אתקינו סעודתא

אתקינו סעודתא (בארמית: "הכינו סעודה") היא פתיחה לסעודות השבת המובאת בספר הזוהר:

”רבי שמעון, כד הוה אתי לסעודתא דשבתא, הוה אמר הכי: "אתקינו סעודתא דמהימנותא עלאה, אתקינו סעודתא דמלכא." והוה יתיב וחדי.” (זוהר חלק ב דף פח/ב)

(תרגום: רבי שמעון, כאשר היה ניגש לסעודת השבת, היה מצהיר כך: "הכינו הסעודה [לכבוד השבת] ברוב פאר והדר. קבעו נא כאן הסעודה, לכבוד המלך.", וכך היה מתיישב מול שולחנו, והיה שמח שמחה גדולה בדבר.)

על בסיס אמירה זו, חיבר האר"י שלושה פיוטים קבליים – כשכל פיוט מותאם עבור כל אחת משלושת סעודות החובה שחלות בשבת – תחת הכותרות "אזמר בשבחין", "אסדר לסעודתא" ו"בני היכלא". הפיוטים הללו הם בין החיבורים הבודדים שנכתבו בידי האר"י עצמו, בעוד שאר כתביו נכתבו בעיקר בידי תלמידיו. פיוטים אלו נכתבו, בעקבות לשונו של הזוהר, בארמית, וגם תוכנם מובסס על דברי הזוהר ועל קבלת האר"י. שמו של האר"י חתום בראשי הבתים של הפיוטים, והם נחשבים במקורות הקבליים כפיוטים המקבילים להצהרות "לשם יחוד".

קטע התפילה "אתקינו סעודתא", המופיע בזמירות השבת, הוא פתיחה המתארת את סעודות השבת כנגד שלוש הדרגות שבהן שורה השכינה על עם ישראל בכל שלב בשבת, וכדלקמן:

• סעודת ליל שבת: עומדת כנגד הבחינה הקבלית הנקראת "חקל תפוחין" - המושג "שדה תפוחים" המרמזת לספירת המלכות. סעודה זו נחשבת כסעודתו של יצחק אבינו^[1] ועל פי דברי הזוהר – כל המענג את קדושתה של סעודה זו זוכה להנצל מחבלי משיח (כלומר, כל צער הקשור לעת הופעת המשיח ולקראת הגאולה).
• סעודת יום שבת: מכוונת כנגד הבחינה הקבלית הגבוהה, הנקראת בשם – "עתיקא קדישא", המשמש גם ככינוי לספירת כתר, (היא הספירה הקדושה והגבוהה ביותר) וזו הסעודה נחשבת כסעודת אברהם אבינו, המכונה "סבא חסידא" והוא כעין הבחינה "עתיקה קדישא" (שהיא גבוהה מאד). נאמר בזוהר הקדוש, שבזכות סעודה זו זוכים ישראל להנצל מדיני גיהנום.
• סעודה שלישית: עומדת כנגד הבחינה הקבלית הנקראת "זעיר אנפין" - כינוי המיוחס לעיתים קרובות לספ' התפארת, אך בפועל הוא מייצג 'פרצוף' הנוצר למעשה מהתכללותן של שש ספירות. מכל מקום, סעודה זו נושאת גם בשם "רעוא דרעוין": "רצון כל הרצונות" (מושג שמתייחס לנקודת הזמן הייחודית בה נערכת סעודה זו – היא חלון זמן ועת רצון נפלאה מאת ה' לעמו) כמבואר בפיוט "בני היכלא" להלן. סעודה זו נקראת על שמו של יעקב אבינו (הנקרא גם-'בכיר האבות') ובזכותה מובטח ישראל להנצל מנזקי מלחמת גוג ומגוג.

ב"שער הכוונות"^[2] מובא לומר את הפתיחה ללא תוספת הפיוט, לפני נטילת ידיים.

