קהילת ציון אמריקאית

קהילת ציון אמריקאית (באנגלית: American Zion Commonwealth) היא חברה ציונית מיישבת שנטלה חלק חשוב בהתיישבות היהודית בארץ ישראל בתקופת טרום המדינה.

החברה נוסדה בארצות הברית בשנת 1914 על ידי מסדר בני ציון של ציוני אמריקה, כשמטרתה לרכוש קרקעות להתיישבות יהודית בארץ ישראל. בימי מלחמת העולם הראשונה הושבתה פעילות החברה. עם כיבוש הארץ על ידי הבריטים וכינון המנדט הבריטי חזרה החברה לפעילות מלאה. עיקר פעילותה הייתה בשנות העשרים.

החברה רכשה בלב עמק יזרעאל המערבי את האדמות שעליהן הוקם בשנת 1922 המושב בלפוריה, על שם הלורד ארתור ג'יימס בלפור בעל הצהרת בלפור.

בשנת 1924 רכשה החברה את אדמות הכפר איל פולה מידי פאודל ממשפחת סורסוק שישב בביירות והיה בעל אדמות הכפר. בשנת 1925 נוסדה על אדמות אלה העיר עפולה. עוד בטרם ייסוד עפולה רכשה החברה את האדמות עליהן הוקם כפר ילדים (כיום בתחומי העיר עפולה), שהיה כפר נוער ובעת מלחמת העולם השנייה שימש כבסיס אימונים של הנוטרים וכמועדון דאייה. עם קום המדינה הפך למחנה צבאי ושימש את צה"ל עד לשנות התשעים.

במערב העמק רכשה החברה את אדמות הכפר ג'דה, שעליו הוקמה בשנת 1925 רמת ישי.

בעמק זבולון רכשה החברה את אדמות הכפר הערבי כּוֹפְרִיתָא עבור אגודה דתית בוורשה בשם "עבודת ישראל", שהקימה עליו בשנת 1925 את קריית בנימין וכפר אתא, שהפכו לימים לקריית אתא.

גולת הכותרת של פעילות החברה הייתה רכישת שטח אדמה מהכפרים אג'ליל ואל-חרם מצפון לתל אביב עליו הוקמה בשנת 1924 העיר הרצליה, על שמו של חוזה המדינה תיאודור הרצל – כיום מן הערים הגדולות במדינה.

החברה מכרה את האדמות שרכשה ליהודים בארצות הברית ובפולין. רבים מרוכשי האדמות בפולין מימשו את רכישותיהם ובאו להתיישב עליהן. חלקם נספה בשואה, ואדמותיהם הן אדמות נעדרים. עם גל העלייה מחבר המדינות הגיעו גם צאצאים של רוכשים, שתבעו את זכותם בקרקע. יהודי ארצות הברית שרכשו אדמות מן החברה ראו בכך משהו שבין תרומה לבין השקעה לאחרית הימים. רבים מצאצאיהם מממשים כיום את ההשקעה.

הייחוד של החברה היה בכך שהעבירה לרוכשים זכות בעלות מלאה בקרקע, להבדיל מהקרן הקיימת לישראל, שהעבירה לרוכשי אדמותיה זכות חכירה בלבד.

במרוצת השנים הלכה פעילות החברה ופחתה, והיא עברה לניהולה של קרן היסוד. בשנת 1983 החל פירוק החברה בידי כונס הנכסים הרשמי. רוכשי קרקעות מן החברה או צאצאיהם שלא קיבלו עד אותה שנה את הבעלות באדמות שרכשו, הפכו לנושים של החברה. הואיל וחלק גדול מאותם רוכשים היה במעמד של נעדרים הועברו זכויות התביעה שלהם לאפוטרופוס הכללי. בזה תם התפקיד החשוב שמילאה החברה בהיסטוריה של ההתיישבות הציונית.

באופן רשמי החברה עודה קיימת (נכון ל-2007), ונמצאת בסטטוס של פירוק ומימוש נכסים.

בשתי הערים הגדולות שקמו ביוזמת החברה, עפולה והרצליה, ניתן למצוא רחובות בשם "קהילת ציון", שמנציחים את שמה.

• מרדכי נאור, סיפורי הרצליה - 50 פרשיות בתולדות הרצליה, הוצאת ספריית יהודה דקל, המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, 2013, הפרק "'קהיליית ציון' מחליטה להקים מושבה", עמ' 13–16.

• קהיליית ציון, בקטלוג הארכיון הציוני המרכזי בירושלים. סימול החטיבות: J110 (תל אביב), L65 (ניו יורק).
• לאה דוכן-לנדוי, ‏המשבר ב'קהיליית ציון האמריקנית' ואדמות מפרץ חיפה (1930-1925), קתדרה 41, אוקטובר 1986, עמ' 199-173