השואה בקולנוע
בקולנוע, הוצגה השואה, הרקע לה והאירועים הקשורים בה, בסרטים הנכללים תחת סוגות קולנועיות שונות: סרטים תיעודיים, קומדיות טראגיות, וכן דרמות על השואה, שהפכו לנפוצות מאמצע שנות התשעים בעקבות דרמת השואה המצליחה רשימת שינדלר (1993).[1]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עוד טרם סיום המלחמה הופיעו סרטים שהתמודדו עם פשעי המלחמה בתקופת השלטון הנאצי. הסרט הראשון שהציג את אירועי השואה, היה סרטו של צ'רלי צ'פלין, הדיקטטור הגדול. הסרט לא התמקד במיוחד בשואה, אך הציג במידה רבה את חיי היהודים בגטו בדיוני. סרט התעודה הראשון שהציג ללא כחל וסרק תמונות מהזוועות שהתרחשו במחנות הללו, "מחנה ההשמדה מיידאנק – בית הקברות של אירופה", בוים על ידי במאי הקולנוע הפולני-יהודי אלכסנדר פורד והוצג לראשונה בנובמבר 1944.[2][3] הצוות של פורד, שעמד בראש יחידת הסרטה בצבא הפולני, צילם את מחנה מיידאנק ביום הגעת הצבא האדום למחנה ב-24 ביולי 1944 וביום שלמחרת.
בשנת 1945 יצרו באד שולברג ואחיו סטיוארט את הסרט "מחנות הריכוז הנאציים", שהתבסס על צילומי הצבא האמריקאי של המחנות. הוא הוקרן במהלך משפטי נירנברג, ושולב לאחר מכן בסרטם "נירנברג והלקח שלו" (Nürnberg und seine Lehre) שהוקרן בגרמניה בסוף שנות ה-40.[4] כדי לא לפגוע בתוכנית מרשל נגנז הסרט ולא הוקרן בארצות הברית עד לשנת 2010, אז הוקרנה לראשונה בארצות הברית ובישראל גרסה אנגלית משוחזרת של הסרט בשם "נירנברג: שעור להיום".[5]
באותה שנה נוצר הסרט התיעודי הבריטי "זיכרון המחנה" בבימויו של סטיוארט מקאליסטר, שכלל תמונות ממחנה הריכוז ברגן-בלזן שצולמו בידי צלמי הצבא הבריטי מיד עם שחרורו, כמו גם צילומי הצבא האדום ממחנות אחרים. הסרט הוכן בשיתוף פעולה בין הבריטים והאמריקאים ונערך בידי הבמאי אלפרד היצ'קוק מטעם הצבא האמריקאי, שמרוב זעזוע מהמראות שנגלו לעיניו הפסיק את עבודתו על הסרט במשך שבוע. אולם הסרט מעולם לא הושלם על ידי יוצריו המקוריים, בין היתר בשל התנגדות פקידים בריטיים להצגת "סרטי זוועות" כדי למנוע פגיעה במורל אזרחי גרמניה המשתקמת, וכן לאחר שהתגלעו חילוקי דעות בין האמריקאים לבריטים. קטעים ממנו ומצילומי המחנות הופיעו לבסוף בסרטים אחרים, בהם הסרט התיעודי הקצר "טחנות המוות" שיצר הבמאי בילי ויילדר עבור הצבא האמריקאי. "טחנות המוות" הוקרן בשנת 1945 ביומני קולנוע בשטחי הכיבוש של ארצות הברית בגרמניה, והתמקד בהצגה תעמולתית ופומפוזית של התמונות על מנת להמחיש לגרמנים את הרוע הנאצי,[6] זאת בניגוד לסרט הבריטי שהציג תיעוד שיטתי מתוחכם ומעורר חשיבה על האנושות בכללה. גרסה סופית מלאה של הסרט "זיכרון המחנה" הוקרנה רק ב-2015, אך קטעים ממנו שהופיעו לאורך השנים בסרטים תיעודיים הפכו לדימויים המשפיעים ביותר של השואה, בהן התמונות שהציגו בולדוזרים דוחפים את המתים לתוך קברים.[7][8]
לצד יומני החדשות הללו בעלי התפוצה המוגבלת, הופיעו במהלך סוף שנות ה-40 ושנות החמישים גם סרטי קולנוע שהעלו לדיון ציבורי את נושא ההשמדה במחנות הריכוז. בשנת 1948 הוקרנו הסרטים "מוריטורי" (Morituri) מאת אויגן יורק וארוכה היא הדרך בהשתתפות ישראל בקר שגם כתב את התסריט. שנים אחדות לאחר מכן יצא הסרט לילה וערפל של אלן רנה שהציג קטעים מהסרט "זיכרון המחנות". היומנים והסרטים הראשונים הללו התעלמו לחלוטין מזהות הקרבנות ומגורל היהודים בשואה.[9] יוצא דופן היה הסרט המכה ה-81 (1974) מאת הבמאי הישראלי חיים גורי שהתמקד גם בעדויות הניצולים במשפט אייכמן.
