פיליפ שרידן
 | |||||||
| לידה | 6 במרץ 1831 אולבני, ניו יורק  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 5 באוגוסט 1888 (בגיל 57) נפת בריסטול, מסצ'וסטס | ||||||
| מקום קבורה | בית הקברות הלאומי ארלינגטון | ||||||
| מדינה | ארצות הברית  | ||||||
| כינוי | "פיל הקטן" | ||||||
| השכלה | האקדמיה הצבאית של ארצות הברית | ||||||
| השתייכות | |||||||
| תקופת הפעילות | 1853–1888 (כ־35 שנים) | ||||||
| דרגה | גנרל הצבא | ||||||
| תפקידים בשירות | |||||||
| |||||||
| פעולות ומבצעים | |||||||
  | |||||||
פִילִיפּ הֶנְרִי שֶׂרִידָן (באנגלית: Philip Henry Sheridan; 6 במרץ 1831 – 5 באוגוסט 1888) היה מפקד ומחשובי הגנרלים בצבא ארצות הברית (צבא האיחוד) בעת מלחמת האזרחים האמריקנית.
בעת הזירה המערבית במלחמת האזרחים האמריקנית נודע בקרבתו לגנרל יוליסס ס. גרנט שמינה אותו מגנרל חיל רגלים למפקד חיל הפרשים של ארמיית הפוטומק בתוך הזירה המזרחית במלחמת האזרחים האמריקנית. בשנת 1864 חסם את פעולת ההתקפה של צבא הקונפדרציה בראשות ג'ובאל ארלי בתוך עמק שאנאנדואה, בעת חסימת המתקפה פיליפ השתמש בטקטיקת אדמה חרוכה להרס התעשייה והמפעלים באזור העמק, מעשה זה שנודע בידי בני המקום בתור "השריפה" החליש את כוח הייצור התעשייתי של הקונפדרציה.
בהמשך כוחות הפרשים של פיליפ היו שנעו לעבר כוחותיו הנסוגים של גנרל רוברט אדוארד לי עד לכניעת הקונפדרציה.
מאוחר יותר המשיך שרידן בקריירה הצבאית ופיקד במלחמות האינדיאנים על גבי המישורים הגדולים. גם כחייל וגם כאזרח פרטי פיליפ פעל לפיתוח, גידול ושימור הפארק הלאומי ילוסטון. בשנת 1883 הפך פיליפ לגנרל המפקד של צבא ארצות הברית ובשנת 1888 תחת תקופת נשיאותו של גרובר קליבלנד הועלה לדרגת גנרל הצבא של הכוחות המזוינים של ארצות הברית.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שנותיו הראשונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]פיליפ נולד ב-6 במרץ 1831 באולבני, בירת מדינת ניו יורק כבנם של מהגרים אירים קתולים. בצעירותו המשפחה עברה למדינת אוהיו, שם התחנך וגדל. בשיא גובהו היה רק 1.65 מטר, עובדה זו זיכתה אותו בכינוי "פיל הקטן". אברהם לינקולן צוטט בעודו מציג את דמותו של פיליפ כך:
"קטן עם שיער חום, שמנמן, עם גוף ארוך, רגליים קצרות, אין מספיק צוואר כדי לתלות אותו וזרועות ארוכות כל כך שאם קרסוליו מגרדים הוא יכול לשרוט אותם בלי להתכופף."
פיליפ עבר מעבודה לעבודה, משומר ספרייה למוכר בחנות מוצרים יבשים (מבין הקונים הקבועים שלו היה חבר הקונגרס תומאס ריטצ'י). לבסוף בשנת 1848 התיישב על מסלול חייו בעת נרשם לאקדמיה הצבאית של ארצות הברית. הלימודים היו קשים בשבילו, הוא נכשל פעמים רבות במבחנים, על מבחן במתמטיקה נאמר כי נכשל עקב "גישה שלילית" ובשנת הלימודים השלישית שלו הוא הושעה למשך שנה על כך שהחל קטטה עם חבר כיתה. רק לאחר 5 שנות לימודים בשנת 1853 קיבל תעודה בעודו במקום ה-34 מתוך כיתה של 52 צוערים.