גם בסעודת מלווה מלכה (סעודה רביעית חשובה שנועדה ללוות את צאת השבת באופן מכובד) נהוג לומר נוסח "אתקינו סעודתא" - לפי תקנת האר"י כמובא בספר "פרי עץ חיים"^[3] ובספר "השל"ה הקדוש", למרות שאין לכך מקור ברור בספר הזוהר. בפיוט זה מודגש: "דא היא סעודתא דדוד מלכא משיחא" - כלומר זו היא הסעודה של דוד המלך, שנחשב 'רגל רביעית במרכבה הקדושה', וכהמשך לשאר הסעודות המכוונות כנגד האבות, אברהם, יצחק ויעקב ועל פי הזוהר בזכות סעודת המלך דוד ניצולים מתהליכי חיבוט הקבר.

נהוג לחזור על פתיחה זו שלוש פעמים: הסבר לכך מובא בספר "דברי יחזקאל" בשם האדמו"ר רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם משינווא, כי הטעם לכך הוא מאחר שסעודות השבת הן מצווה מדאורייתא, לעומת "מלווה מלכה" שהיא מצווה מדברי סופרים ולכן היא צריכה חיזוק יתר.

רבי יצחק לוריא הוסיף לפתיחה פיוטים עבור כל סעודות השבת, אף הם בשפה הארמית. הפיוטים נוגעים בצד הקבלי של סעודות השבת ומהותה של השבת עצמה. פיוטיו התקבלו ברוב תפוצות ישראל והולחנו להם לחנים רבים הן בקרב בני אשכנז והן בקרב יוצאי ספרד ועדות המזרח. כמעט לכל חצר חסידית קיים לחן מקורי מיוחד לכל אחד משלושת הפיוטים.

לפיוטים נכתבו ביאורים רבים, הן על דרך הפשט והן על פי החסידות. אחד הביאורים הפשטניים המקובלים והיותר מפורסמים הוא של היעב"ץ, המסביר את הפיוטים בדרך פשטנית עם נגיעה קבלית קלה.

לדעת ספרי הקבלה ה"פרי עץ חיים"^[4], "משנת חסידים"^[5] ו"אור צדיקים"^[6], יש לומר את הפיוט לאחר הקידוש וכך אף פוסק רבי שניאור זלמן מלאדי בסידורו, וכך גם נהג רבי נחמן מברסלב. הבן איש חי כותב שאף כך הנהיג האריז"ל, כיוון שברוב תפוצות השתרש לאמרו לפני הקידוש, אף הוא נוהג כן, אלא במקרים מסוימים בהם יש סיבה להקדים את הקידוש כגון בימי ספירת העומר, בהם מתפללים ערבית מאוחר מן הרגיל, הוא מקדים הקידוש לפיוטים. בסעודה שלישית אכן נהוג בכל הקהילות והעדות, לשיר את הפיוט "בני היכלא" בתוך הסעודה. ואילו שני הפיוטים האחרים יש שנוהגים לאומרם לפני הקידוש ואילו בקרב אחרים רווח המנהג לאומרם בתוך הסעודה.

מושר בסעודת ליל שבת. הפיוט מתאר את ההנהגה האלוהית והתקשרות אלוהים לעם ישראל בליל שבת, ואת הכוונות הקבליות שבהדלקת נרות שבת, עונג שבת, עריכת השולחן ומיקום החלות והנרות בו, הרחת הבשמים, אמירת הקידוש והשמחה שבסעודת ליל שבת.

הפיוט כולל עשרים בתים היוצרים את האקרוסטיכון "אני יצחק לוריא בן שלמה א'^[7]". כאשר האות ש' נכפלת בו פעמיים. הסבר לכפילות מובא על ידי תלמידו של האר"י, רבי ישראל סרוג^[8]; כי בתחילה כתב האר"י את הבית המתחיל במילה "שביתין" ולאחר מכן כתב את הבית המתחיל במילה "שכינתא" ומחק את הראשון. מה שמסביר את המנהג של קהילות שונות להשמיט את הבית המתחיל במילה "שביתין" ואת המנהג הכללי הרווח, לדחות את הפיסקה הזו ולאומרה בש' השנייה. יש הסוברים כי "שביתין" נכתב על ידי שבתי צבי או מזכיר אותו ולכן לא אומרים אותו^[9].

