לואי פרדינאן סלין
 | |
| לידה | 27 במאי 1894 קורבוואה, סן, צרפת  |
|---|---|
| פטירה | 1 ביולי 1961 (בגיל 67) מודון, או-דה-סן, צרפת |
| שם לידה | Louis-Ferdinand Destouches |
| מדינה | צרפת |
| מקום קבורה | Longs-Réages cemetery |
| אירועים משמעותיים | גלות |
| שם עט | Louis-Ferdinand Céline |
| מקום לימודים | אוניברסיטת רן |
| שפות היצירה | צרפתית |
| סוגה | מסה, מחזה, פמפלט, לברית |
| זרם ספרותי | מודרניזם, אקספרסיוניזם, ריאליזם |
| יצירות בולטות | מסע אל קצה הלילה, Conversations with Professor Y, Cannon-Fodder, Guignol's Band, School for Corpses, Trifles for a Massacre, מוות בתוכנית האשראי, Normance, מטירה לטירה, North, Rigadoon, Fable for Another Time, Mea Culpa, בפסקה זו 12 רשומות נוספות שטרם תורגמו |
| תקופת הפעילות | 1931–1961 (כ־30 שנה) |
| בן או בת זוג |
|
| פרסים והוקרה |
|
| חתימה |  |
  | |
לואי פרדינאן סלין (בצרפתית: Louis-Ferdinand Céline; 27 במאי 1894 – 1 ביולי 1961) היה סופר צרפתי.
תולדות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]סלין הוטבל בשם לואי פרדינאן דטוש בקורבואה שליד פריז. אביו היה מנהל בדרג ביניים בחברת ביטוח ואמו הייתה בעלת חנות לממכר בדי תחרה[1].
ב-1905 סיים את לימודיו בבית ספר יסודי ואחרי כן החל לעבוד כשליח וכשוליה בעסקים שונים. בין 1908 ו-1910 היה בגרמניה ובאנגליה, שאליהן נשלח על ידי הוריו כדי לרכוש שפות זרות לצורך תעסוקתו בעתיד.
ב-1912 החל בשירות של שלוש שנים בחיל הפרשים הצרפתי. באוקטובר 1914 נפצע בחזית אחרי שהתנדב לפעולה ליד העיר איפר שבבלגיה, וקיבל אות הצטיינות על גבורתו בקרב. הוא נפצע בידו הימנית (אך לא בראשו, בניגוד לשמועות שהפיץ). השירות הצבאי גרם לסלין זעזוע וגועל והוא הפך לפציפיסט. ב-1915 שוחרר סלין מן הצבא ונשלח ללונדון כדי לעבוד במחלקת הדרכונים של השגרירות הצרפתית, וכאשר היה שם נישא והתגרש.
ב-1916 נסע לקמרון שבאפריקה בשליחות חברה צרפתית שעסקה בסחר עצים, ושב לצרפת ב-1917. במשך שלוש השנים הבאות עבד בקרן רוקפלר בחבל ברטאן בצרפת, ובתפקידו זה פרסם אינפורמציה על מחלת דלקת הריאות. בתקופה זו המשיך בלימודיו וקיבל תעודת בגרות.
ב-1919 נשא לאישה את אדית פולה שהייתה בתו של מנהל בית הספר לרפואה בעיר רן שבחבל ברטאן. ב-1920 נולדה בתו קולט. ב-1924 קיבל תעודת מוסמך לרפואה אחרי שכתב עבודה על אודות הרופא ההונגרי איגנץ זמלווייס. ב-1925 עזב את משפחתו ונסע בשליחות חבר הלאומים לשווייץ, אנגליה, קמרון, קנדה, ארצות הברית וקובה. ב-1928 פתח בפרקטיקה פרטית כרופא במונמארטר שבצפון פריז, וב-1931 החל לעבוד במכון לרפואה ציבורית.
ב-1932 פרסם את ספרו "מסע אל קצה הלילה" שהפך ליצירת המופת שלו. הספר משקף תפיסת חיים ניהיליסטית, אנרכיסטית ומיזנתרופית. הוא היה מועמד לפרס גונקור, אך עקב חילוקי דעות בקרב חברי הוועדה הבוחרת, לא זכה בפרס. ב-1936 פרסם את ספרו "מוות בתוכנית האשראי" שני ספריו אלה גרמו לפרסומו של סלין כמחדש הסגנון הספרותי וכמספר סיפורים מעולה, והשפיעו על סופרים צעירים ובהם ז'אן-פול סארטר.
סלין החזיק בתפיסות פשיסטיות וכתב שורה של ספרים בהם הביע את עמדותיו. ב-1944, לאחר מפלת ממשלת וישי, נמלט סלין אל העיר זיגמרינגן שבדרום גרמניה, בעקבות אנרי פיליפ פטן ופייר לאוואל, והיה רופאו הפרטי של האחרון במשך תקופה קצרה. אחרי המלחמה נמלט סלין לדנמרק, שם נעצר לבקשת הצרפתים בדצמבר 1945[2]. דנמרק סירבה להסגירו לצרפת בטענה שאין הוכחה מספקת ששיתף פעולה עם הנאצים והוא שוחרר בשנת 1947. ב-1950 הועמד למשפט בצרפת שלא בפניו כמשתף פעולה עם הנאצים ונידון לשנת מאסר, אך קיבל חנינה ושב לצרפת ב-1951. הוא סירב לאשר את פרסום כתביו האנטישמיים.
