החטופים הישראלים ברצועת עזה במלחמת חרבות ברזל

	ערך זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך
	הנתונים בנושא זה משתנים במהירות או בהתמדה, ועל כן ייתכן שהם חלקיים, לא מדויקים או לא מעודכנים.

החטופים הישראלים ברצועת עזה במלחמת חרבות ברזל

חלק ממתקפת הפתע על ישראל, מלחמת חרבות ברזל
תמונותיהם של גברים, נשים, ילדים ותינוק שחלקם עדיין נמצאים בשבי חמאס, לצד הכיתוב "החזירו אותם הביתה" (פרסום של מטה משפחות החטופים והנעדרים)
תאריך	7 באוקטובר 2023
תאריך עברי	כ"ב בתשרי, שמחת תורה ה'תשפ"ד
מקום	עוטף עזה והיישובים בו
מטרה	פיגוע מיקוח
סוג	פשע מלחמה, חטיפה, שבייה
חטופים	251 נחטפו, 117 שוחררו בחיים, 37 גופות חולצו, 97 נותרו חטופים, מתוכם 34 נהרגו וגופותיהם מוחזקות בשבי.[א]
מבצע	פלסטינים חדר המבצעים המשותף חמאס חמאס הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני נוספים
מניע	טרור פלסטיני, ג'יהאדיזם

החטופים הישראלים ברצועת עזה במלחמת חרבות ברזל הם אזרחים וחיילים ישראלים ותושבים זרים שנחטפו במהלך מתקפת הפתע שביצע חמאס בבוקר שמחת תורה ה'תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, שבעקבותיה יצאה ישראל למלחמת חרבות ברזל. המתקפה החלה כאשר אלפי מחבלים פלסטינים פרצו את גדר המערכת סביב רצועת עזה, פלשו לישראל ותקפו יישובים רבים במערב הנגב ועוטף עזה, וכן אלפי מבלים בפסטיבל מוזיקה ליד קיבוץ רעים. במהלך המתקפה ביצעו המחבלים פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, וכן מעשי טבח המוניים, אונס, התעללות וחטיפת אזרחים וחיילים.

המחבלים חטפו 251 אנשים חיים וגופות משטח ישראל אל רצועת עזה.^[א] רוב החטופים היו אזרחים, בהם נשים, גברים, קשישים וילדים. בין החטופים היו כמה עשרות עובדים זרים. מיעוט מבין החטופים היו חיילי צה"ל מהבסיסים הסמוכים לגבול. על פי הערכות, מרבית החטופים הוחזקו בדרום רצועת עזה, וייתכן שחלקם עודם מוחזקים שם. עד אוקטובר 2024 הושבו לישראל 117 חטופים חיים, וחולצו 8 חטופים חיים במבצעים של צה"ל בתוכם חולצו 37 גופות חטופים שנהרגו^[1][2] ההרוגים הובאו לקבורה בישראל. 97 חטופים נותרו בידי חמאס, מתוכם 34 המוגדרים חללים שנהרגו במהלך המתקפה או בשלב מאוחר יותר. ביולי 2024 פורסם בעיתון "הארץ" כי "מקורות דיפלומטיים" טענו בפני הכתבים של העיתון כי עובד זר, בעל אזרחות תאילנד, מוגדר כנעדר, ומצבו אינו ידוע^[3][דרוש מקורות נוספים].

עוד קודם למתקפת הפתע החזיק חמאס ברצועת עזה בשני אזרחים ישראלים שעברו את הגבול באופן עצמאי: אברה מנגיסטו והישאם א-סייד, וכן בגופותיהם של חיילי צה"ל הדר גולדין ואורון שאול, שנהרגו במבצע צוק איתן ב-2014. כך שנכון לאוקטובר 2024 מוחזקים ברצועת עזה 101 חטופים חיים וחללים.

ממסמכים שפורסמו בכלי תקשורת אמריקאים עולה כי תוכנית המתקפה של חמאס כללה חטיפה מאורגנת של אזרחים^[4]. התוכניות היו מפורטות ביותר, ובין היתר נתפסה תוכנית של חמאס לכיבוש קיבוץ סעד, שבה פורטו מבני חינוך ומבנים של בני עקיבא מהם תכננו המחבלים לחטוף אזרחים^[5]. בחקירת כוחות הביטחון סיפר אחד המחבלים כי הנהגת חמאס הבטיחה דירה ומענק בסך עשרת אלפים דולר למי שיביא חטוף מעוטף עזה^[6].

במסמך שנמצא על גופו של אחד המחבלים לאחר האירוע מופיעות הנחיות שניתנו למחבלים לגבי אופן ביצוע החטיפה. בין השאר נכתב שעל החוטפים ליצור כאוס ופחד באמצעות כפיתה וכיסוי עיני השבויים, שימוש במכות חשמל והוצאה להורג של כל אדם שעלול להוות איום או הסחת דעת. החוטפים הודרכו להשתמש בשבויים כמגן אנושי במידת הצורך. כמו כן, בדומה לארגון הטרור דאעש, נכתב בהנחיות כי המחבלים נדרשים לתעד את מעשיהם בשידור חי, ובעת תקיפות צה"ל להוציא להורג את השבויים^[7][8].

ביום המתקפה, החל בשעה 06:30 פשטו מחבלי חמאס על יישובים רבים באזור עוטף עזה וביצעו מעשי טבח בנחל עוז, בחולית, בניר עוז, בנתיב העשרה, בנירים, בבארי, בכפר עזה, בשדרות ובאופקים. הם ביצעו טבח המוני במסיבת טבע ליד רעים – פיגוע הטרור הגדול בתולדות מדינת ישראל, שבו נרצחו 364 בני אדם. מכל המקומות הללו חטפו המחבלים אזרחים, לעיתים משפחות שלמות, ובהם זקנים, גברים, נשים, ילדים ותינוקות, ולקחו אותם לשבי בעזה.

בעקבות מחבלי חמאס פלשו לישראל אזרחים עזתים רבים, חמושים ולא חמושים. גם הם רצחו וחטפו ישראלים. הם גם בזזו בתים ורכוש של אזרחים ישראלים. נילי מרגלית^[9] ששוחררה משבי חמאס ב-30 בנובמבר סיפרה שאזרחים עזתיים חטפו אותה יחד עם אישה נוספת. לאחר שהגיעו לרצועת עזה החוטפים העבירו אותן לידי אנשי חמאס לאחר משא ומתן, ככל הנראה על כסף^[10].

על פי נתונים רשמיים שפורסמו בישראל, מספר החטופים עומד על 251 חטופים – 159 בנים, ו־92 בנות. 43 מהם נחטפו מהמסיבה ברעים; 71 נחטפו מקיבוץ ניר עוז (כולל אלכסנדר דנציג, חיים פרי, נילי מרגלית^[10] ועודד ליפשיץ); 32 מקיבוץ בארי; 18 מכפר עזה; 8 מקיבוץ נחל עוז; 8 מניר יצחק; 5 מנירים; 4 מקיבוץ חולית; 1 מכיסופים; 1 מקיבוץ מגן; 1 מעלומים ו-1 מניר עם. בחטופים גם 32 עובדים זרים.

