ביל אינגליש

ביל אינגליש
Bill English
	ביל אינגליש, ספטמבר 2016
לידה	30 בדצמבר 1961 (בן 62); למסדן, ניו זילנד
שם מלא	סיימון ויליאם "ביל" אינגליש
מדינה	ניו זילנד
השכלה	אוניברסיטת ויקטוריה בוולינגטון; אוניברסיטת אוטגו ;
מפלגה	המפלגה הלאומית של ניו זילנד
דת	נצרות קתולית
בת זוג	מרי סקנלון
	אתר רשמי
	12 בדצמבר 2016 – 26 באוקטובר 2017; (319 ימים)
סגן ראש ממשלת ניו זילנד	פאולה בנט
	→ ג'ון קי ג'סינדה ארדרן ←
	8 באוקטובר 2001 – 28 באוקטובר 2003; (שנתיים)
	→ ג'ני שיפלי דון בראש ←
	12 בדצמבר 2016 – מכהן; (7 שנים)
	→ ג'ון קי מכהן ←
	8 באוקטובר 2001 – 28 באוקטובר 2003; (שנתיים)
	→ ג'ני שיפלי דון בראש ←
	19 בנובמבר 2008 – 12 בדצמבר 2016; (8 שנים)
	→ מייקל קאלן פאולה בנט ←
	31 בינואר 1999 – 22 ביוני 1999; (143 ימים)
	→ ביל בירץ' ביל בירץ' ←
	19 בנובמבר 2008 – 12 בדצמבר 2016; (8 שנים)
	→ מייקל קאלן סטיבן ג'ויס ←
פרסים והוקרה
	אביר עמית במסדר ההצטיינות של ניו זילנד (4 ביוני 2018)
חתימה

סיימון ויליאם "ביל" אינגליש (באנגלית: Simon William "Bill" English;‏ נולד ב-30 בדצמבר 1961) הוא פוליטיקאי ניו זילנדי שכיהן כראש ממשלת ניו זילנד בשנים 2016–2017 וכמנהיג המפלגה הלאומית של ניו זילנד (מפלגת ימין - מרכז). קודם לכן, החל משנת 2008 ועד לבחירתו לתפקיד ראש הממשלה הוא כיהן בתפקיד סגן ראש ממשלת ניו זילנד.

לפני שנכנס לפוליטיקה עסק אינגליש בחקלאות ועבד בניתוח מידע במשרד האוצר של ניו זילנד. ב-1990 הוא נבחר לראשונה לפרלמנט של ניו זילנד כמועמד המפלגה הלאומית במחוז הבחירה של וואלס שבדרום האי הדרומי. ב-1996 הוא התקבל להיות חבר הקבינט וב-1999 הוא מונה להיות שר האוצר, תפקיד אותו מילא חצי שנה בלבד עד לתבוסת מפלגתו בבחירות הכלליות שנערכו ביוני אותה שנה. באוקטובר 2001 החליף אינגליש את ג'ני שיפלי כמנהיג המפלגה וכפועל יוצא מכך כמנהיג האופוזיציה. בבחירות הכלליות של 2002 הפסידה המפלגה שוב ובאוקטובר 2003 הוחלף אינגליש על ידי דון בראש. בנובמבר 2006, לאחר התפטרותו של בראש, נבחר אינגליש להיות סגן מנהיג המפלגה תחת ג'ון קי.

לאחר ניצחונה של המפלגה הלאומית בבחירות הכלליות של 2008 מונה אינגליש להיות סגן ראש הממשלה ושר האוצר בכהונה שנייה. בבחירות של 2014 לא התמודד אינגליש מטעם מחוז בחירה כל שהוא, אלא הוצב ברשימה הארצית של המפלגה. בדצמבר 2016 הודיע ג'ון קי על כוונתו להתפטר מתפקידו כראש הממשלה. הוא המליץ על אינגליש כמחליפו ובבחירות הפנימיות שהתקיימו מיד לאחר מכן במפלגה, זכה אינגליש בתפקיד ללא התנגדות.

