סול קמפבל

סול קמפבל
Sol Campbell
מידע אישי
לידה 18 בספטמבר 1974 (בן 50)
לונדון שבאנגליה
שם מלא סולזיר ג'רמאייה קמפבל
גובה 1.88 מטר
עמדה בלם
מועדוני נוער
1989–1992 טוטנהאם הוטספר
מועדונים מקצועיים כשחקן*
שנים מועדונים הופעות (ש)
1992 - 2001
2001 - 2006
2006 - 2009
2009
2010
2010 - 2011 		טוטנהאם הוטספר
ארסנל
פורטסמות'
נוטס קאונטי
ארסנל
ניוקאסל 		255 (10)
135 (8)
95 (2)
1 (0)
11 (0)
7 (0)
נבחרת לאומית כשחקן
1996–2007 נבחרת אנגליה בכדורגל אנגליה 73 (1)
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

סולזיר ג'רמאייה "סול" קמפבל (באנגלית: Sulzeer Jeremiah "Sol" Campbell; נולד ב-18 בספטמבר 1974) הוא כדורגלן עבר אנגלי ששיחק בעמדת הבלם. בעבר שיחק גם בנבחרת אנגליה, ונחשב לאחד מטובי שחקני ההגנה בעולם בתקופתו.

קמפבל החל את הקריירה שלו בקבוצת טוטנהאם הוטספר ב-1992, ושיחק בה במשך תשע שנים. הוא כיהן כקפטן הקבוצה שזכתה בגביע הליגה ב-1999. ב-2001 עבר ליריבתה העירונית של טוטנהאם, ארסנל, ובחמש שנים בקבוצה הוא זכה עמה בשתי אליפויות פרמייר ליג ושלוש פעמים בגביע האנגלי, כולל דאבל בעונת 2001/2002, והעפיל עמה לגמר ליגת האלופות בשנת 2006. באותה שנה עבר קמפבל לשחק בפורטסמות' למשך שלוש שנים, במהלכן זכה בגביע האנגלי ב-2008. מאוחר יותר שיחק בנוטס קאונטי, חזר לתקופה קצרה לארסנל, וסיים את הקריירה בניוקאסל בשנת 2011.

קמפבל שיחק לראשונה בנבחרת הלאומית של אנגליה בשנת 1996. הוא השתתף עם הנבחרת בגביעי העולם של 1998, 2002 ו-2006, ובאליפויות אירופה של 1996, 2000 ו-2004, ולפיכך הוא השחקן היחיד שייצג את אנגליה בשישה טורנירים בינלאומיים רצופים.

ראשית חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קמפבל נולד בסטרטפורד שבלונדון להורים ג'מייקנים, סואל וויהלמינה. הוא היה הצעיר מבין שנים עשר ילדיהם, תשעה מהם בנים. אביו, סואל, עבד במסילת רכבת ואימו, ויהלמינה, עבדה בבית חרושת לייצור מכוניות פורד. על אף שגדל בשכונת פשע, קמפבל נמנע מהיגררות לחיי הפשע הודות להוריו הקפדנים.[1]

כנער שיחק קמפבל בקבוצת הכדורגל החובבנית SENRAB. הוא צוטט כמתאר את החיים הקשים שעבר בילדותו: "הפכתי למתבודד בתוך הבית שלי. נהייתי צר אופקים בבית מאחר שלא היה מרחב לגדול או להתפתח, הכל היה צר ולא היה מקום לנשום. אנשים לא מבינים איך זה משפיע עליך כילד. לא הייתי רשאי לדבר, כך שהדרך שלי להתבטא הייתה הכדורגל".[1]

קמפבל למד ב"בית הספר היסודי של פורטוויי" בסטרטפורד.[2] הוא ניחן בכישרון רב בלימודיו בבית הספר וחונך גם במסגרת בית ספר למצוינות של התאחדות הכדורגל האנגלית בלילשול, בו פגש את שחקנית הטניס שולחן וסוכנת הכדורגל לעתיד, סקיי אנדרו.[3] ב-1989 הצטרף קמפבל למחלקת הנוער של המועדון המקצועני טוטנהאם הוטספר, והחל את הקריירה שלו בעמדת החלוץ.