פיליפ נשלח בתור סגן-משנה לארמיית חיל הרגלים הראשונה בדונקק, טקסס, לשמור על הגבול עם מקסיקו. מאוחר יותר מוקם בארמייה הרביעית במדינת קליפורניה. בעת מוקם מחדש בשנת 1855 בטריטוריית אורגון, הארמייה נכנסה לתוך אחת ממיני מלחמות האינדיאנים ובתוך המאבק פיליפ הרוויח את ניסיון המלחמה הראשוני שלו. באותה עת התחבר עם נערה אינדיאנית שוטה בת צ'יף. הוא הועלה לאחר המאבק לדרגת לויטננט וזמן קצר לאחר קרב פורט סאמטר ותחילת מלחמת האזרחים עם הכרזת העצמאות של קונפדרציית המדינות של אמריקה, קודם לדרגת קפטן.
מלחמת האזרחים
[עריכת קוד מקור | עריכה]החזית המערבית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הזירה המערבית במלחמת האזרחים האמריקנית
בסתיו 1861 עם תחילת מלחמת האזרחים האמריקנית ניתנה לפיליפ הוראה לעבור לצריף ג'פרסון ליד סנט לואיס במדינת מיזורי כקצין בארמיית חיל רגלים ה-13. בדצמבר הפך פיליפ לראש הנציבות הראשית של צבא דרום-מערב מיזורי ומאוחר יותר שכנע את הממונים עליו למנות אותו לגנרל פיקוד רובע המדינה. בינואר 1862, תחת פיקודו של מייג'ור גנרל סמואל קורטיס לחם פיליפ בקרב פיה רידגא על גבול מיזורי-ארקנסו. בזמן קצר התברר לפיליפ כי קצינים למעשה בוזזים רכוש כחפצים אישיים וסוסים מהאנשים בשטחים הכבושים. אחר כך, בעת פיליפ סירב לשלם לקצינים על הרכוש שגנבו, הגנרל קורטיס הורה עליו לקנות מהם, על כך הגיב פיליפ: "אין כל סמכות המסוגלת להכריח אותי לבזות או לגנוב". קורטיס רצה לעצור את פיליפ על אי ציות אך הממונה על המערכה המדינית, הנרי האלק הורה להמשיך בתפעול רגיל. מכאן והאלה פיליפ עבד דה פקטו תחת הוראותיו של האלק ולא קורטיס. באפריל השתתף במצור על קורינת' ותמך במחלקת הנדסה טופוגרפית.
ב-1 ביולי החל פיליפ במערכה לבלימת חיל הפרשים של גנרל הקונפדרציה ג'יימס ר. צ'למרס. הוא עצר מתקפות צדדיות והעביר מיידית מידע קריטי. בנקודה זו פועלו הרשים אף גנרלים כויליאם רוזקרנס ולבסוף הוא הועלה לדרגת בריגדיר גנרל. הקידום אושר בספטמבר אך החל להשפיע כבר מיולי. הוא קיבל מחבריו סוסת מלחמה בשם ראיזי עליה רכב עד סוף מלחמת האזרחים.
ב-31 בדצמבר, תחילת קרב סלעי הנהר, פיליפ ציפה לתקיפה של צבא הקונפדרציה על מרכזי הפיקוד והכין מגננה להתקפה. לבסוף הכל הלך כמתוכנן בעת כוחותיו של פיליפ עצרו את התקדמות הקונפדרציה. על פיקודו הועלה שוב, הפעם לדרגת מייג'ור גנרל. בעת מערכת טולהומה פיליפ היה ראש כוח מרכזי שלאורך המתקפה הקייצית כבש שטחים נרחבים ולבסוף הביס את כוחות הקונפדרציה בקרב המכריע על צ'יקאמוגה. בעת מערכת צ'אטנוגה, כוחותיו של פיליפ עברו את קו האש של הקונפדרציה עם תקיפה לילית שעבדה כציפיותיו של גנרל יוליסס ס. גרנט.