26 מהחטופים הם חיילים (לרבות שני חיילים בחופשה שהיו במסיבת הנובה), בהם 7 תצפיתניות מבסיס נחל עוז. תצפיתנית אחת, אורי מגידיש, שוחררה מהשבי על ידי כוחות צה"ל במהלך מבצע ראשית האור. תצפיתנית נוספת, נועה מרציאנו, נרצחה על ידי חוטפיה בעזה וגופתה חולצה על ידי צה"ל. עם החטופים נמנים גם אלוף-משנה אסף חממי, מפקד חטיבת קטיף, שנהרג במהלך המתקפה וגופתו נחטפה לרצועת עזה, וחייליו קיריל ברודסקי ותומר אחימס, שנהרגו יחד אתו וגם גופותיהם נחטפו^[175] (גופותיהם של תומר אחימס וקיריל ברודסקי חולצו ב-24 ביולי 2024 על ידי צה"ל במבצע שבו חולצו גם 3 גופות חטופים נוספים). גופותיהם של החיילים שי לוינסון, עוז דניאל^[176], שקד דהן^[176], איתי חן ודניאל פרץ נחטפו גם הן, וגופתו של החייל זיו דדו נמצאה ברצועת עזה וחולצה לישראל. גופותיהם של החיילים ניק בייזר ורון שרמן, אשר נחטפו בחיים ונהרגו כתוצאה מתקיפת צה"ל^[34], נמצאו גם כן וחולצו. גם גופתו של הגשש הבדואי מוחמד אלאטרש נחטפה לעזה.

בחטופים היו 37 ילדים וילדות מגיל 10 חודשים ועד 18. בעסקת החטופים שוחררו כל הילדים, מלבד ילדי משפחת ביבס, כפיר ואריאל. חמאס טען כי הם נהרגו יחד עם אימם, אולם לא סיפק הוכחות לטענה זו.

35 מקרב החטופים היו עובדים זרים (מרביתם מתאילנד) או תיירים. לחלק מהאזרחים הישראלים החטופים יש אזרחות כפולה, בין היתר של ארצות הברית, ארגנטינה, רוסיה, גרמניה, צרפת ואיטליה.

נכון לאוקטובר 2024, נשארו בשבי 97 חטופים, מתוכם 63 חטופים שאין מידע ודאי אם הם בחיים, ו-34 חטופים שנקבע מותם. בקרב 63 החטופים שאין מידע ודאי על מצבם יש עשר נשים (מתוכן חמש חיילות), שישה חיילים, וכן שני ילדי משפחת ביבס. ארבעה מהחטופים והחטופות הללו הם מבוגרים מעל גיל 65. 10 מהחטופים שנשארו בשבי אינם ישראלים: 8 אזרחי תאילנד (שניים מהם הוכרזו כמתים), 1 מנפאל ו-1 מטנזניה (הוכרז כחלל)^[177]. צה"ל הודיע לחלק מן המשפחות כי הגיעו אותות חיים מיקיריהם.

החטופים מוחזקים במקומות שונים ברצועת עזה ובהם בנייני מגורים ומנהרות. לפחות בשני מקרים הצליחו חטופים לברוח מהמקומות שבהם הוחזקו. רוני קריבוי הוחזק בתוך בניין שקרס מהפצצות צה"ל. הוא נמלט והסתתר לבדו במשך ארבעה ימים, אך נתפס שוב בידי אזרחים עזתים, שהחזירו אותו לידי חמאס (מאוחר יותר שוחרר קריבוי במהלך עסקת שבויים, כמחווה לנשיא רוסיה פוטין)^[178]. שלושה חטופים – יותם חיים^[179] ואלון שמריז שנחטפו מכפר עזה, וסאמר טלאלקה מחורה שנחטף מניר עם – נמלטו משביים בשג'אעייה ב-15 בדצמבר 2023, ונורו למוות בשגגה על ידי חיילי צה"ל בעת שהניפו דגל לבן להצלתם^[180].

בדו"ח על מצבם של מעל 150 חטופים, שנשלח לוועד הבין-לאומי של הצלב האדום (ICRC) על ידי פרופ' חגי לוין על פי דיווח של משפחות החטופים ולבקשתן, נכתב כי החטופים נמצאים בתנאים מסכני חיים ונזקקים בדחיפות לטיפול בתרופות מצילות חיים ולטיפול בפציעות. בדו"ח נכתב כי בהתבסס על מידע ראשוני, בין החטופים יש פצועים רבים קטועי איברים, פצועות בעקבות אונס, חטופים הסובלים ממצבים כרוניים כמו מחלת פרקינסון, טרשת נפוצה, מחלות לב, קוליטיס כיבית, סרטן, יתר לחץ דם, סוכרת, וכן חולים עם צרכים מיוחדים כמו אוטיזם ודמנציה, או פעוטות. כל אלה אינם מקבלים את הטיפול לו הם זקוקים^[181].

בסרטון שפורסם נראים ארבעה חטופים מבארי כשהם מובלים מביתם בידיים קשורות, ולאחר מכן נראות גופותיהם ליד שער הקיבוץ^[182]. ישנן עדויות על מקרי אונס ופגיעות מיניות בחטופים^{[183][184][185]}, הכאת חטופים בכבלי חשמל^[186], סימום חטופים על ידי קטמין^[187] ופטידין^[188], אילוץ חטופים לקרוא בקוראן וללמוד את הלכות האסלאם^[189], והיעדר טיפול הולם בחטופים שנפצעו במהלך מתקפת הפתע של חמאס^{[190][191][192]}. חלק מהילדים ששוחררו מהשבי העידו כי הוכרחו לצפות בסרטונים מהטבח, תוך איומים בנשק^[193], ילדים אחרים סוממו וסומנו בגופם^[194].

פורסמו עדויות המתארות התעללויות פיזיות ורגשיות כלפי חטופים, ושימוש בעונשים אם החטופים לא פעלו לפי כללי החוטפים. למשל: נעילה בשירותים, עטיפה בשמיכות במזג אוויר חם (בכך עשוי להיפגע מאזן החום של הגוף), ואיומים חוזרים ונשנים על חייהם^[195].

ב-10 בינואר 2024 דיווח דובר צה"ל, דניאל הגרי, כי בתמרון הקרקעי בח'אן יונס אותרה מנהרה שבה שהו חטופים בתנאים קשים. צוותי תקשורת בינלאומיים הוכנסו למנהרה במטרה לחשוף את תנאי השבי במדיה העולמית. דן גולדפוס, מפקד עוצבת האש, הציג לפני הכתבים כלובים שבהם הוחזקו החטופים^[196][197].