ב-1957 זכה סלין שוב לפרסום בשל ספרו "מטירה לטירה" שבו תיאר את תקופת שהותו בזיגמרינגן ואת כיבוש העיר בידי בעלות הברית.
לואי פרדינאן סלין מת ב-1961 כתוצאה ממפרצת, ונקבר בעיר מדון שליד פריז.
עמדותיו הפשיסטיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרינדד סלין היה תומך של רעיונות פשיסטים וגילה אהדה לרעיונות נאציים ואנטישמיים.
אחרי עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, פרסם סלין כתבים פוליטיים תחת הכותרת "זוטות בדבר רצח המוני" (1937; Bagatelles pour un massacre תורגם על ידי דורי מנור בשם "פרפראות לטבח") "בית הספר לגוויות" (1938; L'École des cadavres) ו"מצב ביש" 1941; Les Beaux draps). ספר אחרון זה פורסם בעת הכיבוש הנאצי של צרפת.
אף כי רעיונותיו הפוליטיים של סלין היו דומים במידה רבה לאלה של הנאצים, הוא כינה את אדולף היטלר בשם "יהודי" ו"בלוף ארי". הרצח ההמוני שעליו כתב ב-1937 לא התייחס ליהודים אלא ללא-יהודים שימצאו את מותם במלחמה הצפויה. אך דעותיו הפשיסטיות באו על ביטוין בספרו "בית ספר לגוויות" שבו קרא ליצירת ברית בין צרפת וגרמניה נגד המשטרה החשאית הבריטית שלדעתו עשתה יד אחת עם "הקנוניה היהודית הבינלאומית".
בשלהי 2017 הודיעה אלמנתו, שהייתה אז בת 105 והחזיקה בזכויות הפרסום לכתביו, שהיא מתירה להוצאת גלימאר להוציא לאור ספר שיכלול את כתביו הפוליטיים המכילים אמירות אנטישמיות של סלין, במסגרת של ספר עיון שיכלול פתח דבר והערות שוליים שיבארו את השקרים שטווה סלין בדבריו.[3] גורמים יהודיים וממלכתיים בצרפת הביעו התנגדות נחרצת לפרסום, דבר שהוביל את ההוצאה להודיע בינואר 2018 על השעיית פרסום הספר.[4]
ספריו שתורגמו לעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מסע אל קצה הלילה, הוצאת עם עובד, 1994, תרגמה אילנה המרמן
- זמֶֶלְווייס - האיש שזעק אמת, ספרית פועלים, 2021, תרגמה והוסיפה אחרית דבר רמה איילון[5]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ראובן עשור, בוגדים ומשתפי פעולה במלחמת העולם השנייה, הוצאת ירון גולן, 1997.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לואי פרדינאן סלין, ברשת החברתית Goodreads- לואי פרדינן סלין, עכשיו להתפלמסות!, באתר הארץ, 17 ביוני 2011
- סלין הוסר מרשימת גיבורי התרבות בצרפת בשל דעותיו האנטישמיות, באתר הארץ, 24 בינואר 2011
לואי פרדינן סֶלין, "הייתי אנטישמי מתוך פציפיזם", באתר הארץ, 28 בספטמבר 2014- ספרות על יהודים בצרפת, דבר, 25 בנובמבר 1938
- עמר לחמנוביץ, כתבי סלין האנטישמיים לא יודפסו | ישראל היום, באתר ישראל היום, 11 בינואר 2018
- פולמוס סלין בתוכניתו של ערן סבאג, חיים של אחרים (עם דורי מנור)
- פרדיננד סלין, הסגנון נגד הרעיונות, המתקפה הגדולה שלי נגד הפוֹעַל, מטעם 26, יוני 2011, עמ' 46–52
- יואב רונאל, זמלוויס - לעבר האוניברסלי, על "זמלוויס: האיש שזעק אמת," פנס (מוסף לביקורת ספרות), ספטמבר 2021
- אביב פטר, הסבון בכה מאוד, באתר "מעלה", ספטמבר 2021 - על "זמלווייס – האיש שזעק אמת"
- מידע על לואי פרדינן סלין בקטלוג הספרייה הלאומית
- לואי פרדינאן סלין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- לואי פרדינאן סלין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
לואי-פרדינן סלין (1894-1961), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ O'Connell, David (1976). Twayne's World Author Series: Louis Ferdinand-Céline. Twayne Publishers.
- ^ נאסר סופר צרפתי, משמר, 19 בדצמבר 1945
- ^ A beloved French author was also an anti-Semite. Now his most notorious works are being republished, הוושינגטון פוסט, 27 בדצמבר 2017
- ^ French publisher suspends reprint of Céline's anti-Semitic texts, BBC, 12 בינואר 2018
- ^ נועה לימונה, מציל האימהות: איש לא הבין מדוע היולדות מתות, עד שהגיע איגנץ זמלווייס, באתר הארץ, 31 במרץ 2021