חטיבת כפיר

ערך זה עוסק בחטיבת חיל רגלים. אם התכוונתם לעוצבת שריון שנקראה באותו שם, ראו חטיבה 500.

חטיבת כפיר

תג החטיבה, דגל החטיבה
"ראש לאריות"
פרטים
כינוי	חטיבה 900
מדינה	ישראל ישראל
שיוך	צה"ל
סוג	חטיבת חי"ר סדירה
בסיס האם	מחנה בקעות, מינואר 2018 מפח"ט (מפקדת חטיבה) כפיר הועברה למחסום מכבים
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות	שנות ה-90 של המאה ה-20 – הווה
מקים היחידה	כאגד: אל"ם אייל נוסובסקי, כחטיבה: אל"ם דוד מנחם
מלחמות	האינתיפאדה השנייה מבצע חומת מגן מבצע עופרת יצוקה מבצע עמוד ענן מבצע שובו אחים מבצע שובר גלים מבצע בית וגן מלחמת חרבות ברזל מבצע מחנות קיץ
נתוני היחידה
ציוד עיקרי	רובה M4 פלאט-טופ, M16 קצר, מאג, נגב נשק קל, M2 בראונינג, רקטת M-72 לאו, רובי צלפים M24 SWS וברק. רכב שטח משוריין זאב, ג'יפ האמר ונגמ"ש M113
פיקוד
יחידת אם	עוצבת הבזק
יחידות בת	גדוד נחשון (90) גדוד שמשון (92) גדוד דוכיפת (94) סיירת חרוב (93) גדוד נצח יהודה (97)
דרגת המפקד	אלוף-משנה
מפקד נוכחי	יניב בארוט
מפקדים	מפקדי החטיבה

חטיבת כפיר (נקראת גם חטיבה 900) היא חטיבת חיל רגלים סדירה בצה"ל. החטיבה הוקמה בשנת 2005 והייתה תחת פיקודה של עוצבת עידן, בספטמבר 2020 החטיבה הוכפפה לעוצבת הבזק (אוגדה 99) תוך הסבה לחטיבת חי"ר-אש.

"כפיר" היא החטיבה הגדולה מבין חטיבות החי"ר. החטיבה מורכבת מארבעה גדודים וסיירת.החטיבה מתמרנת בכלל הגזרות. חיילי החטיבה חובשים כומתה בצבעי הסוואה (מנומרת) עם סמל חיל הרגלים ונועלים נעליים אדומות.

מפקד החטיבה מאוגוסט 2023 הוא אלוף-משנה יניב בארוט.

מקורה של החטיבה הוא בגדודי החי"ר הייעודי שהוקמו החל משנות ה-90 של המאה ה-20, ככוחות שתפקידם להתלוות לכוחות שריון (חיל רגלים ממוכן). חלק מהגדודים הוקמו על בסיס פלוגות חרמ"ש (חיל רגלים משוריין) שפעלו במסגרת חטיבות מרחביות (כגון שמשון וחרוב) או על בסיס יחידות מיוחדות עצמאיות קיימות (כגון דוכיפת), וחלק מהגדודים הוקמו מן היסוד מאוחר יותר.

במהלך האינתיפאדה השנייה הוחלט להסב אותם לגדודים ייעודיים ללחימה בטרור בערים ביהודה והשומרון. בשנת 2003, לאחר פירוקה של חטיבה 500 של חיל השריון (שגם היא נקראה "כפיר"), הוסבו רוב חייליה ללוחמי חי"ר ונוספה לכל גדוד פלוגה ותיקה שנקראת "מבצעית".

בטרם ההקמה הרשמית של החטיבה אוחדו "גדודי ה-90" תחת קורת גג אחת שנקראה "אגד 900" שהיה תחת פיקודו של אל"ם אייל נוסובסקי שכיהן עד 23 באוקטובר 2005 כמפקד האגד. ב-6 בדצמבר 2005 אוחד אגד 900 לחטיבת חי"ר סדירה בפיקודו של מפקד האגד השני אלוף-משנה דוד מנחם, שהפך למפקד הראשון של החטיבה שנקראה מאז "חטיבת כפיר"^[1].

עם הקמת החטיבה הוענקו לחייליה פריטי זיהוי ייחודיים – כומתה חטיבתית מנומרת, שהחליפה את הכומתה השחורה שחבשו רוב חיילי החטיבה, וסיכת לוחם חדשה, המוענקת ללוחמים שסיימו מסלול. סיכת הלוחם הקודמת הפכה לסיכה גדודית שהלוחם מקבל בסיום הכשרת החי"ר. תגי הגדודים השונים אוחדו לתג חטיבתי אחיד, המורכב מחרב, המסמלת את הלחימה והמשימה, וכנפיים המסמלות את המוסריות הנדרשת בה. בנוסף הוכרז דגל חטיבה חדש: חציו לבן וחציו צבעי הסוואה כהים.

החטיבה לא שותפה במלחמת לבנון השנייה, למעט גדוד נצח יהודה שהוקפץ מחופשה לתגבור גזרת גבול הצפון זמן קצר לאחר אירוע החטיפה שפתח את המלחמה, אך הוחזר למקומו הרגיל כעבור מספר ימים.

בפברואר 2007 התקיים לראשונה בתל חדיד טקס סוף מסלול חטיבתי משותף לכל הגדודים. ביולי אותה השנה נערך טקס זיכרון ראשון לחללי חטיבת כפיר ביד לבנים בעפולה, והתקיים טקס הנחת אבן פינה לאנדרטת חטיבת כפיר ליד עפולה. העיר עפולה הוכרזה כעיר המאמצת של חטיבת כפיר וב-7 בספטמבר 2010 נחנך אתר ההנצחה החטיבתי מול בית חולים העמק בעפולה.

בקיץ 2007 נחשפה פרשה במסגרתה חיילים מגדוד לביא, בפיקוד קצין, חטפו בדאהרייה מונית פלסטינית, כפתו את הנהג, נסעו ברחבי העיירה ולבסוף ירו בעובר אורח לא חמוש ופצעו אותו קשה. לאחר-מכן, במהלך התחקיר הצה"לי, שיקרו החיילים על פרטי האירוע^[2]. בפברואר 2008 חשפה תוכנית הטלוויזיה "עובדה" עדויות על סדרת מקרים שבהם התעללו חיילים מחטיבת כפיר בפלסטינים^[3].

במבצע עופרת יצוקה לא שותפה החטיבה, למעט גדוד חרוב שלאחר פרוץ המבצע הורד לגבול רצועת עזה. במהלך הלחימה נהרג מפקד הפלוגה המסייעת בגדוד^[4]. על פעולתו במבצע של סמל ראשון מנחם ציק, חובש בגדוד, הוענק לו בספטמבר 2009 צל"ש אלוף מאת מפקד פיקוד הדרום, יואב גלנט^[5].

באוקטובר 2009 עלתה החטיבה לכותרות כאשר מספר טירונים מגדוד שמשון הניפו כרזות כנגד פינוי יישובים במהלך טקס השבעתם. שני אירועים דומים אירעו בימים שלאחר מכן בחטיבה ועוררו דיון ציבורי שסבב סביב סוגיית הסרבנות, פינוי יישובים בידי צה"ל ומעמד ישיבות ההסדר^[6]. החיילים טופלו בחומרה על ידי מפקד החטיבה, נשלחו למחבוש והודחו מהחטיבה.

בחודש מאי 2010 החטיבה ביצעה את התרגיל החטיבתי הראשון בתולדותיה^[7], ולראשונה גדוד מהחטיבה, נחשון ביצע פעילות מבצעית בגבול לבנון. בחודש יוני 2011 ביצעה החטיבה תרגיל חטיבתי באש במתאר צפוני.

