שכרות נח

פרשת שכרותו של נח היא אחד מסיפורי המקרא בספר בראשית^[1]. הסיפור כולל את קללת חם - שיהיה "עבד עבדים" לאחיו.

וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה, וַיִּטַּע כָּרֶם; וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן, וַיִּשְׁכָּר, וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה. וַיַּרְא חָם - אֲבִי כְנַעַן - אֵת עֶרְוַת אָבִיו, וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ. וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה, וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם, וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית; וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם, וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית, וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ.

וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ, וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן, וַיֹּאמֶר: "אָרוּר כְּנָעַן! עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו." וַיֹּאמֶר: "בָּרוּךְ יְהֹוָה, אֱלֹהֵי שֵׁם! וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ; יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת, וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם, וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ."

— ספר בראשית, פרק ט', פסוקים כ'–כ"ז

לאחר שניצל נח מן המבול, נטע כרם, הפיק ממנו יין, ושתה ממנו לשוכרה. חם, בנו של נח, הבחין בנח שוכב באוהלו, כשהוא שיכור, מעורטל וערוותו חשופה. הוא סיפר על כך לשם וליפת אחיו. שם ויפת נכנסו לאוהל בהליכה אחורנית, כדי לכסות את ערוותו של נח השיכור מבלי לראות את ערוות אביהם. לאחר שהתפכח נח משכרותו, ונודע לו על שהתרחש, הטיל קללה על כנען בנו של חם, וברך את שם ויפת. קללתו של כנען היא שיהיה "עבד עבדים".

החטא שבעקבותיו הוטלה הקללה לא ברור לגמרי מתוך הכתוב, והפרשנים התחבטו בעניין. הרלב"ג כתב, שחם חטא בחוסר צניעות בכך שהסתכל על ערוות אביו. הרמב"ן כתב, שחטאו של חם היה שלא דאג לכבודו של אביו, ופעל בניגוד למצופה ממנו: לכסות בעצמו את ערוות אביו, ובוודאי שלא לספר על כך לאחרים. בחז"ל מופיעות פרשנויות חופשיות יותר לחטאו של חם, לפיהן בראותו את ערוות אביו השיכור, הוא סירס אותו או אנס אותו.^[2]

לעומת זאת, פרשנים אחרים הצביעו על כך שנח לא קילל את חם עצמו אלא את בנו כנען. לפי פרשנים אלו, חם אכן לא חטא, וכנען הוא זה שפגע בנח. פרשנים אלו הציעו שכנען היה זה שהפשיט את נח וחשף את ערוותו,^[3] או שהוא סירס אותו,^[4] או שפרסם ברבים את קלונו,^[5] או שביצע בו מעשה מגונה כלשהו.^[6]

הרב יעקב מדן טען שחם בא על אמו אשת נח, וממנה נולד כנען.^[7]

הפרשנים שפירשו שחם הוא שחטא, התחבטו בשאלה מדוע הוטלה הקללה לא על חם עצמו אלא על בנו, כנען.

לפי הרמב"ן כנען היה בנו הבכור של חם, והפרשיה אירעה לפני שנולדו לו בנים נוספים, ועל כן קילל נח את כנען כדי שהקללה תחול על זרעו של חם.

לעומת זאת על פי התלמוד כנען היה דווקא בנו הרביעי של חם, ולכן הקללה הוטלה עליו משום שחם סירס את נח ומנע ממנו להוליד בן רביעי מעבר לשלושת הבנים שכבר היו לו.^[8]

לפי ספר היובלים, המעשה אירע 12 שנים אחרי המבול, באחד בחודש הראשון, שהוא תחילת שנה חדשה בלוח השנה במגילות קומראן.

מדיה וקבצים בנושא שכרות נח בוויקישיתוף

איתי קגן, ארור כנען – מה היה חטאו של חם בן נח, באתר אסיף