טייסת 133

טייסת 133

סמל הטייסת
פרטים
כינוי	"אבירי הזנב הכפול"
כינוי עבר	"טייסת האסים"
מדינה	ישראל ישראל
שיוך	חיל האוויר הישראלי
סוג	מטוסי קרב
בסיס האם	בסיס תל נוף
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות	1 באפריל 1976 – הווה (48 שנים)
נתוני היחידה
ייעוד	עליונות אווירית, משימות תקיפה והגנה ובהן יירוט והפצצה, צילום אווירי.
כלי טיס	F-15A/B/D איגל ("בז")
הפלות	47[1]

טייסת 133, המכונה גם טייסת "אבירי הזנב הכפול", היא טייסת מטוסי קרב בחיל האוויר הישראלי. כיום מפעילה הטייסת מטוסי F-15A/B/D איגל ("בז") מבסיס תל נוף.

מלחמת יום כיפור ולקחיה, בצד אספקת מטוסים ואמל"ח מתקדם למדינות האויב סביב ישראל גרמו לצורך מבצעי בהצטיידות במטוס קרב מתקדם.

הצטיידות מדינות ערב במטוסים החדישים כללה גם חימוש מודרני כולל טילי אוויר-אוויר. כן נקלטו במדינות המזרח התיכון סוללות טילי קרקע-אוויר חדישות שנועדו לפגוע בעליונות האווירית של ישראל ובחופש פעולתו של חיל-האוויר.

המקור היחיד לרכש מטוסי קרב מתקדמים באותן שנים, הייתה ארצות הברית. חברת "מקדונל דאגלס" פיתחה תשובה למטוס הקרב הרוסי מיג-25 שנחשב אז לטוב מסוגו בעולם, המטוס האמריקני 15-F של חברת מקדונל-דאגלס  וה-14-F מתוצרת "גראמן" היו מטוסי קרב מתקדמים שנכנסו לשירות בארצות הברית ונתנו מענה לצורך המבצעי.  

ישראל פנתה לארצות הברית וביקשה לרכוש אחד משני סוגי המטוסים, לאחר שנתקבל אישור בדרגים המדיניים, והושלמו ההליכים במפקדת חיל האוויר נמשכה פעילות המטה בהכנות ליציאת משלחת לארצות הברית לצורך בחינה והמלצה איזה משני המטוסים (אם בכלל) מתאים לצורכי חיל האוויר ועונה על הצורך המבצעי.

צוות של טייסים ומהנדסים ביקר בארצות הברית בחודשי אוגוסט-אוקטובר 1974. הטייסים שבמשלחת טסו ב-18–20 בספטמבר 1974 מספר טיסות במטוסי 14-F ו-15-F דו מושביים. חברי המשלחת בחנו את שני המטוסים ואת מידת התאמתם לצרכיה המבצעיים של ישראל. המידע שנאסף עובד, ובאוקטובר 1974 חזרו ארצה אנשי המשלחת והמליצו פה אחד על רכישת מטוסי 15-F. המלצתם התבססה על התאמתו של המטוס ועל כושרו להכריע את היריב בקרבות אוויר במתכונת שהייתה מקובלת אז. יתרונו של המטוס בתמרון, תכונות הטיסה שלו בצירוף מערכות הנשק שהותקנו בו איפשרו לטייס להכתיב את מהלך הקרב ולהגיע להכרעה כנגד כל אחד מסוגי המטוסים שהיו בחילות האוויר של מדינות העימות. המשלחת המליצה להצטייד בסד"כ של 25 מטוסים.

ה-15-F היה מטוס בעל כושר תמרון טוב משל כל מטוס אחר, מצויד בשני מנועים רבי עוצמה, עם יכולת לטוס לטווח רחוק, תכונה שנוצלה אכן בהצלחה במהלך שירותו המבצעי. המטוס תוכנן אמנם כמטוס לעליונות אווירית, אולם הצטיין גם ביכולת לתקוף מטרות קרקע, הוא צויד במכ"ם רב-משימתי יעיל בטווחים רחוקים וביכולת לשאת אמל"ח מתקדם ומגוון למטרות אוויר-אוויר ואוויר-קרקע.

מפקד חיל-האוויר, אלוף בני פלד, קיבל את המלצת הצוות, וכבר בסוף 1974 החלה עבודת מטה קדחתנית לקליטת המטוס בחיל. הוחלט כי המטוס החדש יקרא בעברית "בז" ונקבע כי קליטת מטוסי הבז תתבצע בתל-נוף.

