לוליטה (דמות)

לוליטה (מאנגלית: Lolita) היא סטריאוטיפ של דמות בדיונית, המשמש לתיאור ילדה צעירה ופתיינית, המפותחת לגילה.^[1] המונח נגזר מהרומן "לוליטה" מאת ולדימיר נבוקוב משנת 1955, המתאר את האובססיה המינית של המספר כלפי ילדה בת 12 בשם דולורס, אשר העניק לה את כינוי החיבה "לוליטה".^[2] בניגוד לנבוקוב, לעומת זאת, סופרים מודרניים משתמשים בדרך כלל במונח "לוליטה" כדי לתאר ילדה צעירה שמושכת אליה את תשוקתם של גברים מבוגרים, אם כי כשותפה מרצון ולא כקורבן.^[1]

ברומן "לוליטה" מאת נבוקוב

ברומן "לוליטה" מאת נבוקוב, מצדיק הומברט הומברט, דמות המספר, את משיכתו המינית כלפי לוליטה בת ב-12, בכך שהוא טוען שזוהי תגובה טבעית לאופי ה"דמוני" של הילדים אשר מושך אותו:^[3]

עכשיו אני רוצה להציג את הרעיון הבא. בין גבולות הגילאים תשע וארבע-עשרה פועלות עלמות אשר בפני מטיילים מכושפים מסוימים, המבוגרים מהן פי שתיים או יותר, חושפות את טבען האמיתי שאינו אנושי, אלא נימפי (כלומר דמוני); ואת היצורים הנבחרים הללו אני מציע לתאר כ"נימפות".^[3]

המקור באנגלית

Now I wish to introduce the following idea. Between the age limits of nine and fourteen there occur maidens who, to certain bewitched travelers, twice or many times older than they, reveal their true nature which is not human, but nymphic (that is, demoniac); and these chosen creatures I propose to designate as 'nymphets.'

— "לוליטה", 1955.

נבוקוב, לעומת זאת, אינו תומך בפנטזיה של הומברט לפיה לוליטה היא פתיינית. כפי שמציין זאת החוקר והפסיכולוג פרי א. הינטון:^[4] "בשום שלב לוליטה אינה אלא ילדה טיפוסית בגילה ובזמנה: טומבוי (יש לה נטייה שלא לחפוף את שיערה), מתעניינת בסרטים, סלבריטאים, מגזינים ומשקאות קלים. היא לא עושה דבר כדי למשוך את האמברט בשום צורה שהיא. היא לא מתלבשת מתוך מחשבה שהוא יימשך אליה.

אריק למאי מאוניברסיטת נורת'ווסטרן כותב: "בין אם היא בין זרועותיו ובין אם לאו, לוליטה הייתה תמיד יצירה של התשוקות העצמאיות של הומברט ... שירת הסירנה שהומברט שר בעצמו, לעצמו, ומכנה אותה "לוליטה" ... כדי להפוך את דולורס ללוליטה, כדי לחתום את המתבגרת העצובה הזו בתוך העצמי שלו, על המברט להתכחש לאנושיותה".^[5]

שימוש נוסף בשפה האנגלית

נערות צעירות המושכות אליהן את תשוקתם של גברים מבוגרים מכונות "לוליטות" כאשר לעיתים קרובות בסיפורת הן מתוארות כפתייניות ומפותחות לגילן, ובכך מוצגות כאשמות בכך שהגברים המבוגרים חושקים בהן. שימוש שכזה משקף את ההצדקה העצמית של דמות המספר של בספרו של נבוקוב, הומברט הומברט, אם כי בספרו נבוקוב מציג את דמותה של לוליטה באופן שונה לחלוטין, אשר מבהיר כי היא הקורבן של הומברט, ולא מי שפיתתה אותו.^[1]

בשיווק בתעשיית הפורנוגרפיה, המונח "לוליטה" משמש להתייחסות אל תצוגה מינית של נערה צעירה, לעיתים קרובות כזו שהגיעה רק לאחרונה לגיל ההסכמה, אך עדיין נראית צעירה מגיל ההסכמה, או אל צילומים המהווים ניצול של קטינים המציגים התעללות מינית בילדים.^[6]

אופנה

בתרבות היפנית, "אופנת לוליטה (אנ')" היא תת-תרבות של קאוואיי או מראה נשי עדין המשקף את מה שפרי ר. הינטון מתאר כ-"ילדות אידילית, עולם של שמלות ושל בובות".^[4] הסגנון, המושפע מאוד מאופנות וויקטוריאניות ורוקוקו, מאופיינת בחצאיות ותחתוניות, מעוטרות בתחרה ובסרטים. מילים נפוצות לתיאור הסגנון כוללות "בובת חרסינה", "עדינה" ו"ילדותית". בתוך הסגנון הכללי של לוליטה ישנן וריאציות של האופנה, כמו "לוליטה גותית", "לוליטה מתוקה", "הימה (או הנסיכה) לוליטה" ו"פאנק לוליטה". גברים שמתלבשים בצורה נקראת "ברוליטות" ("brolitas")‏.^[7]

