יחסי ישראל – קוריאה הדרומית
| יחסי ישראל – קוריאה הדרומית | |
|---|---|
 |  |
| לחצו כדי להקטין חזרה  | |
| ישראל | קוריאה הדרומית |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 22,072 | 99,720 |
| אוכלוסייה | |
| 10,009,800 | 51,700,546 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 509,901 | 1,712,793 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 50,940 | 33,129 |
| משטר | |
| דמוקרטיה פרלמנטרית | רפובליקה |
יחסי ישראל – קוריאה הדרומית הם היחסים הדיפלומטיים הרשמיים שמתקיימים בין מדינת ישראל לבין הרפובליקה של קוריאה. הקשרים בין שתי המדינות דה פקטו החלו עוד מראשיתן של שנות ה-50, אך קשרים דיפלומטיים דה יורה החלו רק בשנת 1962[1].
ישראל וקוריאה הדרומית הביעו ומביעות עניין בחיזוק היחסים ביניהן בכלל התחומים, ובעיקר בתחום ההגנה, וכן בתחומי אנרגיה, מדע וטכנולוגיה, מסחר, והגדלת היקף התיירות בין שתי המדינות[2]. בנוסף, קוריאה הדרומית גם תרמה נשק בזמן מלחמות רבות.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקשרים בין שתי המדינות נוצרו לראשונה בעקבות פרוץ מלחמת קוריאה בשנת 1950, כאשר ראש ממשלת ישראל דוד בן-גוריון קרא לשליחתם של חיילים ישראליים להילחם לצד כוחותיהם של קוריאה הדרומית וארצות הברית, כנגד כוחות קוריאה הצפונית, ברית המועצות וסין העממית. עם זאת, יוזמה זו נכשלה, בעיקר כתוצאה מהתנגדותה של מפלגת מפ"ם, אשר כתוצאה מזיקתה לברית המועצות באותה תקופה העדיפה לקיים ברית עם קוריאה הצפונית מאשר עם שכנתה מדרום. בסופו של דבר, במקום לשלוח חיילים, ממשלת ישראל העבירה סכום של כ-100,000 דולר בציוד רפואי ומזון לממשלת קוריאה הדרומית[1]. במהלך תקופה זו, וכתוצאה מאירועי המלחמה, הלכה והשתנתה האוריינטציה הישראלית באשר למקומה של ישראל בעולם המקוטב פוליטית של המלחמה הקרה, בעוד שבעבר שאפה ההנהגה הישראלית להבטיח את מעמדה של ישראל כאי נייטרלי אשר אינו נכלל הן במחנה הסוציאליסטי בהנהגת ברית המועצות, והן במחנה החופשי בהנהגת ארצות הברית. מלחמת קוריאה הביאה בהדרגה להזדהות הולכת וגוברת של ישראל עם העולם המערבי, דבר שהביא בתורו לכינון מגעים רשמיים עם קוריאה הדרומית, וכתוצאה מכך לניכור מצד קוריאה הצפונית.
היחסים בין שתי המדינות התחזקו במהלך שנות ה-60. ישראל סייעה לקוריאה הדרומית בתחומי החקלאות, המים, והתעשייה הביטחונית. בתקופה זו גם רכש צבא קוריאה הדרומית מישראל כמויות גדולות של נשק ישראלי, לרבות תת-מקלע "עוזי", אשר נודע בזכות מהימנותו וקלות תפעולו. בשנת 1966, משלחות משתי המדינות ביקרו כל אחת במדינה השנייה. התחממות הקשרים באה לידי ביטוי בפתיחתה של שגרירות ישראלית בסיאול באפריל 1968.
