יחסי גרמניה–לטביה

יחסי גרמניה–לטביה
גרמניה	לטביה
גרמניה	לטביה
שטח (בקילומטר רבוע)
357,022	64,589
אוכלוסייה
84,391,141	1,865,680
תמ"ג (במיליוני דולרים)
4,456,081	43,627
תמ"ג לנפש (בדולרים)
52,803	23,384
משטר
רפובליקה פדרלית	רפובליקה

היחסים בין הרפובליקה הפדרלית של גרמניה לבין לטביה הם יחסים היסטוריים שתחילתם במהלך ימי הביניים, ובמהלך השנים ידעו עליות ומורדות. לאחר קריסת ברית המועצות ואיחוד גרמניה מחדש, התחזקו קשרי המדינות, וכיום שתי המדינות חברות בנאט"ו ובאיחוד האירופי, ומקיימות ביניהם קשרים כלכליים, חברתיים ותרבותיים בשלל תחומים.

במהלך המאה ה-12 הקימו גרמנים תחנות סחר על הדווינה, ובמאה ה-13 ייסד אלברט מבוקסהובן את ריגה. מאוחר יותר ניהלו המסדר הליבוני והמסדר הטבטוני מסע לביעור הפגאניות באזור הים הבלטי. גרמנים-בלטים שלטו בתרבות, בדת ובחינוך של אסטוניה ולטביה עד שלהי המאה ה-19. אחרי כיבושן של אסטוניה ולטביה על ידי האימפריה הרוסית בתחילת המאה ה-18 תרמו גרמנים-בלטים רבות לקידום המדע והתרבות של רוסיה, ובני העדה התגייסו לצבא הרוסי, ואחדים מהם הגיעו לדרג הפיקודי הבכיר.

במהלך מלחמת העולם הראשונה נכבשה לטביה על ידי צבא הקיסרות הגרמנית, ובשנת 1918 אף הוקמה על ידי הגרמנים דוכסות קורלנד וסמיגליה, אשר התפרקה עד מהרה בעקבות התבוסה הגרמנית במלחמה. ב-15 ביולי 1920 נחתם הסכם הכרה הדדית בין רפובליקת ויימאר ולטביה, ולטביה העניקה מעמד שווה אף למיעוט הגרמני הגדול שחי בה.

בהסכם ריבנטרופ–מולוטוב שנחתם ב-23 באוגוסט 1939 הוכרה לטביה כחלק מאזור ההשפעה הרוסי, ואכן ב-15 ביוני 1940 נכבשה לטביה על ידי ברית המועצות, אשר הקימה את הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הלטבית ב-21 ביולי אותה שנה. בקיץ 1941 נכבשה לטביה על ידי הוורמאכט במהלך מבצע ברברוסה וצורפה לשטחי נציבות הרייך אוסטלנד. חלק ניכר מהלטבים ראה בגרמנים כמשחררים, ואלפי לטבים אף לחמו בשורות הוואפן אס אס עד סוף המלחמה. בשנת 1944 כבש הצבא האדום בחזרה את לטביה, ואלפי גרמנים גורשו לעבר גרמניה.

במהלך המלחמה הקרה היחסים בין ליטא לגרמניה המערבית היו מוגבלים מאוד, וכמעט לא היה קשר בין המדינות. בשנת 1986 הכריז מיכאיל גורבצ'וב על פרסטרויקה, וב-21 באוגוסט 1991 הכריזה לטביה על עצמאותה. ב-27 באוגוסט 1991 אסטוניה, לטביה וליטא הוכרו על ידי המדינות החברות באיחוד האירופי, וכך גם על ידי גרמניה. בתקופה שלאחר מכן נעה המדיניות הגרמנית כלפי לטביה בין הרצון והמחויבות לשלב את המדינות הבלטיות במוסדות האירופיים, לבין החשש להכעיס את רוסיה או להפריע להתקרבותה עם אירופה. בשנת 2004 הצטרפה לטביה הן לאיחוד האירופי והן לנאט"ו. היחסים הגרמניים-לטבים אינטנסיביים וידידותיים כיום, ומתפתחים הן במישור הבין-צדדי והן הרב-צדדי במסגרת הארגונים הנזכרים.

גרמניה מחזיקה בלטביה שגרירות בריגה, ואילו לטביה מחזיקה בגרמניה שגרירות בברלין ו-7 קונסוליות בברמן, דיסלדורף, פרנקפורט, המבורג, קינצלזאו, מינכן ורוסטוק^[1].

מדיה וקבצים בנושא יחסי גרמניה–לטביה בוויקישיתוף