יחסי דנמרק–לוב
| יחסי דנמרק–לוב | |
|---|---|
 |  |
 | |
| דנמרק | לוב |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 43,094 | 1,759,540 |
| אוכלוסייה | |
| 5,985,857 | 7,407,059 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 404,199 | 50,492 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 67,526 | 6,817 |
| משטר | |
| מונרכיה חוקתית | ממשלת מעבר |
יחסי דנמרק–לוב הם היחסים הדו-צדדיים בין דנמרק ללוב. היחסים הדו-צדדיים מתוחים בגלל פרשת קריקטורות מוחמד וההתערבות הצבאית של 2011 בלוב. דנמרק מיוצגת בלוב באמצעות שגרירותה בקהיר, מצרים.[1] שר החוץ הדני וילי סובנדל ביקר בלוב בפברואר 2012, לקראת פתיחת הנציגות החדשה בטריפולי.[2][3]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ממלכת לוב
[עריכת קוד מקור | עריכה]בינואר 1952, דנמרק ו-11 מדינות אחרות נתנו חסות להחלטה באו"ם על הקמת ממלכת לוב תחת המלך אידריס, ולהכיר בלוב כמדינה עצמאית.[4]
עידן קדאפי
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר תקרית טיסה 114 של ליביאן איירליינס, דנמרק עם צרפת, אוסטרליה ובריטניה נמנעה מהצבעה במועצת הביטחון של האו"ם.[5][6] לאחר הפיגוע בדיסקוטק ברלין ב-1986, הורתה דנמרק לדיפלומטים הלובים בדנמרק לעזוב את המדינה.[7] כתגובה לגירושים גירשה ממשלת לוב דיפלומט מדנמרק.[8] בינואר 2006 סגרה ממשלת לוב את שגרירותה בדנמרק, כמחאה על פרשת קריקטורות מוחמד.[9] בשנת 2008, לוב החרימה חברות דניות,[10] והדירה חברות דניות מפרויקטים גדולים של תשתיות בשווי 126.5 מיליארד דולר.[11]
מועצת המעבר הלאומית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-18 במרץ 2011 נפגשה שרת החוץ הדנית לין אספרסן עם נציג מועצת המעבר הלאומית עלי זידאן.[12] ב-25 במרץ תמך הפוליטיקאי הדני נסר חאדר בהכרה דנית במועצת המעבר הלאומית כממשלתה הלגיטימית של לוב.[13] ב-19 באפריל פתח הארגון הלובי לדמוקרטיה וזכויות אדם, ארגון לא-ממשלתי וארגון גג למועצה המעבר הלאומית משרד בקופנהגן.[14] דנמרק הייתה בין המדינות, שדובר המועצה אמר כי ב-5 במאי 2011 הכירה במועצת המעבר הלאומית כממשלת לוב. עם זאת, דובר ממשלת דנמרק, ז'אן אלרמן קינגומבה, אמר כי קופנהגן לא נקטה בצעד זה, אך רואה במועצה "שותפה רלוונטית לדיאלוג".[15] ב-22 ביוני הכירה דנמרק במועצת המעבר הלאומית כנציגה הלגיטימית היחידה של לוב.[16]
מלחמת אזרחים הלובית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-5 במרץ, במהלך מלחמת האזרחים בלוב 2011, שר הפיתוח הדני סורן פינד סייע לנציבות האו"ם לזכויות אדם בסכום של 30 מיליון קרונה דנית לסייע לתושבים הלובים שנמלטו למצרים ותוניסיה.[17] ב-22 במרץ השיקה הטלוויזיה הממלכתית הלוב מתקפת תעמולה נגד דנמרק, והאשימה את דנמרק בהובלת מערכה נגד מוסלמים במשך מספר שנים.[18]
באפריל, DanChurchAid שלחה כמה צוותי פינוי המוקשים כדי לפנות מוקשים בלוב.[19] בתחילת אפריל 2011 שקלה דנמרק לקבל כעשרה פליטים לוב מלמפדוזה, איטליה.[20] ממשלת דנמרק שקלה הקפאת נכסים לובים בדנמרק. למועמר קדאפי היו בדנמרק כ-25 מיליון דולר.[21] במהלך המלחמה העביר משרד החוץ הדני ייעוץ זמני ללוב באתר אינטרנט.[22] הקונסול הכללי של לוב לדנמרק, מוניר אלדוואדי, גורש מדנמרק והוכרז כאישיות בלתי רצויה במאי 2011.[23] ב-9 באוגוסט 2011 נתנה דנמרק לשני דיפלומטים לובים, נאמנים לקדאפי, סאלח עומר אבו רוושה וחאלד מנצור סאלם אל-אספר חמישה ימים לעזוב את דנמרק, ושניהם הוכרזו כלא רצויים.[24]
מבצע שחר האודיסיאה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-13 במרץ, בהצבעה פה אחד, אישר הפרלמנט של דנמרק פעולה צבאית ישירה של חיל האוויר הדני כדי לסייע באכיפת החלטה 1973 של מועצת הביטחון, בסימן הפעם היחידה עד כה בתולדות המדינה שהמחויבות הצבאית נתמכה על ידי אחדות פרלמנטרית מלאה.[25] חיל האוויר המלכותי הדני השתתף עם שישה מטוסי F-16AM, מטוס תובלה צבאי סופר הרקולס C-130J-30 וצוותי היבשה המקבילים אליו. רק ארבעה מטוסי F-16 שימשו לפעולות הפצצה, בעוד שהשניים הנותרים שימשו כעתודה.[26] ההתקפות האוויריות הראשונות מכלי טיס דניים בוצעו ב-23 במרץ עם ארבעה כלי טיס שביצעו 12 גיחות כחלק ממבצע שחר האודיסיאה.[27] הגרדיאן דיווח במאי 2011 כי מטוסי F-16 הדנים הרגו את בנו של מועמר קדאפי, סיף אל-ערב קדאפי.[28]
