מילאנו – סן רמו

מילאנו – סן רמו
Milano-Sanremo
אלסנדרו פטאקי מנצח בשנת 2005
אלסנדרו פטאקי מנצח בשנת 2005
אלסנדרו פטאקי מנצח בשנת 2005
כינוי הקלאסיקה של האביב
מדינות איטליהאיטליה איטליה
סוג אחד מחמשת המונומנטים
אורך המסלול בין 280 ק"מ ל-300 ק"מ (המאה ה-21 לערך)
חודש מרץ
משך יום אחד
היסטוריה
התקיים לראשונה 1907
מרוצים עד כה 115
מנצח ראשון צרפתצרפת צרפת לוסיין פטי ברטון
מוביל במספר הניצחונות בלגיהבלגיה בלגיה אדי מרקס (7)
מנצח אחרון בלגיהבלגיה בלגיה, יספר פיליפסן
שנת מרוץ אחרונה 2024
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מילאנו – סן רמו הוא מרוץ אופניים חד-יומי אשר פותח את עונת המרוצים הקלאסיים באירופה ועל כן נקרא גם "לה פרימוורה" (האביב). המרוץ, המתקיים בריביירה האיטלקית, לאורך החוף הצפוני של הים הליגורי, נחשב למרוץ החד-יומי הארוך ביותר. הוא נמנה עם חמשת המרוצים הקלאסיים החשובים ביותר, הנקראים גם "חמשת המונומנטים".

ההיסטוריה של המרוץ

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירתו של המרוץ החלה בשנת 1906 עת חברו יומון הספורט האיטלקי הגאזטה דלו ספורט וגורמים אשר חפצו לפרסם את הריביירה האיטלקית, ובעקבות הצלחת הטור דה פראנס בצרפת, החליטו ליצור מרוץ אופניים באיטליה. המרוץ הראשון יצא לדרך בשנת 1907 בהשתתפות 36 רוכבים אשר זינקו ממילאנו והמנצח אשר הגיע ראשון לסן רמו היה הרוכב הצרפתי לוסיין פטי-ברטון. מייסד ומארגן המרוץ היה אאוגניו קוסטמניה. המרוץ אשר מוזנק מדי שנה, בשבת השלישית של חודש מרץ, התקיים כבר 113 פעמים. השנים היחידות בהן לא התקיים המרוץ (בשל מלחמה) הן: 1916, 1944 ו-1945. הרוכבים האיטלקיים, להם נחשב ניצחון במרוץ זה כשיא בקריירה שלהם, זכו ב-51 פעמים מתוך ה-115.

  • ב-1910 נערך המרוץ בתנאי מזג אוויר קיצוניים של סופת שלגים. מתוך 63 רוכבים שזינקו למרוץ סיימו שבעה רוכבים בלבד. המנצח, אז'ן כריסטוף, אושפז מיד בסיום המרוץ ושהה במרפאה פרטית במשך כחודש לאחר המרוץ.
  • ב-1928 קוסטנטה ג'יררדניו מנצח בפעם השישית במרוץ ומשלים השג של 11 פעמים על פודיום המנצחים ב-12 השנים שמ-1917.
  • ב-1946 נערך המרוץ שוב לאחר שב-1944 וב-1945 המרוץ בוטל עקב מלחמת העולם השנייה. המועמד המוביל לפני המרוץ היה ג'ינו ברטלי. פאוסטו קופי יצא לבריחה כבר אחרי 50 קילומטרים, פעולה שנחשבה כחסרת סיכוי. למרות זאת, הצליח קופי לשמור על יתרונו ואף להגדילו וניצח במרוץ 14 דקות לפני המקום השני. מרוץ זה היה פתיחתה של היריבות הגדולה בין קופי לברטלי אשר פילגה את אוהדי הספורט באיטליה לשני מחנות.
  • ב-1954 שודר המרוץ בפעם הראשונה בטלוויזיה. ניצח הבלגי ריק ון סטנברגן לאחר שניצח במיאוץ הסיום רוכבים מנוסים דוגמת קופי, ברטלי ובובה.
  • ב-2024 ניצח הבלגי יספר פיליפסן בשיא מהירות חדש – 46.113 קמ"ש ושבר את השיא שנקבע ב-1990 על ידי האיטלקי ג'אני בוניו, 45.806 קמ"ש.

מסלול המרוץ

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרוץ מילאנו–סן רמו נחשב כמרוץ מישורי בדרך כלל. במרוץ, אשר נמשך כיום בין 280 ק"מ עד 300 ק"מ (קיימים שינויים קלים במסלול מדי שנה), קיימות מספר עליות מפורסמות. העלייה הגדולה ביותר היא מעבר הטורקינו, הנמצא באמצע הדרך (בק"מ ה-143). מעבר זה נחשב ברוב שנות המרוץ כמכשול העיקרי, אבל ברבות השנים, הצליחו רוכבים רבים לצמצם בהמשך המרוץ את הפערים שנוצרו על הטורקינו.[1] על מנת ליצור מכשולים נוספים לרוכבים נוספו לקראת סיום תווי המרוץ חמש גבעות אשר מכונות ה"קאפי". שתי הגבעות הבולטות ביותר בחשיבותן להתפתחות המרוץ הן הגבעה עליה נמצאת עיירת החוף צ'יפרסה, אשר נמצאת כ-22 ק"מ לסיום, ואשר נוספה למרוץ ב-1982 וגבעת הפוג'ו די סן-רמו, אשר נמצאת כ-6 ק"מ לסיום, ואשר נוספה גם היא (בשנת 1960), כדי ליצור עניין במרוץ לקראת סיומו. שתי הגבעות האחרונות משמשות תמיד להתקפות של רוכבים אשר מנסים לברוח מדבוקת הרוכבים ולהימנע ממאוץ המוני בסיום. למרות ניסיונות בריחה אלו, חלק מהמרוצים מסתיימים במאוצים המוניים.

רוכבים אשר צברו מספר ניצחונות גדול במרוץ

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשימת המנצחים בשנים האחרונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מילאנו – סן רמו בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Letter From a Tunnel, אתר pezcyclingnews, ‏18 במרץ 2009