קריירת המועדונים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טוטנהאם הוטספר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שלוש שנים בהן שיחק בקבוצת הנוער של טוטנהאם הוטספר, ערך קמפבל את הופעת הבכורה בקבוצה הבוגרת בדצמבר 1992 במשחק נגד צ'לסי. כבר במשחק זה הבקיע שער לאחר שנכנס כמחליף במקומו של ניק ברמבי, אך לא ערך הופעות נוספות עד לסיום העונה. במשך שתי העונות הבאות ביסס קמפבל את מעמדו כשחקן קבע בטוטנהאם ונד בין כל העמדות השונות בחוליית ההגנה, עד שהתקבע לבסוף בעמדת הבלם. כאשר קפטן הקבוצה, גארי מאבוט, מיעט לשחק בשל פציעות וגילו המבוגר, קמפבל הפך לשחקן ההגנה המרכזי של טוטנהאם.

בעונת 1998/1999 נכנס קמפבל לעונה האחרונה בחוזהו עם טוטנהאם. עם זאת, קמפבל היה שותף כקפטן לזכייתה של הקבוצה בגביע הפוטבול ליג, לאחר ניצחון בתוצאה 0-1 על לסטר סיטי במשחק הגמר. בשל יכולתו האישית הטובה הוא נכלל בנבחרת העונה בליגה האנגלית באותה עונה. על אף הישגים אלו, טוטנהאם לא הצליחה לעבור את המקום השביעי בפרמייר ליג באף אחת מעונותיו של קמפבל בקבוצה, מה שהניע אותו לעזוב לקבוצה אחרת במדיה יוכל להשתתף בטורניר היוקרתי של הכדורגל האירופי, ליגת האלופות.

לאחר שחתם על הארכת חוזה בטוטנהאם, חוזהו בקבוצה נגמר בקיץ 2001. על אף קיומו של חוק בוסמן שאפשר החתמה מרבית של שחקנים זרים, קמפבל קיבל מטוטנהאם הצעה בשווי שהיה הופך אותו לשחקן בעל השכר הגבוה בתולדות המועדון.[4] עם זאת, לאחר מספר חודשים של משא ומתן והצהרות תקשורתיות כי הוא עומד להישאר בקבוצה, הודיע קמפבל כי ברצונו לעזוב לקבוצה אחרת על מנת להשתתף בליגת האלופות, בין היתר בעצת מאמן נבחרת אנגליה דאז, סוון-יוראן אריקסון.[5] מועדונים בכירים רבים מכל רחבי אירופה הציעו לקמפבל להצטרף לשורותיהן, אך הוא הצטרף בתור שחקן חופשי דווקא לארסנל - יריבתה הגדולה של טוטנהאם בצפון לונדון. מעבר זה אירע על אף שקמפבל התבטא קודם לכן כי לעולם לא ישחק עבור ארסנל.[6]

מאז אותו מעבר כונה קמפבל "יהודה איש קריות" על ידי אוהדי טוטנהאם, במטרה לתאר את בגידתו בקבוצה.[7] בפברואר 2009 הוא דורג על ידי העיתון דיילי מייל במקום הראשון ברשימת "הבוגדים הגדולים בכדורגל".[8]

ארסנל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בעונתו הראשונה במדי ארסנל, 2001/2002, זכה קמפבל להצלחה גדולה. הוא השתתף ב-32 משחקי ליגה וזכה עם הקבוצה הן באליפות הפרמייר ליג והן בגביע ה-FA, ובכך השלים עמה "דאבל". במהלך העונה שיתף קמפבל פעולה בהצלחה עם טוני אדמס ומרטין קיאון בחוליית ההגנה של ארסנל.