החזית המזרחית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעת גנרל גרנט הועלה לראש המטה הכללי של צבא האיחוד, הוא הזמין את פיליפ להשתתף איתו בזירה המזרחית במלחמת האזרחים האמריקנית בתור מפקד חיל הפרשים של ארמיית הפוטומק. פיליפ היה כעת חלק מהמערכה מול גנרל רוברט אדוארד לי. הגנרל הממונה ג'ורג' מיד הרבה לעצור את תוכניות ההתקפה של פיליפ משום שלא באו בקנה אחד עם טקטיקות הלוחמה שלו שפעלו לסריקה וסיור. בעת קרב הערבה היער הסבוך עצר כל אפשרות לתקיפה ממשית של חיל הפרשים ופיליפ לא פגש בפעולה מרכזית אף על פי שניסה. לאחר הקרב מיד נזף בפיליפ על שלא פעל לסריקה וסיור ובמקום זה ניסה להיכנס לתוך היערות ולהילחם ישירות. מיד שלח לגנרל גרנט דו"ח על השיח עם פיליפ וגרנט בתגובה כתב כך: "ובכן, בדרך כלל הוא יודע על מה הוא מדבר. תן לו להתחיל ולעשות את זה." (כוונתו להתקדם לפי הטקטיקות של פיליפ עצמו). חיל הפרשים של פיליפ סבל פציעות קשות בקרב על האו שופ (28 במאי). בעת הקרב על קולד הרבור חיל הפרשים, כעת בנקודת נחיתות, החזיק את קו האש למשך זמן רב עד הגעת התגבורת של חיל רגלים. גרנט הורה לפיליפ לפנות צפון מערב בשביל לפרק את קו הקשר של דרך מרכז וירג'יניה. הייתה זאת המערכה הארטילרית הגדולה ביותר במלחמה ובמסגרתה פיליפ צלח והשיג עליונות צבאית עוד על היום הראשון של הקרבות.
סוף המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר המערכה בעמק שהנאנדוהא (המפורסמת ביותר ממערכות המלחמה של פיליפ) בה פעל עצמאית והורה על טקטיקת אדמה חרוכה, פיליפ נקרא לחזור למערכה המרכזית. ריצ'מונד, בירת הקונפדרציה נפלה, ג'פרסון דייוויס ברח וכוחות האיחוד נעו אחרי גנרל לי. נגד הוראותיו של גרנט פיליפ פנה במרץ 1865 למערכה בעבר קרוליינה הצפונית. שיא הקריירה הצבאית של פיליפ הגיעה בעת חיל הפרשים תחתיו רדף אחר כוחותיו של לי הנסוג לאורך מערכת אפומאטוקס. בדרך לפטרסבורג, ב-2 במרץ כוחותיו של פיליפ נפגשו עם שארית צבאו של לי והכניעו 1,500 חיילי קונפדרציה. ב-2 באפריל הוא קטע את קו האספקה של לי בקרב חמשת המזלגות ובכך קבע את גורלו של האחרון.
פועלו הקיצוני והאגרסיבי של פיליפ בקרב סיילור קריק ב-6 באפריל הביא לתפיסת 20 אחוזים מכלל כוחותיו. ב-7 באפריל הנשיא לינקולן שלח טלגרם לגרנט בו נאמר: "גנרל שרידן טוען 'אם נמשיך ללחוץ [על כוחות הקונפדרציה] אני חושב שלי ייכנע'. תן לו ללחוץ על האויב." ב-9 באפריל פיליפ כיתר את צבאו של לי שלמחרת נכנע. גרנט שיבח את פיליפ ואמר עליו: "אני מאמין כי לגנרל שרידן אין אשר יוכל להחליף כלל וכלל, חי או מת."
