מכת דם

מכת דם היא הראשונה בעשר המכות שהובאו על מצרים, לפי ספר שמות. לאחר שפרעה סירב לשלח את בני ישראל מארצו, שלח הקב"ה את משה אל פרעה בבוקר בשעה שפרעה יוצא אל המים ולהגיד לו שמאחר שהוא לא הסכים לשלח את בני ישראל הוא עומד להפוך את כל המים שביאור לדם על ידי הכאת מי היאור במטה שהפך קודם לכן לנחש^[1]. לאחר שמשה קיבל את הציווי ללכת אל פרעה אהרן מקבל ציווי גם הוא לנטות את מטהו על כל מימי מצרים ולהפוך אותם לדם. בעקבות כך נהפכים כל מקורות המים של המצרים לדם, דגי היאור מתים והיאור בואש^[2], המכה התמידה במשך שבעה ימים^[3].

רש"י כותב וכך גם אור החיים, שהסיבה שפרעה יצא אל המים בבוקר היא שהוא היה עושה את עצמו כאל ומשקר שהוא לא צריך להתפנות לעולם וכדי שיאמינו לו הוא היה יוצא בכל בוקר להתפנות ביאור בלי שאף אחד יראה אותו^[4]. רש"י מוסיף סיבה לכך שהקב"ה התחיל להכות דווקא ביאור היא שמאחר שהיאור היה מקור העושר של המצרים ומקור המים שלהם הם החשיבו את היאור בתור אל ועבדו אותו, ולכן הקב"ה החליט קודם כל להכות את האל שלהם שהוא היאור ורק לאחר מכן להכות אותם^[5]. הוא כותב שהסיבה שבהתחלה משה קיבל את הציווי להכות את המים ולאחר מכן אהרון קיבל את הציווי הזה היא שהמים הצילו את משה כשהוא היה בתיבה^[6] ולכן משה מכיר טובה למים ואהרון קיבל את הציווי להכות את המים במקום משה^[7]. על פי רש"י פרעה פונה אל משה ואהרון ואומר להם ”תֶּבֶן אַתֶּם מַכְנִיסִים לְעָפְרַיִם”^[8], כלומר יש מספיק מכשפים במצרים ומכת הדם לא מפחידה אותו כי גם החרטומים יכולים לכשף ככה^[9].

האבן עזרא מפרש שמשה נשלח אל פרעה דווקא באותו בוקר מאחר שבאותו יום היה לפרעה מנהג למדוד כמה מים יש ביאור, והקב"ה רצה שפרעה ימדוד את המים ואז יראה איך ברגע שאהרן מכה כל המים הופכים לדם^[10]. הוא מוסיף וכמוהו גם הרמב"ן, כי משה קיבל ציווי ללכת אל פרעה ואז לתת לאהרן את המטה ושאהרן יכה את כל נהרות מצרים בכך שהוא מכה לכל כיוון ולאו דווקא בנהרות ממש^[11]. האבן עזרא מקשה כיצד ייתכן שחרטומי מצרים מצאו מים להפוך לדם בעצמם אם כל המים במצרים היו דם, הוא עונה שאהרן הפך לדם רק את המים שמעל לפני הקרקע ואילו מי התהום נשארו כפי שהם כך שחרטומי מצרים יכלו לחפור כדי למצוא מים, כך גם למצרים היו מים לשתות^[12]. האבן עזרא מוסיף ומדגיש את ההבדל בין מכת דם לבין קסמיהם של החרטומים וכמוהו גם הספורנו, בעוד שמכת דם נעשתה במים זורמים, למשך שבעה ימים ובכל ארץ מצרים החרטומים הצליחו רק להפוך מים עומדים, לכמה שעות ובכלי בלבד^[13]. האבן עזרא מוסיף כי על פי הפשט נראה כי מכת דם ביחד עם מכות צפרדע וכינים פגעו במצרים ובעברים כאחד^[12].

הרשב"ם מבאר שהסיבה לכך שפרעה יצא בבוקר ליאור היא פשוט שכך שרים עושים, מטיילים בבוקר ורוכבים לפה ולשם^[14].