חטופים שחולצו במבצע ארנון סיפרו כי עברו התעללות רגשית ושטיפת מוח, המחבלים הכריחו אותם לקרוא בקוראן וללמוד פסקי הלכה מוסלמיים^[198]. אחד המחולצים סיפר כי אזקו את ידיו (איזוק קדמי) במשך חודשיים, והוא עבר עינויים פיזיים כגון קשירה עם מקל, השמת עט בפה, ללא יכולת דיבור והישענות למשך תקופות זמן שונות^[199]. פרופ' איתי פסח, שטיפל בארבעת החטופים שחולצו במבצע ארנון, סיפר כי הם סבלו מהתעללות נפשית ופיזית לאורך זמן ממושך^[200].

על גופותיהם של שישה חטופים שאותרו במנהרה ברפיח באוגוסט 2024, נמצאו סימני ירי בראש ובמקומות נוספים בגוף. מנתיחת הגופות עלה כי הם הוזנחו באופן שיטתי, והיו סימנים לפציעות קודמות. על אחד מהם נמצאו סימני קשירה^[201].

מותם של חטופים שגופתם לא חולצה מרצועת עזה נקבע בוועדת מומחים של משרד הבריאות, המכון לרפואה משפטית, הרבנים הראשיים לישראל והמשרד לענייני דת, לפי ממצאים שנאספו ומידע מודיעיני^[202]. במהלך מלחמת חרבות ברזל נקבע מותם של חטופים רבים על ידי ועדה זו. מקרים בולטים הם רביד כץ מניר עוז (אחותו דורון כץ־אשר שוחררה מהשבי עם שתי בנותיה) – גופתו של רביד כץ חולצה בליל 24 ביולי^[203]; אביב אצילי – מותו נקבע על ידי הוועדה ומשפחתו עודכנה שנרצח יממה לאחר שאשתו ליאת שוחררה מהשבי^[204]; גיא אילוז, טכנאי הסאונד של "היהודים" שנחטף מהמסיבה ברעים; ואליהו "צ'רצ'יל" מרגלית – מגדל הבקר של ניר עוז, שבתו נילי שוחררה מהשבי^{[205][206][207]}.

בתחילת נובמבר 2023 טען חמאס ש-60 חטופים נהרגו מהפצצות של צה"ל על רצועת עזה, אולם לא סיפק לכך הוכחות^[208]. בסוף נובמבר 2023 טען חמאס שבני משפחת ביבס, שירי וילדיה אריאל וכפיר, נהרגו מהפצצות צה"ל, גם זאת ללא הוכחות^[209]. לגבי מספר חטופים שחמאס טען כי נהרגו מהפצצות צה"ל, ישראל קבעה כי הם נרצחו בעודם בשבי^[210]. כך למשל לגבי נועה מרציאנו, תצפיתנית מנחל עוז, ועדן זכריה שנחטפה מהמסיבה ברעים. חמאס טען שהשתיים נהרגו מהפצצות צה"ל, אולם דו"ח פתולוגי (במקרה של מרציאנו) וממצאים פורנזיים (במקרה של זכריה) קבעו כי הן נרצחו בשבי^[211][212]. בנובמבר 2023 פרסם הג'יהאד האסלאמי שחנה קציר "מתה מסיבוכים רפואיים", אך מספר ימים לאחר מכן היא שוחררה בחיים^[213].

במקרים אחרים נקבע, או עלה חשש ממשי, שחטופים אכן נהרגו מאש צה"ל. המקרה הבולט ביותר הוא זה של הריגת שלושת החטופים הישראלים בשג'אעייה: יותם חיים ואלון שמריז שנחטפו מכפר עזה וסאמר טלאלקה מחורה שנחטף מניר עם. השלושה נמלטו משביים בשג'אעייה המופגזת, אולם ב-15 בדצמבר 2023, מספר ימים לאחר שהצליחו להימלט, הם נורו למוות בידי כוח צה"ל שזיהה אותם בטעות כמחבלים. לאחר תחקיר התברר כי בניגוד להוראות הפתיחה באש, החיילים ירו על שניים מהחטופים על אף שהרימו דגל לבן, חטוף שלישי ברח למבנה סמוך ואף הוא נורה למוות^[214]. לגבי יוסי שרעבי, שנחטף מקיבוץ בארי, תחקיר צה"לי קבע כי הוא נהרג בסבירות גבוהה מהפצצת חיל האוויר על מבנה במחנה נוסייראת^[215]. גם החטופים רון שרמן, ניק בייזר ואליה טולדנו נהרגו כתוצאה מתקיפת צה"ל^[34][216]. אפרת כץ נחטפה מניר עוז עם בתה דורון אשר ועם שני גורן בעגלה שמחוברת לאופנוע. על פי עדותן של אשר וגורן, מסוק קרב של צה"ל הרג את כל המחבלים החוטפים וגם את כץ^[217]. החטוף סהר ברוך נהרג במהלך ניסיון כושל לחלצו^[30].

ב-1 בדצמבר 2023 פורסם כי אריה זלמנוביץ' מקיבוץ ניר עוז נרצח בשבי חמאס^[218]. זלמנוביץ' היה החטוף המבוגר ביותר ולא קיבל את התרופות והמזון שנזקק להם עקב מצבו הבריאותי^[219]. לאחר חילוצו של פרחאן קאדי, פורסם כי לאורך תקופה מסוימת הוא הוחזק בדירה יחד עם זלמנוביץ', ושם חזה בהרעת מצבו של זלמנוביץ', בגסיסתו, ולבסוף ברציחתו על ידי שוביו^[220].

צה"ל הודיע על מספר חטופים כי נרצחו במהלך המתקפה וכי גופתם מוחזקת ברצועת עזה. ב-25 בפברואר 2024 פורסם כך על החייל עוז דניאל^[221], ב-12 במרץ 2024 על החייל איתי חן^[222], ב-17 במרץ 2024 על החייל דניאל פרץ^[223], וב-26 במרץ 2024 על אוריאל ברוך, חטוף ממסיבת הנובה^[224]. ב-2 במאי 2024 הודיע קיבוץ בארי כי דרור אור שנחטף מהקיבוץ נרצח במתקפה וגופתו מוחזקת בעזה^[225]. ב-7 במאי 2024 הודיע מטה המשפחות להחזרת החטופים והנעדרים כי ליאור רודאיף נרצח בעת החטיפה^[113].

ב-16 במאי 2024 הודיע דובר צה"ל כי שניים מהחטופים התאילנדים, סונטיה אקרסרי וסוטיסאק רינטלאק, נרצחו במתקפה וגופותיהם מוחזקות בשבי^[226].

ב-3 ביוני 2024 הודיע קיבוץ נירים כי נדב פופולוול נרצח בשבי חמאס וגופתו מוחזקת בשבי. נדב היה בנה של חנה פרי שנחטפה אף היא ושוחררה בעסקת החטופים. דובר צה"ל הודיע על הירצחם של חיים פרי, יורם מצגר ועמירם קופר. גופותיהם מוחזקות בשבי^[111].

