זהירות מונעת

זהירות מונעת (על פי האקדמיה ללשון: עקרון ההיזהרות^[1]) היא הימנעות מפעולה שהאפשרות להשלכות שליליות שלה או הסבירות להופעתן אינן ידועות, במטרה להימנע מאותן השלכות. עקרון הזהירות המונעת הוא עיקרון מנחה בחקיקה, בעיקר בתחום הגנת הסביבה כמו בנושא השפעות בריאותיות של קרינת טלפון סלולרי.

עקרון הזהירות המונעת קובע כי אם קיים חשד שפעולה או מדיניות כלשהי גורמת לנזק או יוצרת סכנה לציבור או לסביבה, במקרה שאין ראיות מדעיות מספיקות על מנת להראות שהפעולה או המדיניות אכן מזיקה או מסכנת, אזי נטל ההוכחה חל על יוזם הפעולה ויש להימנע מפעולה כזו כל עוד טרם הוסר החשש המקורי.

מטרת העיקרון היא לאפשר לקובעי מדיניות לקבל החלטות בהן ייתכן נזק כתוצאה מאחת ההחלטות, בתנאי אי ודאות לגבי אפשרות קיום הנזק או היקפו בשל היעדר מידע מדעי. הוא מבוסס על מחויבות חברתית להגנה על הציבור מפני נזקים אפשריים, שהחשש מהם מוסר רק בעקבות הצטברות ממצאים מדעיים. בחלק ממערכות המשפט, כמו זו של האיחוד האירופי, עקרון הזהירות המונעת הוא עיקרון משפטי מחייב.

בהצהרת ריו שהתקבלה ב-1992 על ידי האומות המאוחדות, אומץ עקרון הזהירות המונעת תחת ההגדרה: "כדי להגן על הסביבה, יישמו מדינות את גישת הזהירות המונעת יישום מרובה ככל שיוכלו. במקומות שיש בהם סכנה לנזק חמור או בלתי-הפיך, היעדר הסכמה מדעית מלאה לא תשמש עילה לדחות את הפעלתם של אמצעים יעילים כלכלית המיועדים למנוע את הידרדרות הסביבה".

קבלת החלטות בנקיטת זהירות קדמה לניסוח העיקרון, והיא מבוטאת בכמה אמרות ידועות. העיקרון הקדום פרימום נון נוקרה מבטא זהירות מונעת בתחום הרפואה.

במשך השנים הצטברה ביקורת על עקרון הזהירות המונעת. עיקר הביקורת נוגע לכך שבעוד שנזק שנמנע כתוצאה מנקיטת זהירות הוא ברור לכל אם הוא מתגלה, התועלת שנמנעה במידה ומתברר כי החשש היה לשווא בולטת הרבה פחות. נקיטה בזהירות מונעת מאפשרת למקבלי החלטות להימנע או להגביל פעולות מועילות גם במקרה שהנזק כתוצאה מכך גדול יותר מהנזק שהחשש ממנו הוא שהניע את נקיטת הזהירות המונעת.

על מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) נמתחה ביקורת על כך שבניסיונו להימנע מתופעות לוואי מסוכנות של תרופות חדשות, הוא מעכב או אינו מאשר תרופות ובכך מונע הצלת חיים או שיפור באיכות החיים של רבים. ב-2002, סירבה ממשלת זמביה לקבל תרומת מזון מהונדס גנטית ובכך החריפה את הרעב של מיליוני אפריקאים, אף על פי שלא היו ראיות מדעיות לכל סכנה בריאותית במזון מהונדס גנטית. בהיבט זה מצוין כי עקרון הזהירות המונעת אינו עקבי עם עצמו, היות שקיימים נזקים לא ידועים כתוצאה מהנקיטה בעיקרון זה, ולכן הוא עצמו קובע שיש להימנע מנקיטתו.

זהירות מונעת היא למעשה ניתוח סיכון-תועלת תוך הענקת משקל יתר לסיכון, משקל שניתן על פי תחושה סובייקטיבית במקום להתבסס על ניתוח הסתברות וסטטיסטיקה. יתרה מזאת, פעמים רבות הוא מונע מפחד לא רציונלי והשימוש בו הוא כלי להעברת נטל ההוכחה לצד ההפוך מזה שמתבקש על פי השיטה המדעית. ההימור של פסקל הוא שימוש בזהירות מונעת לגבי האמונה באל תוך הענקת משקל יתר לסיכון.

במקרים אחרים נשען העיקרון על הכשל הלוגי אד איגנורנטיאם, בו נטען שאם דבר מה לא הוכח כשגוי, אז הוא נכון. נעשה בו שימוש סלקטיבי בנושאים נבחרים, בעוד ביתר הנושאים החלטות מתקבלות מתוך ניתוח סיכון-תועלת אובייקטיבי. החיפוש אחר נזקים כתוצאה מטכנולוגיה חדשה יכול להימשך לנצח, ונקיטת זהירות מונעת מתוך הנחה מראש שקיימים נזקים שטרם הוכחו עלולה למנוע הסרת נזקים של טכנולוגיה קיימת. דוגמה לכך היא הימנעות ממעבר לשימוש בגז טבעי לייצור חשמל עקב סיכונים פוטנציאליים, וכתוצאה מכך המשך שימוש בדלקים מזהמים שיש להם נזקים מוכחים. קבלת החלטות בשם עקרון הזהירות המונעת מובילה לקיבעון מחשבתי ולהימנעות משיפור, גם אם אין זו כוונתו המקורית של העיקרון.

• זהירות מונעת, באתר תנודע - מרכז ידע לאומי להשפעת הקרינה הבלתי-מייננת על הבריאות
• זהירות מונעת, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)