ביוני 2010 פורסם כי החטיבה ביצעה כ-70% מהמעצרים ביהודה ושומרון בחמש השנים הראשונות להקמת החטיבה, לצד פעילות נוספת של גילוי אמצעי לחימה וסיכול פיגועים באופן כללי^[8].

בשנת 2012, לראשונה גדוד מהחטיבה, חרוב, תפס קו בגבול רצועת עזה. במקביל הפכה החטיבה באופן רשמי לחטיבת חי"ר מתמרנת ונערך תרגיל חטיבתי מלא ראשון, ברמת הגולן, בהשתתפות ארבעה גדודים, דוכיפת, שמשון, נצח יהודה ולביא (גדוד חרוב תפס קו בעזה וגדוד נחשון ביצע פעילות מבצעית באיו"ש). בעיצומו של התרגיל החטיבתי, החל מבצע עמוד ענן, והוחלט להוציא את גדוד לביא מהתרגיל ולהורידו לגזרת רצועת עזה, ולצרפו לגדוד חרוב שתפס קו בגזרה כאמור, כהכנה לפעילות צבאית קרקעית, שלא התקיימה לבסוף.

במהלך מבצע שובו אחים בקיץ 2014, הוקפצה החטיבה כולה מתרגיל ברמת הגולן ליהודה ושומרון להשתתף בחיפושים אחר שלושת הנערים החטופים^[9]. עם זאת, החטיבה לא שותפה במבצע צוק איתן שהחל זמן קצר לאחר מכן למעט גדוד דוכיפת 94 שירד^{[דרושה הבהרה]} לתפוס גזרה בעזה, גזרת מעבר ארז להתכונן לשילוב בכניסה הקרקעית. לאחר מכן נערך תרגיל חטיבתי נוסף בהשתתפות ארבעה גדודים^[10].

בספטמבר 2014 עברה החטיבה לכפיפות עוצבת עידן.

ב-1 ביולי 2015 התקיים הטקס הרשמי של סגירת גדוד לביא, כחלק מהתייעלות צה"ל^[11].

בנובמבר 2019, החטיבה בכללותה תפסה קו לראשונה לאורך גבול רצועת עזה.

בשנת 2020 החטיבה הוכפפה לעוצבת הבזק^[12], כחלק מתהליך שבמהלכו הפכה חטיבת כפיר לחטיבת חיר"ם (חי"ר מובחר) מתמרנת, עברה שינויים ארגוניים והצטיידה באמצעים חדשים, כחלק מתר"ש תנופה^[13].

ערך מורחב – חטיבת כפיר במלחמת חרבות ברזל

במלחמת חרבות ברזל לחמה חטיבת כפיר במספר רב של קרבות, במתקפת הפתע על ישראל, ביום הראשון של המלחמה, סייעה החטיבה רבות בהדיפת מתקפת הטרור של חמאס, ובשלב השני של הלחימה התחלקה החטיבה לשלוש חזיתות: הראשונה היא זירת התמרון הקרקעי שבו השתתפו כוחות החטיבה מצידה הצפוני של רצועת עזה. הזירה השנייה היא זירת יהודה ושומרון.והשלישית בצפון גזרת הר דוב, שם פעל גדוד נחשון. במסגרת הלחימה חשפה החטיבה והשמידה עם כוחות הנדסה קרבית עשרות פירי מנהרות ותקפה יותר מ-100 מטרות טרור.^[14][15]

בשנותיה הראשונות של החטיבה, כהמשך המסורת של גדודי ה-90 בטרם אוגדו לחטיבה, ועל מנת להתמחות בגזרת פעולה קבועה, הוכפפו גדודי החטיבה דרך שגרה למספר חטיבות מרחביות (חטמ"ר) באוגדת איו"ש (אזור יהודה ושומרון), ולמעשה היוו כוח חי"ר אורגני של חטיבות מרחביות אלה:

• גדוד נחשון (90) – תחת פיקוד חטיבה מרחבית אפרים, חלשו על גזרת הערים טולכרם וקלקיליה.
• גדוד שמשון (92) – תחת פיקוד חטיבה מרחבית עציון, חלשו על אזור גוש עציון.
• גדוד חרוב (93) – תחת פיקוד חטיבה מרחבית שומרון, חלשו על גזרת העיר שכם.
• גדוד דוכיפת (94) – תחת פיקוד חטיבה מרחבית בנימין, חלשו על גזרת רמאללה.
• גדוד לביא (96) – תחת פיקוד חטיבה מרחבית יהודה, חלשו על גזרת הר חברון.
• גדוד נצח יהודה (97) – תחת פיקוד חטיבה מרחבית מנשה, חלשו על אזור צפון השומרון וגזרת העיר ג'נין.

מתחילת שנת 2008 הפכו הגדודים לניידים, כבשאר חטיבות החי"ר, והם אינם משתייכים עוד לגזרת פעולה מסוימת, אלא מבצעים תחלופה שוטפת בגזרות שונות באיו"ש, ברצועת עזה ובגבול הצפון. גדודי החטיבה הופעלו במבצעים עופרת יצוקה ועמוד ענן.

ב-1 ביולי 2015 נסגר גדוד לביא (96).

גדוד נחשון הוקם בשנת 1998 כגדוד ייעודי ללחימה בשטחי יהודה ושומרון. הפלוגה הראשונה בגדוד הוקמה בנובמבר 1998 ובשנת 2000 הוקם הגדוד כולו באופן רשמי. בתחילת דרכו של הגדוד, לוחמיו הוכשרו לרובאי 03. לאחר שחיילי הגדוד ביצעו היטב מספר פעולות במהלך האינתיפאדה השנייה, שופר הציוד שהועמד לרשותם והכשרתם הוגברה לרובאי 07‏^[16].

בשונה מגדודים אחרים בחטיבה לא השתייך הגדוד לגדודי החירמ"כ, והוא סופח לגדודים אלה כאשר הם אוגדו לקבוצה אחת, כגדודי חי"ר רגילים. הגדוד היה כפוף קודם להקמת חטיבת כפיר לחטיבה המרחבית אפרים, ובמשך מספר שנים היו טולכרם וקלקיליה, שתי הערים הגדולות בגזרת החטיבה, תחת אחריות הגדוד. קו התפר שבגזרת הערים וקרבתן למישור החוף וערי המרכז היוו אתגר מבצעי. בגזרה זו נחל הגדוד הצלחות מבצעיות רבות במהלך "אירועי גאות ושפל" שקדמו לאינתיפאדה השנייה ובמהלך מבצע חומת מגן שבו לקח חלק בשיתוף כוחות שריון וחטיבה 55 בכיבוש העיר טולכרם. לאחר מכן המשיך הגדוד בפעילות מבצעית שכללה פשיטות, מעצרים ומארבים כחלק ממבצע דרך נחושה. בגזרה זו שכל הגדוד אחדים מלוחמיו ומפקדיו במהלך פעילות מבצעית: מפקד פלוגת החוד, רס"ן שלומי כהן וסמ"ר יוסי טלבי נהרגו במהלך היתקלות בזמן מעצר מבוקשים בעיר קלקיליה ביוני 2002^[17]. על פעולתם באותו אירוע עוטרו סמל ראשון יוסף טלבי וסגן רועי יבלוצ'ניק, סגן מפקד פלוגת החוד, בצל"ש אלוף^[18][19].

בדצמבר 2005, בתקרית אחרת, נהרג סגן אורי בינמו כשמחבל מתאבד פוצץ עצמו במהלך בידוק של מונית חשודה במחסום בגזרה^[20]. בינמו עוטר בצל"ש מפקד אוגדה לאחר מותו^[21]. בעקבות מותו הוקמה "עמותת הלוחמים כפיר" למען חיילי חטיבת כפיר על ידי אביו, אברהם בינמו, שגם שימש כיו"ר העמותה מ-2005 ועד ל-2013.

