אתלטיקה

אתלטיקה הוא ענף ספורט הכולל תחרויות ריצה, הליכה, קפיצה וזריקה, ושילוב ביניהם בצורת קרב רב. האתלטיקה מכונה "מלכת הספורט". יש הנוהגים לכנותה אתלטיקה קלה להבדיל מאתלטיקה כבדה הכוללת את ענפי ההיאבקות, איגרוף והרמת משקולות.

ערך מורחב – אתלטיקה במשחקים האולימפיים

תחרויות אתלטיקה היו פופולריות מאוד כבר בעבר הקדום. היוונים הקדמונים הצטיינו באתלטיקה. ניצחון במשחקים האולימפיים העתיקים נחשב באתונה וספרטה הישג עצום המלווה ביוקרה רבה מאוד. החל מהמאה ה-20 נערכות תחרויות האתלטיקה באולמות סגורים (בחורף) ובאצטדיונים פתוחים (בשאר השנה). התחרויות החשובות ביותר נערכות באצטדיונים.

בתחרויות אתלטיקה אשר נערכות באצטדיון, ישנם שני סוגי מקצועות:

• מקצועות המסלול – הכוללים את מקצועות הריצה, ובתוכם את מרוצי השליחים
• מקצועות שדה – הכוללים את מקצועות הקפיצה והזריקה

בנוסף לכך, קיים מקצוע המשלב את מקצועות השדה והמסלול – מקצוע הקרב רב. בתחרויות אתלטיקה מחוץ לאצטדיון קיימות גם ריצות הכביש, היוקרתית שבהן היא ריצת המרתון, ומרוצי ההליכה.

מכונות גם ספרינטים (בעברית מאוץ), והמתחרים בהן נקראים אצנים. במשחקים האולימפיים ביוון העתיקה הייתה נהוגה ריצת ספרינט אחת, הסטאדיון. שלוש הריצות הקצרות שבהן מתחרים במשחקים האולימפיים ובאליפויות העולם באתלטיקה הן: ריצת 100 מטר, שאורכה הוא אורך הישורת באצטדיון האתלטיקה, ריצת 200 מטר וריצת 400 מטר, שהיא הקפה אחת של המסלול. בתחרויות שנערכות באולם, כגון אליפות העולם באתלטיקה באולם, ריצת 100 המטרים מוחלפת בריצת 60 מטר.

הריצות הבינוניות הנפוצות ביותר הן ריצת 800 מטר, ריצת 1500 מטר האולימפיות, וריצת מייל שאינה אולימפית. נהוג להחשיב גם את ריצת 3000 המטרים כריצה בינונית, אך ריצה זו היא פחות נפוצה.

הריצות הארוכות האולימפיות באצטדיון הן ריצת 5000 מטר וריצת 10000 מטר.

ריצות המשוכות האולימפיות הן ריצת 100 מטר משוכות (לנשים), ריצת 110 מטר משוכות (לגברים) וריצת 400 מטר משוכות. גובה המשוכות משתנה בהתאם למין האתלט ולמרחק הריצה. ריצת המכשולים האולימפית היא ריצת 3000 מטר מכשולים.

בריצות שליחים משתתפים ארבעה רצים. הרץ מחזיק מקל, אותו עליו להעביר לרץ הבא בסיום הקטע אותו הוא צריך לעבור. ריצות השליחים האולימפיות הן ריצת 4X100 מטר וריצת 4X400 מטר, כאשר כל אחד מהרצים המשתתפים רץ את אותו המרחק שרצים חבריו לקבוצה. עד 2019 ריצות השליחים התקיימו בנפרד לגברים ולנשים, מאותה שנה, יש גם ריצות מעורבות שבהן משתתפים 2 נשים ו-2 גברים.

ריצת הכביש הן ריצות ארוכות שלא רצים באצטדיון, אלא בכביש. מרחקי הריצות נעים בין 5 ק"מ עד למרתון, ריצת הכביש האולימפית היחידה, ולאחר מכן ריצות אולטרה מרתון. ריצות נפוצות נוספות הן ריצת 10 ק"מ (ההבדל במינוח ריצות המסלול וריצות הכביש למרחקים זהים, הוא שריצות המסלול נמדדות במטרים, לעומת ריצות הכביש שנמדדות בקילומטרים. לדוגמה: ריצת 10000 מטר לעומת ריצת 10 ק"מ.) וריצת חצי מרתון.