בעקבות דרישת ישראל להקדים את אספקת המטוסים, הוחלט כי ארבעת מטוסי קדם-סדרה שייצורם הושלם, יסופקו לישראל לפני תום 1976. יתר המטוסים, מייצור סדרתי, תוכננו להיקלט בשנת 1977. עסקת ההצטיידות, שנחתמה במחצית פברואר 1976, כללה גם טילי אוויר-אוויר מתבייתי חום מסוג סיידווינדר J, טילי אוויר-אוויר מונחי מכ"ם AIM-7F ופריטי חימוש נוספים.

בהוראת התכנון נקבע כי ביוני 1976 ייצאו לארצות הברית מפקד הטייסת המיועד איתן בן-אליהו וארבעה טייסים בני צינקר, משה מלניק, יואל פלדשו ושאול סיימון, ללימוד המטוס, כדי להיכנס לכשירות מבצעית אוויר-אוויר מיד עם קליטת המטוסים הקדם-סדרתיים.

באוקטובר 1975 יצאה לארצות הברית משלחת ואנשיה סיירו בבסיס חא"א רייט-פטרסון ואספו מידע בנושאי תפישת אחזקה, הצטיידות, לוגיסטיקה, שינויים במטוס, הדרכת צוות קרקע ועוד. נערכו ביקורים במפעל מקדונל-דאגלס בסנט-לואיס, בבסיס חא"א לוק, בפנטגון ובנספחות בוושינגטון. סכום העסקה היה כ-653 מיליון דולר.

ב-1 אפריל 1976 הוקמה טייסת הבז הראשונה, טייסת 133. למפקדה הראשון של הטייסת מונה סא"ל איתן בן-אליהו ולסגניו מונו בני צינקר ומשה מלניק. ב-10 בדצמבר 1976 קלטה הטייסת את שלושת מטוסי ה- F-15A הראשונים שהגיעו לישראל.

טבילת האש הראשונה של הטייסת הייתה במבצע ליטני במרץ 1978, במהלכו פיטרלו מטוסי הטייסת בשמי ישראל וחיפו על כוחות צה"ל בפעולתם בדרום לבנון. לא נרשמה לטייסת תקרית אווירית במהלך המבצע.

ב-27 ביולי 1979 רשמה הטייסת היסטוריה כשמטוס F-15A שלה השיג הפלת בכורה עולמית של מטוס מיג-21 סורי. ההפלה התרחשה במהלך קרב אוויר שהתפתח בין מטוסי F-15 מטייסת 133 ומטוסי כפיר מטייסת 101 לבין מטוסי מיג-21 סוריים. שתי רביעיות מיגים סוריים התקרבו במגמת יירוט אל מטוסי F-4 פנטום ("קורנס"), A-4 סקייהוק ("עיט") וכפיר בזמן שתקפו מטרות מחבלים בדרום לבנון - בדאמור, מזרעת חזרן ובסיס מחבלים צפונית לצור. הפלת הבכורה של ה- F-15 נזקפת לרס"ן משה מלניק, שביצע אותה באמצעות טיל פיתון 3 ב"בז" מספר זנב 663 שכינויו "המדליק". שלושה טייסי F-15 אחרים מהטייסת שהשתתפו בקרב הפילו גם הם מטוס מיג-21 כל אחד - רס"ן יואל פלדשו באמצעות טיל AIM-7 ספארו ב"בז" מספר 704 שכינויו "חץ מקשת", רס"ן יורם פלד באמצעות טיל AIM-9 סיידווינדר ב"בז" מספר 672 שכינויו "טורנדו", ומפקד הטייסת, סא"ל איתן בן-אליהו שהפיל מיג-21 בקרב אוויר צמוד באמצעות תותח המטוס ב"בז" מספר 689 שכינויו "בומרנג". מיג-21 חמישי שהופל בקרב נזקף לזכותו של מטוס כפיר שרשם גם הוא הפלת בכורה.