ב-24 ביוני 2024 פורסם כי מוחמד אלאטרש, גשש בחטיבה הצפונית של אוגדת עזה, נהרג בקרב ב-7 באוקטובר וגופתו נחטפה לעזה^[227].

ב-22 ביולי 2024 הודיעו דובר צה"ל וקיבוץ נירים כי אלכס דנציג מניר עוז ויגב בוכשטב מנירים נהרגו מספר חודשים קודם לכן, וגופותיהם מוחזקות בח'אן יונס. נסיבות מותם נחקרות^[228][229].

לאחר שחרורה סיפרה נועה ארגמני כי נפצעה בזמן השבי מקריסה של מבנה לאחר הפצצה של חיל האוויר^[230]. בחשבונו של דובר חמאס אבו עוביידה נטען בספטמבר 2024 שעשרות חטופים נהרגו כתוצאה מהפצצות חיל האוויר ברצועה^[231].

ב-7 באוקטובר 2024, פורסם כי החטוף עידן שתיוי נהרג עוד ביום המתקפה ב-7 באוקטובר 2023, וגופתו חטופה.

ארגון הטרור חמאס פרסם ב־16 באוקטובר 2023 סרטון בו נראית החטופה מייה שם משוהם מבקשת שיחלצו אותה מן השבי^[232]. מייה שוחררה ב־30 בנובמבר^[233]. ב־30 באוקטובר פרסם החמאס סרטון נוסף שבו נראות 3 חטופות מדברות למצלמה, כאשר אחת מהן מטיחה האשמות בראש הממשלה בנימין נתניהו^[234]. שלושתן שוחררו במהלך חודש נובמבר^[235]. ב־9 בנובמבר פרסם הג'יהאד האסלאמי סרטון שבו נראים חנה קציר (בת 77) ויגיל יעקב (בן 12)^[236]. כעבור שבועיים טען הג'יהאד האסלאמי כי קציר "מתה מסיבוכים רפואיים", אך ב־24 בנובמבר היא שוחררה בחיים^[237]. יגיל יעקב שוחרר עם אחיו אור ב־27 בנובמבר^[238].

ב־13 בנובמבר 2023 פרסם חמאס סרטון מתחילת המלחמה שבו נראית החיילת החטופה נועה מרציאנו כשהיא מדברת בשבי, ובסוף הסרטון נראית גופתה. למחרת הודיע צה"ל כי היא נרצחה בידי מחבל חמאס בתוך בית החולים שיפא^[239]. ב־17 בנובמבר דווח כי גופתה חולצה בידי צה"ל במהלך סריקות סמוך לבית החולים שיפא^[240].

ב־30 בנובמבר פרסם חמאס סרטון שבו נראה החטוף ירדן ביבס, שנחטף עם אשתו שירי וילדיהם כפיר (בן 9 חודשים) ואריאל (בן 4). ירדן ביבס מצולם בסרטון לאחר שהמחזיקים בו בישרו לו על מותם לכאורה של בני משפחתו – טענה שלא אומתה^[241].

ב-18 בדצמבר פרסם חמאס סרטון שבו נראים חיים פרי, יורם מצגר ועמירם קופר^[242].

ב-19 בדצמבר 2023 פרסם הג'יהאד האסלאמי סרטון שבו נראים אלעד קציר וגדי מוזס^[243].

ב-14 בינואר 2024 פרסם חמאס סרטון שבו נראים איתי סבירסקי, יוסי שרעבי ונועה ארגמני^[244].

ב-26 בינואר 2024 פרסם חמאס סרטון שבו נראות דורון שטיינברכר, קרינה ארייב ודניאלה גלבוע^[245].

ב-24 באפריל 2024 פרסם חמאס סרטון שבו נראה החטוף הירש-גולדברג פולין^[246].

ב-27 באפריל 2024 פרסם חמאס סרטון שבו נראים קית' סגל ועמרי מירן כשהם מתחננים בפני הממשלה והציבור הישראלי ולהגיע לעסקה מיידית^[247].

ב-11 במאי 2024 פרסם חמאס סרטון שבו נראה החטוף נדב פופלוול^[248].

ב-28 במאי פרסם הג'יהאד האסלאמי סרטון שבו נראה החטוף סשה טרופנוב^[249].

טבלה מסכמת כוללת

מייד עם פרוץ המלחמה החלו שיחות לשחרור החטופים. השיחות התקיימו בין ישראל לחמאס באמצעות גורמים בינלאומיים כמו ארצות הברית, קטר ומצרים^[253]. בהמשך קטר פעלה למצב את עצמה כמתווכת עיקרית לשחרור החטופים^[254][255]. במקביל, נציגי ממשלת תאילנד נפגשו ישירות עם נציגי חמאס באיראן, כדי לשחרר את אזרחיהם החטופים.

ב־20 באוקטובר שוחררו יהודית ונטלי רענן, אם ובתה בעלות אזרחות אמריקאית, שהגיעו משיקגו לביקור אצל משפחתן בנחל עוז^[256][257]. שמונה מקרובי משפחתם נותרו בשבי^[258]. ב־22 באוקטובר, בתיווך מצרים, שוחררו שתי ישראליות מבוגרות, יוכבד ליפשיץ ונורית קופר, שנחטפו במהלך הטבח בניר עוז^[259]. בני זוגן נשארו בידי חמאס.

• מבצע ראשית האור: בלילה שבין 29 ל־30 באוקטובר שחררו צה"ל ושב"כ את החיילת החטופה טוראית אורי מגידיש, ששירתה כתצפיתנית^[260][261]. מגידיש הוחזקה לבדה בדירת מגורים במחנה הפליטים שאטי, לא הרחק מבית החולים שיפא^[262].
• ב־7 בדצמבר 2023 ניסה צה"ל לחלץ את סהר ברוך, אך הוא נהרג במהלך ניסיון החילוץ וגופתו נשארה בידי חמאס. במהלך המבצע נהרגו שני לוחמים, בהם גל איזנקוט, בנו של השר גדי איזנקוט^[263]. חמאס פרסם סרטון שבו טען כי סהר ברוך נהרג מאש צה"ל. דובר צה"ל התייחס להצהרה זו כאל "טרור פסיכולוגי"^[264].
• מבצע יד זהב: בליל 12 בפברואר 2024 חילצו שב"כ וימ"מ שני חטופים שנחטפו מניר יצחק, פרננדו סימון מרמן ולואיס הר, לאחר פשיטה על מבנה ברפיח^[2][265].
• מבצע ארנון: ב-8 ביוני 2024 חולצו ארבעה חטופים בפעולה של צה"ל, שב"כ וימ"מ במחנה הפליטים נוסייראת שברצועת עזה: נועה ארגמני, אנדריי קוזולוב, שלומי זיו ואלמוג מאיר ג'אן.
• חילוץ פרחאן קאדי: ב-27 באוגוסט חולץ החטוף פרחאן אלקאדי ממנהרה בדרום הרצועה על ידי שב"כ וצה"ל.