מקצועות הקפיצה מתחלקים לשני סוגים של קפיצות: קפיצות אופקיות (קפיצה לרוחק וקפיצה משולשת) וקפיצות אנכיות (קפיצה לגובה וקפיצה במוט). כל מקצועות הקפיצה הם מקצועות אולימפיים. בעבר נערכו במשחקים האולימפיים שלוש קפיצות מהמקום (רוחק, משולשת וגובה).

בקפיצה לרוחק, על הקופץ לעבור את המרחק הרב ביותר, בקפיצה אחת. האתלט מתחיל בהרצה לעבר קרש הקפיצה, הממוקם לפני בור הקפיצה, ומהקרש (אסור לאתלט לקפוץ אחרי הקרש) הוא קופץ לבור הקפיצה, במטרה לעבור את המרחק הרב ביותר. בקפיצה לרוחק קיימות מספר טכניקות, וגם לאורך ההרצה ומרכיבים נוספים בקפיצה יש חשיבות.

בקפיצה משולשת, בדומה לקפיצה לרוחק, על הקופץ לנתר מהקרש אל בור הקפיצה במטרה לעבור את המרחק הרב ביותר שניתן. בשונה מקפיצה לרוחק, הקופץ צריך לבצע זאת בשלוש קפיצות; הקפיצה ראשונה מהקרש, ושמה ניתור, הקפיצה השנייה, שנקראת דילוג מבוצעת ברגל קופצת זהה לזו משלב הניתור, והקפיצה השלישית ברגל השנייה, לעבר בור הקפיצה.

בקפיצה לגובה, על הקופץ לעבור בקפיצה אופקית מעל רף, שגובהו עולה ככל שהתחרות מתמשכת. בעבר היו מקובלים מספר סגנונות קפיצה, אך משנות השבעים כל הקופצים הבכירים משתמשים בסגנון הפוסברי, הקרוי על שם ממציאו, דיק פוסברי.

בקפיצה במוט, על הקופץ לעבור בקפיצה אופקית רף, באמצעות מוט העשוי מחומרים גמישים.

מקצועות הזריקה הם מקצועות שדורשים כוח רב, אך גם לטכניקות הזריקה המסובכות, המשתנות בהתאם למקצוע, חשיבות גבוהה מאוד. ארבעה מקצועות הזריקה הם מקצועות אולימפיים.

בהדיפת כדור ברזל על ההודף להדוף את כדור הברזל למרחק הרב ביותר שניתן, ועליו לעשות זאת מתוך מעגל ההדיפה. קיימות מספר טכניקות בהדיפת כדור ברזל. משקל הכדור שונה לנשים ולגברים.

ביידוי פטיש על המיידה ליידות את הפטיש – כדור ברזל המחובר לכבל שבסופו ידית אחיזה, למרחק הרב ביותר שניתן, מתוך מעגל הזריקה.

זריקת דיסקוס היא אחד מהמקצועות העתיקים ביותר, והתחרו בה גם במסגרת המשחקים האולימפיים ביוון העתיקה. בזריקת דיסקוס על הזורק לזרוק את הדיסקוס למרחק הרב ביותר שניתן ממעגל הזריקה.

בהטלת כידון, על המטיל להטיל את הכידון למרחק הרב ביותר שניתן, ולפני כן הוא לוקח תנופה קצרה. גם בהטלת כידון יש מספר טכניקות. הטלת כידון היא גם כן מקצוע עתיק, בו התחרו במשחקים האולימפיים ביוון העתיקה.