ב-24 בספטמבר 1979 ביצעו שני מטוסי F-4 פנטום גיחת צילום בשמי לבנון. זוג מטוסי מיג-23 סוריים ניסו ליירטם ושיגרו לעברם שלושה טילי אוויר-אוויר. בעקבות האירוע התקבלה החלטה בחיל האוויר להכין מארב למטוסים הסורים. הכוונה הייתה לבצע את המשימה בשנית, אך הפעם בליווי צמוד של זוג מטוסי F-15 ופטרול של מטוסי F-15 נוספים בגובה נמוך מעל לים. הבקרה הסורית הזניקה זוג מטוסי מיג-21 ליירט את מטוסי הצילום. עם גילוי מטוסי המיג פנו זוג מטוסי הפנטום המצלמים דרומה לפי מילת קוד, ומטוסי ה-F-15 המלווים פתחו בקרב אוויר עם המיגים. ארבעה מיגים נוספים הוזנקו ליירוט. במהלך הקרב, שנערך שישה מייל דרומית-מזרחית לביירות ונמשך דקה ו-17 שניות, הפילו מטוסי ה-F-15 של הטייסת את ארבעת מטוסי המיג-21 הסוריים.

ב-24 באוגוסט 1980 ביצעו זוג מטוסי F-4 פנטום ("קורנס") משימת צילום בשמי סוריה. בתגובה הזניקו הסורים שני זוגות מטוסי מיג-21 ליירוטם. במהלך קרב אוויר שהתפתח בין המיגים לבין מטוסי F-15 מהטייסת ומטוסי כפיר, שחיפו על המטוסים המצלמים, הופל מיג אחד.^[2]

ב-31 בדצמבר 1980 הזניקו הסורים עשרה מטוסים בתגובה לתקיפת בסיסי מחבלים באזור אל-חוש ובתל אל-רווידס ליד אל-נבטיה, על ידי מטוסי F-4 פנטום ("קורנס"), A-4 סקייהוק ("עיט") וכפיר. בקרב אוויר שהתפתח בין מטוסי F-15 מטייסת 133 לבין שני מטוסי מיג-21 סוריים, הופלו שני המיגים.

ב-13 בפברואר 1981 שוב רשמה הטייסת היסטוריה כשמטוס F-15A שלה השיג הפלת בכורה עולמית של מטוס מיג-25 סורי. המיג-25 שהופנה לעבר גיחת צילום של חיל האוויר, הופל על ידי מפקד הטייסת, סא"ל בנימין צינקר, באמצעות טיל AIM-7 ספארו ב"בז" מספר 672 שכינויו "טורנדו".

ב-7 ביוני 1981, השתתפו עשרה מטוסי F-15A של הטייסת במבצע אופרה (תקיפת הכור האטומי בעיראק), כאשר שישה מטוסי F-15A, בהובלתו של מפקד הטייסת סא"ל משה מלניק, ליוו את שמונת מטוסי ה-F-16A ("נץ") התוקפים, לצורך יירוט פוטנציאלי של מטוסי אויב, וארבעה מטוסי F-15A נוספים טסו מעל בקעת הירדן ושימשו כממסר וכעתודה, וכן ניטרו את התנועה האווירית בירדן וסוריה לשם ניטרול איום (אם יתעורר צורך כזה) על המטוסים השבים מהתקיפה. המטוסים המלווים נשאו טילי אוויר-אוויר, פודי לוחמה אלקטרונית ומכלי דלק תצורתיים. לקראת הגעת מטוסי ה- F-16A ליעד, התפצלו מטוסי ה- F-15A המלווים - זוג אחד פנה מעט דרומה על מנת לתת מענה לאיום אפשרי שיגיח מהבסיסים הדרומיים, זוג נוסף פנה מעט צפונה וזוג שלישי פיטרל בקרבת הגבול הסורי. המשימה הושלמה מבלי שהוזנקו מטוסי אויב לעבר המטוסים הישראלים ששבו בשלום לבסיסם.

בנובמבר 1981 החלו בחיל האוויר להיערך לקראת פתיחת טייסת F-15 שנייה, היא טייסת 106. לאחר ויכוחים קשים בנוגע לתאריך פתיחת הטייסת, הוחלט לבסוף על ה-6 ביוני 1982. ברם, פריצת מלחמת לבנון הראשונה שהחלה בהפצצות חיל האוויר ב-4 ביוני 1982 ולאחר מכן פלישת ישראל ללבנון ב-6 ביוני, עיכבה את פתיחתה והוחלט לחבר בינתיים את שתי הטייסות למסגרת אחת. הטייסת המשותפת פעלה במהלך המלחמה, וב-13 ביוני, לאחר הפסקת האש עם סוריה שהושגה ב- 11 ביוני, נפרדה טייסת 106 מ-133 ונפתחה כטייסת עצמאית. במלחמה הפילו מטוסי הטייסת כ- 30 מטוסי מיג-21 ומיג-23 סוריים.

