט 2017). "Chastised by E.U., a Resentful Greece Embraces China's Cash and Interests". נבדק ב-22 בספטמבר 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Cumming-Bruce, Nick; Sengupta, Somini (19 ביוני 2017). "In Greece, China Finds an Ally Against Human Rights Criticism". The New York Times.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Greece joins China's 16+1 initiative | Kathimerini". www.ekathimerini.com (באנגלית). נבדק ב-2019-07-07.
- ^ "Greece eyes China-led group with Central, Eastern European nations". South China Morning Post (באנגלית). 2019-04-11. נבדק ב-2019-07-07.
- ^ 1 2 "China buys Greek when no one else will". Fortune magazine. 18 ביוני 2010. נבדק ב-2010-06-20.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Alderman, Liz (10 באוקטובר 2012). "Chinese Company Sets New Rhythm in Port of Piraeus". The New York Times.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Yannis Dragasakis and Nikos Kotzias to pay official visit to China on 25 March 2015 - China and Greece". chinaandgreece.com. 23 במרץ 2015. נבדק ב-14 באפריל 2018.
{{cite web}}: (עזרה)