בעונת 2002/2003 המשיך קמפבל להפגין יכולת טובה במסגרת משחקיו בארסנל ובנבחרת אנגליה, אך פציעות מהן סבל לקראת סיומה של העונה הפחיתו את סיכויי קבוצתו להאבק על תואר האליפות. לבסוף סיימה הקבוצה במקום השני אחרי מנצ'סטר יונייטד וזכתה בפעם השנייה ברציפות בגביע האנגלי, לאחר ניצחון על סאות'המפטון בגמר. קמפבל עצמו נעדר ממשחק הגמר, בעקבות כרטיס אדום שספג באופן שנוי במחלוקת בחצי הגמר מול מנצ'סטר.[9] עם זאת, יכולתו הטובה באותה עונה זכתה להכרה בדמות בחירתו לנבחרת העונה בליגה האנגלית.

במהלך העונה הבאה, 2003/2004, יצר קמפבל שותפות חדשה בחוליית ההגנה עם קולו טורה. יכולתם היעילה של השניים סייעה לארסנל לזכות באליפות הפרמייר ליג ללא הפסד ליגה במהלך העונה, וקמפבל נבחר בפעם השנייה ברציפות לנבחרת העונה בליגה האנגלית. ארסנל הבטיחה את הזכייה בתואר לאחר ניצחון בוייט הארט ליין על קבוצתו הקודמת של קמפבל, טוטנהאם. משמעות ההישג הייתה כי לקמפבל יותר אליפויות בשלוש עונות בארסנל, מאשר מספר האליפויות בהן זכתה טוטנהאם בתולדותיה.[10]

רצף המשחקים של ארסנל ללא הפסד נמשך גם בתחילת העונה הבאה, והגיע עד ל-49 משחקים - שיא של כל הזמנים. קמפבל סבל מחוסר מזל בהיותו מעורב במהלך שהעניק בעיטת עונשין לויין רוני במשחק מול מנצ'סטר יונייטד, שהביאה לסוף הרצף של ארסנל. על אף שקמפבל עצמו ניסה להימנע מתיקול, רבים סברו שרוני צלל ברחבה על מנת לקבל את בעיטת העונשין.[11] הקבוצה סיימה במקום השני בפרמייר ליג לעונת 2004/2005, אחרי צ'לסי, אך זכתה בגביע האנגלי, אף שקמפבל לא שותף במשחק הגמר שהתקים בקארדיף, בו ניצחה את מנצ'סטר בדו-קרב בעיטות עונשין.

בעונת 2005/2006 סבל קמפבל מפציעות רבות ומירידה ביכולת המשחק שלו.[12] במשחק הביתי ב-1 בפברואר בו הפסידה ארסנל 3-2 לוסטהאם יונייטד, קמפבל היה אשם במידה רבה בשני שעריה הראשונים של היריבה, בטרם הוחלף בהפסקת המחצית. באופן לא מקובל הוא עזב מיידית את האצטדיון, ולא נשאר לצפות במחצית השנייה של המשחק. חברו לקבוצה, רובר פירס הצרפתי, טען כי קמפבל חושש מפני חדירה לחייו הפרטיים,[13] ובמשך מספר ימים הוא לא יצר כל קשר עם ראשי המועדון. עם זאת, הוא שב להתאמן עם הקבוצה ב-6 בפברואר, ולאחר עשרה שבועות מחוץ למגרשים השתתף במשחק מול פורטסמות' ב-13 באפריל. במשחק זה הוא שבר את אפו, ונעדר ממשחק למשך תקופה קצרה נוספת.