באתלטיקה כיום קיימים מספר סבבים עולמיים בהשתתפות בכירי האתלטים בעולם שהחשוב בהם הוא סבב ליגת היהלום, בנוסף לאלפי תחרויות קטנות ברחבי העולם. בנוסף, בכל שנה אי זוגית נערכת אליפות העולם באתלטיקה, ובכל שנה זוגית נערכת אליפות העולם באתלטיקה באולם. כל שנתיים מתקיימות גם התחרויות היבשתיות, כגון אליפות אירופה באתלטיקה, ובחלק מהיבשות נערכות לסירוגין גם אליפויות יבשתיות באולם, כגון אליפות העולם באתלטיקה בעולם. האתלטיקה מהווה את הענף המרכזי במשחקים האולימפיים, כשריצת 100 מטר היא מהאירועים הנצפים ביותר באולימפיאדה.

אתלטיקה באולימפיאדה היא התחרות הנחשבת ביותר. אחריה מגיעה אליפות העולם באתלטיקה ואליפות אירופה באתלטיקה.

תחרויות האתלטיקה הקלה נערכות באצטדיונים או באולמות מקורים כאשר מסלול הריצה עשוי תרכובת גומי, ברב המקרים מסוג רקורטן, המצמצמת את החיכוך של האתלטים עם המשטח ואף מייצרת להם מומנט בריצה. לאחרונה נשמעו טענות בקהיליית האתלטיקה כי חלק מהשיפור בתוצאות האצנים מקורן בשיפור המסלול, הקטנת החיכוך והגדלת המומנט אשר הוא מעניק לרצים, טענה דומה בסוגה לזו אשר נטענה לעניין חליפות השחייה לשחיינים.

פרט לקבוצת הגיל המרכזית – הבוגרים, קיימות באתלטיקה עוד קבוצות גיל:

• קדטים – אתלטים מתחת לגיל 18 (באנגלית: U18). התחרויות המרכזיות הן אליפות העולם לקדטים, המשחקים האולימפיים לנוער (מתחת לגיל 18).
• נוער – אתלטים מתחת לגיל 20 (באנגלית: U20). התחרויות המרכזיות הן אליפות העולם לנוער, אליפות אירופה לנוער.
• מתחת לגיל 23 – קטגוריית גיל משנית לקטגוריית הבוגרים, בה נמצאים בוגרים בגילאים 20–22 (באנגלית: U23). התחרות המרכזית היא אליפות אירופה עד גיל 23.
• מאסטרס – קטגורית המאסטרס נחלקת לקטגוריות של ותיקים, בגילאים שונים: 35–39, 40–44, 45–49 וכן הלאה.

ערך מורחב – אתלטיקה בישראל

ההישגים של האתלטיקה הישראלית דלים יחסית למרבית העולם המערבי. בין האתלטים הישראלים שהגיעו להישגים בינלאומיים משמעותיים ניתן למנות את אסתר רוט-שחמורוב (ריצת 100 מטר משוכות), דני קרסנוב ואלכס אברבוך (קפיצה במוט), רוגל נחום וחנה קנייזבה-מיננקו (קפיצה משולשת), קונסטנטין מטוסביץ', דניאל פרנקל (קפיצה לגובה), דונלד סנפורד (ריצת 400 מטר) ולונה צ'מטאי-סלפטר (ריצת 10,000 מטר, ומרתון). בשנים האחרונות (החל מ-2020 לערך) יש לישראל מספר אתלטים ברמה עולמית בריצות המרתון.

כשלושה סבבים מקצועיים נערכים מדי חודש מאי בישראל. וכוללים תחרויות ברוב מקצועות האתלטיקה הקלה למעט הליכה, במסגרת הליגה הבין אגודתית. אחת לשנה מתקיימת אליפות ישראל באתלטיקה קלה באצטדיון הדר יוסף. האחראי על חלוקת המשאבים בישראל הוא הוועד האולימפי הישראלי, והמוסד האחראי על האתלטיקה בישראל הוא איגוד האתלטיקה בישראל.

