שייח' מוניס

אלשיח' מֻוַנִּס (יישוב לשעבר)
**الشـَّيْخُ مُوَنِّس**
	הבית הירוק, מבנה שבעבר שימש את תושבי שייח' מוניס עד המלחמה
טריטוריה	המנדט הבריטי
מחוז	מחוז לוד
נפה	נפת יפו
שפה רשמית	ערבית
שטח	15,972 דונם עות'מאני (1945)
סיבת נטישה	מלחמת העצמאות
תאריך נטישה	סוף מרץ 1948
יישובים יורשים	שכונת רמת אביב ואוניברסיטת תל אביב
דת	מוסלמים
אוכלוסייה	‏
‑ ביישוב לשעבר	1,930 (1945)
קואורדינטות	32°06′30″N 34°48′11″E / 32.108333333333°N 34.803055555556°E
אזור זמן	UTC +2
מפת אזור אוניברסיטת תל אביב; (ניתן ללחוץ על הקישורים לשמות המקומות)
	לחצו כדי להקטין חזרה

שייח' מוניס (בערבית: الشـَّيْخُ مُوَنِّس, תעתיק מדויק: א־שּיח' מֻוַנִּס) היה כפר ערבי במישור החוף התיכון בגבול מישור חוף יהודה, כ-3 קילומטרים צפונית-מזרחית לשפך הירקון^[4], שנוסד במאה ה-18. בחודש מרץ 1948, במהלך מלחמת העצמאות, נמלטו התושבים מהכפר, בתי הכפר חולקו לעולים חדשים ולחיילים משוחררים ואדמותיו צורפו לשטח המוניציפלי של תל אביב-יפו. לימים הוקמו עליהן אוניברסיטת תל אביב ומספר רחובות משכונות עבר הירקון.

היסטוריה

הכפר הוקם בתקופה העות'מאנית, ככל הנראה במהלך המאה ה-18, בידי תושבים מהכפר חג'ה (נפת קלקיליה). וב-1821 הוזכר בשם "שייח' מוניס", כשמו של קדוש מקומי בכפר אלחרם סידנא עלי הסמוך^[5]. בעקבות כיבוש הארץ על ידי אבראהים פאשא ב-1831, הכפר גדל והתיישבו בו פלאחים מצריים. ב-1879 היו בכפר על פי סקר של "קרן המחקר הבריטית", 315 תושבים. במהלך מלחמת העולם הראשונה היה הכפר חלק ממערבו של נדבך ההגנה שפרסו העות'מאנים בסוף 1917 מצפון לירקון, מתל רקית על רכס הכורכר מעל חוף תל ברוך, במערב, עבור בתל קסילה, שייח' מוניס, גבעת הפרחים בשכונת נאות אפקה ב', בואכה ח'ירבת הדרה היא רמת החייל, במזרח. ב-24 בנובמבר 1917 חצתה חטיבה ניו זילנדית את נחל הירקון וכבשה את שייח' מוניס, כפעולת הסחה מגזרת המאמץ העיקרי הבריטי באזור עשר טחנות. במתקפת נגד למחרת נדחקה החטיבה הניו זילנדית אל הגדה הדרומית של הירקון תוך שספגה אבדות כבדות^[6]. חודש לאחר מכן צלח חיל המשלוח המצרי של הבריטים את הירקון, שייח' מוניס נכבשה על ידי הבריטים וחלקו המערבי של קו שתי העוג'ות התייצב. ב-1922, במפקד הראשון לאחר הכיבוש הבריטי, נמנו בכפר 644 תושבים, עד-1948 עלה מספרם לכ-2,160 תושבים. רוב הגידול נבע מהגירה מצרית.

בשנות המנדט הבריטי התרחב הכפר ותושביו נחשבו אמידים יחסית. במחקר, נטען כי "הקִרבה הרבה של שייח' מונס למרחב הכפרי של השרון מצד אחד ולמרכז האורבני בתל אביב – יפו מצד אחר הובילה להתפתחותו של מרחב מגורים שבאו בו לידי ביטוי תפיסות ארכיטקטוניות, חברתיות, לשוניות וטכנולוגיות שהיו שאובות הן מן המרחב הכפרי והן מן העיר הגדולה."

היישוב הפך למועצה מקומית שפעלה עד לשנת 1943. חלק נכבד מתושבי הכפר עסקו בפרדסנות. בכפר הוקמו ופעלו שני בתי ספר - בית ספר לבנים נבנה ב-1932 ובית ספר לבנות שנפתח ב-1943. בזכות קשרים טובים בין אחד ממנהיגי הכפר, סעיד ביידס, ונציג הפרדסנים היהודים, יצחק רוקח, נערך באותה שנה בביתו של ביידס כינוס ארצי של פרדסני ארץ ישראל, שבו השתתפו יהודים וערבים. ב-1947 נמכרו חלק מאדמות הכפר ליהודים, והוקמה עליהן שכונת תל ברוך.

אוכלוסיית הכפר מנתה בשנת 1948, כ-2,160 תושבים; שייח מוניס היה הכפר הגדול ביותר בשטח שבין תל אביב להרצליה. נכבדי הכפר קיימו קשר עם כוחות "ההגנה" ועם עיריית תל אביב במהלך מלחמת העצמאות, תוך התחייבות שלא להשתתף במלחמה, ומנעו כניסת לוחמים ערבים לא-סדירים^[7]. ב־12 במרץ חטפו אנשי לח"י חמישה מתושבי הכפר ובעקבות החטיפה דווח לאנשי ההגנה כי "כל הכפר רוגז"^[8]. לכן באמצע מרץ החליט ארגון ההגנה לכתר את הכפר ולנתקו מן העורף הערבי, על מנת למנוע כניסת כוחות עוינים לתוכו.