קמפבל שב לשחק פעם נוספת במשחק הגומלין של חצי גמר ליגת האלופות מול ויאריאל, שבסיומו השיגה ארסנל תיקו 0-0 והעפילה למשחק הגמר לראשונה בתולדותיה. במשחק הגמר מול ברצלונה, שנערך בסטאד דה פראנס, הבקיע קמפבל בנגיחה את השער הראשון, לאחר הגבהת בעיטה חופשית של תיירי הנרי. עם זאת, בסיום המשחק ארסנל הפסידה בתוצאה 2-1. קמפבל היה חלק מההגנה הטובה בהיסטוריה של הטורניר, שלא ספגה שער במשך עשרה משחקים רצופים ו-995 דקות בסך הכול.[14] בנוסף, הוא אחד מחמישה כדורגלנים אנגלים, יחד עם טדי שרינגהאם, סטיב מקמנמן, סטיבן ג'רארד ופרנק למפארד, שהבקיעו במסגרת גמר ליגת האלופות.[10]

ביולי 2006 הודיעה הנהלת ארסנל כי קמפבל יעזוב את המועדון לאחר החלטה משותפת עמה. עד לעזיבתו קמפבל שיחק ב-197 משחקים והבקיע 11 שערים במדי ארסנל בכל המסגרות. ב-2008 הוא נבחר למקום ה-15 ברשימת "50 השחקנים הגדולים בתולדות ארסנל".[15]

המעבר לפורטסמות' וסיום הקריירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
קמפבל במדי פורטסמות'

באוגוסט 2006 עבר קמפבל לקבוצת פורטסמות' מהפרמייר ליג, וחתם על חוזה לשנתיים. החלטה זו היוותה הפתעה עבור מאמן ארסנל, ארסן ונגר, מאחר שקמפבל ציין קודם לכן שיעבור למועדון מחוץ לאנגליה.[16] קמפבל הפגין יכולת טובה בעונתו הראשונה בפורטסמות', 2006/2007, כאשר יצר שותפות מוצלחת במרכז ההגנה יחד עם לינווי פרימוס וסייע לקבוצה להשיג רצף של חמישה משחקים ללא ספיגת שער. הקבוצה פתחה היטב את העונה והתמקמה בצמרת הליגה, אך לבסוף סיימה במקום התשיעי בלבד. את שערו הראשון בפורסמות' הבקיע קמפבל המשחק מול שפילד יונייטד בדצמבר 2006.

לפני עונת 2007/2008 מונה קמפבל לקפטן של פורטמסות', על ידי המאמן הארי רדנאפ, וחתם על חוזה מחודש לשנתיים במועדון. כקפטן הוא הצעיד את הקבוצה לזכייה בגביע האנגלי, לאחר ניצחון 0-1 על קארדיף סיטי במשחק הגמר שהתקיים באצטדיון ומבלי. הייתה זו זכייתו השלישית בקריירה בתואר זה.

ביולי 2009 עזב קמפבל את פורטסמות' עם תום חוזהו. חודש לאחר מכן חתם על חוזה לחמש שנים בקבוצת נוטס קאונטי מהפוטבול ליג השנייה[17]. שני מאמניו הקודמים, ונגר ורדנאפ, הופתעו רבות מהצטרפותו לקבוצה מהליגה הרביעית בחשיבותה באנגליה.[18] את הופעת הבכורה שלו בקאונטי ערך קמפבל במשחק מול מורקאמב ב-21 בספטמבר. לאחר משחק אחד בלבד ביקש קמפבל מהנהלת נוטס קאונטי להשתחרר מחוזהו, ועזב את הקבוצה.

באמצע חודש אוקטובר 2009 החל קמפבל להתאמן עם ארסנל. בינואר 2010 נפוצו שמועות על חתימה מחודשת שלו בקבוצה, והוא השתתף במשחק במסגרת קבוצת המילואים של המועדון. ב-15 בינואר הוא השלים את חזרתו לארסנל, והפך לשחקן החמישי בתולדות המועדון שחוזר אליו לאחר שעזב אותו.[19] ב-18 בפברואר הבקיע קמפבל את שערו הראשון בתקופותו המחודשת בארסנל, במשחק שמינית גמר ליגת האלופות מול פורטו. בשל פציעותיהם של תומאס ורמאלן וויליאם גאלאס פתח קמפבל בהרכב הקבוצה לעיתים קרובות, וקיבל מחמאות על יכולת טובה שהפגין.