ראשית חייו

ביל אינגליש הוא העשירי מבין 12 ילדיהם של מרווין ונורה אינגליש. הוריו היו בעליה של חווה לגידול צאן ותבואה בדיפטון, עיירה קטנה בחבל סאות'לנד.^[1]^[2] הוא נולד בעיירה למסדן הסמוכה והתחנך בבית הספר סנט תומאס בווינטון ובקולג' סנט פטריק באפר האט, שם שיחק בנבחרת הרוגבי של בית הספר. את לימודיו האקדמיים עשה אינגליש באוניברסיטת אוטגו, שם למד מסחר והשלים תואר ראשון בספרות אנגלית באוניברסיטת ויקטוריה בוולינגטון.

לאחר סיום לימודיו שב אינגליש לדיפטון ובמשך כמה שנים עסק בחקלאות. בין השנים 1987 – 1989 הוא עבד בוולינגטון כמנתח מידע במשרד האוצר של ניו זילנד, בתקופה בה זכתה מדיניות כלכלת השוק לעדיפות על ידי שר האוצר מטעם מפלגת הלייבור של ניו זילנד, רוג'ר דאגלס, שכונתה בציבור רוג'רנומיקס.

ראשית הקריירה הפוליטית

ב-1980 הצטרף אינגליש למפלגה הלאומית עוד בעת לימודיו באוניברסיטת ויקטוריה. לזמן מה הוא שימש כיושב הראש של סניף חבל סאות'לנד של האגף הצעיר של המפלגה והיה לחבר ועדת הבחירות של מחוז וואלס. לאחר שעבר לוולינגטון הוא היה לפרקים חבר ועדות הבחירות של מחוזות הבחירה של איילנד ביי ומירמאר. בבחירות הכלליות של 1990 הציג אינגליש את עצמו כמועמד מטעם המפלגה הלאומית במחוז וואלס ונבחר ברוב גדול. הוא ועוד שלושה חברי פרלמנט שנבחרו אז מטעם המפלגה, טוני ראייל, ניק סמית' ורוג'ר סוורי, זוהו עד מהרה ככוכבים עולים בשמי הפוליטיקה הניו זילנדית ובהזדמנויות שונות הם כונו "חבורת הפרחחים" (Brat Pack), "כנופיית הארבעה" (Gang of Four) ו"הטורקים הצעירים" (young Turks). בתקופת כהונתו הראשונה בפרלמנט שימש אינגליש כיושב ראש הוועדה לשירותים חברתיים. ב-1993 הוא מונה להיות תת-שר הבריאות.

כהונה ראשונה כשר

בראשית 1996 נבחר אינגליש להיות שר בקבינט של ראש הממשלה ג'ים בולגר והיה לשר למיזמי הבריאות ושר שותף במשרד החינך יחד עם וייט קריץ'. אינגליש היה אז בן 34 והיה לצעיר חברי הקבינט. לאחר הבחירות הכלליות שנערכו באוקטובר אותה שנה נאלצה המפלגה הלאומית להקים קואליציה בשותפות עם מפלגת "ניו זילנד תחילה" (New Zealand First) כדי להקים ממשלה. בסבב התיקים שבוצע במסגרת מהלך זה קודם אינגליש להיות שר הבריאות. אולם, במסגרת תנאי ההסכם הקואליציוני, חלק איתו את תיק הבריאות ניל קירטון ממפלגת "ניו זילנד תחילה" שנבחר אז לראשונה לפרלמנט, ולמעשה היה סגנו של אינגליש. הסדר זה תואר בתקשורת כ"נישואין בכפייה" (shotgun marriage) ובין שני השרים התגלעו חילוקי דעות תכופים. לאחר שמערכת היחסים בין השניים הפכה להיות בלתי ישימה, פוטר קירטון מתפקידו באוגוסט 1997 בהסכמה עם מנהיג "ניו זילנד תחילה" וינסטון פיטרס.

כשר הבריאות היה אינגליש אחראי על המשך יישום הרפורמות במערכת הבריאות הציבורית שהמפלגה הלאומית החלה לאחר הבחירות של 1990. הרפורמות לא זכו לאהדה ציבורית ומדיניות הבריאות נתפשה כאחת מחולשותיה של הממשלה. כתוצאה מכך ראו רבים את תיק הבריאות כאתגר. אינגליש האמין שחוסר האהדה כלפי הרפורמות היה חלק מכישלון בהעברת המסרים והוא עודד את עמיתיו למפלגה להימנע מנקיטת לשון בירוקרטית ומתמקדת-תקציב (כמו "גיליונות מאזן" ו"חיובי המשתמשים") ותחת זאת הוא דיבר על השיפורים בשירות שיתרחשו כתוצאה מהרפורמות הממשלתיות. הוא גם דחה את הרעיון שבתי החולים הממשלתיים יכולים לפעול כמרכזי רווח, השקפה שקודמה קודם לכן על ידי כמה מעמיתיו.

