סין-שר-אישכון

סין-שר-אישכון

לידה	המאה ה־7 לפנה״ס
פטירה	612 לפנה״ס
מדינה	אשור
מלך אשור 627 לפנה״ס – 612 לפנה״ס (כ־15 שנים) → סין-שום-לישיר אשור-אובליט השני ←

סין-שר-אישכון (סין שַר אִשכֻּן) היה אחד ממלכי אשור האחרונים, הוא מלך בין השנים 612-627 לפנה"ס בתקופת האימפריה האשורית החדשה, והיה המלך האשורי האחרון שבירתו שכנה בעיר נינוה.

סין-שר-אישכון היה בנו של אשורבניפל המלך האשורי החזק האחרון, וייתכן והיה גם אחיו של המלך האשורי האחרון אשור-אובליט השני. עיקר המידע עליו מגיע מתעודות בבליות. הוא עלה למלוכה כנראה בשנת 627 לפנה"ס. לאחר מותו של אשורבניפל בשנת 631 לפנה"ס החלה תקופה של מאבקי ירושה שהביאה להתפוררותה של האימפריה. לכס המלוכה עלה בנו אשור-אתיל-אילני שמלך עד שנת 627 לפנה"ס. לאחר מותו עלה לשלטון אחיו סין-שר-אישכון, אבל זמן קצר לאחר מכן בשנת 626 לפנה"ס מרד בו סין-שום-לישיר שהיה רב-סריס בתקופתם של אשורבניפל ואשור-אתיל-אילני. הוא כבש את הערים בבל וניפור ומלך שלושה חודשים בבבל עד שהובס על ידי צבאו של סין-שר-אישכון.^[1]

האנרכיה שהשתררה באשור נוצלה על ידי הממלכות שהיו מדינות וסליות של אשור להשתחרר מעולה של אשור ביניהן הכשדים הבבלים, מדי, פרס, הסקיתים וקימרים.

מאבקי השליטה באשור הביאו את בבל שהייתה מדינה ווסלית של אשור במשך כ-200 שנים למרוד באשור. נבופלאסר שהיה ממוצא כשדי עם ששכן בדרום מסופוטמיה עמד בראש מרד. הוא הפך בשנת 626 לפנה"ס למנהיג הכשדי. בהמשך מאבקו הוא יצא למתקפה על העיר ניפור שהייתה המרכז האשורי באזור, כוח אשורי נשלח בחודש תשרי (אוקטובר) 626 לפנה"ס לעיר וכבש אותה בחזרה, ורדף אחרי נבופלאסר עד ארך אך לא הצליח לכבוש אותה. בנוסף יצא נפבופלאסר למערכה גם על בבל. בתמיכת תושבי העיר בבל הוא הצליח לכבוש אותה והביס את חיל המצב ששכן בעיר לאחר דיכוי המרד של סין-שום-לישיר. בשנת 625 לפנה"ס הוכתר נבופלאסר למלך בבל. כוח צבאי אשורי שנשלח לכבוש מחדש את העיר לא הצליח במשימה.

בשנים 625 ו-624 לפנה"ס, המשיך הצבא האשורי במאמצים לדכא את מרידתו של נבופלאסר, מאמציהם התרכזו בעיקר באזור שבצפון בבל. בשנת 625/624 לפנה"ס יצא הצבא האשורי לכבוש את העיר סיפר וכנראה כבש אותה. באוגוסט 624 לפנה"ס ניסה הצבא האשורי לכבוש את הדרך הראשית לניפור כדי לסייע לכוח האשורי ששהה בעיר, אך הוא נכשל. המרד ברחבי האימפריה התרחב. העיר דיר מרדה בו בקיץ 623 לפנה"ס נראה שגם עילם הצליחה להשתחרר מהשלטון האשורי. הכוח האשורי יצא למתקפה כוללת למיגור המרידות השונות, בתחילה זכה הכוח האשורי בהצלחה. הם הצליחו להגן על ניפור בפני התקפה של נבופלאסר והצליחו לכבוש למספר שנים את העיר ארך בדרום מסופוטמיה. בשנת 623 לפנה"ס הוביל סין-שר-אישכון צבא למלחמה כנגד העיר בבל, הוא הצליח להביס את הבבלים והכשדיים, אבל מרד חדש באשור כנראה של מפקד כוחות אשור במערב, הביא להפסקת הלחימה בבל. סין-שר-אישכון וצבאו עלו צפונה לדכא את המרידה בבית. לאחר כשלושה חודשים הצליח לדכא את המרד בתוך אשור.

נבופלאסר ניצל זמן זה לבסס את מעמדו כשליט של רוב ממלכת בבל ולהוציא מידי אשור את המאחזים האחרונים של בממלכת בבל. בשנת 622 לפנה"ס יצא למאבק על ארך ולבסוף בשנת 620 לפנה"ס כבש אותה סופית. בשנת 620 או 619 לפנה"ס כבש מחדש את העיר ניפור והפך לשליטה של כל ממלכת בבל. הכוחות האשוריים נשארו באזור במשך ארבע שנים בניסיונם להדיח אותו משלטון על בבל.

בשנת 616 לפנה"ס כרת נבופלאסר ברית עם אומחישתר (במקורות היוונים כיכסרס (Cyaxares)) מלך מדי. אומחישתר ניצל גם הוא את המרידות באשור לשחרר את המדים, הפרסים והפרתים מעול אשור. הוא איחד אותם לכוח צבאי חזק. הברית המשותפת כללה גם את הסקיתים והקימרים. כוח צבאי זה עלה צפונה ללב הממלכה האשורית ותקף את הכוחות אשוריים. בשנים שלאחר מכן היו הערים אשור נינוה ונמרוד תחת מצור וסבלו מהרס. המצור על נינוה החל בחודש יוני 612 לפנה"ס והסתיים באוגוסט של אותה שנה. העיר נכבשה ונהרסה.