ערך מורחב – עסקת שחרור החטופים ישראל–חמאס (2023)

ראש ממשל חמאס בעזה, יחיא סנוואר, פרסם ב־28 באוקטובר כי הוא מוכן לשחרר את כל החטופים בתמורה לשחרור כל האסירים הביטחוניים הכלואים בישראל שמספרם כ־6,000. דובר צה"ל הגיב שמדובר בטרור פסיכולוגי שישראל לא תשתף עימו פעולה^[266].

ב־22 בנובמבר הסכימו ישראל וחמאס על הפסקת אש שבמסגרתה עסקה לשחרור חטופים, נשים וילדים עד גיל 19 – בתמורה לשחרור נשים וילדים עד גיל 19, פלסטינים האסורים בישראל. העסקה החלה להתממש ב־24 בנובמבר, ועד 30 בנובמבר שוחררו במסגרתה 80 ישראלים, כנגד שחרור 240 אסירים פלסטינים שחלקם ריצו מאסרים באשמת פעילות טרור (שלושה אסירים פלסטינים עבור כל חטוף). האסירים שישראל שחררה היו "מקרב הקטינים והנשים שהיא מחזיקה במאסר, בתנאי שאין להם דם על הידיים"^[267]. בין האסירים לא היו רוצחים^[268]. בנלווה לעסקה, אך בלי שישראל שחררה תמורתם עצורים, שוחררו 23 תאילנדים ופיליפיני אחד. כמו כן שוחרר ב־27 בנובמבר 2023, רוני קריבוי, שנחטף מהטבח במסיבה ליד רעים, כמחווה לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין, שכן קריבוי מחזיק באזרחות רוסית^[178]. הפסקת האש הסתיימה ב-1 בדצמבר לאחר כישלון המגעים להמשכתה, כשחמאס הודיע שאינו מסוגל לאתר 10 נשים חטופות להמשך העסקה, והחל לשגר רקטות לשטח ישראל^{[269][270][271][272]}.

בלחץ ארצות הברית חזרה ישראל לשולחן המשא ומתן לשחרור חטופים. באפריל היה ידוע לצה"ל שנשארו בעזה לא יותר ממאה חטופים חיים. היה ניסיון להגיע לעסקה לשחרור 40 חטופים בקטגוריית נשים, קשישים וחולים: 5 חיילות, 7 נשים, 15 גברים מבוגרים ו-13 צעירים פצועים וחולים^[273]. חמאס אמר שאינו יכול להתחייב ל-40 חטופים חיים בקטגוריה זאת, והציע 40 חטופים מקטגוריות שונות^[274]. הוול סטריט ג'ורנל הביע חשש שרוב החטופים מתו מהתקפות צה"ל או ממחלות ופציעות, ושחלק מהם משמשים מגן אנושי לבכירי חמאס^[275].

קושי להגיע לעסקת חטופים נוספת נגרם, בין היתר, מחילוקי דעות בנוגע לסיום המלחמה. ישראל דרשה הפסקת אש זמנית שלאחריה צה"ל יוכל לחזור להילחם ברצועת עזה, ואילו חמאס דרש הפסקת אש קבועה ויציאת צה"ל מעזה^[276][277].

טרם תחילת הפעילות הקרקעית ברצועת עזה, אסף צה"ל גופות אחדות של ישראלים סמוך לגדר המערכת סביב רצועת עזה, אך לא פירט מי הם^[278].

• בנובמבר 2023 חולצו ממרחב בית החולים שיפא 3 גופות של חטופים שנרצחו בשבי: יהודית וייס שנחטפה מבארי, נועה מרציאנו תצפיתנית ממוצב נחל עוז^[279][240], ואופיר צרפתי שנחטף מפסטיבל נובה^[280][281].
• ב־12 בדצמבר 2023 חולצו 2 גופות חטופים: עדן זכריה שנחטפה מפסטיבל נובה, ורס"ב זיו דדו ששירת בגדוד 51 של חטיבת גולני^[282]. בפעולה זו נפלו רס"ר גל מאיר איזנקוט, בנו של השר גדי איזנקוט, ורס"ר איל מאיר ברקוביץ^[283].
• בדצמבר 2023 חולצו 3 גופות חטופים שנהרגו בשבי החמאס מתקיפת צה"ל: אליה טולדנו שנחטף מפסטיבל נובה, רב"ט ניק בייזר וסמל רון שרמן שנחטפו ממת"ק עזה^[284].
• ב-6 באפריל 2024 חולצה גופתו של אלעד קציר שנחטף מביתו בקיבוץ ניר עוז ונרצח בשבי בינואר 2024^[285].
• ב-17 במאי 2024 חולצו 4 גופות חטופים: שני לוק, איציק (יצחק) גלרנטר ועמית בוסקילה שנחטפו מפסטיבל נובה, ורון בנימין שנחטף ממכוניתו ונרצח ליד מפלסים^[286][287].
• ב-24 במאי 2024 חולצו מג'באליה 3 גופות חטופים שנרצחו בשבי: חנן יבלונקה, מישל ניסנבאום ואוריון הרננדז שנרצחו ונחטפו ב-7 באוקטובר^[288].
• ב-24 ביולי 2024 חולצו מח'אן יונס 5 גופות חטופים: אורן גולדין שנחטף מניר יצחק ונרצח ב-7 באוקטובר, מיה גורן ורביד כץ שנחטפו מניר עוז ונרצחו בשבי, והחיילים תומר אחימס וקיריל ברודסקי שנרצחו בקרב ב-7 באוקטובר וגופותיהם נחטפו^[289][290].
• ב-20 באוגוסט 2024 חולצו מח'אן יונס 6 גופות חטופים: יגב בוכשטב ונדב פופלוול שנחטפו מנירים, אלכסנדר דנציג, אברהם מונדר, יורם מצגר וחיים פרי שנחטפו מניר עוז^[291][292]. אברהם מונדר נחשב עד חילוץ גופתו כחטוף חי.
• ב-28 באוגוסט 2024 חולצה גופתו של חייל שנפל ב-7 באוקטובר וחולץ ממקום קבורתו בדרום הרצועה. לבקשת המשפחה, שמו עדיין לא הותר לפרסום^[293].
• ב-31 באוגוסט 2024 חולצו גופותיהם של שישה חטופים שנרצחו בשבי: הרש גולדברג-פולין, עדן ירושלמי, אורי דנינו, אלכס לובנוב ואלמוג סרוסי, שנחטפו מפסטיבל הנובה, וכרמל גת שנחטפה מבארי. עד לחילוצם נחשבו השישה כחטופים חיים^[294].

מספר נעדרים נחשבו כחטופים עד שגופתם או שרידיה זוהו בשטח ישראל. אחת מהם הייתה ויויאן סילבר, שנחשבה כחטופה מבארי במשך 38 ימים, עד שגופתה זוהתה בשטח ישראל סמוך לגדר.