שיקום הדרום
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר כניעת לי בווירג'יניה וכניעת ג'וזף א' ג'ונסטון בקרוליינה הצפונית נותרו רק כוחות הקונפדרציה של אדמונד קירבי סמית' בטקסס שהמשיכו את הקרבות והלחימה. לאחר שפיקד בראש מצעד ניצחון אדיר, נקרא פיליפ למערכה הסופית נגד סמית'. בסופו של דבר סמית' נכנע לפני שפיליפ הספיק להגיע אל ניו אורלינס. גרנט היה מודאג מההתערבות של 40,000 חיילים צרפתים תחת נפוליאון השלישי במקסיקו במטרה להשליט את מלכותו של הארכידוכס האוסטרי מקסימיליאן הראשון כקיסר בובה של מקסיקו, דבר שהתחיל את המלחמה הפרנקו-מקסיקנית. גרנט נתן לפיליפ את הרשות להגדיל כוחות ברחבי טקסס הכבושה, תוך זמן קצר פיליפ עם 50,000 חיילים לקח שליטה מלאה על החופים ומרכזי העיור של טקסס ולאחר מכן נע לעבר היבשה והתכונן לכל תרחיש של צורך בתקיפה על גדר הגבול. לאחר תמיכה אמריקאית במקסיקנים, לחץ פוליטי והתנגדות של בניטו חוארס נפוליאון הורה על שיבת הכוחות ממקסיקו. עד יוני 1867 מקסיקו סיטי הייתה בידי הרפובליקנים ועד שנת 1870 נגמרה ההתערבות הצרפתית במקסיקו.
ב-30 ביולי 1867 בעת פיליפ היה בטקסס, פרץ מרד של בעלי עבדים לשעבר בניו אורלינס ונהרגו 34 אפרו-אמריקאים. בעת חקר את הפרשייה פיליפ כתב לגרנט: "ככל שאני מקבל יותר מידע על פרשת השלושים [ההרוגים] בעיר זו, היא הופכת לסערה גדולה יותר. זו לא הייתה מהומה; זה היה טבח מוחלט." פיליפ התייחס באיבה לנשיא אנדרו ג'ונסון לאחר שהאחרון התמקח איתו מספר פעמים בנוגע לתוכניות השיקום של הדרום. חודש לאחר מהומה של אירוע טבח שני, ג'ונסון פיטר את פיליפ. כאשר גרנט שמע על כך הוא כעס ודרש הסבר לפיטור, על כך נענה בידי הנשיא: "שלטונו [של פיליפ] היה למעשה של רודנות מוחלטת, ללא התייחסות לעקרונות ממשלתנו או לאופי המוסדות החופשיים שלנו."
מוות וקבורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1888 פיליפ סבל מסדרה של התקפי לב כחודשיים מאז שפרסם את ספר הזיכרונות שלו. אף על פי שהיה רזה בצעירותו, בגיל 57 היה פיליפ במשקל של כ-90 קילוגרם. לאחר התקף הלב הראשון ביוני הקונגרס העלה אותו לדרגת גנרל, הוא קיבל את ההודעה על קידומו בשמחה, למרות הכאב של ההתקף.
המשפחה עברה מהבירה וושינגטון די. סי. אל עבר מסצ'וסטס, שם נפטר ב-5 באוגוסט לאחר כשל בפעולת הלב. גופתו הוחזרה לוושינגטון והוא נקבר בבית הקברות הלאומי ארלינגטון. אלמנתו אירן מעולם לא התחתנה שוב במטרה לשמור את כבוד בעלה המנוח.
הטנק M551 שרידן נקרא על שמו של שרידן.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פיליפ שרידן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- פיליפ שרידן, באתר שדה הקרב
- כתבי פיליפ שרידן בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- פיליפ שרידן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