בתקופה שלאחר שיא העימות בגדה, מרבית מפעילויות הגדוד היו בט"ש, מעצרי מבוקשים ותפיסות אמל"ח. אחדות מהפעילויות המפורסמות ביותר הן מעצרו של בכיר חמאס בשנת 2008 עומר ג'אבר, מתכנן ומוציאו לפועל של הפיגוע במלון פארק בנתניה בערב פסח 2002^[22], וההיתקלות שבה חוסל במהלך מעצר בעיר מפקד החמאס סאבת עיאדה^[23].

לאחר החלטה בפיקוד המרכז הוחלט "לעקור" את הגדודים מגזרותיהם הקבועות, וכך החל סבב קווים בגזרת איו"ש. בסוף שנת 2008 עזב הגדוד לראשונה את גזרתו ועבר לדרום הר חברון, ולאחר מכן לגזרת שומרון כשבמרכזה העיר שכם, שם השתתף יחד עם כוחות של יחידת דובדבן והשב"כ בחיסול רוצחיו של הרב מאיר חי^[24][25]. בשנת 2010 המשיך הגדוד לגזרת בית לחם וגוש עציון. באפריל 2011 עלה גדוד נחשון לראשונה לגבול הצפון, כחלק מהפיכתה של חטיבת כפיר לחטיבה מובחרת המצטרפת לסבב חטיבות החי"ר בכלל הגזרות המבצעיות.

בשנת 2014, במסגרת מבצע שובו אחים, ביצע הגדוד מספר רב של מעצרים בגזרת גב ההר בואכה שכם. פעילות הגדוד נתקלה בהתנגדות רבה שכללה השלכת מטענים ובקבוקי תבערה. במסגרת הפעילות נחשפו אמצעי לחימה ופורקו תשתיות טרור.

ב-2015 כחלק מעיבוי כוחות החיר, לקראת עימות אפשרי בצפון הוחלט להכשיר גדוד נוסף למתאר הצפוני, גדוד נחשון של חטיבת כפיר, שלראשונה מאז שהוקם עלה לגבול הצפון לשבוע אימונים.בשיא התרגיל הונחת הגדוד על ידי מסוקי יסעור בלב "כפר לבנוני" במטרה לתקוף מעוזות של חזבאללה ולכבוש אותו.^[26]

ב-2023 עם פרוץ מתקפת הפתע ותחילתה של מלחמת חרבות ברזל, גדוד נחשון תפס קו בגזרה הצפונית בגבול לבנון, ובפברואר הוא עבר לאיו"ש - ומאז היה אמון על הגנת יישובי השומרון.

שמו של הגדוד שאוב משמו של נחשון בן עמינדב, שלפי המדרש קפץ לים ראשון מבין בני ישראל, בעת קריעת ים סוף, ולכן מסמל אומץ, ראשוניות ותעוזה. המוטו של היחידה הוא "להיות ראשון, נחשון". אין קשר בין הגדוד הסדיר לבין גדוד המילואים "נחשון", על אף השם הזהה.

הציפור שמופיעה בסיכה היא ציפור הכחל, והיא מסמלת נחישות, ראשוניות וחדות. צבעי הציפור, כחול וסגול, היו צבעי דגל הגדוד בעת הקמתו. הכחל אוחזת ברגליה את החרב המסמלת ערכי לחימה.

גדוד שמשון הוקם בנובמבר 1997 כגדוד חי"ר ייעודי לגזרת חטיבה צפונית עזה, על בסיס פלוגות החרמ"ש "אורן" ו"אשבל", שפעלו ברצועה באותן שנים. שמו של הגדוד מנציח את שמה של יחידת המסתערבים שמשון, שפעלה ברצועת עזה בין 1986 ל-1996, והסיכה הגדודית של הגדוד היא אותה סיכה של היחידה.

עם הקמתו שהה הגדוד תקופה ארוכה באיו"ש בגזרות גוש עציון ובית לחם, ותקופה קצרה יותר באזור חברון ודרום הר חברון, שם ספג מספר אבידות. באוקטובר 2001 עבר לרצועת עזה. תחילה ישב הגדוד במוצבים באזור רפיח וחאן יונס ולאחר מכן התפרש על אזור צפון הרצועה. בתקופת היותו בדרום הרצועה ניהל הגדוד שגרת לחימה נמוכת עצימות מתוך המוצבים. התקופה לוותה בחילופי אש כבדים מתוך המוצבים, כשהשכונות הפלסטיניות שימשו כמקלט למחבלים. שני חיילי הגדוד נהרגו מידי צלפים וחיילים וקצינים נוספים נפצעו מאותם חילופי אש יום יומיים. באוקטובר 2003 נהרגו שתי חיילות, אחת מפלוגת המפקדה ותצפיתנית אשר סופחה לגדוד וחובש מפלוגת הפלחו"ד של הגדוד, באירוע חדירה של מחבל למוצב הגדוד בנצרים שבצפון הרצועה, באירוע אף נפצעו מספר חיילים וחיילות. הגדוד זכה לפרסום בעקבות מבצע "דרך המלך" (אוקטובר 2004, שכונת זיתון), ובמספר נרחב של מבצעים ברצועת עזה תחת פיקודו של אודי בן-מוחה, ששימש כמפקד הגדוד באותה תקופה. כמו כן במבצע קשת בענן ברפיח השתתפו הפלוגות הוותיקות של הגדוד. בתקופת פיקודו של בן מוחה, קיבל הגדוד מכתב הערכה אישי מהרמטכ"ל על הצלחתו במבצעים אלו. פלוגת החוד הגדודית בלטה בהצלחתה במספר התקלויות עם מחבלים וזכתה להערכה רבה. הצטיינות הגדוד שימשה ככר נרחב לכתיבת טכניקות קרביות באותה העת. גדוד שמשון אִבטח את נצרים בזמן תוכנית ההתנתקות, ואחריה עבר לגזרה הצפונית של רצועת עזה. בסוף דצמבר 2005 עבר הגדוד לגזרת גוש עציון, תחת פיקודה של החטיבה המרחבית עציון. בכך הושלם המעבר של כל גדודי החי"ר הייעודי לפעילות בשטחי יהודה ושומרון.

בשנת 2012 סיכלה פלוגת המסייעת של הגדוד פיגוע כבד מאוד שיצא מהעיר חברון, במבצע חטיבתי "שבת ירוקה".

במהלך שנת 2013 ביצע הגדוד תעסוקה מבצעית סדירה לראשונה בגזרת גבול לבנון ובכך השלים ראשון בתולדות החטיבה שירות בכל שְלוש הגזרות המבצעיות של צה"ל.

ביולי 2014 השתתפו חיילי שמשון בחיפושים אחר הנערים החטופים. חיילי שמשון מצאו את הסנדל ושאריות המשקפיים שהביאו לגילוי גופותיהם לבסוף.^{[דרוש מקור]}

ב-24 במארס 2016 תקפו שני מחבלים עמדה של הגדוד בחברון, פצעו חייל בדקירות ונוטרלו על ידי חיילי הגדוד, מחבל אחד נהרג והשני נפצע, לאחר מכן המחבל הפצוע נורה למוות על ידי חובש מהגדוד באירוע אשר הנקרא פרשת אלאור אזריה.