גורלו הסופי של סין שר אישכון לא ידוע. המידע בנושא המצור המתייחס אליו ניזוק ברשומות הבבליות. סביר להניח שהוא נהרג בשנת 612 לפנה"ס במסגרת המלחמה על הגנת נינוה.

למרות כיבוש הערים הראשיות של אשור, אשור המשיכה להתקיים, המלך שירש את סין-שר-אישכון היה אשור-אובליט השני. הוא העביר את הבירה לעיר חרן. עיר זו נכבשה על ידי בבל בשנת 609 לפנה"ס.

• עודד ליפשיץ, הפרק "קץ עידן השלום אשורי", ירושלים בין חורבן להתחדשות: יהודה תחת שלטון בבל, הוצאת יד בן צבי, 2004, עמ' 28–37

מלכי אשור
התקופה הקדומה (אנ') 2450–2025 לפנה"ס לערך	טוּדִיַא • אַדַמוּ • יַנגִי (אנ') • סוּחֿלַמוּ (אנ') • חַֿרחַֿרוּ (אנ') • מַנדַרוּ (אנ') • אִימצוּ (אנ') • חַֿרצוּ (אנ') • דִידָנוּ (אנ') • חַֿנוּ • זוּאַבּוּ (אנ') • נוּאַבּוּ (אנ') • אַבַּזוּ (אנ') • בֵּלוּ • אַזַרַחֿ (אנ') • אוּשׁפִּיַא (אנ') • אַפִּיאַשַׁל (אנ') • חַֿלֵה (אנ') • סַמָנוּ (אנ') • חַֿיָנוּ (אנ') • אִילוּ־מֵר (אנ') • יַכּמֶסִי (אנ') • יַכּמֶנִי (אנ') • יַזכּוּר־אֵל (אנ') • אִילוּ־כַּבּכַּבִּי (אנ') • אַמִינוּם (אנ') • צולילי (אנ')‏ • כיכּיה (אנ')‏ • אכיה (אנ')‏
אשור הקדומה	שושלת פוזור־אושור הראשון פוזור־אשור הראשון • שלים־אחום • אילושומה • ארישום הראשון (אנ') • איכונום (אנ') • סרגון הראשון (אנ') • פוזור־אשור השני (אנ') • נרם־סין (אנ') • ארישום השני (אנ') שושלת שמשי־אדד הראשון שמשי־אדד הראשון • אשמי־דגן הראשון • מות־אשכור (אנ') • רימוש (אנ') • אסינום (אנ') שבעת המורדים אשור־דוגול (אנ') • אשור־אפלה־אידי (אנ') • נציר־סין (אנ') • סין־נמיר (אנ') • איפקי־אישתר (אנ') • אדד־צלולו (אנ') • אדאסי שושלת אדאסי בל־באני • ליבאיה • שרמה־אדד הראשון (אנ') • איפתר־סין • בזאיה • לוליה • שו־נינואה • שרמה־אדד השני (אנ') • ארישום השלישי (אנ') • שמשי־אדד השני • אשמי־דגן השני • שמשי־אדד השלישי • אשור־ניררי הראשון (אנ') • פוזור־אשור השלישי (אנ') • אנליל־נציר הראשון (אנ') • נור־אילי (אנ') • אשור־שדוני (אנ') • אשור־רבי הראשון (אנ') • אשור־נדין־אחֿה הראשון (אנ') • אנליל־נציר השני (אנ') • אשור־ניררי השני (אנ') • אשור־-בל־ניששו (אנ') • אשור־רים־ניששו (אנ') • אשור־נדין־אחֿה השני (אנ')
אשור התיכונה (אנ')	אריבה־אדד הראשון (אנ') • אשור־אובליט הראשון • אנליל־ניררי (אנ') • אריךּ־דין־אילי (אנ') • אדד־ניררי הראשון • שלמנאסר הראשון • תוכולתי־נינורתה הראשון • אשור־נדין־אפלי (אנ') • אשור־ניררי השלישי • אנליל־כודורי־אושור (אנ') • נינורתה־אפל־אכור (אנ') • אשור־דן הראשון (אנ') • נינורתה־תוכולתי־אשור (אנ') • מותכיל־נוסכו (אנ') • אשור־רש־אישי הראשון (אנ') • תגלת־פלאסר הראשון • אשאריד־אפל־אכור (אנ') • אשור־בל־כלה (אנ') • אריבה־אדד השני (אנ') • שמשי־אדד הרביעי (אנ') • אשורנצירפל הראשון (אנ') • שלמנאסר השני (אנ') • אשור־ניררי הרביעי (אנ') • אשור־רבי השני • אשור־רש־אישי השני • תגלת־פלאסר השני • אשור־דן השני
האימפריה האשורית החדשה	אדד־ניררי השני • תוכולתי־נינורתה השני • אשורנצירפל השני • שלמנאסר השלישי • שמשי־אדד החמישי • אדד־ניררי השלישי • שלמנאסר הרביעי • אשור־דן השלישי • אשור־ניררי החמישי לפני שושלת סרגון תגלת־פלאסר השלישי • שלמנאסר החמישי שושלת סרגון השני סרגון השני • סנחריב • אסרחדון • אשורבניפל • אשור־אתיל־אילני • סין־שר־אישכון • סין־שום־לישיר • אשור־אובליט השני