דרור קפלון נחשב כחטוף במשך כחודשיים, לאחר שהטלפון הנייד שלו אוכן בעזה. אך לבסוף, בסיוע אנשי רשות העתיקות, זוהתה גופתו בשטח ישראל ונקבע כי נרצח^[295][296].

שני גבאי ואליקים ליבמן שהו באמבולנס שמחבלי החמאס ירו עליו רקטת RPG. האמבולנס נפגע קשה ועלה באש. בשל הפגיעה הקשה, הליך זיהוי ההרוגים היה ארוך ומורכב.

שני גבאי נחשבה כחטופה ממסיבת הנובה במשך 47 ימים, עד שזוהתה גופתה – שנקברה תחילה בטעות עם גופת צעירה אחרת, שנרצחה אף היא במסיבת הנובה.

אליקים ליבמן נחשב כחטוף ממסיבת הנובה במשך כשבעה חודשים, עד שזוהו שרידי גופתו ביער רעים ונמצא כי שרידים נוספים שלו נקברו בטעות בקבר של נרצחת אחרת^[297].

דולב יהוד נחשב כחטוף במשך כשמונה חודשים, עד שזוהתה גופתו ביוני 2024 בשטח ישראל, בשטח קיבוץ ניר עוז^[298].

ערך מורחב – תגובות בין-לאומיות למלחמת חרבות ברזל

• נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן אמר כי בין החטופים ישנם גם אזרחים אמריקאים, וממשלו ישתף עם ישראל מידע מודיעיני וישלוח אליה מומחים על מנת לסייע בכל הנוגע למשבר החטופים. ביידן גינה את חטיפתם של ניצולי שואה, נשים וילדים^[299][300]. דובר מחלקת המדינה, מת'יו מילר, העריך כי אחת הסיבות שחמאס אינו מעוניין להחזיר חלק מהנשים שהוא מחזיק כבנות ערובה, היא למנוע מהן להעיד על מה שעבר עליהן בשבי החמאס^[301][302].
• קנצלר גרמניה, אולף שולץ, אמר כי ארצו חוששת שחמאס יעשה שימוש בחטופים – בהם 5 אזרחים גרמנים – כמגן אנושי נגד תקיפות צה"ל ברצועת עזה. הוא הביע תמיכה בזכותה של ישראל להגן על עצמה, והודיע שיעביר לישראל שני מל"טים מסוג HERON-TP^[303].
• נשיא צרפת, עמנואל מקרון הביע הזדהות עם ישראל וציין כי השימוש בחטופים על מנת לסחוט את ישראל הוא מחליא^[304].
• מאג'ד אל-אנסארי (אנ'), סגן ראש הממשלה הקטרי ויועץ בכיר לשר החוץ, אמר שהוא אופטימי וסבור שבני הערובה ישוחררו בקרוב^[305].
• שר החוץ הבריטי, ג'יימס קלברלי, שיתף בחשבון X שלו סרטון ובו ראיון עם ראזי חמד, בכיר בחמאס. בראיון אמר חמד שארגונו יבצע שוב את המעשים שבוצעו ב־7 באוקטובר. על זה הגיב קלברלי: "כיצד יכול להיות שלום כאשר חמאס מחויבים להשמדתה של ישראל?"^[306].
• נשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, קרא לחמאס "להשלים במהירות" את עסקת החטופים, כדי "לחסוך מהעם הפלסטיני אסון נוסף עם השלכות לא פחות חמורות מהנכבה של 1948"^[307].

כמה מקרי חטיפה שאירעו ב-7 באוקטובר זכו לתיעוד שהופץ בכלי תקשורת בישראל ובעולם. ביניהם החטיפה של בני הזוג אבינתן אור ונועה ארגמני, שהשתתפו במסיבת הטבע ליד רעים וצולמו מובלים על ידי מחבלים לרצועת עזה^[308], וכן חטיפתה של יפה אדר, בת 85, שצולמה ברצועת עזה כשהמחבלים מסיעים אותה על הקלנועית שלה לקול מצהלות אזרחים עזתיים^[309][310].

סרטון נוסף שזכה לחשיפה הוא של שני לוק. בסרטון נראית לוק שוכבת בטנדר בעירום חלקי, פצועה ומחוסרת הכרה, מובלת ברחובות עזה והקהל יורק עליה ומכה אותה^[311][312]. מאוחר יותר התברר שלוק כבר לא הייתה בחיים בעת שצולם הסרטון^[313].

הסאן הבריטי הקדיש ב־2 בנובמבר את שער העיתון ל־32 ילדים ישראלים שנחטפו לרצועת עזה. לצד תמונותיהם נכתב: "32 ילדים חפים מפשע נחטפו על ידי טרוריסטים. זאת הסיבה שישראל חייבת להילחם בחמאס המרושע". עוד נכתב בענק: "החזירו אותם הביתה!"^[314].

ב־12 באוקטובר פורסמה ברשתות החברתיות פרסומת לפיצה הנמכרת בבית עסק בחווארה. בפרסומת נראית תמונת אישה מבוגרת שכמעט נחטפה לרצועת עזה, והוכרחה להצטלם עם מחבל כשהיא עושה תנועת וי. בסופו של דבר אישה זו לא נחטפה. שעות ספורות לאחר חשיפת הפרשה באתר הקול היהודי^[315], דחפור של צה"ל הרס את קיר בית העסק ואטם אותו בחול^[316][317].^{[דרושה הבהרה]}

מנסור עבאס, יו"ר מפלגת רע"מ, אמר בריאיון לכאן 11 כי הוא "קורא להנהגת כל הפלגים הפלסטינים להוכיח עמדה אנושית ערכית המשקפת את ערכי האסלאם, ולשחרר לאלתר את כל החטופים, בני הערובה והשבויים"^[318].

ב-25 במרץ 2024 פורסם ראיון של משפחת החטופה לירי אלבג בדיילי מייל. לראיון צורפו תמונות של חדר שבו מצא צה"ל דגימות מדמה של אלבג ושל חטופות נוספות^[319][320].

ערך מורחב – הכחשת מתקפת חמאס מ-7 באוקטובר

הודעות של חמאס ושל ארגונים פלסטינים, המתארות את המתקפה, אינן מציינות כי במסגרתה חטף חמאס לרצועת עזה אזרחים, בהם ילדים נשים ומבוגרים. הפלישה מתוארת כ"התנגדות" לשלטון ישראל וכתגובה למתקפה ישראלית.

אמילי הנד, ישראלית בת 9 שהיא גם אזרחית אירית, נחטפה לעזה על ידי חמאס במתקפת הפתע על ישראל ואף נחשבה כמתה^[321]. לאחר שחרורה צייץ ראש ממשלת אירלנד ליאו ורדקר ברשת X כי "ילדה תמימה שאבדה, נמצאה כעת והוחזרה [למשפחתה]"^[322][323]. הציוץ ספג ביקורות חריפות, ובעקבותיו זימן משרד החוץ את שגרירת אירלנד בישראל לשיחת נזיפה^[324]. בהמשך פרסם ורדקר הבהרה בה כתב כי הנד "נחטפה", אך נמנע מלציין שהיא נחטפה בידי ארגון הטרור חמאס^[325].