ביולי 2022, לראשונה, במהלך תעסוקה מבצעית בגבול לבנון במרחב הר דב, שכללה בין היתר סיכול הברחות אמל"ח, גדוד שמשון ביצע את מבצע "אריות חירם" . המבצע כלל פעילות אינטנסיבית לאורך הגבול עם לבנון, תוך חציית גדר והגעה לנקודות רגישות במבולעות.^[33]

גדוד חרוב הוקם ב-25 במאי 1995 כגדוד חי"ר ייעודי בחטיבה 500 הפועל בגזרת חטיבת שומרון והעיר שכם. שמו של הגדוד מנציח את שמה של סיירת חרוב. מקורם של חלק מפלוגות הגדוד היה ביחידת חרמ"ש שפעלה בשנות האינתיפאדה הראשונה.

באירועי מנהרת הכותל באוקטובר 1996, נהרגו שישה מחיילי הגדוד בעת הפריצה לשכם וחילוץ שוטרי מג"ב מקבר יוסף.

תחת פיקוד חטיבה 500, גדוד חרוב הוביל את הלחימה במבצע חומת מגן בעיר שכם. בין פעולותיו בעיר, הגדוד נלחם במחנה פליטים עין בית עילמא ובשכונת רפידא. תחת פיקוד חטיבת גולני, בשנת 2002, הגדוד הוביל מבצע שני בעיר שכם. ביוני 2002 קיבל הגדוד תעודת הערכה מהאלוף יצחק איתן, מפקד פיקוד מרכז, על חלקו במבצע חומת מגן^[36]. באותה שנה, הגדוד ביצע מרדף אחרי החוליה שביצעה את שני הפיגועים בעיר עמנואל^[37] וחיסל אותה. אחד המחבלים שנהרגו בקרב היה בִּלַא֫ל אל-אַ֫קְרַע (بلال الأقرع), שנחשב באותה עת למבוקש מס' 2 בשומרון. על קרב זה הוענק צל"ש מפקד אוגדה מאת תת-אלוף אודי שני, מפקד עוצבת הפלדה, למפקד הכוח המסתער, סגן עזרא לקיה^[38][39].

ב-5 ביולי 2003 קיבל הגדוד צל"ש יחידתי מטעם אודי שני, מפקד עוצבת הפלדה, בגין לחימה עיקשת בטרור בגזרת השומרון תוך פיתוח טכניקות לחימה חדשות כנגד ארגוני הטרור^[40].

בשנת 2004 קיבל הגדוד צל"ש יחידתי נוסף מטעם אלוף פיקוד המרכז, בגין מקצועיות ועמידה עיקשת על מטרותיו^[41].

בשנת 2007 חיסלו חיילי הגדוד את פאדי קַפִישה, שהיה באותה העת מבוקש מס' 1 של צה"ל באזור יהודה ושומרון. במהלך פעילות זו נהרג מפיצוץ מטען חבלה סמ"ר אושר דמרי. בשנת 2022 נעצר מפעיל המטען עלאם אלראעי.

בשנת 2008 החל הגדוד להחליף קווי תעסוקה מבצעית, בדומה לשאר גדודי החי"ר בצה"ל. עם תחילתו של מבצע עופרת יצוקה בדצמבר 2008 הוקפץ גדוד חרוב לרצועת עזה על מנת לתפוס את גזרת גדוד כיסופים. במהלך המבצע פעל בדרום רצועת עזה וביצע משימות התקפיות באזור ח'אן יונס ודיר אל-בלח. במהלך אחת מהפעולות נהרג מאש מחבלים רס"ן רועי רוזנר, מפקד פלוגת המסייעת של הגדוד. על פעולתו במבצע של סמל ראשון מנחם ציק, חובש בגדוד, הוענק לציק בספטמבר 2009 צל"ש אלוף ממפקד פיקוד הדרום, יואב גלנט^[5].

בנובמבר 2016 החל גדוד חרוב בהסבה לסיירת. במקביל נפתח המחזור הראשון של סיירת חרוב בבא"ח כפיר. ב-22 במרץ 2017 הושלמה הסבת הגדוד לסיירת חרוב בטקס שנערך באנדרטת הבקעה^[47]. כחלק מהתהליך, הפכו הפלוגות בסיירת חרוב החדשה ל-3 פלגות, שקיבלו את שמותיהן של פלוגות חרמ"ש ההיסטוריות: אשחר, אלון ואשוח, ובמקביל המחלקות הפכו לצוותים^[48]. הקמת הסיירת עמדה בראש תוכנית חטיבתית כוללת בשם "ראש לאריות".

ב-29 באוגוסט 2021 נחנך בית הספר להכשרות של הסיירת בבסיס תל נוף. האירוע מהווה גם מעין "סגירת מעגל", מאחר שסיירת חרוב הוקמה בתחילת שנת 1966 ושכנה במשך שנה בבסיס תל-נוף עד למרץ 1967 אז עברה למפקדת פיקוד המרכז ששכנה אז ברמלה, ושם הייתה עד למלחמת ששת הימים.

במבצע שובר גלים (2022–2023) ביצעה סיירת חרוב מבצעים רבים, חלקם בשיתוף פעולה עם הימ"מ.

ביולי 2023 יצא צה"ל למבצע בית וגן במרחב העיר ומחנה הפליטים ג'נין. במהלכו ביצעה סיירת חרוב פשיטה קרקעית ואיתרה אמל"ח רב ומספר מעבדות נפץ.

סיירת חרוב לקחה חלק במלחמה חרבות ברזל כחלק מצוות הקרב החטיבתי.

על מנת להגיע לסיירת חרוב, על הטירונים לעבור את הגיבוש החטיבתי של חטיבת כפיר בעת גיוסם. מסלול ההכשרה של הסיירת נמשך כשנה וחודשיים (7 חודשי הכשרת בא"ח בבא"ח כפיר בבקעה ו-7 חודשי הכשרת בית הספר שנמצא בתל נוף), וכולל טירונות ואחריה התמחות בתצפית, הסוואה, ניווט, לוחמה בשטח בנוי, לחימה בתוואי תת-קרקע, לחימה בשטח סבוך, חבלה התקפית, הפעלת רחפנים ועוד^[49].

הכשרה מתקדמת (אימון מתקדם) הכוללת ניווטים בשטח פתוח ובנוי, פשיטה, קרב מגע, לוחמה זעירה, לוחמה בשטח בנוי, קורס לוחמה בטרור, הפעלת רחפנים וסבך^{[דרושה הבהרה]}.

היחידה מורכבת משלוש פלגות לוחמות ומפלוגת סיוע מנהלי, בשתיים מהפלגות ישנם צוותי חוד, חבלה והנדסה, צליפה, תת-קרקע, וצוות ורתק. הפלגה הנוספת היא פלגת חשיפה תקיפה, רכובה על גבי האמרים קרביים בעלת שלל אמצעים מיוחדים

סיכת היחידה היא כסמלה של סיירת חרוב המקורית. המוטיבים העיקריים בסמל מדגישים את ייעוד הסיירת ושיוכה: האריות מצביעים על שיוך היחידה לפיקוד המרכז, הג'יפ מסמל את משימות המרדפים ואופי פעילות היחידה, הכנפיים מסמלות את השיוך למערך המוצנח, והחבצלת היא סמל ענף המודיעין ממנו הוקמה הסיירת (הישנה) במקור. תג היחידה הוא כסמל גדוד חרוב, ומורכב מחרב מכונפת על רקע אדום. מסמל זה נגזר סמל החטיבה כולה.