היחסים בין שתי המדינות נקלעו למשבר במהלך שנות ה-70, כאשר שיקולים פנימיים דרום קוריאנים, וכן משברי הנפט בשנים 1973 ו-1979, השפיעו על המדיניות הממשלתית של קוריאה הדרומית כלפי ישראל, וגרמו לנטייה גוברת של ממשלת קוריאה הדרומית כלפי שכנותיה הערביות והמשופעות בנפט על ישראל. עוד במהלך פברואר 1972, ממשלת ישראל סגרה את שגרירותה בסיאול במחאה על שינוי המדיניות, כאשר נשיא קוריאה הדרומית פאק צ'ונגהי ביקש משר הביטחון משה דיין לשקול מחדש את החלטתו לסגור את השגרירות, אך דיין סירב[1], עם זאת, הקשרים הדיפלומטיים בין שתי המדינות לא נותקו לחלוטין, והם המשיכו להתקיים בתיווך יפני, כאשר שגריר ישראל ביפן שימש ממקום מושבו בטוקיו כשגריר לא-תושב של ישראל בקוריאה הדרומית.
לפי ספרו של פיטר מורגן קאש, היחסים הכלכליים בין ישראל לקוריאה הדרומית כוננו בקיץ 1991 כאשר יצא יחד עם ברוס לי, איש עסקים קוריאני וחותנו של נשיא קוריאה, רו טי-וו (אנ') לטיול בישראל[3].
בתחילת שנות ה-90, הלכו והתחממו היחסים שבין קוריאה הדרומית לישראל. קוריאה הדרומית אישרה את פתיחתה מחדש של שגרירות ישראל בסיאול בשנת 1992, ובמקביל פתחה שגרירות בישראל ב-1993. זמן קצר לאחר מכן שתי המדינות חתמו על הסכמי שיתוף פעולה, במטרה לחזק פעם נוספת את הקשרים הכלכליים והמדעיים בין המדינות[4].
בנובמבר 2018 הגיעה משלחת דרום קוריאנית לישראל על מנת להכיר את ניסיונה של ישראל בקבלת מספר רב של עולים חדשים. המשלחת, שמטרתה להוביל את הדרך לאיחוד אפשרי של קוריאה, קיימה פגישות עם הנהגת הסוכנות היהודית וארגון נפש בנפש, שדנו בשילוב המונים בעלי דפוסי חשיבה ותרבויות שונות. הנציגים הקוריאנים הכירו כן את ארגוני מסע ותגלית, בתי ספר להכשרה קדם צבאית ומרכזי קליטה ישראליים[5].
ביוני 2019 ערך נשיא מדינת ישראל, ראובן ריבלין, ביקור רשמי בקוריאה הדרומית[6].
בשנת 2021 אישרו שתי המדינות עסקה להעברת 700,000 חיסונים של חברת פייזר נגד מחלת נגיף הקורונה מישראל לקוריאה הדרומית[7].
יחסי כלכלה ומסחר
[עריכת קוד מקור | עריכה]שנות ה-90 היוו תקופת צמיחה משמעותית ביחסי הסחר שבין ישראל וקוריאה הדרומית. היקף הסחר השנתי בין ישראל לקוריאה הדרומית גדל בתקופה שבין שנת 1990 לשנת 2000 פי שישה, מ-148 מיליוני דולרים בשנה לכמיליארד דולרים בשנה. בשנת 2000, תוצרי השוק הדרום קוריאני שלטו בכ-15% מהשוק הישראלי של מכוניות מיובאות, ובכ-20% משוק הטלפונים הסלולריים. היצוא ישראלי לקוריאה הדרומית גדל אף הוא במידה ניכרת במהלך התקופה.
בשנת 2001, חתמו קוריאה הדרומית וישראל על הסכם משותף להקמת קרן מחקר ופיתוח לצורך פיתוח מוצרים חדשים[8].
נכון לשנת 2010, קוריאה הדרומית מהווה את שותפת הסחר ה-15 בגודלה של ישראל, והיקף הסחר ההדדי בין שתי המדינות עומד על כמעט 2 מיליארד דולר[9]. החל מקיץ 2010, מאורגן אחת לשנה כנס קוריאה לעסקים, שמטרתו הגברת הפעילות העסקית בין ישראל וקוריאה, לרבות סחר, השקעות ושיתופי פעולה עסקיים. את הכנס יזמו רו"ח איציק יונה, מנכ"ל קבוצת Yonaco, בשיתוף עם מכון היצוא. אחת ההשלכות המרכזיות של הכנס היא הגברת המודעות לאפשרות ההשקעות ההדדיות בין המדינות. בין השאר השקיעה קרן הון סיכון קוריאנית בפעם הראשונה בחברת טכנולוגיה ישראלית[10].