תשתית מתקני האתלטיקה לאימונים ותחרויות בישראל מצומצמת יחסית. בישראל אין אולמות מקורים בעלי מסלולי אתלטיקה לאימונים או תחרויות אתלטיקה באולמות (רק ב-2020 נפתח אולם הוולודרום במרכז הספורט הדר יוסף בת"א שישמש גם לאימוני אתלטיקה באולם). לעומת זאת קיימים בישראל לא מעט מסלולי אתלטיקה במגרשים פתוחים המשמשים לרוב לאימון לחובבנים וכן מספר אצטדיונים המותאמים לאירוח תחרויות צנועות שכוללים יציעים לקהל ו-8 מסלולי ריצה תקניים (מגרשי האימונים בארץ מכילים לרוב 2–4 או 6 מסלולים בלבד וחלקם לא באורך מסלול אולימפי תקני אלא קצרים יותר).

אצטדיון האתלטיקה הראשון שנפתח בישראל הוא אצטדיון המכביה בתל אביב שנפתח ב-1932 לקראת המכביה הראשונה. גם אצטדיון ימק"א בירושלים שנחנך ב-1933 כאצטדיון רב תכליתי וכלל יציע אבן מצידו המערבי לכמה מאות צופים אירח למשל את אליפות ארץ ישראל הראשונה באתלטיקה לגברים בנובמבר 1935 (האליפות המקבילה לנשים התקיימה אותה שנה בתל אביב) וכן את אליפות ארץ ישראל השנייה אף שלא כלל די מסלולים לפי התקנים הבינלאומיים אך בהמשך השימוש בו כאצטדיון אתלטיקה בוטל לאחר שנחנך האצטדיון בגבעת רם ואילו בו הותקנו יציעים נוספים לאוהדי הכדורגל מאחורי השערים שהפכו ליציעים המרכזיים. אצטדיון אתלטיקה נוסף היה אצטדיון רמת גן ברמת גן שנפתח ב-1950 לקראת המכביה השלישית ולקראת המכביה השביעית ב-1965 שודרג והוכשרו בו מסלולי אתלטיקה (תחילה מסלולי עפר כבוש ומ-1968 מסלולי אספלט). באצטדיון המכביה ואצטדיון רמת גן בוטלו מסלולי האתלטיקה לפני זמן רב במהלך סבבי שיפוצים שעברו האצטדיונים לשיפור תפקודם כאצטדיוני כדורגל. גם באצטדיון קריית אליעזר בחיפה ואצטדיון וסרמיל בבאר שבע כללו מסלולי אתלטיקה מהסוג הישן, אך לאחר שנפתח בעיר חיפה אצטדיון אתלטיקה עם מסלולי רקורטן בנווה שאנן, השימוש במסלולים בקריית אליעזר בוטל, מה גם שכלל פחות מסלולים מהתקן.

כיום אלו אצטדיוני האתלטיקה בישראל המיועדים לאימונים ותחרויות. אצטדיונים נוספים נמצאים בהליכי תכנון ברחבי הארץ ומלבד זאת קיימים תוכניות שדרוג לאצטדיונים הללו ולאצטדיוני אתלטיקה ותיקים נוספים.

בישראל אין גם מרכזי ספורט רבים המאמנים באופן מקצועי ספורטאים אתלטיים. מבין המרכזים שכן קיימים ניתן למנות את מרכז הספורט הדר יוסף בתל אביב בו מתאמנים מרבית הספורטאים באולמות הספורט ומגרשי האימונים וכן בו נערכים מרבית תחרויות האתלטיקה הישראליות באצטדיון שבקומפלקס ותחרויות בענפי התעמלות מסוימים מתקיימות בהיכל הספורט שבמרכז. כמו כן משמש אצטדיון האתלטיקה בראשון לציון כמרכז אימונים חשוב וכן אצטדיון האתלטיקה בגבעת רם בירושלים שמשודרג לסטנדרטים אירופאיים.

• שיאי עולם באתלטיקה
• שיאי ישראל באתלטיקה

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: אתלטיקה
ציטוטים בוויקיציטוט: אתלטיקה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אתלטיקה

• איגוד האתלטיקה בישראל
• אתלטיקה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• תחרות אתלטיקה קלה על שם יחזקאל גרין, מאי 1949, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
• אתלטיקה, דף שער בספרייה הלאומית