בראשית 1997, לאחר שהתגבר חוסר שביעות הרצון ממנהיגותו של בולגר, סומן אינגליש כיורש אפשרי, לצידם של ג'ני שיפלי ודאג גרהם. גילו של אינגליש, 35, נראה כמכשול להצלחתו במרוץ למנהיגות. משבר המנהיגות במפלגה נפתר בדצמבר 1997 כאשר בולגר התפטר ושיפלי נבחרה במקומו ללא מתחרים. אינגליש תמך בבולגר כמנהיג המפלגה, אך שיפלי מינתה אותו מחדש כשר הבריאות בקבינט החדש שלה. בחילופי גברי שנערכו בינואר 1999 הוא קודם להיות שר במשרד האוצר, בכפיפות לשר האוצר, ביל בירץ'. לאחר מספר חודשים התחלפו השניים בתפקידיהם לקראת פרישתו של בירץ' ואינגליש היה לבכיר מבין השניים. בראיונות שנערכו איתו בעבר, הדגיש אינגליש את רצונו להיתפש כפרגמטי יותר מאשר כאידאולוג והוא אמר שיוזמותיהם של כמה מקודמיו בתפקיד כמו רוג'ר דאגלס ורות ריצ'רדסון התמקדו בדיונים עקרים ותיאורטים בעוד שהאזרחים רצו רק לראות את הבעיות נפתרות.

באופוזיציה

לאחר תבוסתה של המפלגה הלאומית בבחירות הכלליות של 1999 למפלגת הלייבור של ניו זילנד בהנהגת הלן קלארק, המשיך אינגליש לכהן בממשלת הצללים כדוברה של מפלגתו בנושאי כלכלה. בפברואר 2001 הוא נבחר להיות סגן מנהיג המפלגה, בעקבות התפטרותו של וייט קריץ' בבחירות לתפקיד התמודד מולו ללא הצלחה גרי בראונלי.

מנהיג האופוזיציה

באוקטובר 2001, לאחר חודשים של ספקולציות, התפטרה ג'ני שיפלי מתפקידה כמנהיגת המפלגה הלאומית, לאחר שהובהר לה כי לא תוכל יותר לצפות לתמיכת הסיעה. במקומה נבחר ללא מתחרים ביל אינגליש, כשרוג'ר סוורי נבחר כסגנו וכתוצאה מכך היה אינגליש למנהיג האופוזיציה בפרלמנט של ניו זילנד.

באותה עת היה אינגליש בן 39, הצעיר ביותר מבין מנהיגי האופוזיציה בניו זילנד, למעט ג'ים מק'ליי, שב-1984 נבחר לתפקיד בהיותו בן 38. הוא גם היה לשלישי בלבד מבין נציגי חבל סאות'לנד שעמדו בראש אחת משתי המפלגות הגדולות במדינה, אחרי ג'וזף וורד ואדם המילטון שכיהנו בתפקידים דומים בעשורים הראשונים של המאה ה-20. אף על פי כן, אינגליש כשל בשיקום מעמדה של המפלגה ובבחירות הכלליות שנערכו ב-2002 היא נחלה את תבוסתה הגדולה ביותר בתולדותיה וזכתה בקושי במעט יותר מ-20% מקולות הבוחרים. אינגליש תיאר זאת כ"יום הגרוע ביותר בחיי הפוליטיים". הן חוגים פנימיים במפלגה והן הציבור הניו זילנדי בכללותו, היו חלוקים בדעותיהם על מידת אשמתו של אינגליש בתבוסה, אך רוב חברי המפלגה האמינו שיעלה בידיו לבנות מחדש את התמיכה הציבורית בה.

בכל אופן, בסוף 2003 נותר מעמדה של המפלגה בסקרים במצב קשה. בשנה הראשונה לאחר הבחירות עלה במעט ולזמן קצר שיעור האהדה הציבורית כלפי המפלגה, אך באוקטובר ירד שיעור התמיכה לרמה גבוהה רק במקצת מתוצאות הבחירות. אינגליש גם הופיע בתחרות אגרוף למטרות צדקה כנגד איש הבידור טד קלארק, אך אירוע זה לא שיפר את מעמדו כמנהיג המפלגה או את מעמדה של המפלגה והיו רמיזות על כך שהוא הוריד את ערכו כפוליטיקאי רציני. באותה תקופה החל דון בראש, לשעבר נגיד הבנק המרכזי של ניו זילנד, וכוכב עולה בפוליטיקה, לבנות את בסיס התמיכה שלו להחלפתו של אינגליש. ב-28 באוקטובר צבר בראש תמיכה מספקת בוועידת המפלגה להחלפת אינגליש.

