פרידת אברהם ולוט

פרידת אברהם ולוט או מריבת רועי אברהם ורועי לוט הוא סיפור מקראי המופיע בספר בראשית, פרק י"ג, פסוקים ה'–י"ח, ומתאר את היפרדות אברהם מלוט בעקבות מריבה בין רועיהם. הריב הסתיים בדרכי שלום, ואברהם וויתר ללוט על כברת ארץ השייכת לו. לאחר הפרידה, הבטיח ה' לאברהם על הארץ.

על פי ספר בראשית, פרק י"ג, פסוקים ה'–י"ג, לוט ואברהם נפרדו זה מזה בעקבות מריבה בין הרועים. בתחילת הסיפור מתואר לוט כאיש עשיר מאוד, כמו שאברהם היה אחרי עלייתו ממצרים. לא מפורש בכתוב על מה הייתה המריבה בין רועי לוט ורועי אברהם, אך מסופר שבעקבות אותה מריבה הציע אברהם ללוט להיפרד כדי למנוע את המריבה, ונתן ללוט לבחור ראשון את השטח שלו:

וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-לוֹט, אַל-נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ: כִּי-אֲנָשִׁים אַחִים, אֲנָחְנוּ. הֲלֹא כָל-הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ, הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי: אִם-הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה, וְאִם-הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה.

— פסוקים ח'–י'

לוט קיבל עליו את הצעת הסכם השלום, לחלוקת השטח, ובחר בככר הירדן (אזור סדום). הסיפור מסתיים בישיבתם הנפרדת של אברם ולוט:

וַיִּשָּׂא-לוֹט אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה – לִפְנֵי שַׁחֵת ה' אֶת-סְדֹם וְאֶת-עֲמֹרָה, כְּגַן-ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בֹּאֲכָה צֹעַר. וַיִּבְחַר-לוֹ לוֹט אֵת כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם; וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו. אַבְרָם יָשַׁב בְּאֶרֶץ-כְּנָעַן; וְלוֹט יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר, וַיֶּאֱהַל עַד-סְדֹם.

— פסוקים י'–י"ב

לאחר הפרידה בין אברהם ללוט, אמר ה' לאברהם לצפות לכל הכיונים על מנת לראות מה הוא וזרעו הולכים לקבל, וציווהו ”קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה.” (בראשית יג יז). במגילת בראשית מופיע תיאור מסלול הליכתו של אברהם סביב כל הארץ^[1], ולאחריו, התיישב אברהם באלוני ממרא בחברון, והקים שם מזבח לה'.

כבר בסיפור המקראי לוט אינו מוצג באור חיובי – אברהם הוא יוזם הפתרון, והמוותר על חבלי הארץ, ולוט בוחר לשבת דווקא בסדום, שעליה הכתוב מספר ”וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לה' מְאֹד” (שם, י"ג).

רש"י פירש את המריבה בין הרועים בעקבות מדרש בראשית רבה כמריבה על טוהר המידות:

ויהי ריב – לפי שהיו רועים של לוט רשעים ומרעים בהמתם בשדות אחרים, ורועי אברם מוכיחים אותם על הגזל.
והם [רועי לוט] אומרים: נתנה הארץ לאברם ולו אין יורש, ולוט יורשו, ואין זה גזל והכתוב אומר והכנעני והפרזי אז בארץ – ולא זכה בה אברם עדיין.

מדרש זה בא להסביר את סוף פסוק ז': ”וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ”, וכן גם את המשך הפסוקים שבהם מובטחת ארץ כנען לאברם. מדרש נוסף שמביא רש"י בנושא מחדד את גישת חז"ל לגבי עקרונותיו המוסריים של אברם מול לוט:

ויסע לוט מקדם – הסיע עצמו מקדמונו של עולם. אמר: אי אפשי [אינני רוצה] לא באברם ולא באלוהיו.

כלומר, העקרונות של אברם העיקו על לוט, והוא לא רצה להחילם על עצמו. מסיבה זאת הוא בחר ללכת דווקא למקום שבו היו העקרונות הפוכים מאלה של אברם – סדום; כמו שניתן לראות בסיפור הכנסת האורחים של אברם, אל מול היחס שמקבלים האורחים בסדום.

בניגוד לרש"י, רמב"ן דרש את הפרשה על דרך הפשט, ומסביר את המריבה כסכסוך רגיל על שטחי מרעה: בזמן שרועי אברהם רצו לרעות במקום מסוים היו שם כבר ורעי לוט ולהפך, ובגלל כמות המקנה הרועים כל הזמן הפריעו אלה לאלה. הוא מסביר את החלק הקשה "והכנעני והפרזי אז בארץ" (סוף פסוק ז') כדאגה של אברם שעמי הארץ יפשטו וישדדו את עדריהם, והמילית "אז" נאמרת כי דרכם של העמים אז לנדוד ממקום למקום, ובאותה שנה הם היו בארץ הנגב אך בשנה הבאה הם עברו למקום אחר.

לפי מבקרי המקרא, הטוענים כי חמשת חומשי תורה חוברו בהתבסס על ארבע תעודות שונות, גם סיפור פרידת אברהם ולוט מורכב משתי תעודות. התעודה הראשונה קרויה בשם המקור היהוויסטי (J), כיוון שבה נעשה שימוש בשם "יהוה" לתיאור האל. התעודה השנייה קרויה בשם המקור הכהני (P, מ-Preist). רוב קטעי החוקים בספר ויקרא משויכים למקור זה, ומשכך הוא כתב בשפה מאוד יבשה, המתאימה לכתיבת חוקים. נוסף על כך, בתעודה זו נעשה שימוש בשם "אלוהים" לתיאור האל. חוקרים אלו טוענים כי בסיפור רועי אברהם ורועי לוט מתעוררות מספר בעיות, שניתן לפתור רק בחלוקה של הסיפור לשני סיפורים שונים:

• בפרק עצמו יש כפילות בריב בין רועי אברהם לרועי לוט, בפסוק ו' ובפסוק ז'. מבקרי המקרא טוענים כי פסוק ו' מתקשר ישירות לפרק י"ב, פסוק ה', המיוחס ל-P. זאת, לנוכח המילה "רכוש", החוזרת בשני המופעים האלה^[2].
• בפרק אף כתובים שני מקומות שאליהם הלך לוט אחרי שנפרד מאברהם: האחד סדום והשני ערי כיכר הירדן^[3]. גם כאן שני המקומות הללו משויכים לשתי התעודות השונות: הראשון שייך ל-J והשני ל-P. שתי התעודות ממשיכות אף לסיפורי החורבן של אותם המקומות, הבאים בהמשך הספר: על חורבן סדום מתואר בהרחבה בפרק י"ט, השייך ל-J. בפסוק כ"ט שבפרק זה מסופר בפסוק אחד בלבד על חורבן ערי הכיכר, תוך שימוש בביטויים האופניים ל-P, כגון השם "אלוהים" לתיאור האל והפועל "לשחת".

להלן מוצג הסיפור, כשהוא מופרד בין שני המקורות. החלק האחרון של פסוק י' משויך אף הוא לעורך (R), כיוון שיש בו ביטויים המאפיינים את J, כגון השם "יהוה" לתיאור האל והעיר סדום, אף שמדובר בטקסט של P.

מדיה וקבצים בנושא פרידת אברהם ולוט בוויקישיתוף

• חזי כהן, "פרדת אברהם מלוט (בראשית י"ג)", מגדים נב (תשע"א), באתר מכללת הרצוג