ב-15 בינואר 1991 פקע האולטימטום שהציב האו"ם לעיראק בעקבות פלישתה לכווית, ב- 2 באוגוסט 1990. מאז ועד ל- 12 בפברואר אותה שנה, השתתפו מטוסי הטייסת, לצד מטוסי טייסת 106, במשימות פטרול בשמי ישראל והגנה על שטחה עקב חשש לניסיונות חדירה של כלי טיס עיראקיים לישראל. ברם, התקיפות העיראקיות נגד ישראל הסתכמו בירי טילים בליסטיים מסוג סקאד.

מטוסי ה-F-15 של הטייסת, כמו גם מטוסי טייסת 106, הושבחו במסגרת תוכנית "בז 2000" ("בז משופר" או בזמ"ש) שהחלה בשנת 1995 והסתיימה ב-2005. במסגרת התוכנית שודרגה אוויוניקת המטוסים. ההשבחה כללה בין היתר שדרוג של תא הטייס ותצוגות המכ"ם, החלפת מחשב בקרת אש, התקנת מערכת ניווט לווינית מבוססת GPS ועוד.

בין מפקדי הטייסת נמנים: איתן בן-אליהו (מפקדה הראשון), בני צינקר (1981-1979), משה מלניק (מבצע אופרה, מלחמת לבנון), עמירם אליאסף (1983–1985), מיקי לב (מבצע רגל עץ), רם קולר, אבי מאור (מלחמת המפרץ), איתי אלון (מבצע ענבי זעם) ^[3], עמיקם נורקין (2002-1999), תומר בר (2002–2005), כפיר שלח, דן טורטן, גלעד קינן (2010-2012), דרור לוי (2012-2014), סא"ל מיכה^[4], נדב בר.

מדיה וקבצים בנושא טייסת 133 בוויקישיתוף

• טייסת אבירי הזנב הכפול, באתר חיל האוויר הישראלי
• אריאל גולר, ‏רמה בכל מחיר, בטאון חיל האוויר 148, ספטמבר 1985, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האוויר
• אור הלר, שומרי השמיים, באתר nrg‏, 22 במרץ 2014
• כרמל שטרן, ‏כאן כדי להישאר: 42 שנים ל"בז", באתר חיל האוויר הישראלי
• אייל לוי, הטייסים המיתולוגיים שהנחיתו בישראל את ה-F-15 מתכנסים לראיון מיוחד, מעריב, 14 במאי 2016
• איתי אילנאי, "המטרה שלנו היא להוציא מטוס בכל תנאי, בכל מזג אוויר", באתר "ידיעות אחרונות", 7 בינואר 2019
• טייסת 'אבירי הזנב הכפול', באתר "מרחב אווירי"
• טייסת 133, באתר "מרקיע שחקים"

טייסות חיל האוויר הישראלי
מטוסי קרב	הפטישים (69) • הקרב הראשונה (101) • הנמר המעופף (102) • העקרב (105) • חוד החנית (106) • אבירי הזנב הכתום (107) • העמק (109) • אבירי הצפון (110) • הדרקון המעופף/ הטייסת האדומה (115) • אריות הדרום (116) • הסילון הראשונה (117) • העטלף (119) • אבירי הזנב הכפול (133) • נשר הזהב (140) • התוכי המנפץ (149) • האחת (201) • הנגב (253) • מרכז המדינה (254)
מסוקים	הצרעה (113) • מובילי הלילה (114) • דורסי הלילה (118) • ציפורי המדבר (123) • החרב המתהפכת (124) • המסוקים הקלים (125) • מגע הקסם (190) • מגיני המערב (193)
תובלה, כיבוי, בקרה ומודיעין	הגמל המעופף/ הטייסת הראשונה (100) • הפילים (103) • ענקי המדבר (120) • הנחשון (122) • אבירי הציפור הצהובה (131) • מלכי האוויר (135) • ההוקאיי (192) • טייסת הכיבוי (249)
כלי טיס מאוישים מרחוק	עוף החול (144) • האיל הנוגח (147) • ציידי הצללים (160) • הנחש השחור (161) • ציפורי האש (166) • המל"טים הראשונה (200) • הנשר הלבן (210) • הברון האדום
טייסות מדמי טיסה	טייסת מאמני כטב"ם ומסוקים (320) • טייסת מאמני קרב (420)
ניסוי	טייסת מרכז ניסויי טיסה (5601)
כנף 2	טייסת 150 • טייסת 199 • טייסת 248
הטייסות הראשונות	טייסת תל אביב (1) • טייסת הנגב (2) • טייסת הגליל (3)