המשך הפיוט שראשי הבתים שלו הם ל, מ, ה, א - עוסק בעיקר בבציעת הפת. יש המשמיטים אותו לחלוטין, ויש שנוהגים לאומרו בין הקידוש לנטילת ידיים או לאחר ברכת המוציא.

ל'אזמר בשבחין' יש לחנים רבים ביניהם; ניגון חב"די לחנו של רבי הלל מפאריטש^[10], הלחן התקבל במגזרים רבים^[11]. לחן נוסף שקט^[12], המושר בחסידות חב"ד, ללחן יש ביצוע של שי צברי באלבום צמאה 4^[13] וביצוע של שמחה פרידמן^[14]. לחן נוסף המקובל בחסידות ברסלב^[15].

מושר בסעודת יום שבת. כל בית מבתי הפיוט מספר בדרך אחרת על משמעות סעודת בוקר יום השבת - "סעודתא בצפרא דשבתא". הוא עוסק בסודות הקבליים של "קידוש היום המכונה "קידושא רבא", שנים עשר ככרות לחם הפנים שהיה בבית המקדש. שני הבתים האחרונים הפותחים במילים "ידי אסחי" ו"אזמן בתלתא", אינם מושרים על פי רוב ויש הנוהגים לאומרם לפני ברכת המזון מאחר שהם עוסקים בנושא "מים אחרונים" ו"זימון".

הפיוט כולל שנים עשר בתים בני ארבע צלעות. האקרוסטיכון של השיר הוא "אני יצחק לוריא".

נהוג לזמרו בעיקר בקרב קהילות החסידים ועדות המזרח.

לאסדר לסעודתא יש כמה לחנים חב"דים המפרסם שבהם זה בניגון שלימד הרבי, בנוסף קיים גם ניגון של זלמן לוין מהעיירה נעוול^[16], בשנת 2024 יובל דיין הוציאה ביצוע כחלק מהאלבום ניגונים.^[17]

מושר בסעודה שלישית. מתאר את הזמן של בין השמשות של שבת שהוא זמן "רעוא דרעוין" - "רצון הרצונות", בו מבצעת השבת בכוחה הרוחני סילוק של כל ה"קליפות" וניתן להתקרב אל הבורא ברמה הקרובה ביותר עקב ביטול ה"חיצונים" והמפריעים.

הפיוט מורכב מעשרה בתים, האקרוסטיכון של השיר החל מהבית השני הוא "יצחק לוריא".

לבני היכלא יש לחנים רבים, ביניהם; ניגון חבד"י של בני היכלא^[18], לפי חלק מהדעות מחבר הלחן הוא רבי שניאור זלמן מלאדי, יש סוברים שמחבר הלחן הוא הלל מפאריץ'^[19] לניגון ביצוע של יאיר כלב^[20], וביצוע של בני פרידמן^[21]. ולחן נוסף המקובל בחסידות ברסלב^[22] שמילי אונגר בלחן של הרשי ויינברגר, באלבום מדריגות.

בשירו של אהוד בנאי, "רחוב האגס 1" (קרוב, 1989), מושמעת השורה הראשונה במזמור "אסדר לסעודתא" בלחן שהיה נהוג במשפחת בנאי.

גם המוזיקאי גבריאל חסון מבצע את השיר^{[דרושה הבהרה]} באלבום "מעשה אצבעותיו", באותו הלחן, אך בעיבוד חדשני.

מיזמי קרן ויקימדיה
טקסט בוויקיטקסט: אתקינו סעודתא
טקסט בוויקיטקסט: אזמר בשבחין
טקסט בוויקיטקסט: אסדר לסעודתא
טקסט בוויקיטקסט: בני היכלא

• הפיוט אזמר בשבחין, באתר הפיוט והתפילה
• הפיוט אסדר לסעודתא, באתר הפיוט והתפילה
• לשמיעת הפיוט אסדר לסעודתא
• הפיוט בני היכלא, באתר הפיוט והתפילה