אזרחים פרו-פלסטינים במדינות מערביות תועדו כשהם תולשים מודעות על חטופים ישראלים וזרים. בין הנימוקים לתלישת המודעות היו טענות כי מדובר ב"תעמולה ישראלית".^[326]

ערך מורחב – ההסברה הישראלית במלחמת חרבות ברזל

ממשלת ישראל פועלת למען הסברה ברחבי העולם. לצד מאמצים אלה ישנם מאמצי הסברה על ידי מתנדבות ומתנדבים.

• בלונדון אנשי עסקים ישראלים פרסמו את תמונות החטופים על גבי מסכי ענק שהוצבו על משאיות שנוסעות ברחובות העיקריים של העיר^[327].
• בערים רבות ברחבי העולם, בהם לונדון וברלין, נערכו מיזמים של שולחנות אוכל ערוכים וכיסאות עם תמונות החטופים והחטופות.
• תמונות "נחטף על ידי חמאס" עם שמות החטופים והחטופות נתלו בקמפוסים, על עמודי תאורה ועל לוחות מודעות ברחבי העולם. פורסמו סרטונים המציגים הזדהות עם הקורבנות המוצגים בתמונות לצד אנשים המנסים לתלוש את התמונות, ואת המאבק סביב הצגתם במרחב הציבורי^[328].
• השחקנית והבמאית חנה אזולאי־הספרי העלתה לרשת סרטון בערבית מרוקאית ובו בקשה לעמוד לצד ישראל ולגנות את המעשים הברבריים של חמאס ואת החטיפות^[329].
• ברחבת המדיטק בעיר הילדים בחולון הוצב מיצב "גן הילדים החטופים". על הדשא שנצבע שחור הוצבו מתקני משחק שחורים ופוזרו דליי משחק צבעוניים הנושאים את שמות הילדים שממתינים להחזרתם^[330].
• בצלאל האקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים חנכה מיצב וידאו הקורא להשבת החטופים. המיצב כולל עשרות מסכי ענק שעליהם מפורסמות תמונות החטופים^[331].
• באמפי קיסריה הוקלט השיר "הביתה" בהשתתפות כ־1,000 נגנים, זמרים ונציגי משפחות החטופים^[332]. ניתן אישור לשנות את המילים במקור: מ"עוד שנה חלפה, עוד שנה טרופה" ל-"עוד שעה חלפה, עוד שעה טרופה".
• ב-14 בינואר 2024, 100 ימים לחטיפה, הובילה ההסתדרות את יוזמת "עוצרים ומזדהים", במסגרתה חברות ביטוח, משרדי עורכי דין, מוסדות להשכלה גבוהה, מוסדות בריאות, חברות היי-טק, תאגידי מזון, רשויות מקומיות, מרכזי קניות ועוד ישבתו למשך 100 דקות החל מהשעה 11:00.ב-13 בינואר, נפתחה עצרת בת 24 שעות, במסגרתה הגיעו אל כיכר החטופים בתל אביב עשרות אנשי ציבור, אנשי אקדמיה, אמנים, זמרים ועוד. במקום הוקם מיצג החושף מנהרה באורך 30 מטרים ומדמה את התנאים הקשים בהם מוחזקים החטופים^[333].

שולחן "סעודת השבת", עם יותר מ־200 כיסאות המייצגים את מספר החטופים והנעדרים המוחזקים ברצועת עזה, רחבת מוזיאון תל אביב לאמנות

שולחן "סעודת השבת", עם יותר מ־200 כיסאות המייצגים את מספר החטופים והנעדרים המוחזקים ברצועת עזה, רחבת מוזיאון תל אביב לאמנות

בובות דובי פרווה מכוסי עיניים ומוכתמים בכתמי צבע אדום דם, המייצגים את 30 הילדים שנחטפו על ידי מחבלי חמאס לעזה. כיכר דיזנגוף, תל אביב

פוסטרים עם תמונות החטופים והנעדרים שמוחזקים ברצועת עזה בידי חמאס, על גדר מחנה רבין

כרזה הקוראת לשחרורו של רון בנימין, על בניין מטה חברת צ'מפיון מוטורס בבני ברק, מקום עבודתו של רון. ב-17 במאי התברר שנרצח ב-7 באוקטובר, וגופתו הובלה לרצועה

הפגנה של משפחות חטופים בתל אביב במלאת 150 יום לחטיפה

הפגנה בירושלים במלאת חצי שנה לחטיפה

משפחות חטופים בשערי מחנה הקריה בתל אביב, במלאת 200 ימים לחטיפה

הפגנת משפחות חטופים בדרך בגין בתל אביב

הפגנת משפחות חטופים בתל אביב, בהובלת משפחות צנגאוקר וקלדרון

נציגי חסמבה - צעירי משפחות החטופים, גיל דיקמן וירדן גונן

ערך מורחב – מטה משפחות החטופים והנעדרים

למחרת החטיפה הקימו משפחות של חטופים ונעדרים מטה שנועד להשבת כל החטופים מעזה ולאיתור הנעדרים מהמתקפה. המטה פועל בזירות שונות למען מטרה זו. הוא פועל גם להשבת שבויים ישראלים המוחזקים ברצועת עזה עוד מלפני המתקפה של 7 באוקטובר, ביניהם ישראלים נעדרים שנכנסו לרצועת עזה וכן גופותיהם של החיילים אורון שאול והדר גולדין, שנחטפו במבצע צוק איתן. במטה ישנו צוות רפואי הפועל למען החטופים הזקוקים לטיפול רפואי, וכן צוות משפטי הפועל לפתרון בעיות משפטיות שנוצרו בעקבות החטיפה ולהתמודדות משפטית בינלאומית מול ארגון הטרור חמאס.

ביום ראשון בערב, 8 באוקטובר, קיימו משפחות חטופים ונעדרים מסיבת עיתונאים, שבה דרשו מהממשלה לפתוח שיח שוטף עם המשפחות ולפעול להחזרת הנעדרים הביתה. הן דרשו גם מינוי גורם שיעמוד על בקשר רציף עם המשפחות, וכן דרשו לערב את נשיא טורקיה ארדואן, יורש העצר הסעודי בן סלמאן, ונשיא מצרים א־סיסי על מנת לשחרר את השבויים^[334]. הממשלה מינתה את גל הירש לאחראי על הנושא^[335].

בהמשך פרסם מטה המשפחות שלוש דרישות^[336]:

1. שחרור מיידי של כל בני הערובה, שהחזקתם מנוגדת לדין הבין־לאומי, והיא מוגדרת כפשע מלחמה ופשע נגד האנושות.
2. פתיחה מיידית של מסדרון הומניטרי לאספקת תרופות וציוד נדרש לחולים כרוניים ופצועים. ובדיקה של כל בני הערובה על ידי רופא.
3. התערבות וסיוע של מנהיגי המדינות השכנות לטובת שחרורם המיידי של בני הערובה החטופים.