ביולי 2010 חתם קמפבל לעונה וחצי בקבוצת ניוקאסל יונייטד. עם הופעת הבכורה שלו במדי הקבוצה בפרמייר ליג, במשחק מול מנצ'סטר סיטי ב-3 באוקטובר, הוא הפך לאחד משני שחקנים ששיחקו בכל 19 העונות הראשונות של הליגה, לצד ראיין גיגס.[20]

נבחרת לאומית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצעירותו שיחק קמפבל במסגרת נבחרת אנגליה עד גיל 21 ובנבחרת אנגליה ב'. הוא ערך את הופעת הבכורה שלו בנבחרת הלאומית של אנגליה במשחק מול נבחרת הונגריה ב-18 במאי 1996. על אף ששיחק פעם אחת במדי הנבחרת עד יורו 1996 הוא נכלל על ידי המאמן טרי ונבלס בסגל לטורניר, בתור מחליף לשחקני חוליית ההגנה. הוא הופיע בפעם השנייה בנבחרת במשחק מול נבחרת סקוטלנד בשלב הבתים, בו נכנס כמחליף.

במהלך השנתיים הבאות, תחת המאמן החדש גלן הודל, הפך קמפבל לשחקן קבע בחוליית ההגנה של הנבחרת האנגלית, ושיתף פעולה עם גארט סאות'גייט וטוני אדמס. ב-22 במאי 1998 הוא ענד את סרט הקפטן של הנבחרת במשחק מול נבחרת בלגיה, ובכך הפך לקפטן השני הצעיר בתולדות הנבחרת, אחרי בובי מור.[21] מייקל אואן עקף את קמפבל בדירוג זה ארבע שנים מאוחר יותר. קמפבל פתח בהרכב בכל ארבעת משחקי הנבחרת במונדיאל 1998.

במהלך מונדיאל 1998, היה קמפבל מעורב במקרה שנוי במחלוקת במשחק מול נבחרת ארגנטינה בשמינית הגמר. דקות ספורות לפני סיום המשחק, כאשר התוצאה עמדה על 2-2, קמפבל הבקיע שער בנגיחה לרשת ארגנטינה. הוא החל בחגיגות השער, שהיה אמור להיות שער הזהב לזכות אנגליה ושערו הבינלאומי הראשון, אך שופט המשחק פסל את השער בטענה שאלן שירר ביצע עבירה על השוער היריב. קמפבל היה עדיין ליד פינת המגרש כאשר הארגנטינאים חידשו את המשחק. אנגליה הפסידה בסופו של דבר בדו-קרב בעיטות עונשין.

קמפבל היה פתח בקביעות בהרכב נבחרתו בעמדת הבלם במהלך משחקי המוקדמות ליורו 2000, והשתתף בכל שלושת משחקיה גם בטורניר עצמו. אנגליה הודחה כבר בשלב הבתים של הטורניר, לאחר הפסד לנבחרת רומניה.

לאחר פרישתו של טוני אדמס, חברו לקבוצה בארסנל ובנבחרת, שיתף קמפבל פעולה עם ריו פרדיננד בקמפיין המוקדמות המוצלח של אנגליה למונדיאל 2002. במשחק הראשון בשלב הבתים של הטורניר הוא הבקיע את השער הבינלאומי הראשון שלו, בנגיחה לאחר בעיטת קרן של דייוויד בקהאם. המשחק הסתיים בתוצאה 1-1, אך במשחק הבא ניצחה אנגליה את ארגנטינה בתוצאה 0-1. לשילוב של קמפבל עם פרדיננד היה חלק מרכזי בהגנה החזקה שהציגה הנבחרת לאורך הטורניר, והוא היה השחקן האנגלי היחיד שנכלל בנבחרת המצטיינים של הטורניר מטעם פיפ"א. אנגליה הגיעה עד לרבע הגמר שם הפסידה לנבחרת ברזיל, שזכתה לבסוף בגביע.