ביוני, שר ההגנה האמריקני רוברט גייטס שיבח את דנמרק, קנדה ונורווגיה, ואמר שלמרות ששתי המדינות הללו סיפקו רק 12 אחוז מהמטוסים למבצע, מטוסיהן ניהלו שליש מהגיחות.[29]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Government of Denmark. "Danish Foreign Ministry of Affairs: Libya". Ministry of Foreign Affairs (Denmark) (בדנית). אורכב מ-המקור ב-15 ביולי 2012. נבדק ב-28 ביוני 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Ministry of Foreign Affairs of Denmark (20 בפברואר 2012). "Søvndal i Libyen - åbner nyt repræsentationskontor og annoncerer flere penge til minerydning" (בדנית). נבדק ב-21 בפברואר 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Denmark Opens New Embassy in Tripoli". The Tripoli Post. 21 בפברואר 2012. אורכב מ-המקור ב-2012-05-22. נבדק ב-21 בפברואר 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "LIBYA'S U. N. ENTRY IS PUSHED BY U. S.; 12 Nations Sponsor Resolution Hailing New State -- Soviet Asks West Shut Bases There". The New York Times. 24 בינואר 1952. p. 4. נבדק ב-19 באפריל 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Draft resolution "not acceptable"". Daily News. 6 במאי 1986. p. 3. נבדק ב-19 באפריל 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "VII-AVIATION AND SPACE LAW" (PDF). Australasian Legal Information Institute. Australasian Legal Information Institute. נבדק ב-19 באפריל 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Retaliation fears from Libya intensified". Merced Sun-Star. 25 באפריל 1986. p. 24. נבדק ב-19 באפריל 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Libya expels 17 diplomats". The Glasgow Herald. 13 במאי 1986. p. 6. נבדק ב-19 באפריל 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Libyen lukker sin ambassade i protest". Danmarks Radio. 29 בינואר 2006. נבדק ב-16 באפריל 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Libyen boykotter danske firmaer". Politiken. 19 ביוני 2008. נבדק ב-16 באפריל 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Libya bars Denmark from big projects". The Times (Malta). 10 ביוני 2008. נבדק ב-18 באפריל 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Danmark klar til krig uden enighed i NATO" (בדנית). Berlingske. אורכב מ-המקור ב-2012-03-26. נבדק ב-28 ביוני 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Khader: Libysk eksilregering til Danmark". Børsen (בדנית). 25 במרץ 2011. נבדק ב-17 באפריל 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Libyske oprørere åbner kontor i København". Danmarks Radio (בדנית). 19 באפריל 2011. נבדק ב-19 באפריל 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Denmark denies officially recognising Libya rebels". Reuters. 5 במאי 2011. נבדק ב-6 במאי 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Danmark anerkender libyske oprørere" (בדנית). jp.dk. נבדק ב-22 ביוני 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Danmark giver millioner til Libyen". TV 2 News. 5 במרץ 2011. נבדק ב-16 באפריל 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Jakob Busk Olsen (22 במרץ 2011). "Libya accuses Denmark of leading attacks". Danmarks Radio. נבדק ב-16 באפריל 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Danske mineryddere rykker ind i Libyen". B.T. (tabloid). 14 באפריל 2011. נבדק ב-16 באפריל 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Ritzau (11 באפריל 2011). "Danmark kan modtage flygtninge fra Libyen". Jyllandsposten (בדנית). נבדק ב-19 באפריל 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Gaddafi property in Denmark". Danmarks Radio. 24 בפברואר 2011. נבדק ב-17 באפריל 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Government of Denmark. "Temporary travel advice for Libya". Ministry of Foreign Affairs (Denmark) (בדנית). Ministry of Foreign Affairs (Denmark) / WebCite. אורכב מ-המקור ב-19 באפריל 2011. נבדק ב-19 באפריל 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Denmark expels Libya's consul general". The Swedish Wire. 27 במאי 2011. אורכב מ-המקור ב-30 במאי 2011. נבדק ב-2 ביוני 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "DK giver Gaddafi-diplomater marchordre". B.T. (tabloid). 9 באוגוסט 2011. נבדק ב-9 באוגוסט 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Staff writer (19 במרץ 2011). "Enigt Folketing stemmer for krig i Libyen" (בדנית). Dagbladet Børsen. נבדק ב-30 במרץ 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Denmark to send squadron on Libya op" (בדנית). Politiken.dk. 18 במרץ 2011. נבדק ב-19 במרץ 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Danish F-16s drop their first bombs on Libya". Flightglobal.com. 23 במרץ 2011. אורכב מ-המקור ב-24 במרץ 2011. נבדק ב-24 במרץ 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Danish jets kill Gaddafi's son: report". Copenhagen Post. 2 במאי 2011. אורכב מ-המקור ב-2011-07-29. נבדק ב-9 באוגוסט 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Cloud, David S. (11 June 2011). "Gates Tells NATO It Must Hold Up Its End". McClatchy-Tribune News Services (via Stars and Stripes). p. 3.