עיבוד נרחב של אירועי ההשמדה למסך הקולנוע החל רק בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80. בארצות הברית, זכתה המיני סדרה "שואה: סיפורה של משפחת וייס" משנת 1978 לתשומת לב מיוחדת. הסדרה הציגה את סיפורה של משפחת ווייס הבדיונית, והובילה לשיח נרחב אודות השואה לא רק בארצות הברית, אלא גם במדינות דוברות גרמנית רבות. האפוס התיעודי המודרני של קלוד לנצמן, שואה, שהיווה נקודת מפנה בייצוג של סיפורי ניצולי השואה בקולנוע, עורר תהודה רבה עם יציאתו בשנת 1985, והכניס לראשונה את המונח שואה לשימוש בשפה הגרמנית. לבסוף, בשנת 1993 זכה הסרט העלילתי רשימת שינדלר של סטיבן ספילברג להצלחה מסחרית ולשבחי הביקורת.
דרמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עלילה של סרט דרמה על השואה מבוססת על אירועים כלליים אמיתיים, שלגביהם יש לקהל הצופים ידע כללי. התסריט מבוסס בדרך כלל על ספר שפורסם בעבר, כמו הסרט "הפסנתרן", המבוסס על ספרו האוטוביוגרפי של ולדיסלב שפילמן - פסנתרן מחונן ששרד את תקופת השואה בוורשה, או הסרט "הבריחה מסוביבור", המבוסס על אירועי המרד במחנה ההשמדה סוביבור.
ביקורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]בחירת השואה כנושא לסרט דרמה היה מאז ומתמיד נושא לדיון ציבורי. בין היתר נטען, בעיקר בפי ניצולי השואה, כי לא ניתן להסריט באופן ראוי נושא טעון שכזה, וכי עצם הנחת היסוד שמדיום שטחי כמו קולנוע מסוגל לייצג את המציאות ואת אימי השואה באופן מהימן מוטל בספק. הזוועות של החיים בגטו או במחנות הריכוז עשויות לקבל מימד בנלי כאשר הן מוצגות בסרט עלילתי, בפרט כשהן מוצגות דרך שפתם ותרבותם של הפושעים מבצעי הזוועות. כמו כן נטען שעל אף שדרמטיזציה אף פעם אינה עולה בקנה אחד עם הצגה מדויקת של אמת היסטורית, הרי שנושא השואה פגיע במיוחד, וכי הדבר עלול לשרת תנועות רדיקליות או נאו-נאציות, היות שאם זוכרים דבר מה רק כי הוא קיים בסרט ורק מפני שהוא מתואר בו, הרי שניתן להקהות זיכרון זה או אף להכחישו באופן דומה באמצעות סרט אחר.[10]
סוגות נוספות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לרוב, סרטי השואה מציגים את חיי היהודים בתקופת השואה ומתרחשים בגטו או במחנה כלשהו. אולם, יש גם סרטים המציגים התרחשויות מתקופת השואה ואינם מראים את מה שקורה ליהודים, כמו הסרט "אמן", שמגולל את סיפורו של קצין אס אס שמתנגד למעשי הרצח של הנאצים ופועל להפסקת השמדתם של יהודי אירופה. הסרט מתרחש בתקופת השואה וקשור להשמדת יהודי אירופה, אך אינו מתרחש בגטו או במחנה כלשהו ואינו מציג אף דמות יהודית משמעותית, אלא רק התרחשויות המתנהלות סביב ההשמדה עצמה. דוגמה נוספת היא הסרט גבעת אלף הילדים המספר את סיפורם של ילדים שהוסתרו בכפר הצרפתי לה שמבון-סור-ליניון אך אינו מספר מה עלה בגורל הילדים שנתפסו.