בשנת 1984 הוקמה דוכיפת (המנציחה את שמה של סיירת דוכיפת) כיחידה המתמחה בלוחמה נגד טנקים (יחידת נ"ט/יחנ"ט 94). זאת על רקע הצלחה מוכחת של חטיבת נ"ט במילואים שפעלה במבצע שלום הגליל, בלבנון. מפקדה הראשון של היחידה היה ציון ספיר. עם הקמתה, הוקצה ליחידה זמן אימונים רב ואיכותה המקצועית הייתה גבוהה. בעת הקמת היחידה עסקו לוחמיה פחות בביטחון שוטף מאשר לוחמי חיל רגלים פשוטים בצה"ל ומסלול ההכשרה שלהם כלל טירונות חיל רגלים, טירונות יחידה של שבועיים ואימוני המשך מסלול בלוחמה נגד טנקים, בניווט ובאימוני חיל רגלים מתקדמים. פלוגת המסלול האורגנית הראשונה של היחידה (כפלוגת עורב) הייתה מחזור אוגוסט 1986, בפיקודו של סיון יחיאלי. הפלוגה עברה הכשרת חי"ר, ניווטים ועורב. ארז כץ, שלימים פיקד על היחידה, שירת כמפקד צוות בפלוגה.

בזמן הקמתה, ליחידה לא היה תקן של גדוד משום שבאופן רשמי היו בה רק שתי פלוגות לוחמות. זאת אף על פי שבאופן מעשי היה בה סגל קצונה וחוגרים של שלוש פלוגות לוחמות. שתיים מהפלוגות הלוחמות התמחו בלוחמה נגד טנקים ובפלוגה המסייעת היו שתי מחלקות, מחלקת סיור ומרגמות. מבחינה שלישותית נחשבו חיילי הפלוגה המסייעת לחיילי פלוגת המפקדה – חיילי הפלוגה תומכת הלוחמה. פלוגת הטירונים של היחידה לא נחשבה, גם היא, לחלק מהיחידה. רק בשנת 1990, תחת פיקודו של שרון דוידוביץ', כאשר מפקד האוגדה היה עוזי דיין, עניין התקנים הוסדר.

עם הקמת היחידה, חיילי דוכיפת עברו טירונות עם חיילי חטיבת הצנחנים ונחשבו באופן שלישותי לחיילי בסיס ההדרכה של הצנחנים, זאת אף על פי שרק בודדים מהם קיבלו קורס צניחה. עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה, בשנת 1987 קוצצו האימונים באופן חד והיחידה נשלחה לעסוק במשימות שיטור (ביטחון שוטף), בדרך כלל ביהודה ושומרון. היחידה הייתה פרושה בכל רחבי הארץ. מחברון וחלחול, דרך רמאללה וכלה באביבים שעל גבול הצפון. מפקד היחידה, עופר אילות, שלא הצליח לשכנע את מפקדיו בחשיבות זמן האימונים, נהג לכנס מדי פעם את קציניו וחייליו והפגיש אותם עם הקצינים הבכירים כדי לשכנע אותם שדרוש עוד זמן אימונים. אולם המצב לא השתנה. איילות הגיע לעימות קשה עם מפקדיו לאחר שהכריז כי היחידה אינה כשירה מבצעית למלא את משימותיה במלחמה.

היחידה פעלה בהצלחה מרובה באיו"ש ואף זכתה לצל"ש מפקד אוגדה מאת תת-אלוף גבי אופיר, מפקד אוגדת איו"ש, על חלקה בתפיסת מחבלים מבוקשים במבצע מסובך בקסבה של שכם, במהלך אינתיפאדה הראשונה^[51]. באותה עת, עיקר פעילות השיטור של הצבא התרחשו ברצועת הביטחון בלבנון, ואיכות הפעילות באיו"ש לא נתפסה כחשובה. על אף הצלחת הגדוד, תחושות קשות בקרב מפקדי היחידה וחייליה הובילו בשנת 1990 למרד – כל הלוחמים שגמרו את הכשרתם וכמה חיילים נוספים חתמו על טופס בקשה להעברה ליחידה אחרת. טענותיהם העיקריות היו שהצבא נהג עמם בחוסר הגינות בכך שהוא אינו מאפשר להם להתאמן במשך אחד עשר חודשים ובכך שהוא לא מאפשר להם לבצע את התפקיד שאליו הם מוינו ושבשבילו הם עברו הכשרה מפרכת.

לאחר המרד הוחלף יצחקי חן, מפקד האוגדה שבמסגרתה פעלה היחידה בעוזי דיין, ואילו אילות עצמו ביקש לסיים את תפקידו והוחלף בשרון דוידוביץ'. אילות טען כי אם יש צורך מבצעי, נכון יהיה לשנות את ייעוד היחידה והגדרתה מיחידת נ"ט ליחידת בט"ש. במצב הנוכחי, שבו ייעוד היחידה לא מתממש באימונים ובהשגת כשירות מבצעית למשימותיה במלחמה, הוא אינו יכול להמשיך ולהיות אחראי על היחידה.

בשנת 1992, כאשר אהוד ברק התמנה לרמטכ"ל, הוא הסב את היחידה לגדוד חיל רגלים ממוכן תחת פיקוד חטיבה 401 של חיל השריון. בסוף שנת 2001 נקבעה העיר רמאללה כגזרתה הקבועה. עם הקמת חטיבת כפיר נשמרה גזרתו של הגדוד תחת חטיבת בנימין.

במבצע חומת מגן לחם הגדוד באזור רמאללה והביא ללכידתם של מרואן ברגותי ומבוקשים נוספים. שני מפקדי פלוגות בגדוד: מפקד הפלוגה המסייעת, סרן תומר ציטר, ומפקד פלוגת החוד, סרן כפיר כהן, עוטרו על לחימתם במבצע בצל"ש אלוף^[52][53].

באפריל 2008 זכה הגדוד בפרס הרמטכ"ל ליחידות מבצעיות^[54]. בשנת 2015 זכה הגדוד פעם נוספת בפרס הרמטכ"ל.

מאז שינוי ייעודה של החטיבה, הגדוד מבצע פעילות ביטחון שוטף הכוללת מבצעים מורכבים בכל הגזרות.

במלחמת חרבות ברזל לקח לראשונה הגדוד חלק בתמרון הקרקעי ברצועת עזה. עם תחילת התמרון במרחב צפון הרצועה בשכונת שאג'עייה ולאחר מכן בדרום בח'אן יונס ובני סוהילה. במהלך הלחימה הכוחות חיסלו עשרות של מחבלים, פשטו על עשרות תשתיות טרור והשתלטו על מפקדות של ארגון הטרור חמאס.

ערך מורחב – נצח יהודה

גדוד נצח יהודה של חטיבת כפיר, הוא הנח"ל החרדי לשעבר בשמו ושיוכו החדשים. הוקם בינואר 1999 והפך לגדוד מבצעי בשנת 2002. הגדוד עשה פעילות ביטחון שוטף בגזרת חטיבת הבקעה ומשנת 2008 תופס קו בגזרת חטיבת מנשה (ג'נין וטולכרם). הגדוד הוקם על ידי צה"ל בשיתוף עם רבנים ומשרד הביטחון, על מנת לאפשר לבני ישיבות חרדים וחרדים לאומיים לשלב שירות צבאי קרבי עם המשך השמירה על אורח חייהם האדוק. בתחילת שנת 2015 הוחלט שלאחר התרגיל הגדודי שהגדוד עבר באותה עת, הגדוד יעבור לראשונה לפעילות בט"ש בגזרת חטיבת בנימין (רמאללה).

מסלול השירות של חיילי הגדוד שונה מזה של שאר חיילי החטיבה בכך שלאחר שתי שנות השירות הראשונות יוצאים חיילי הגדוד ל"שנת משימה" שבה ניתנת להם האפשרות להשלים את לימודי היסוד והבגרות וללמוד בקורסים שונים, זאת על מנת לספק להם נקודת פתיחה טובה ביציאה לשוק העבודה והכנה לחיים האזרחיים. הגדוד נחל הצלחות רבות, והוביל לתפיסתם של לא מעט מבוקשים ולמניעת פעילות חבלנית בגזרתו. במהלך השנים 2013–2014 זכה הגדוד בשישה פרסים שונים, בהם פרס הרמטכ"ל (מקום שני בבית הגדודים) ופרס מפקד זרוע היבשה.