המדרש מתאר את מכת דם בצבעוניות ומוסיף לסיפור גם סיבות שונות להתרחשות חלקי העלילה. על פי המדרש ה' מעניש את גם את פרעה שהפך את עצמו לאל, וגם את היאור שהמצרים האמינו בהיותו אל, על ידי מכת הדם^[15]. בנוסף מכת דם ביחד עם שאר עשר המכות הגיעה מאחר שפרעה סירב לשלח את העם, המדרש כותב שהקב"ה שמע את פרעה אומר שהוא מסרב לשלח את עם ישראל והחליט שהוא יגרום לפרעה לשלח כל אחד ואחד מבני ישראל בעצמו. המדרש מתאר באופן ציורי כמעט את מכת דם וכותב שכל נהרות מצרים, כל המים שהיו בכלים של המצרים, כל הבצק שהכינו המצרים הפך אדום בגלל המים שבהם לשו אותו, ואפילו הרוק שבפה של המצרים הכל הפך לדם. המדרש מוסיף ומצייר מאורע של מצרי ויהודי שבו ליהודי יש כלי עם מים והמצרי שואב מתוכו והמים הופכים לדם, המצרי מבקש מהיהודי לשים מים על היד שלו וברגע שהמים נוגעים בידו של המצרי הם נהפכים לדם, המצרי אפילו שותה בעזרת קש ביחד עם היהודי ועדיין בקש של המצרי יש דם ובקש של היהודי היה מים. המדרש כותב שהדרך היחידה שהייתה למצרים להשיג מים לשתות הייתה על ידי תשלום ליהודים וכך היהודים העשירו מהמכה. המדרש מביא מחלוקת כמה ימים התרחשה המכה, על פי דעה אחת המכה נמשכה שבעה ימים ואילו על פי הדעה השנייה המכה נמשכה עשרים וארבעה ימים^[16].

המדרש מבצע הבחנה בין משה לפרעה, אף על פי שמשה הוא עניו ובורח מכבוד, הכבוד רודף אחריו ומשה הופך להיות מנהיגם של כל בני ישראל^[17]. לעומתו, פרעה מופיע כמכשף כסיל ומכוער^[18]. המדרש מוסף עוד סיבה למכת דם והיא שהמצרים מנעו מבנות ישראל לטבול ולהיטהר מנידתן ולכן הם בעצמם הוכו במכת דם דווקא^[19].

בחינת תכנה וסגנונה של פרשת מכת הדם מצביעה על כך שהשתלבו בפרשה זו שני סיפורים שונים.

סיפור א:

(י"ד-י"ח) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה מֵאֵן לְשַׁלַּח הָעָם. לֵךְ אֶל פַּרְעֹה בַּבֹּקֶר הִנֵּה יֹצֵא הַמַּיְמָה וְנִצַּבְתָּ לִקְרָאתוֹ עַל שְׂפַת הַיְאֹר וְהַמַּטֶּה אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ תִּקַּח בְּיָדֶךָ. וְאָמַרְתָּ אֵלָיו ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ לֵאמֹר שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי בַּמִּדְבָּר וְהִנֵּה לֹא שָׁמַעְתָּ עַד כֹּה. כֹּה אָמַר ה' בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' הִנֵּה אָנֹכִי מַכֶּה בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדִי עַל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר וְנֶהֶפְכוּ לְדָם. וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר תָּמוּת וּבָאַשׁ הַיְאֹר וְנִלְאוּ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר. (כ'b-כ"אa) וַיַּךְ אֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְעֵינֵי פַרְעֹה וּלְעֵינֵי עֲבָדָיו וַיֵּהָפְכוּ כָּל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְדָם. וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר מֵתָה וַיִּבְאַשׁ הַיְאֹר וְלֹא יָכְלוּ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר. (כ"ג-כ"ה) וַיִּפֶן פַּרְעֹה וַיָּבֹא אֶל בֵּיתוֹ וְלֹא שָׁת לִבּוֹ גַּם לָזֹאת. וַיַּחְפְּרוּ כָל מִצְרַיִם סְבִיבֹת הַיְאֹר מַיִם לִשְׁתּוֹת כִּי לֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מִמֵּימֵי הַיְאֹר. וַיִּמָּלֵא שִׁבְעַת יָמִים אַחֲרֵי הַכּוֹת ה' אֶת הַיְאֹר.