.jpg)
ב-11 בנובמבר 2013, הצהיר שגריר קוריאה בישראל קים איל סו, שישראל וקוריאה הדרומית יכולות להפוך לשותפות כלכלית מובילה, בהקשר של שיתוף הפעולה בתחומי ההיי-טק בין המדינות[11]. ההצהרה באה במסגרת "הפורום הראשון בין קוריאה וישראל בכלכלה יצירתית", שנערך בתל אביב, וכלל את חשיפת "רשת ההיי-טק של קוריאה וישראל", פרויקט שנועד להגביר את יצירת הקשרים בתעשיות ההיי-טק השונות בין המדינות.
.jpg)
מינהל סחר חוץ במשרד הכלכלה מפעיל נספחות כלכלית בקוריאה הדרומית במטרה לסייע לתעשייה הישראלית להעמיק את פעילותה במדינה. הנספח הכלכלי בסיאול הוא יניב גולדברג.
החל מ-2016 המדינות נמצאות במו״מ לחתימה על הסכם סחר חופשי. באוגוסט 2019, הסתיים המו״מ בין המדינות. ב-12 במאי 2021 נחתם בסיאול הסכם הסחר, בנוכחות שר הכלכלה הישראלי עמיר פרץ[12]. ההסכם מוגדר כהסכם הסחר החופשי הראשון של ישראל עם מדינה ביבשת אסיה וההסכם ללא מכסים הראשון של קוריאה הדרומית עם מדינה במזרח התיכון.
באוקטובר 2017 פרסמה רשות החדשנות דוח הממליץ על שיתוף פעולה מעמיק בין מגזרי הטכנולוגיה של שתי המדינות באומרו, "מתוקף היתרונות היחסיים המשלימים בין חדשנות ישראלית וקוריאנית, קיים פוטנציאל מסחרי גדול בנקודת הממשק בין שתי המדינות"[13].
בשנת 2020 קוריאה הדרומית דורגה במקום ה-4 ברשימת השווקים הגדולים ביותר ליצוא סחורות ישראליות באסיה, בשווי כולל של 2.7 מיליארד שקל[14].
יחסי תיירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מספר הסכמי תיירות ותעופה נחתמו בין המדינות. חברת התעופה הקוריאנית קוריאן אייר מפעילה 3 טיסות שבועיות בקו סיאול - תל אביב. וכמו כן, מפעילה טיסות מטען ייעודיות לתל אביב. רוב התיירות בין המדינות מבוצעת בקבוצות טיולים ומקצתם תיירים עצמאיים[15].
קשרים ביטחוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסיוע האמריקאי הביטחוני המשותף לשתי המדינות, ויחסי העוינות שיש לשתי המדינות עם שכנותיהן שמציבות להן איומים אסטרטגיים מביאות לשיתוף ביטחוני רב בין שתי המדינות.
בשנת 2011, משלחת פרלמנטרית דרום קוריאנית בת 11 חברים נפגשה עם נשיא מדינת ישראל שמעון פרס במלון המלך דוד בירושלים, במטרה להרחיב את שיתוף הפעולה בין שתי המדינות בנושאי ביטחון ושלום.
במהלך העשור הראשון של המאה ה-21 ישראל מכרה ציוד צבאי מסוגים שונים לקוריאה הדרומית, לרבות מזל"טים. במהלך חודש ינואר 2012, ממשלת קוריאה הדרומית הציעה לישראל להרחיב את שיתוף הפעולה התעשייתי בין שתי המדינות, בניסיון להבטיח את הבחירה הישראלית במטוס הקוריאני "נשר הזהב", מתוצרת התעשייה האווירית הקוריאנית, כמטוס האימון החדש של חיל האוויר הישראלי[16]. במסגרת השיחות, מנכ"ל משרד ביטחון אודי שני טס לקוריאה הדרומית לשם דיונים על ההסכם המוצע. לפי דיווחים, שוויה של העסקה היה עתיד להסתכם בסכום של מעל למיליארד דולר. עם זאת, לבסוף הוחלט לבחור במטוס מתוצרת איטליה כמטוס האימונים הבא של חיל האוויר, החלטה אשר צפויה לפגוע במידה מסוימת בקשרים המסחריים והביטחוניים בין שתי המדינות[17].