עם הקמת החטיבה בשנת 2005, הוחלט על הקמת בא"ח (בסיס אימון חטיבתי) בבקעות בצפון בקעת הירדן; עד להקמתו התאמנו חיילי החטיבה במתקן אדם. הבא"ח מורכב משלושה בסיסים: מחנה פלס ומחנה בקעות, שבהם נערכים אימון היסוד והאימון המתקדם ובסיס סערה – שבו נמצאת מפקדת הבסיס כולל לשכת המג"ד ומשרדי גורמי המעטפת. בנוסף יש את מגמת האימונים אשר אחראית על האימונים החטיבתיים והכנות לקורס מפקדי כיתות (קמ"כ), וקורס קצינים (קק"צ).

הבא"ח נחשב לבא"ח הגדול בצה"ל, בו מוכשרות פלוגות טירונים, ופלוגות אימון מתקדם, ובנוסף להכשרה הרגילה, ניתנת ללוחמים הכשרה בלחימה בטרור, בגרילה, ובלחימה בשטחים אורבניים, בשל התמחותו בתחום הלחימה בטרור הוקם בבא"ח מטווח ייחודי המדמה מצבי ירי שונים.

בנוסף מקודמת בבא"ח תוכנית בשם פרויקט עתידים, במסגרתה מאותרים חיילים מצטיינים עוד בשלב ראשוני, ומוכוונים לתפקידי פיקוד על ידי הכשרה והעשרה נוספים, שהם מקבלים בחודשי הטירונות.

בבסיס ניתנת הכשרה ואימון ללוחמי חטיבת כפיר. בעבר יחידת עוקץ, יחידת הלוט"ר ויחידת נהיגה מבצעית, עברו את הכשרתן הראשונית בבא"ח, אך החל ממחזור נובמבר 2019 העבירו יחידות אלו את הטירונות שלהן לבא"ח צנחנים.

במלחמת חרבות ברזל ב-2023 השתתפו לוחמי גדוד ההכשרות בלחימה במספר מוקדים בעוטף עזה בדגש על - קיבוץ זיקים ומפלסים, לוחמי גדוד ההכשרות וטירוניו היוו כוח משמעותי בהדיפת מחבלי החמאס ומניעת הטבח וספגו מספר פצועים.

גדוד לביא הוקם בסוף שנת 2001 כגדוד חי"ר ייעודי בגזרת דרום הר חברון תחת פיקוד חטיבת יהודה. מחזור הגיוס הראשון של הגדוד היה בנובמבר 2001. בניגוד לחלק מגדודי החטיבה, הגדוד לא היה יחידת חרמ"ש בעברו, והוא הוקם כגדוד בט"ש שהצטרף בהמשך לאגד 900. על אף גזרתו הייעודית שרת הגדוד תקופות ארוכות בגזרת ג'נין, רמאללה והעיר חברון.

בקיץ 2007 נחשפה פרשה במסגרתה חטפו חיילים מהגדוד בפיקוד קצין מונית פלסטינית בדאהרייה, כפתו את נהג המונית, נסעו ברחבי העיירה ולבסוף ירו בעובר אורח לא חמוש ופצעו אותו קשה. לאחר מכן, במהלך התחקיר הצה"לי, שיקרו החיילים, וסילפו את פרטי הפעולה^[2].

בשנת 2011, זכו לראשונה מחזור נובמבר 2010 של הגדוד בתחצ"ן ודורגו באותה שנה כפלוגה המצטיינת מבין שאר פלוגות החי"ר, בפעם הראשונה מאז הקמת החטיבה.

באפריל 2012 הוענק ללוחם בפלוגה המסייעת בגדוד, סמל גל וינגרטן, צל"ש אלוף מאת מפקד פיקוד המרכז, ניצן אלון, על שגילה אומץ לב, דבקות במשימה וחתירה לניצחון^[66].

באוגוסט 2014 התפרסם כי הגדוד ייסגר וחייליו יפוזרו בין הגדודים האחרים בחטיבה. על בסיס שדרת הפיקוד הגדודית יוקם גדוד חי"ר קל בשם גדוד אריות הירדן, שישלב לוחמים ולוחמות יחד כדוגמת גדוד קרקל, וישובץ תחת חטיבת הבקעה. הליכי הקמת הגדוד החלו בגיוס נובמבר 2014^[67][68]. ב-1 ביולי 2015 התקיים הטקס הרשמי של הקמת גדוד אריות הירדן.

ב-1 יולי 2015 נסגר גדוד לביא וחייליו ומפקדיו פוזרו בגדודים השונים בחטיבה^[69].

ססמת הגדוד הייתה "ערכים מובילים לוחמים ומפקדים בראש".

מפקדי גדוד לביא

עד למחזור נובמבר 2019, גיוס לחטיבה היווה גם את שער הכניסה למספר יחידות נוספות, אף שלא היו חלק מהחטיבה עצמה:

• בלנ"מ 444 – בית הספר לניוד מבצעי (כיום גיוס דרך גיבוש ייעודי ליחידה וטירונות בחטיבת הצנחנים)
• יחידת עוקץ – יחידת הכלבנים של צה"ל. (כיום גיוס דרך גדנ"ע וגיבוש ייחודי ליחידה, טירונות בחטיבת הצנחנים)
• גיבוש ליחידת הלוט"ר מתבצע דרך חטיבת כפיר, אך הטירונות מתקיימת בבא"ח צנחנים.
• גיבוש ליחידת רפאים (החל ממחזור נובמבר 2021) מתבצעת דרך חטיבת כפיר^{[דרוש מקור]}, החיילים ממשיכים את ההכשרה כחיילי סיירת חרוב ובעת סיום ההכשרה יעברו לשרת ביחידת רפאים.
• חטיבת עוז – ממחזור אוגוסט 2022 ניתן להתגייס לחטיבה דרך גיבוש יחטיות כפיר^{[דרוש מקור]}.

חיילי חטיבת כפיר חמושים בעיקר ברובה סער קרבין M4A1, לצד רובי M16 ו-CAR-15. על הרובים יש כוונות אופטיות מסוג מאפרו ומארס לרובאים ומפקדים ו-Trijicon ACOG, לאופולד וליאור לקלעים וצלפים. שאר כלי הנשק זהים לשאר כלי הנשק של גדודי החי"ר בצה"ל וכוללים מטול רימונים מדגם M-203, רובי צלפים מדגמים רמינגטון M-24,‏ SR-25, ברק ורוגר SR-22, מטולי רקטות נגד טנקים מדגמי לאו M-72 ומטאדור, מקלע בינוני מאג, מקלע קל נגב, מקלע כבד מדגם M2 בראונינג ומטול רימונים אוטומטי (מקל"ר) סאקו דיפנס Mk-19 בקליבר 40 מ"מ.

מחלקות הסיור בחטיבה מצוידות ברכבי שטח מסוג HMMWV, ואילו מחלקות המרגמות מצוידות במרגמות בקוטר 120 מ"מ.

החטיבה מצוידת בנגמ"שי M-113 בלבד, הנחשבים למיושנים ופגיעים ובעלי מיגון לא מספק.

• 
  נשק אישי: רובה M4A1 פלאט-טופ
• 
  מקלע נגב ומקלעי מאג
• 
  מק"כ M2 בראונינג
• 
  רובה צלפים רמינגטון M24
• 
  רובה צלפים SR-25
• 
  רובה צלפים ברק

הצל"שים מוצגים בסדר הענקתם.