סרטים (מבחר)
[עריכת קוד מקור | עריכה]דרמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הזר, ארצות הברית (1946)
- השלב האחרון, פולין, 1948
- ארוכה היא הדרך, גרמניה, 1948
- מוריטורי, גרמניה 1948
- יומנה של אנה פרנק, ארצות הברית 1959
- המשכונאי, ארצות הברית 1965
- יעקב השקרן, מזרח גרמניה 1974, בבימויו של פרנק בייר, מבוסס על רומן מאת יורק בקר (עיבוד נוסף יצא בשנת 1999, בבימויו של פיטר קסוביץ)
- שואה: סיפורה של משפחת וייס, ארצות הברית 1978
- תזמורת על תנאי, ארצות הברית, 1980
- בחירתה של סופי, ארצות הברית 1982
- הבריחה מסוביבור, 1987
- להתראות ילדים, צרפת 1987
- חברות בווינה, ארצות הברית 1988
- אירופה אירופה, גרמניה 1989
- ילדה רעה, גרמניה 1990
- רשימת שינדלר, ארצות הברית 1993
- האי ברחוב הציפורים, דנמרק בריטניה גרמניה, 1997
- עקומים, בריטניה יפן, 1997
- החיים יפים, איטליה 1997
- רכבת החיים, 1998
- חשבון השטן, ארצות הברית, 1999
- אנה פרנק - הסיפור במלואו, ארצות הברית 2001
- האזור האפור, ארצות הברית 2001
- הפתרון הסופי, ארצות הברית 2001
- מר בטיניול, צרפת 2002
- אמן, ארצות הברית 2002, בבימויו של קונסטנטין קוסטה-גבראס
- רחוב השושנים, גרמניה 2003, בבימויה של מרגרט פון טרוטה
- הפסנתרן, גרמניה/פולין 2002, בבימויו של רומן פולנסקי
- היום התשיעי (Der neunte Tag), גרמניה 2004
- ללא גורל, הונגריה/גרמניה/בריטניה 2005
- הרכבת האחרונה לאושוויץ, גרמניה, 2006
- ספר שחור, הולנד 2006
- "לא כולם היו רוצחים" (סרט טלוויזיה), גרמניה 2006
- הזייפנים, אוסטריה 2007
- אלוהים על דוכן הנאשמים, בריטניה, 2008
- הנער בפיג'מת הפסים, ארצות הברית 2008
- התנגדות, ארצות הברית 2008
- ממזרים חסרי כבוד, ארצות הברית 2009
- ליבה האמיץ של אירנה סנדלר, ארצות הברית פולין קנדה, 2009
- המפתח של שרה, צרפת 2010
- בתוך הערפל, רוסיה, 2012
- פרז הצעיר, צרפת, 2013
- מבוך השקרים, גרמניה, 2014
- הבן של שאול, הונגריה 2015
- אני זוכר, קנדה גרמניה 2015
- הכחשה, בריטניה ארצות הברית, 2016
- העדות, ישראל אוסטריה, 2017
- סוביבור, רוסיה 2018
- המלחמה של אנה, רוסיה 2018
- הצלם של מטהאוזן, ארצות הברית, 2018
תיעוד
[עריכת קוד מקור | עריכה]- זיכרון המחנה, בריטניה ארצות הברית, 1945
- טחנות המוות, ארצות הברית, 1945
- לילה וערפל, צרפת, 1956
- שואה, צרפת 1985
- שחור לבן זה צבעוני, ישראל צ'כיה 1995
- רשימת אהבה, ישראל 2000
- החייל האלמוני, גרמניה 2006
- המסע של ילדי טהראן, ישראל 2007
- שתיקת הארכיון, ישראל גרמניה 2010
- ירד הלילה, ישראל בריטניה, 2014
- ונזכור את כולם?, ישראל, 2017
- מייד אין אושוויץ: הנשים של בלוק 10, ישראל גרמניה, 2019
Through the Eye of the Needle: The Art of Esther Nisenthal Krinitz, סרט דוקומנטרי באתר יוטיוב - על חייה של אסתר ניזנטל קריניץ
הנפשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הגפרור השביעי, אוסטרליה, 1982
- צ'יקה, הכלבה בגטו, גרמניה, 2016
- הכוכב של אנדרה וטאטי, איטליה, 2018
- איפה אנה פרנק, בלגיה הולנד ישראל צרפת לוקסמבורג, 2021
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עדות דמיונית: הוליווד והשואה. סרט תיעודי מאת דניאל אנקר. ארצות הברית, בריטניה, גרמניה, פינלנד, 2004, צבע + ש/ל, 92 דקות
- נורית גרץ, מקהלה אחרת : ניצולי שואה, זרים ואחרים בקולנוע ובספרות הישראליים, עם עובד, 2004.