סיפור ב:

(י"ט-כ'a) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ עַל מֵימֵי מִצְרַיִם עַל נַהֲרֹתָם עַל יְאֹרֵיהֶם וְעַל אַגְמֵיהֶם וְעַל כָּל מִקְוֵה מֵימֵיהֶם וְיִהְיוּ דָם וְהָיָה דָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם וּבָעֵצִים וּבָאֲבָנִים. וַיַּעֲשׂוּ כֵן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' וַיָּרֶם בַּמַּטֶּה (כ"אb-כ"ב) וַיְהִי הַדָּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיַּעֲשׂוּ כֵן חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלָטֵיהֶם וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'.

בסיפור הראשון מופיע משה ללא אהרן. משה מצווה לקחת את מטהו. המכה באה על ידי הכאה. לוקים רק מימי היאור מה שמאפשר למצרים לשתות מים מסביבות היאור. בסיפור השני באה המכה על ידי אהרן. המטה הוא מטה אהרון. המכה באה על ידי נטית היד. לוקים במכה כל מימי מצרים.

סיפור ב נראה המשכו של סיפור המפגש בין משה ואהרון לבין פרעה (שמות ז', ח'-י"ג) הן מבחינת מבנהו והן מבחינת סגנונו. המשפטים בסיפור ב', "אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ", "וַיַּעֲשׂוּ כֵן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה'", "וַיַּעֲשׂוּ כֵן חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלָטֵיהֶם וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'" הם חזרה בשינויים קלים ביותר על משפטים הנמצאים גם בסיפור המפגש עם פרעה. הסיפור הראשון עומד בזיקה לשונית לסיפור מפגשם של משה ואהרן עם פרעה בפרקים קודמים. (שמות ה', א'-כ"ג, ו', א').

כל אחד מן הסיפורים נשמר בשלמותו בסיפור המשולב. השילוב נעשה על יד חלוקתו של סיפור ב לשני חלקים, חלק הציווי ומילואו וחלק התוצאה, ותחיבתם של שני חלקים אלה במקומות המקבילים בסיפור א. העריכה המושכלת של שני הסיפורים הללו נראית תואמת את עמדתו של ברוך יעקב שורץ שהעורך המקראי ניסה לשמר באופן מודע ומכוון תעודות שנראו לו קדושות וראויות לשימור למרות הסתירות שביניהן.^[20]

חלוקת פרשת מכת הדם לשני סיפורים עשויה להלום כל שיטה הרואה במקרא מארג של מקורות שונים. אבל האמונים על השערת התעודות המקורית מיחסים את הסיפור הראשון למקור J בתוספות מעטות של מקור E, ואת הסיפור השני למקור P.^[21]

בפפירוס איפוור מהמאה ה-13 לפני הספירה, כנראה העתק ממקור קדום יותר, המספר על סדרת אסונות ומרד עבדים, ניתן למצוא מקבילה למכת הדם: ”"אכן, הנהר הוא דם, אך עדיין אנשים שותים ממנו. אנשים נרתעים מבני אדם וצמאים למים”^[22]. יש הרואים בסיפור זה רטרוספקטיבה של מכת הדם המקראית.

על פי מיתוס שומרי מן האלף השלישי לפנה"ס, שפיענח שמואל נח קרמר, בעל גנן בשם שֻכַּלְליטֻדַ את האלה אִינַנַ שנרדמה בגנו. האלה הנזעמת הענישה את שומר בשלוש מכות שהראשונה בהם היא מילוי בארות הארץ בדם
”אִינַנַ, בגלל ערוותה, מה עוללה!
כל בארות הארץ דם מילאה,
כל הבוסתנים והגנים בארץ רוו דם.
ויהי בבוא העבדים לקושש עצים, לא שתו אלא דם,
ויהי בבוא השפחות למלא מים, לא מילאו אלא דם.”^[23]

• הרב ישראל דנדרוביץ, מיתת הדגים במכת דם, בתוך: בית אהרן וישראל, גיליון קיב, ניסן תשס"ד, עמ' מט-נז.

מדיה וקבצים בנושא מכת דם בוויקישיתוף

• איתן לשם, דם? אירוע תנ"כי? זיהום? לאגם האדום שהופיע לפתע בירדן יש הסבר אחר ומפתיע, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2021