יחסי הודו–לוב

יחסי הודו–לוב
הודו	לוב
הודו	לוב
שטח (בקילומטר רבוע)
3,287,263	1,759,540
אוכלוסייה
1,455,280,125	7,407,059
תמ"ג (במיליוני דולרים)
3,549,919	50,492
תמ"ג לנפש (בדולרים)
2,439	6,817
משטר
רפובליקה סוציאליסטית פדרלית	ממשלת מעבר

יחסי הודו–לוב הם יחסים דיפלומטיים דו-צדדיים בין הודו ולוב.

הודו ולוב נהנות מקשרים דו-צדדיים חזקים. הודו הקימה את שגרירותה בטריפולי בשנת 1969 וראש ממשלת הודו אינדירה גנדי ביקרה בלוב בשנת 1984. ממשלת לוב בראשותו של מועמר קדאפי הייתה חברה בתנועת המדינות הבלתי-מזדהות ותמכה בהודו. קדאפי עצמו זכה לכבוד עמוק מג'ווהרלל נהרו, שהיה גם המנהיג היחיד שאינו ערבי ולא אפריקאי שהונצח במהלך חגיגות הארבעים לשלטונו של קדאפי.^[1][2][3]

הודו בדרך כלל תמכה בלוב בפורומים בינלאומיים. לוב תמכה בתביעתה של הודו למושב קבוע במועצת הביטחון של האו"ם.^[4] הודו בירכה על החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 1506 משנת 2003 שהסירה את הסנקציות שהוטלו על לוב, ובעקבותיה נערכו שורה של ביקורים רמי דרג בין שתי המדינות עד לסילוקו של משטר קדאפי בשנת 2011.^[5][6] במהלך מלחמת האזרחים בלוב נמנעה הודו מההצבעה על החלטות מועצת הביטחון של האו"ם 1970 ו-1973 שאישרו את פעולת נאט"ו בלוב.^[7] תגובת הודו לרצח קדאפי זכתה לביקורת.^[2][8] למרות שהודו הייתה בין המדינות האחרונות שהכירו במועצת המעבר הלאומית של לוב, היא הסכימה לעבוד עם המועצה כדי לסייע לבנייה מחדש של לוב.^[9] הודו התרעמה על שגריר בטריפולי ביולי 2012 לאחר שסגרה את משלחתה בטריפולי בשנת 2011.^[10] ראש הממשלה החדש של לוב עלי זידאן הוא בוגר אוניברסיטת ג'ווהרלל נהרו, דלהי ודיפלומט קריירה ששירת בהודו בסוף שנות השבעים ואילו הנשיא, מוחמד מגריף, היה שגריר לוב בהודו בשנים 1978–1981.^[11][12]

בזמן המהפכה בלוב היו 18,000 הודים בלוב.^[13] ברחבי לוב מכבדים את ההודים ככוח עבודה ממושמע ורופאים ומורים הודים מוכרים כטובים ביותר במדינה. הודו שלחה שתי ספינות חיל הים INS Mysore ו-INS Jalashwa כדי להעביר הודים מלוב למצרים ומלטה לאחר תחילת פעולות האיבה בין המורדים לכוחות קדאפי והורשתה להפעיל כמעט 50 טיסות פינוי של אייר אינדיה מטריפולי.^[1][14] בעוד שרובם עזבו במהלך הסכסוך, כמה מאות נשארו בחזרה בעיקר בעבודה באוניברסיטאות בלוב ובבתי חולים. לאחר סיום הלחימה בלוב והקמת ממשלה חדשה בה, הודו ביטלה חלקית את איסור הגירת ההודים ללוב ביוני 2012.^[15]

הסחר בין לוב להודו הסתכם ב-1.35 מיליארד דולר בשנים 2012–2013, כאשר מאזן הסחר היה לטובת לוב. הייצוא ההודי ללוב עמד על 144 מיליון דולר ואילו יבואו הוערך ב-1.2 מיליארד דולר.^[16] חברות במגזר הציבורי ההודי כמו BHEL, תאגיד הנפט ההודי, Oil India ו-ONGC Videsh עוסקות בתחום הפחמימנים בלוב וחברות פרטיות כמו i-Flex Solutions, Punj Lloyd, Unitech ו- Sun Pharma נוכחות בלוב וביצעו שם פרויקטים. מאז שנות השמונים החברות ההודיות ביצעו כמה פרויקטים תשתיתיים הקשורים לבניית בתי חולים, תחנות כוח, שדות תעופה, סכרים וקווי הולכה בלוב.^[17][18] למרות שלוב היא מדינה עשירה בנפט, הודו מייבאת רק חלק זעיר מהנפט שלה מלוב. ההודים הם עם זאת חלק חשוב מכוח העבודה בענפי הבנייה והנפט והעברות שלהם להודו משמעותיות.^[19]

הודו הרחיבה מלגות והכשירה אנשי לוב במסגרת תוכנית שיתוף הפעולה הטכנית והכלכלית ההודית שלה, המועצה ההודית ליחסי תרבות (ICCR) ותחת תוכנית פסגת הודו-אפריקה. לוב נקשרה לפרויקט רשת אלקטרונית פאן-אפריקאית שמבוצעת על ידי הודו.^[20] לוב וועדת הבחירות בהודו חתמו על הסכם לחלוקת מומחיות והכשרת כוח אדם בלוב לניהול הבחירות.^[21] לאחר מלחמת האזרחים בלוב, ממשלת הודו העניקה 1000 גפיים מלאכותיות בג'איפור לרגלים פצועים והציעה להקים מרכז תותבות הודי-לובי ומרכזים להכשרה מקצועית ומחקר בלוב. הודו גם העניקה למועצה הלאומית למעבר לוב (NTC) סיוע הומניטרי של מיליון דולר וסיפקה לה תרופות חיוניות נוספות בשווי מיליון דולר.^[22]

• הודו מחזיקה בלוב שגרירות בטריפולי.^[23]
• לוב מחזיקה בהודו שגרירות בניו דלהי.

מדיה וקבצים בנושא יחסי הודו–לוב בוויקישיתוף