חבר בממשלת הצללים וסגן מנהיג המפלגה

ב-2 בנובמבר 2003, כאש בראש הודיע על החלפת תחומי אחריות בנוגע לכמה חברי הפרלמנט, הוכרז כי אינגליש יהיה דובר המפלגה בתחום החינוך והחמישי בהיררכיה המפלגתית. הוא המשיך לכהן כחבר הפרלמנט עד לבחירות שהתקיימו ב-2005. בתפקידו החדש כשר החינוך בממשלת הצללים, תיפקד אינגליש כיאות והמשיך להיות חביב על חוגים נרחבים במפלגה למרות אחריותו לתבוסה של 2002. בסופו של דבר הוא הוחזר לתפקיד שר האוצר בממשלת הצללים באוגוסט 2004 במקביל לאחריותו על תחום החינוך. לאחר התפטרותו של דון בראש הביע אינגליש את רצונו להחליף את גרי בראונלי כסגן המנהיג. בנובמבר 2006 הודיע בראונלי על כך שהוא פורש מתפקידו ורבים ציפו שאינגליש יירש את מקומו וכן יקבל את תיק האוצר בממשלת הצללים, למחרת היום אושרו מינויים אלו בוועידת המפלגה.

סגן ראש הממשלה ושר האוצר

בבחירות הכלליות של 2008 שמר אינגליש על מושבו בפרלמנט לאחר שזכה בבחירות ביתרון של כ-15,500 קולות. בממשלה שהקימה המפלגה הלאומית לאחר הבחירות, הממשלה החמישית של המפלגה הלאומית שהושבעה ב-19 בנובמבר 2008, הוא מונה להיות סגן ראש הממשלה ושר האוצר. בנוסף קיבל אינגליש את תפקיד שר התשתיות, תפקיד חדש לחלוטין, אך בתפקיד זה הוא החזיק במשך קדנציה אחת בלבד של הפרלמנט.

בנובמבר 2013 הודיע אינגליש כי בבחירות הקרובות לא יתמודד מטעם מחוז בחירה ובבחירות שנערכו ב-2014 הוא נבחר מטעם הרשימה הארצית של המפלגה.

השותפות בין ג'ון קי כמנהיג המפלגה לבין אינגליש כסגנו הושוותה על ידי הפרשן הפוליטי גיליאן ברדפורד לזו של בוב הוק ופול קיטינג באוסטרליה ושל טוני בלייר וגורדון בראון בבריטניה.

ראש הממשלה

ב-5 בדצמבר 2016 הודיע ג'ון קי על כוונתו לסיים את תפקידו ב-12 בדצמבר והכריז על תמיכתו בבחירתו של אינגליש כיורשו. למחרת היום הודיע אינגליש על כוונתו להתמודד על התפקיד. בעקבות פרישתם של ג'ודית קולינס וג'ונתן קולמן מהמרוץ לבחירות לתפקיד מנהיג המפלגה, הושבע אינגליש ב-12 בדצמבר 2016 כראש ממשלת ניו זילנד ה-39.

ב-2017, למרות שהמפלגה בראשותו קיבלה 56 מושבים בפרלמנט, אינגליש נכשל בהרכבת ממשלה חדשה ובמקומו נבחרה ג'סינדה ארדרן לתפקיד. אחרי שנתיים נוספות כמנהיג האופוזיציה, הוא הוחלף בידי דון בראש.

