מרה (אתר מקראי)

סיפור מי מרה ציור מעשה ידי ז'ראר ז'ולן

מָרָה היא אתר מקראי, התחנה הרביעית של בני ישראל בדרכם מארץ מצרים לארץ כנען, והתחנה הראשונה בה חנו בני ישראל לאחר קריעת ים סוף.

כפי שמצוין בספר שמות[1], מקור השם הוא על שבני ישראל מתלוננים שהמים מרים, עד שמשה המתיקם על ידי זריקת עץ לתוך המים.

זיהוי האתר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקום מזוהה עם נווה עין חָוָּרָה, היושב ליד הדרך המקבילה לחוף המזרחי של מפרץ סואץ; מי המעיין בנווה מלוחים מאוד, כמתאים לסיפור המקראי, וכמו כן, למזרחו של הנווה מצוי רכס הרים הקרוי בפי תושבי האזור ג'בל מרר, המזכיר את השם מרה.

החוקר מנשה הראל פוסל זיהוי זה. לטענתו נאמר במקרא "וילכו שלושה ימים במדבר ולא מצאו מים" ולטענתו, עין חווארה, הנמצאת מצפון לאבו זנימה, מרוחקת מדי לשלושה ימי הליכה לעם רב. הוא אף טוען כי עיון מוסה נמצאת בדרך מים סוף (אותו הוא מזהה עם האגם המר הגדול) לעין חווארה ובה מים טובים. הוא מציע לזהות את מרה עם ביר אל-מורה (שפירושה בערבית "הבאר המרה") שמימיה מליחים (1,950 מ"ג כלורידים לליטר) ונמצאת כ-14 ק"מ ממזרח למקומה של העיר סואץ. הוא אף מציין שהאזור שבין ים סוף וביר אל-מורה הוא חולי, שומם וחסר כל מקורות מים[2].

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ פרק ט"ו, פסוקים כ"גכ"ו, ועיין באבן עזרא שם, שכותב שהקריאה למקום בשם 'מרה' נעשתה כבר בהגעה אליו.
  2. ^ מנשה הראל, קדמוניות נופי ארץ־ישראל, הוצאת זמורה ביתן, 2005, עמ' 540


קודמת:
מגדול
נדודי בני ישראל במדבר הבאה:
אילם