קמפבל המשיך לבסס את מעמדו כשחקן ההגנה המרכזי בנבחרת במהלך קמפיין המוקדמות לטורניר יורו 2004. לקראת סיום משחק רבע הגמר של הטורניר, מול נבחרת פורטוגל, הבקיע קמפבל שער לקראת הסיום שנפסל גם הוא בטענה לעבירה על השוער, ואנגליה הודחה פעם נוספת בדו-קרב בעיטות עונשין. לאחר הטורניר ירד מעמדו של קמפבל כבלם הפותח של הנבחרת בעקבות עלייתו של ג'ון טרי, שהתפתחה במהלך שנת 2005 עת קמפבל היה פצוע. קמפבל נכלל בסגל לטורניר מונדיאל 2006 כבחירה שלישית בלבד בעמדת הבלם, מאחר שהמאמן סוון-יוראן אריקסון העדיף את השילוב בין פרדיננד לטרי. עם זאת, הוא נכנס כמחליף במשחק האחרון של שלב הבתים מול שוודיה, ובכך הפך לשחקן הראשון שמייצג את אנגליה בשישה טורנירים בינלאומיים רצופים.[1]

לאחר מינויו של המאמן החדש סטיב מקלארן למאמן הנבחרת, קמפבל לא זומן בתחילה לסגל על ידי מקלארן. לאחר עונה טובה שהציג במדי פורטסמות', בנוסף לפציעותיהם של לדלי קינג, ג'ונתן וודגייט, מייקל דוסון ופרישתו של ג'יימי קראגר מהנבחרת, זומן קמפבל מחדש לסגל בקיץ 2007. תחת מקלארן הוא השתתף בשלושה משחקים במסגרת מוקדמות יורו 2008, אך אנגליה כשלה בניסיונה להעפיל לטורניר. המאמן הבא, פאביו קאפלו, לא כלל אותו בסגלו הראשון בינואר 2008, מה שסימל את סוף דרכו של קמפבל במדי הנבחרת.

תארים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
טוטנהאם הוטספר
ארסנל
פורטסמות'
תארים אישיים

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סול קמפבל

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 The Independent, "Inside the mind of Sol Campbell", 9.08.2006
  2. ^ The Guardian, "Campbell wants points deducted for fans' abuse", 3.03.2009
  3. ^ Sunday Mirror, "Football: SOL REACHED FOR SKY AND STRUCK GOLD; Former table tennis", 1.07.2001
  4. ^ אתר למנויים בלבד Jason Burt, ‏Sol Campbell: tortured soul free for new vanity project, The Telegraph, 24 September 2009
  5. ^ The Independent, "Campbell's demands 'ridiculous' say Spurs", 28.05.2001
  6. ^ "25 Transfers That Rocked The World" (169): 93
  7. ^ Spiked-online.com, "spiked-life | Column | Offside, 23 November"
  8. ^ Daily Mail, "THE LIST: Sportsmail's top ten of football's biggest traitors", 27.02.2009
  9. ^ This is London, "FA call for Campbell video"
  10. ^ 1 2 Mail Online, "Sol Campbell's top five Arsenal highlights – starting with leaving Spurs in the first place!", 13.01.2010
  11. ^ MirrorFootball.co.uk, "Arsene Wenger still hasn't forgiven Wayne Rooney for penalty dive", 29.01.2010
  12. ^ Guardian, "The strange case of Sol Campbell, still missing in action", 3.02.2006
  13. ^ BBC Sport, "Arsenal offer support to Campbell", 4.04.2006
  14. ^ Espnstar.Com, "Trivia: 50 things about the UCL"
  15. ^ Arsenal.com, "Gunners' Greatest 50 Players — the results"
  16. ^ BBC Sport, "Pompey complete Campbell signing", 6.08.2006
  17. ^ הפוטבול ליג השנייה הייתה הליגה הרביעית בחשיבותה במבנה ליגות הכדורגל באנגליה.
  18. ^ BBC Sport, "Campbell seals Notts County move", 25.08.2009
  19. ^ Arsenal.com, "Sol Campbell rejoins Arsenal Football Club", 16.01.2010
  20. ^ The Guardian, Manchester City v Newcastle United - as it happened, 3.10.2010
  21. ^ EnglandFanzine.co.uk, "England Records"