מחלוקות

הקלטות הסתר

בוועידת המפלגה הלאומית שהתקיימה באוגוסט 2008 הוקלטו בחשאי דברים שאמר אינגליש בשתי הזדמנויות וההקלטות הודלפו לתקשורת. בהקלטה הראשונה נשמע אינגליש אומר שבכוונתו למכור בסופו של דבר את Kiwibank (בנק הדואר של ניו זילנד בבעלות ממשלתית). בהקלטה השנייה שפורסמה ב-4 בנובמבר, זמן קצר לפני הבחירות הכלליות בניו זילנד, הביע אינגליש את דעותיו על נשיא ארצות הברית ברק אובמה. בהקלטה הוא אמר: "אני מודאג מעט בנוגע לסוגיית אובמה ואירופה, רק משום שקיימת השפעה מוגבלת לגישה מוסרנית בנוגע ליחסים הבינלאומיים עם אירופה שהפכו להיות בלתי משפיעים במיוחד אפילו בחצר האחורית שלה".

פרשת מימון המגורים

ב-2009 נחשף בתקשורת שאינגליש קיבל סכום של 900 דולר ניו זילנדי לשבוע כחלק ממימון מגוריהם של השרים כדי שימשיך להתגורר בביתו הפרטי בוולינגטון בשווי של 1.2 מיליון דולר. באותה עת קיבל אינגליש סכום של 276,000 דולר במשכורתו השנתית כסגן ראש הממשלה. בתחקיר נחשף גם ששרים אחרים שבבעלותם בתים בעיר הבירה קיבלו גם הם מימון למגורים. ב-3 באוגוסט הודיע ראש הממשלה ג'ון קי על בחינה מחודשת שתערך בנושא.

כתוצאה מכך הודיע אינגליש שהוא יחזיר סכום של 12,000 דולר ויקבל כמימון מגורים 24,000 דולר לשנה. בספטמבר הודיע משרד מבקר המדינה שהם יערכו חקירה פרלמנטרית בסוגיית הוצאות המגורים של חברי הפרלמנט כתגובה למכתב התלונה של מנהיג המפלגה הפרוגרסיבית, ג'ים אנדרטון. יומיים לאחר מכן הודיע אינגליש שהוא לא יקבל יותר שום סכום כמימון מגורים ושהוא יחזיר את כל הסכומים ששולמו לו במסגרת זו מאז נובמבר 2008.

דעותיו הפוליטיות

אינגליש תואר כמי שמחזיק בדעות חברתיות שמרניות. הוא מתנגד להפלות מלאכותיות, אף על פי שכשר הבריאות הוא אמר ב-1997 שהוא מאמין שהמחלוקת על הסוגיה בניו זילנד נפתרה ושעל הממשלה להתרכז באספקת "שירותים שיהיו יותר אפקטיביים בהפחתת מספר ההפלות". אינגליש גם הצהיר על התנגדותו להמתות חסד, להתאבדויות בסיוע רופא, לאיחוד אזרחי ולמיסוד הזנות.

ב-2004 הצביע אינגליש כנגד חוק למיסוד איחוד אזרחי. ב-2005 הוא הצביע בעד תיקון לחוק הנישואין שעל פיו הוכנס סייג שנישואין יכולים להתקיים רק בין גבר לבין אישה ונגד תיקון לחוק שאפשר נישואין בין בני אותו המין. אף על פי כן, בדצמבר 2016 הוא אמר: "ככל הנראה אני אצביע כעת באופן שונה בנושא נישואי להט"בים, איני סבור שנישואי גאים יכולים להוות איום על נישואין של מישהו אחר".

ב-2009 הצביע אינגליש כנגד תיקון לחוק הסמים שמטרתו הייתה לאפשר את השימוש בקנאביס רפואי.

חיים אישיים

בתקופת לימודיו באוניברסיטה הכיר אינגליש את אשתו לעתיד, מרי סקנלון, שלמדה אז בבית ספר לרפואה והוכשרה כרופאה כללית. מוצאו של אביה של סקנלון הוא מסמואה ואמה היא איטלקייה שנולדה באי סטרומבולי. לשניים שישה ילדים.

אינגליש משתייך לכנסייה הקתולית, אך הוא הצהיר שהוא מפריד בין אמונותיו הדתיות והאישיות לבין השקפותיו הפוליטית.

ביוני 2002 השתתף אינגליש בתוכנית "הלחם על חייך" (Fight For Life) בערוץ הטלוויזיה TV3, שבמסגרתה נערכו תחרויות איגרוף בין ידוענים לגיוס כספים למערכה נגד התאבדויות בקרב בני נוער. הוא הסכים להשתתף בתוכנית בהשפעת מקרה התאבדות של אחיינו ב-1997. בתחרות הפסיד אינגליש לבדרן טד קלארק שהיה חברו לספסל הלימודים באוניברסיטה.