CBU-97 נשק מונחה סנסורים

CBU-97 נשק מונחה סנסורים
דגם של פצצה CBU-97 וחדירת שריון של אחת הפיצצונות בביתן של היצרן בתערוכה האווירית של סינגפור 2009
דגם של פצצה CBU-97 וחדירת שריון של אחת הפיצצונות בביתן של היצרן בתערוכה האווירית של סינגפור 2009
דגם של פצצה CBU-97 וחדירת שריון של אחת הפיצצונות בביתן של היצרן בתערוכה האווירית של סינגפור 2009
מידע בסיסי
ייעוד מודל נשק עריכת הנתון בוויקינתונים
יצרן Textron Defense Systems
עלות יחידה $360,000
פעילות מבצעית מבצע "שילוב כוחות" בקוסובו
מלחמת עיראק
פלטפורמת שיגור F-15 איגל
F/A-18 סופר הורנט
F-16 פייטינג פלקון
B-52 סטרטופורטרס
A-10 ת'נדרבולט II
מאפיינים כלליים
משקל 460 ק"ג (927 פאונד)
ממדים
אורך 234 סנטימטר
קוטר 400 מ"מ
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
שלבי ההפעלה

CBU-97אנגלית גם: Sensor Fused Weapon - SFW) היא פצצת מצרר נגד ריכוזי שריון מתוצרת חברת טקסטרון דיפנס, ארצות הברית. ניתן להוסיף לפצצונות ערכת זנב לתיקון מסלול שמשפרת את הדיוק והופכת אותה לנשק מונחה מדויק המסומל CBU-105.

תיאור המערכת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פצצת CBU-97 מורכבת ממיכל מעטפת SUU-66/B ובתוכו מסודרות 10 פצצות BLU-108/B. בכל פצצה ארבעה תתי חימושים בצורת דיסקה (skeet) חודרי שריון, ובסך הכל ארבעים תתי חימוש. תתי החימוש מאתרים טנקים, נגמ"שים ורק"ם אחר על ידי חיישן טרמי המתביית על חום המנוע, ויורים לעברו קלע שחודר אותו.

שימוש מבצעי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1999 הובאו פצצות CBU-97 עם כוחות נאט"ו אל מבצע "שילוב כוחות" בקוסובו אך לא נעשה בהן שימוש. השימוש המתועד הראשון היה ב-2 באפריל 2003 על ידי האמריקאים במלחמת עיראק.[1] ייתכן שערב הסעודית עשתה שימוש בפצצות CBU-105 בתקיפה בתימן בתחילת מאי 2015.[2][3] החשד שהסעודים השתמשו בפצצה זו מתבסס על מציאת נפלים של תת-חימוש BLU-108/B באזור התקיפה, אולם חימוש זה מזווד גם בטיל AGM-154 שגם הוא נמצא בשימוש הסעודים.

שיטת הפעולה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. הפצצה CBU-97 מושלכת ממטוס אל אזור המטרה.
  2. מעל למטרה מיכל המעטפת מתפרק ומפזר את תתי החימוש BLU-108/B.
  3. תתי החימוש BLU-108/B מתפזרים באוויר
  4. ומתייצבים באמצעות מצנח
  5. המצנח מתנתק ונדלק מנוע שמסובב את תתי החימוש BLU-108/B באוויר ומקנה להם יציבות
  6. מהכח הצנטריפוגלי של הסיבוב גדל הפיזור של תתי החימוש BLU-108/B ונשלפים מתוכו תתי החימוש הקטנים
  7. הדיסקות שבתת החימוש סורקות כלפי מטה באמצעות שני חיישנים: לייזר שמחפש שינויים בפני השטח (אם ניתן לזהות בליטה בגובה 2 מטר בנקודה מסוימת, כנראה יש שם טנק), ואינפרה אדום שמחפש שינויים בחתימת החום של השטח.
  8. כשהחיישנים מזהים מטרה, הדיסקה מתפוצצת ומשגרת חודרן קלע קינטי (EFP בדומה למטען קלע) שחודר את המטרה שזוהתה, ורסס היקפי שנועד לפגיעה בבני אדם ומטרות רכות. לאחר זמן מוגדר, אם החיישנים לא זיהו מטרות כל תתי החימושים מתפוצצים.

למידע נוסף

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]