נבחרת אנגליה – יורו 1996

1 סימן • 2 ג. נוויל • 3 פירס • 4 אינס • 5 אדמס • 6 סאות'גייט • 7 פלאט • 8 גאסקוין • 9 שירר • 10 שרינגהאם • 11 אנדרטון • 12 האווי • 13 פלאוורס • 14 בארמבי • 15 רדנאפ • 16 קמפבל • 17 מקמנמן • 18 פרדיננד • 19 פ. נוויל • 20 סטון • 21 פאולר • 22 ווקר • מאמן: ונבלס

אנגליהאנגליה
נבחרת אנגליה – מונדיאל 1998

1 סימן • 2 קמפבל • 3 לה סו • 4 אינס • 5 אדמס • 6 סאות'גייט • 7 בקהאם • 8 באטי • 9 שירר • 10 שרינגהאם • 11 מקמנמן • 12 נוויל • 13 מרטין • 14 אנדרטון • 15 מרסון • 16 סקולס • 17 לי • 18 קיאון • 19 ל. פרדיננד • 20 אואן • 21 ר. פרדיננד • 22 פלאוורס • מאמן: הודל

אנגליהאנגליה
נבחרת אנגליה – יורו 2000

1 סימן • 2 ג. נוויל • 3 פ. נוויל • 4 קמפבל • 5 אדמס • 6 קיאון • 7 בקהאם • 8 סקולס • 9 שירר • 10 אואן • 11 מקמנמן • 12 סאות'גייט • 13 מרטין • 14 אינס • 15 בארי • 16 ג'רארד • 17 וייז • 18 בארמבי • 19 הסקי • 20 פיליפס • 21 פאולר • 22 רייט • מאמן: קיגן

אנגליהאנגליה
נבחרת אנגליה – מונדיאל 2002

1 סימן • 2 מילס • 3 א. קול • 4 סינקלייר • 5 פרדיננד • 6 קמפבל • 7 בקהאם • 8 סקולס • 9 פאולר • 10 אואן • 11 הסקי • 12 בראון • 13 מרטין • 14 ברידג' • 15 קיאון • 16 סאות'גייט • 17 שרינגהאם • 18 הרגריבס • 19 ג. קול • 20 וסל • 21 באט • 22 ג'יימס • 23 דאייר • מאמן: אריקסון

אנגליהאנגליה
נבחרת אנגליה – יורו 2004

1 ג'יימס • 2 ג. נוויל • 3 א. קול • 4 ג'רארד • 5 טרי • 6 קמפבל • 7 בקהאם • 8 סקולס • 9 רוני • 10 אואן • 11 למפארד • 12 ברידג' • 13 רובינסון • 14 פ. נוויל • 15 קינג • 16 קראגר • 17 באט • 18 הרגריבס • 19 ג'. קול • 20 דאייר • 21 הסקי • 22 ווקר • 23 וסל • מאמן: אריקסון

אנגליהאנגליה
נבחרת אנגליה – מונדיאל 2006

1 רובינסון • 2 נוויל • 3 א. קול • 4 ג'רארד • 5 פרדיננד • 6 טרי • 7 בקהאם • 8 למפארד • 9 רוני • 10 אואן • 11 ג. קול • 12 קמפבל • 13 ג'יימס • 14 ברידג' • 15 קראגר • 16 הרגריבס • 17 ג'נאס • 18 קאריק • 19 לנון • 20 דאונינג • 21 קראוץ' • 22 קרסון • 23 וולקוט • מאמן: אריקסון

אנגליהאנגליה
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=סול_קמפבל&oldid=38855176"