ראו גם

קישורים חיצוניים

מידע על לוליטה בקטלוג הספרייה הלאומית
Constructions of Childhood in Art and Media: Sexualized Innocence, Alexandra Wood
"Little Deadly Demons: Nymphets, sexuality and a North American girl-child", Dawson, Kellie, National Sexuality Resource Center
"Lola! Lola! Lola!", by Jascha Kessler in the California Literary Review, March 2007

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ "Lolita". Merriam-Webster.com. נבדק ב-31 באוגוסט 2020. In Vladimir Nabokov’s 1955 novel, Lolita, the character Lolita is a child who is sexually victimized by the book’s narrator. The word Lolita has, however, strayed from its original referent, and has settled into the language as a term we define as 'a precociously seductive girl.'...The definition of Lolita reflects the fact that the word is used in contemporary writing without connotations of victimization. {{cite web}}: (עזרה)
^ Nabokov, Vladimir. Lolita. New York: Vintage International, 1955. ISBN 0-679-72316-1
^ ¹ ² Nabokov, Vladimir (1991). Alfred Appel (ed.). The Annotated Lolita. Random House. ISBN 0679727299.
^ ¹ ² Hinton, Perry R (2013). "Returning in a Different Fashion: Culture, Communication, and Changing Representations of Lolita in Japan and the West". International Journal of Communication. 7: 1582–1602. נבדק ב-31 באוגוסט 2020. At no point is Lolita anything but a typical girl of her age and time: tomboyish (she has a tendency not to wash her hair), interested in movies, celebrities, magazines, and soda pop. She does nothing to attract Humbert in any way. She does not dress or make herself up with any thought to attract him. Yet the Lolita of the book—the young, asexual tomboy exploited by the manipulative older man—is not the representation that is stereotypically thought of by the word Lolita. This is possibly because of the films that have been made, based on the book, present a very different representation. {{cite journal}}: (עזרה)
^ Lemay, Eric. "Dolorous Laughter". p. 2. נבדק ב-2 באוקטובר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
^ "Protecting our children from abuse and neglect", American Psychological Association. Retrieved 20 March 2016
^ "Lolita 101: This Japanese fashion craze is now for everyone" by Aja Romano, The Daily Dot, 17 September 2013

[MW_Dictionary-1] ¹ ² ³ "Lolita". Merriam-Webster.com. נבדק ב-31 באוגוסט 2020. In Vladimir Nabokov’s 1955 novel, Lolita, the character Lolita is a child who is sexually victimized by the book’s narrator. The word Lolita has, however, strayed from its original referent, and has settled into the language as a term we define as 'a precociously seductive girl.'...The definition of Lolita reflects the fact that the word is used in contemporary writing without connotations of victimization. {{cite web}}: (עזרה)

[2] Nabokov, Vladimir. Lolita. New York: Vintage International, 1955. ISBN 0-679-72316-1

[Nabokov-3] ¹ ² Nabokov, Vladimir (1991). Alfred Appel (ed.). The Annotated Lolita. Random House. ISBN 0679727299.

[Hinton2013-4] ¹ ² Hinton, Perry R (2013). "Returning in a Different Fashion: Culture, Communication, and Changing Representations of Lolita in Japan and the West". International Journal of Communication. 7: 1582–1602. נבדק ב-31 באוגוסט 2020. At no point is Lolita anything but a typical girl of her age and time: tomboyish (she has a tendency not to wash her hair), interested in movies, celebrities, magazines, and soda pop. She does nothing to attract Humbert in any way. She does not dress or make herself up with any thought to attract him. Yet the Lolita of the book—the young, asexual tomboy exploited by the manipulative older man—is not the representation that is stereotypically thought of by the word Lolita. This is possibly because of the films that have been made, based on the book, present a very different representation. {{cite journal}}: (עזרה)

[5] Lemay, Eric. "Dolorous Laughter". p. 2. נבדק ב-2 באוקטובר 2012. {{cite web}}: (עזרה)

[APA-6] "Protecting our children from abuse and neglect", American Psychological Association. Retrieved 20 March 2016

[7] "Lolita 101: This Japanese fashion craze is now for everyone" by Aja Romano, The Daily Dot, 17 September 2013

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]