- חיים בראשית, שלמה זנד, משה צימרמן, קולנוע וזיכרון: יחסים מסוכנים?, מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, 2004
- ליאת שטייר-לבני, שתי פנים במראה – ייצוג ניצולי השואה בקולנוע הישראלי 1945 - 2008, ירושלים: הוצאת מאגנס – אשכולות, 2009.
- A. Insdorf, Indelible Shadows. Film and the Holocaust, New York 1983.
- I. Avisar, Screening the Holocaust. Cinemas Images of the Unimaginable, Bloomington, 1988.
- Liat Steir-Livny, Remaking Holocaust Memory: Documentary Cinema by Third-Generation Survivors in Israel, Syracuse: Syracuse University Press, 2019.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שואה בקולנוע, דף שער בספרייה הלאומית
| עיינו גם בפורטלים: | |||
|---|---|---|---|
 | פורטל קולנוע | ||
 | פורטל השואה | ||
- שלמה זנד, תעשיית הקולנוע מול תעשיית ההשמדה – מזיס היהודי הרע אל שינדלר הגרמני הטוב, פרק מהספר הקולנוע כהיסטוריה: לדמיין ולביים את המאה העשרים
ניצה אראל, ייצוגם של הנאציזם ושל השואה בקולנוע המערבי דיון בשלושה נרטיבים קולנועיים, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח- עזריקם עמרם, שואה ונאציזם בקומדיות הוליוודיות, סליל, כתב עת להיסטוריה, קולנוע וטלוויזיה, 4 קיץ 2010
- לבנה (ז‘אנין) פרנק, ייצוג השואה בסרטים הישראלים בשנות השמונים: בין פציפיזם למיליטריזם(הקישור אינו פעיל), ילקוט מורשת
- יואב אברמוביץ', על התיעוד והזיכרון, באתר nana10, 30 באפריל 2008
אורי קליין, למה אין כמעט סרטים טובים על השואה, באתר הארץ, 25 באפריל 2014- סקירות סרטי שואה באתר יד ושם
- דימויים איקוניים של השואה בקולנוע הפופולרי - מאמר באתר יד ושם
- דמותם של ניצולי השואה בקולנוע הדוקומנטרי בישראל, באתר יד ושם
- על הסרט "קרקוב" מתוך "חמש ערים" בבימוי יצחק גוסקינד, באתר יד ושם
- קטלוג הסרטים המקוון של מרכז הצפייה ביד ושם - ספריית הסרטים הדיגיטלית ומאגר המידע העולמי על קולנוע ושואה
דני מוג'ה ויונתן גת, החיים יפים: האם מדובר בסרט אנטישמי?, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אור סיגולי, כיצד השפיע "רשימת שינדלר" על סרטי השואה ההוליוודיים, באתר "סריטה", 1 במאי 2011
- ^ Majdanek - cmentarzysko Europy cz.1/2
- ^ Liebman, Stuart. Documenting the liberation of the camps: the case of Aleksander Ford's "Vernichtungslager Majdanek-Cmentarzysko Europy" (1944). In: Lessons and Legacies, VII (2006) 333-351
- ^ Nürnberg und seine Lehre, באתר IMDb
- ^ אתר הסרט
- ^ "טחנות המוות", בארכיון הסרטים של סטיבן שפילברג
- ^ טוביאס אברכט, דימויים של השואה בקולנוע הפופולרי, באתר יד ושם
- ^ רותה קופפר, סרט תיעודי של היצ'קוק על השואה יוקרן לראשונה במלואו, באתר הארץ, 12 בינואר 2014
- ^ מימי אש ואסף טל, "אימה מוחלטת איננה ברת-מסירה", סקירת סרטים, באתר יד ושם
- ^ עידו הרטוגזון, רשימת שינדלר: מקרה מבחן, באתר מארב, 2005-05-03