•   צל"ש מפקד אוגדה – מאת תת-אלוף גבי אופיר, מפקד אוגדת איו"ש, הוענק לגדוד דוכיפת על חלקו בתפיסת מבוקשים באינתיפאדה הראשונה בשנים 1988–1989^[51].
•   צל"ש אלוף – מאת אלוף יצחק איתן, מפקד פיקוד מרכז, הוענק לסרן כפיר כהן ביוני 2002 על שהמשיך להילחם למרות פציעה קשה באזור רמאללה במסגרת מבצע חומת מגן^[53].
•   צל"ש אלוף – מאת אלוף יצחק איתן, מפקד פיקוד מרכז, הוענק לסרן תומר ציטר ביוני 2002 על מנהיגות ברמה גבוהה, חתירה למגע, תושייה, אומץ לב, דוגמה אישית, מסירות ואחריות גדולה לאנשיו תוך סיכון עצמו למען הצלת חייליו^[52].
•   צל"ש מפקד אוגדה – מאת תת-אלוף אודי שני, מפקד עוצבת הפלדה, הוענק לסגן עזרא לקיה ב-23 ביולי 2002 על הפגנת מקצועיות, מנהיגות ואומץ לב^[38][39].
•   צל"ש מפקד אוגדה – מאת תת-אלוף אודי שני, מפקד עוצבת הפלדה, הוענק לגדוד חרוב ב-5 ביולי 2003 על פעילות תע"מ מצוינת בשנת 2003^[40].
•   צל"ש אלוף – מאת אלוף משה קפלינסקי, מפקד פיקוד מרכז, הוענק לגדוד חרוב בשנת 2004 על מקצועיות, נחישות ועל התמדה^[41].
•   צל"ש אלוף – מאת אלוף משה קפלינסקי, מפקד פיקוד מרכז, הוענק לסגן רועי יבלוצ'ניק ביוני 2004 על ניסיונו לחלץ את מפקדו תחת אש מבית בקלקיליה^[18].
•   צל"ש אלוף – מאת אלוף משה קפלינסקי, מפקד פיקוד מרכז, הוענק לסמל ראשון יוסף טלבי ביוני 2004 על שהיווה דוגמה אישית לאומץ לב ונחישות^[19].
•   צל"ש מפקד אוגדה – מאת תת-אלוף יאיר גולן, מפקד אוגדת איו"ש, הוענק לסגן אורי בינמו במאי 2006 על מניעת פיגוע התאבדות והצלת תושבי מדינת ישראל מאסון כבד^[21].
•   צל"ש אלוף – מאת אלוף יואב גלנט, מפקד פיקוד דרום, הוענק לסמל ראשון מנחם ציק בספטמבר 2009 על יוזמה ותושייה, חירוף נפש תוך סיכון אישי, חתירה למגע ודבקות במשימה^[5].
•   צל"ש אלוף – מאת אלוף ניצן אלון, מפקד פיקוד מרכז, הוענק לסמל גל וינגרטן באפריל 2012 על שגילה אומץ לב, דבקות במשימה וחתירה לניצחון^[66].

אנדרטת חטיבת כפיר נמצאת בעפולה, מצפון לכביש 65 ומול הפארק העירוני של עפולה.

לאחר הקמת החטיבה היא אומצה על ידי העיר עפולה. כחלק ממהלך האימוץ, רשויות העיר החליטו להנציח את זכרם של חללי החטיבה באתר הנצחה בשטח של 30 דונם. אבן הפינה של אנדרטה לזכר חללי החטיבה הונחה בשטח המוניציפלי של העיר ביולי 2007. חנוכת האנדרטה נערכה ב-7 בספטמבר 2010, ביזמת "עמותת חטיבת כפיר" שהוקמה על ידי אברהם בינמו, ובעזרת תורמים שונים ובתוכם עיריית עפולה. אחד מהמונצחים באנדרטה הוא אורי בינמו, בנו של בינמו, שנהרג במהלך שירותו בחטיבת כפיר ועוטר לאחר מותו בצל"ש מפקד אוגדה^[21].

בשטח הנרחב של האתר, מול האנדרטה, מתקיימים טקסי זיכרון לחללי החטיבה וכן התכנסויות שונות של לוחמי החטיבה כמו טקס הענקת כומתה וטקס החלפת מח"ט. מדי שנה, ביום העצמאות, נערכת בשטח תצוגה של כלי נשק, כלי שריון ואמצעי לחימה וקשר של צה"ל.

צבע הכומתה הוא צבעי הסוואה. עם הקמת החטיבה ב-2005, הקים המח"ט דוד מנחם צוות לגיבוש הצעות לסמלי וצבעי החטיבה והכריז על תחרות הצעות. בינואר 2006 נבחרה הכומתה, שעוצבה על ידי המח"ט בעזרתו של גרפיקאי מיחידת הב"ט. בדף מפקד שהוציא המח"ט ביוני 2006 לאחר אישור סמלי היחידה, נימק את בחירתו: ההסוואה כעקרון מנחה במלחמה בטרור, צבעי ההסוואה המזוהים עם פעילות מבצעית וצבעי האדמה והזית המזוהים עם אזור יהודה ושומרון. בספטמבר 2006 אושר סופית צבע הכומתה^[73].

הצבע הייחודי יצר בעיות בהתחלה, כאשר במתפרה הצבאית ויבואן הכומתות טענו כי אין אפשרות לייצר כומתה בצבע כזה. לאחר ביקור חוזר בביתו של המח"ט, שוכנע היבואן שהדבר אפשרי.

כפי שכבר נאמר, לפני הקמת החטיבה כל גדוד היה יחידה לוחמת עצמאית, שהייתה כפופה לחטיבה מרחבית אחרת. כפועל יוצא מכך, לכל גדוד גם היה תג יחידה משלו:

• נחשון (90) – תחת פיקוד חטיבה מרחבית אפרים. תג הגדוד היה זהה לתג חטיבת אפרים, אך צורף אליו סמל הגדוד – ציפור הכחל – המסמלת נחישות, ראשוניות וחדות, שאוחזת ברגליה חרב, המסמלת לחימה.
• שמשון (92) – תחת פיקוד אוגדת עזה. תג הגדוד הכיל מוטיבים משני היסודות של הגדוד: שועל סביב חרב – שנלקח מסמל אוגדת עזה, לצד דמות שמשון כשהוא שובר את העמודים – שנלקח מסמל יחידת שמשון.
• חרוב (93) – תחת פיקוד חטיבה מרחבית שומרון.
• דוכיפת (94) – תחת פיקוד חטיבה מרחבית בנימין.
• לביא (96) – תחת פיקוד חטיבה מרחבית יהודה. תג הגדוד היה זהה לתג חטיבת יהודה, אך צורף אליו סמל הגדוד – אריה – כשם הגדוד, עם כנפי עטלף וחרב, המסמלת לחימה.
• נצח יהודה (97) – תחת פיקוד חטיבת הבקעה. לנצח יהודה היו שני תגים לפני הקמת החטיבה. התג הראשון התבסס על הקישור שהתקיים באותו הזמן בין הגדוד לבין מסגרת הנח"ל – נוער חלוצי לוחם ומיקומו של הגדוד בבקעת הירדן. מראה התג הציג אריה – "גור אריה יהודה" – על רקע סמל הנח"ל – מעוין ירוק ועליו חרב ומגל (דמות האריה הסתירה את המגל), ושני הסמלים על רקע של בקעת הירדן. על התג השני הופיע דמות אריה על רקע מגן דוד ושלהבות המנורה – לציון דתיות הגדוד, לצד חץ המסמל לחימה.