קוריאה הדרומית הביעה עניין ברכישת מערכת כיפת ברזל הישראלית להגנה מפני טילים[18]. ב-15 באוגוסט 2014, חזרה על הבעת עניינה[19].
באוקטובר 2017 דווח על הקמת מיזם ישראלי-קוריאני משותף בשם "Korea Aviation Technologies" לפיתוח דור חדש של מל"טים[20].
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- משה יגר, ראשיתו של שירות החוץ 1948–1967, הוצאת כרמל, 2021, עמ' 198–199.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- טל רשף, בלתי מספיק: על קשרי ישראל וקוריאה הדרומית, באתר ynet, 18 בדצמבר 2012
- איציק יונה, ״הקוריאנים״ - המדריך לאנשים ועסקים בקוריאה, בלוג בנושא עסקים, כלכלה וחברה בקוריאה
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 יחסים דיפלומטיים וכלכליים בין הרפובליקה של קוריאה למדינת ישראל, באתר "Explore Korea"
- ^ חמישים שנה ליחסי קוריאה ישראל, באתר "פורטל קוריאה"
- ^ פיטר מורגן קאש, תרגום: אירית מילר, 1, המנכ"ל והדלת המסתובבת, כנרת זמורה-ביתן דביר, 2004, עמ' 29-31
- ^ The Improvement in Israeli-South Korean Relations - Yaacov Cohen, www.jcpa.org
- ^ Сеул прислал в Израиль делегацию перенимать опыт абсорбции репатриантов на случай объединения Корей, NEWSru.co.il (ברוסית)
- ^ יורי ילון, נשיא דרום קוריאה לריבלין: "ישראל - מקור השראה", ישראל היום 16.07.2019
- ^ אנה ברסקי, ישראל וקוריאה הדרומית סיכמו על הסכם להחלפת מאות אלפי חיסוני קורונה, באתר מעריב אונליין, 6 ביולי 2021
- ^ קוריאה הדרומית: סקירה כלכלית
- ^ כלכלת קוריאה ויחסי הסחר עם ישראל, באתר "המכון הישראלי לייצוא ולשיתוף פעולה בינלאומי"
- ^ חגית ברונסקי, לילה כלכלי, ערוץ 10, הקוריאנים באים להשקיע בישראל
- ^ David Shamah, ‘Israel and South Korea could be economic powerhouse’, www.timesofisrael.com, 14.11.2013 (באנגלית אמריקאית)
- ^
ישראל פישר, הנחה ליונדאי וקיה? נחתם הסכם הסחר עם דרום קוריאה, באתר TheMarker, 18 במאי 2021 - ^ Shoshanna Solomon, South Korea and Israel complement each other in tech, report says, www.timesofisrael.com (באנגלית אמריקאית)
- ^ Внешняя торговля Израиля в 2020 году: основной рынок сбыта товаров – ЕС, основной поставщик – Китай, NEWSru.co.il (ברוסית)
- ^ איציק יונה, ת"א – סיאול – ת"א, באתר ״הקוריאנים״ - המדריך לאנשים ועסקים בקוריאה, 3 בספטמבר 2008
- ^ יחסי ישראל - קוריאה הדרומית מתחממים, באתר "You Post"
- ^ חוזרים למסלול, באתר "Israel Defence"
- ^ Tzvi Ben Gedalyahu, Billion Dollar Weapons Sale to Asia, Israel National News, 2012-01-09 (באנגלית)
- ^ Zachary Keck, South Korea Eyes Israel’s Iron Dome, thediplomat.com (באנגלית אמריקאית)
- ^ Израиль и Южная Корея создают совместное предприятие для выпуска БПЛА нового поколения, NEWSru.co.il (ברוסית)