משפחות חטופים ונעדרים קיימו ב־14 באוקטובר מסיבת עיתונאים, שבה דרשו מהעולם להתערב למען העברה מיידית של תרופות מצילות חיים לחטופים^[337]. פרטים על תרופות וסיוע הומניטרי הועברו לצלב האדום מ־150 משפחות^[338].

בדצמבר 2023 סיירו נציגי משפחות החטופים בכפר עזה ואזור המסיבה ברעים עם קארים חאן, התובע הראשי של בית הדין הפלילי הבין-לאומי בהאג, ודרשו ממנו להביא את מחבלי חמאס לדין על פשעים נגד האנושות ורצח עם^[339].

ב־18 באוקטובר נפגשו נציגי משפחות חטופים עם נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן, שערך ביקור מיוחד בישראל בצל המלחמה. הנשיא הצהיר כי ארצות הברית תומכת באופן מוחלט בישראל ופועלת למען שחרור החטופים, ושהיא תתרום ממשאביה ככל שיידרש לביצוע מטרה זו^[340][341].

ערך מורחב – מחאות בישראל על רקע מלחמת חרבות ברזל

לפי סקר שפורסם ב-24 בנובמבר, הרוב המוחלט בציבור היהודי רואה בהחזרת החטופים ובמיטוט החמאס את שני היעדים החשובים ביותר של המלחמה, 94% ו-93% בהתאמה^[342].

פרופסור יגיל לוי טען שהחטופים נתפסים, בצדק או לא, כבני קיבוצים שמתנגדים לממשלה וכחילונים שמבלים במסיבות בשבת, מה שהביא לכך שהמאבק למען עסקה לשחרורם מתפרש כעוד מאבק נגד הממשלה^[343].

המרכיב העיקרי במחלוקת הוא היחס בין שני יעדי המלחמה, כלומר: האם נכון לשלם בהפסקת הלחימה תמורת השבת החטופים. הדיון נוגע בחשש מפני אירועים דומים בעתיד, ובחשש מהתאוששות חמאס עקב הפסקת הלחימה.

מרכיב נוסף במחלוקת הוא שאלת המחיר, כלומר כמותם וזהותם של המחבלים שתשחרר ישראל תמורת השבת החטופים, וכמו כן חזרת תושבי צפון הרצועה לביתם והסגת כוחות צה"ל מהרצועה (תנאי שחמאס מציב בדרך להגעה לעסקה). העירוב בין פעילות למען עסקה להשבת החטופים ומחאה נגד הממשלה הביא לכך שב-8 בדצמבר 2023 הוצת מאהל של משפחות חטופים בקריית הלאום בגלל שילוט שהיה במקום בגנותו של בנימין נתניהו^[344].

השרה אורית סטרוק טענה שגופים בעלי מטרות פוליטיות עושים שימוש במצוקתן של משפחות החטופים למען מטרותיהם^[345]. רמי איגרא, לשעבר ראש חטיבת שבויים ונעדרים ב"מוסד", מתח ביקורת על הקמפיין לשחרור החטופים, בטענה שהקמפיין גורם להעלאת המחיר שדרש חמאס ומרחיק את האפשרות לקיומה של עסקה^[346].

במלאת 9 חודשים למתקפה על ישראל ב-7 באוקטובר 2023 אמר נשיא המדינה, יצחק הרצוג, ש"רוב העם תומך בעסקת חטופים". הוא הוסיף ואמר: "לבנו עם המשפחות השכולות, עם החטופות והחטופים שמוחזקים בשבי והמשפחות שפועלות כבר חודשים ארוכים למען חזרת יקיריהן הביתה".

ערך מורחב – חוק תגמולים לבני משפחה של חטופים ונעדרים בפעולת איבה

ב־6 בנובמבר 2023, נחקק חוק תגמולים לבני משפחה של חטופים ונעדרים בפעולת איבה, המעניק לבני משפחתם של חטופים ונעדרים זכויות דומות לאלה הניתנות לבני משפחה של חללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה. החוק קובע כי כל עוד טרם שוחרר חטוף או כל עוד לא נודע גורלו של נעדר, זכאי בן משפחתו לזכויות שזכאי להן בן משפחה לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) או לפי סעיף 7 לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה.

• עסקת שחרור החטופים ישראל–חמאס (2023)
• אזרחים ישראלים שנעלמו ברצועת עזה
• שבויי צה"ל
• פרשת אורון שאול
• הדר גולדין
• גלעד שליט

מדיה וקבצים בנושא החטופים הישראלים ברצועת עזה במלחמת חרבות ברזל בוויקישיתוף

• שמות החטופים שנשבו בשבי החמאס ברצועת עזה, באתר ישראל היום
• רשימת שמות החטופים לעזה, באתר תאגיד השידור הישראלי
• חטופים, השמות. הפנים. הסיפורים, באתר ynet
• מפה מפורטת לפי מקומות החטיפה באתר ynet
• שמות החטופים בעזה: מהקיבוצים, מהמסיבה ומבסיסי צה"ל, באתר הארץ, 31 בדצמבר 2023
• רשימת שמות החטופים לתפילה - רשימה מתעדכנת בעריכת מתניה ויינשטוק, באתר של סיון רהב-מאיר
• חטופים בעזה, סרטון בערוץ "אריאלה שטרנבך מרסקי", באתר יוטיוב (אורך: 07:36)
• שלב אחרי שלב: כך חולצה התצפיתנית אורי מגידיש, סרטון בערוץ "חדשות 13", באתר יוטיוב (אורך: 05:09)
• ציר זמן, 7 באוקטובר 2024, באתר מאקו
• מזכירות הממשלה, החלטה מס' 1077 של הממשלה: שחרור אסירים מטעמים של ניהול יחסי החוץ של המדינה וביטחונה, 21 בנובמבר 2023
• עינב חלבי, היום שאחרי - גרסת חמאס: התוכנית לרשות חדשה, והאסירים ה"מבוקשים", באתר ynet, 13 בדצמבר 2023
• ליאור ורוצלבסקי, "עברתי שואה, כולם שם מחבלים": מיה שם מספרת הכל על השבי, באתר חדשות 13, 29 בדצמבר 2023, 30 דקות
• הילה קורח, בשבי בעזה, עם ילדה בת שש: "אמרתי לאמיליה, 'אנחנו הולכות למות'", באתר חדשות 13, 6 בינואר 2024, 31.33 דקות
• אור פלג, החוסן לשרוד, באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 18 באפריל 2024
• ירון אברהם, ‏כך טורפדו עסקאות החטופים: גילויים מאחורי הקלעים של הדרמה בדיונים בישראל, באתר ‏מאקו‏, 19 בספטמבר 2024
• חזרה משבי החמאס לאחר 54 יום: ילנה טרופנוב משחזרת את רגעי האימה, בערוץ הידברות