• 
  תג גדוד לביא
  (על בסיס תג של חטמ"ר יהודה).
• 
  תג גדוד נחשון
  (על בסיס תג של חטמ"ר אפרים).
• 
  תג סיירת חרוב
• 
  תג גדוד דוכיפת
• 
  תג גדוד שמשון
• 
  תג גדוד נצח יהודה
  (גרסה הראשונה עם סמל נח"ל ברקע)
• 
  תג גדוד נצח יהודה (גרסה האחרונה)

בשנת 2006, כשנה לאחר הקמת החטיבה, נוצר גם תג אחיד עבור כלל הגדודים, המשמש עד היום.

התג הורכב מחרב וכנפיים, בצבעים אדום ולבן. החרב והצבע האדום סימלו את הלחימה והמשימה, ואילו הכנפיים והצבע הלבן סימלו את המוסריות הנדרשת בה. שמונת החלקים של הכנפיים סימלו את שמונה יחידות החטיבה: ששת הגדודים, בסיס האימונים החטיבתי ומפקדת החטיבה. מראה התג כמעט זהה למראה התג של גדוד חרוב לפני הקמת החטיבה, ונגזר ממנו.

התג עוצב על ידי מש"קית ת"ש מגדוד חרוב, ולפני האישור הסופי לתג נבדק שניתן להציג אותו על הקרקע באמצעות סידור של אבנים^[74].

סיכת הלוחם עוצבה עם הקמת החטיבה, ב-2005. והיא המוענקת ללוחמים שסיימו מסלול.

הסיכה כוללת סממנים של כל הגדודים של החטיבה, כנפיים - סיירת חרוב, אריה - גדוד נצח יהודה, עמודים שבורים - גדוד שמשון, חרב - גדוד דוכיפת.

סיכות הלוחם שהיו ייחודיות לכל גדוד הפכו לסיכות גדודיות שהלוחמים מקבלים בסיום הכשרת החי"ר.

בשנת 2022 חודש העיצוב של סיכת הלוחם וגודלה שונה.

• 
  סיכת לוחם סיירת חרוב (גרסה מאוחרת)
• 
  סיכת לוחם גדוד דוכיפת
• 
  סיכת לוחם גדוד נצח יהודה
• 
  סיכת לוחם גדוד שמשון
• 
  סיכת לוחם גדוד נחשון

• 
  הגרסה הראשונה של הסיכה
• 
  הגרסה האחרונה של הסיכה

• 
  אנדרטת חטיבת כפיר בעפולה לזכר נופלי החטיבה
• 
  טקס השבעה של טירוני החטיבה
• 
  טקס הענקת הכומתה המנומרת בסיום מסלול הלוחם
• 
  לוחם כפיר באימון קרב מגע
• 
  לוחמ החטיבה ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל
• 
  לוחמי סיירת חרוב בתדרוך לפני פעילות
• 
  לוחמי סיירת חרוב וגדוד דוכיפת במחנה פליטים ג'נין
• 
  לוחם סיירת חרוב במחנה הפליטים ג'נין

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חטיבת כפיר

פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא: עודף קישורים חיצוניים - יש לברור לקישורים חשובים ולשלב חלק כהערות שוליים במקום.

• יואב זיתון, "פגעתי במחבל בכדור הראשון": טבילת האש של הכוונת החדשה בצה"ל | תיעוד, באתר ynet, 28 ביולי 2021
• אתר חטיבת כפיר - עמותת הלוחמים כפיר
• חידון כפיר, באתר צה"ל
• סיירת חרוב 2017, באתר של עמותת סיירת חרוב
• מיכאל אוריה, מ, סיירת חרוב דימתה השתלטות על הקסבה בחברון, באתר צה"ל, 2 ביולי 2018
• אמיר בוחבוט, "לא יהיה מרחץ דמים" על פעילות גדוד שמשון, באתר nrg‏, 25 במרץ 2005
• אפרת וייס, מבוקש החביא רימון רסס צמוד לחיתול בנו התינוק, באתר ynet, 22 באוקטובר 2005
• תמונות של גדוד חרוב ממבצע "חורף חם" בשכם, פברואר 2007
• אפרת וייס ועלי ואקד, צה"ל הרג בכיר בגדודי אל אקצה בשכם, באתר ynet, 31 באוגוסט 2006
• אמיר בוחבוט, מפקד חטיבת כפיר יוצא לקרב על השם הטוב, באתר nrg‏, 27 בדצמבר 2009
• אמיר בוחבוט, המפקדים של חטיבת כפיר משיבים אש, באתר nrg‏, 29 במרץ 2010
• חנן גרינברג, ynet - חדשות - צה"ל תרגל כיבוש עיר פלסטינית בגדה, באתר ynet, 17 במאי 2010
• שי פוגלמן, חטיבת כפיר נוסדה כדי לשרת בשטחים. חמש שנים אחרי, תוצאות הניסוי ניכרות בשטח, באתר הארץ, 11 ביוני 2010
• אמיר בוחבוט, מהפכה בצה"ל: חטיבת כפיר יוצאת מהשטחים, באתר nrg‏, 30 באוגוסט 2010
• עפר שלח, חטיבת כפיר פעלה היטב בהתחשב בנסיבות, באתר nrg‏, 30 באוגוסט 2010
• חנן גרינברג, לוחמי כפיר באימון: יש הבדל בין איו"ש לקו בצפון, באתר ynet, 11 בינואר 2011
• ירון דקל, ממח"ט כפיר, אל"ם אורן אבמן: דימוי החטיבה לא נפגע בגלל האירועים החריגים שהיו בה, קול ישראל, מרץ 2011
• עמרי חפץ, האריה השואג, תרח"ט כפיר, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), יוני 2011(הקישור אינו פעיל, 7.06.2018)
• ישראל היום, לילך שובל, ראיון פרידה ממח"ט כפיר אל"ם אורן אבמן, אומר בצניעות: הכפירים הכי טובים, 1 ביולי 2011
• חנן גרינברג, מח"ט כפיר נפרד: המטרה - חיזבאללה, ולא אחמד, באתר ynet, 1 ביולי 2011
• יואב זיתון, מח"ט כפיר: גדוד נצח יהודה - לא גטו שחור בצבא, באתר ynet, 10 באפריל 2012
• לילך שובל, "אנחנו אוהבים את המשימה שלנו", באתר ישראל היום, 30 במרץ 2013
• ניצן קינר ויהונתן שר, חטיבה שואגת, ביטאון ביבשה, גיליון 23, מרץ 2013
• דובר צה"ל, חטיבת כפיר תרגלה משימות מורכבות, אוקטובר 2013
• אמיר בוחבוט‏, מיוחד: כך קומנדו כפיר יפשוט על יעד חזבאללה, באתר וואלה, 5 באפריל 2014
• אימוני חי"ר של חטיבת כפיר, סרט בערוץ YouTube של דובר צה"ל, נובמבר 2014
• אייל לוי, ‏המג"דים של חטיבת כפיר בראיון מיוחד: "אין מישהו אחר שיעשה את העבודה במקומנו", באתר מעריב אונליין, 4 באוקטובר 2017
• יוסי יהושוע וראובן וייס, משיבים אש, באתר "ידיעות אחרונות", 1 באפריל 2019
• ירדן מושליון, הכפירניקים הופכים "ראש לאריות" ובאים לטרוף את הצפון, באתר צה"ל, 6 במרץ 2022
• סיירת חרוב סרטון תדמית, סרטון בערוץ "Business By", באתר יוטיוב (אורך: 03:01)

חטיבות חיל רגלים סדירות בצה"ל
חטיבת גולני • חטיבת הצנחנים • חטיבת הנח"ל • חטיבת גבעתי • חטיבת כפיר • חטיבת עוז