ירן אוטזון

ירן אוטזון
Jørn Utzon
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 9 באפריל 1918
קופנהגן, דנמרק עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 29 בנובמבר 2008 (בגיל 90)
אלסינור, דנמרק עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Hellebæk Cemetery עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האקדמיה הדנית המלכותית לאמנויות יפות עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה אדריכלות עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע על ידי Steen Eiler Rasmussen עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות בית האופרה של סידני, Paustian House, בית הנבחרים בכווית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס פריצקר (2003)
  • פרס וולף לאדריכלות (1992)
  • Emil Bissens Award (1947)
  • פרס סונינג (1998)
  • ידיד כבוד של מסדר אוסטרליה (17 במאי 1985)
  • פרס נילס (1986)
  • מדליית אקרסברג (1957)
  • מדליית האנסן (1967)
  • מדליית הנסיך אויגן (1973)
  • מדליית אלוור אלטו (1982)
  • מדליית הזהב המלכותית (1978)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת סידני
  • Australian Institute of Architects Gold Medal
  • Sir John Sulman Medal עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים יאן אוטזון, קים אוטזון, לין אוטזון עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
בית האופרה של סידני

יורן אוטזון (בדנית: Jørn Utzon‏, 9 באפריל 1918 – 29 בנובמבר 2008) היה אדריכל דני זוכה פרס פריצקר. אוטזון נודע בעיקר בזכות בית האופרה של סידני שתכנן ב-1956 - מבנה הנחשב לאחת מיצירות האדריכלות הידועות ביותר של המאה ה-20.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוטזון נולד ב-1918 בקופנהגן לאביו, אדריכל היאכטות אווה אוטזון וגדל בעיר אולבורג. למד אדריכלות בעיר הולדתו קופנהגן והתמחה אצל האדריכלים גונאר אספלונד ואלבר אלטו. בין 1946 ו-1947 ערך מסע לימודים באירופה, צפון אפריקה, מקסיקו וארצות הברית וב-1949 גם בילה זמן בבית ספרו של פרנק לויד רייט בטאליסן.

ב-1956 זכה במקום הראשון בתחרות על תכנון בית האופרה החדש לעיר סידני באוסטרליה בשיתוף עם המהנדס הבריטי אובה ארוף. בתכנון בית האופרה זכה אוטזון על סמך רישום פשטני בלבד שהכין עבור המבנה. עם תחילת הבנייה חלו סיבוכים בבנייה של הקירוי דמוי המפרשים של בית האופרה ושל אולמות הקונצרטים ואצבעות מאשימות רבות הופנו לעבר אוטזון בטענה כי כשל בתפקידו כמתכנן. על אף הפגנות שערכו תושבי סידני למען השארתו של אוטזון כאדריכל המבנה החליט הממשל המקומי להדיחו תוך כדי הבנייה ולמנות אדריכל אחר במקומו אשר השלים את מלאכת הבנייה בעלות גבוהה במיוחד.

באופן יחסי לפרסום הבינלאומי הרב שלו זכה בזכות בית האופרה, לא קיבל אוטזון הזמנות עבודה רבות אך בין בנייניו הבולטים ניתן למנות:

  • שיכון בפרדנסבורג, דנמרק, 1962
  • בית הנבחרים בכווית, 1972
  • כנסייה בקופנהגן, 1976

רבים טוענים כי עבודותיו המעטות יחסית של האדריכל היוו נקודות ציון חשובות ביותר באדריכלות המאה ה-20 ועל כן זכה אוטזון בפרס וולף לאדריכלות ב-1992 ובפרס פריצקר ב-2003.

ב-2008 נפטר אוטזון מהתקף לב.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ירן אוטזון בוויקישיתוף


זוכי פרס פריצקר
1979–2000 פיליפ ג'ונסון (1979) • לואיס ברגאן (1980) • ג'יימס סטירלינג (1981) • קווין רוש (1982) • איי אם פיי (1983) • ריצ'רד מאייר (1984) • הנס הוליין (1985) • גוטפריד בוהם (1986) • קנזו טנגה (1987) • גורדון בנשפט ואוסקר נימאייר (1988) • פרנק גרי (1989) • אלדו רוסי (1990) • רוברט ונטורי (1991) • אלוורו סיזה (1992) • פוהימיקו מאקי (1993) • כריסטיאן דה פורצמפאר (1994) • טדאו אנדו (1995) • רפאל מונאו (1996) • סוורה פהן (1997) • רנצו פיאנו (1998) • נורמן פוסטר (1999) • רם קולהאס (2000)
2001–2020 ז'אק הרצוג ופייר דה מרון (2001) • גלן מורקוט (2002) • ירן אוטזון (2003) • זהא חדיד (2004) • תום מיין (2005) • פאולו מנדס דה רושה (2006) • ריצ'רד רוג'רס (2007) • ז'אן נובל (2008) • פטר צומטור (2009) • קזויו סג'ימה וריואה נשיזאווה (2010) • אדוארדו סוטו דה מורה (2011) • ואנג שו (2012) • טויו איטו (2013) • שיגרו באן (2014) • פריי אוטובאן (2015) • אלחנדרו ארוונה (2016) • קרמה פיג'ם, רמון וילאלטה ורפאל ארנדה (2017) • בלקרישנה דושי (2018) • אראטה איסוזקי (2019) • איבון פארל, שלי מקנמארה (2020)
2021 ואילך אן לקטון, ז'אן-פיליפ וסל (2021) • דייבדו פרנסיס קרה (2022) • דייוויד צ'יפרפילד (2023) • ריקן יאמאמוטו (2024)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ירן_אוטזון&oldid=39834916"