ב-20 במרץ הוא כותר על ידי כוחות חטיבת אלכסנדרוני ממערב, מדרום וממזרח. התושבים, שסבלו מן הכיתור וחששו לחייהם, החלו לעזוב לכיוון צפון. ב-30 במרץ נכנסו יחידות חי"ם של חטיבת קרייתי ויחידה של השירות הכללי לכפר ללא קרב ומצאו אותו ריק^[9].

לאחר מלחמת העצמאות יושבו בחלק מבתיו עולים חדשים מצפון אפריקה וממזרח אירופה שהיוו חלק מאוכלוסיית רמת אביב, עד לפינוי הבתים והריסתם. את פרדסי שייח' מוניס הקצתה עיריית תל אביב להקמת פארק עירוני חדש, שנודע תחילה כפארק הירקון, ואחר כך כגני יהושע^[10]. על תוואי הדרך הראשית שהובילה לכפר מכיוון יפו נסלל רחוב חיים לבנון. בשטח שבו שכן הכפר ואדמותיו נמצאות כיום אוניברסיטת תל אביב, שכונת רמת אביב, תוכנית ל', תל ברוך, אפקה ומרכז רבין. שרידי הכפר האחרונים נהרסו ברובם בשנות ה-90 של המאה ה-20, עם הרחבת האוניברסיטה. גם ביתו של איברהים אבו כחיל במרכז הכפר עבר שינוי יסודי בשנת 1991, במהלך בו הוא נהרס ברובו בגלל שנמצא בלתי-כשיר לשיפוץ, ובמקומו בנתה אוניברסיטת תל אביב בית גדול ממנו בסגנון חיקוי על ידי האדריכל האיטלקי מנפרדי, שהביא חומרים מיוחדים מאיטליה כדי שייראו "ישנים". בניין חדש זה, המכונה עתה "הבית הירוק", מפני שנצבע בצבע של הבניין המקורי (צבע האסלאם), משמש היום מועדון סגל האוניברסיטה ומסעדה^[11]. בתחילת דצמבר 2003 נהרס ביתו של מחמוד יוסף בידאס, מנכבדי הכפר שעמד במתחם מלון רמת אביב.

לאחר קום המדינה התיישבו בבתים יהודים והשכונה נקראה בשם "בני יהודה". לאחר שהוקמה אוניברסיטת תל אביב על חורבות בתי הכפר נותרו מעט בתים בחלקה הדרומי של האוניברסיטה כאשר שמות המתחם קרויים על שם שבטי ישראל.

בשיח הפוליטי הישראלי

בשיח הפוליטי הישראלי, בעיני אנשי הימין, הפך נושא אזכור הכפר בהקשר לסוגיית הנכבה, לסמל צביעות אנשי השמאל, כיוון שאוניברסיטת תל אביב, שבה מלמדים וחוקרים רבים מהאינטלקטואלים שמזוהים כאנשי שמאל ודוגלים בפתרון הכרוך בהחזרת שטחים, יושבת על חלק משטח שבו שכן כפר ערבי-פלסטיני. עמדה כזו ביטא חיים משגב בכתב-העת "נתיב", המזוהה עם הימין, בקשר לתוכנית ההתנתקות כאשר טען כי "כלום ברמת אביב שנבנתה על חורבות הכפר הערבי שיח מוניס יש ליהודים יותר זכויות מאשר בכפר דרום או בחומש?"^[12].

אנשי שמאל טוענים בתגובה כי יש הבדל בין החזקת אדמות שנכללו בתוכנית החלוקה של האו"ם בתחומי המדינה היהודית, או שנכבשו במהלך מלחמת העצמאות, לבין החזקת השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים, שכן השטחים שבתוך הקו הירוק נמצאים בריבונות ישראל ותושביהם הפלסטינים מחזיקים באזרחות ישראלית, ואילו השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים הם במעמד "תפיסה לוחמתית", ותושביהם נשלטים בפועל על ידי ישראל למרות שאינם מחזיקים באזרחות ישראלית. בנוסף, לטענתם, אחיזת ישראל באזור תל אביב מוסכמת על הקהילה הבינלאומית, בעוד ההתנחלויות בשטחים נתפסות בעיניה כהפרה של המשפט הבינלאומי.^[^{דרוש מקור]}

לקריאה נוספת

מיקי בנאי: שיך מוניס – לצעוד על זכרונות, הוצאה עצמית, אשקלון, 1995.
דן יהב: גנים וגננות בתל אביב, הוצאת צ'ריקובר, אזור, 2006.
עמר אע'באריה (עורך): זוכרות את אלשיח' מונס, הוצאת זוכרות, תל אביב, 2008.
רבקה שפק ליסק: תשובה לחה"כ ג'מאל זחלקה: רוב תושבי שיח' מונס היו מצריים שהיגרו לארץ, באתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה
רועי מרום, "הכפר אלשיח' מונס: תמורות במרחב הכפרי הערבי בין שדרת ההר לעיר יפו, 1750–1948," קתדרה 183 (טבת תשפ"ג), עמ' 1–26.